אָמַרְתִּי אֶזְכְּרֵךְ: פַּרְפַּר זָהָב

לַשָּׁוְא אָמַר הַמְרִיא אֶל אֲחוֹתוֹ הַשֶּׁמֶשׁ.

נָפְלוּ, נָבְלוּ, כְּנָפָיו.

אוֹ בַּשְּׁקִיעָה, בְּמוֹת הַשֶׁמֶשׁ

לִמְסֹךְ דִּמְעִי בִּדְמִי רָקִיעַ,

כְּאֵבִי – בְּפִצְעוֹ אָדֹם

לִנְגֹּעַ

בְּצַעַר הָעוֹלָם צַעֲרִי לְהָנִיחַ.

אֲבָל זִכְרֵךְ עִמִּי, שְׁבִיל דָּם

לְפֶתַח לִבִּי

וְאַשְׁמָתִי נֶגְדֵּךְ, מִכָּל קִירוֹת

צוֹעֶקֶת –

וּבְעִקְבוֹתַי – אֲנִי,

וְאַתְּ אֵינֵךְ, אִמִּי,

לְהַסְתִּירֵנִי.