הַקַּדְמוֹנִים חִבְּבוּ מְאֹד אֶת הַיּוֹנָה בְּשׁוֹבָכָהּ
וְכָך אָמְרוּ בְּשִׁבְחָהּ:
"יוֹנָה זוֹ צְנוּעָה;
יוֹנָה זוֹ נֶאֱמָנָה לְבֶן-זוּגָהּ;
יוֹנָה זוֹ נֶאֱמָנָה לְשׁוֹבָכָהּ;
יוֹנָה זוֹ מְרַחֶמֶת עַל גּוֹזָלֶיהָ;
יוֹנָה זוֹ מְטִילָה בְּכָל חֹדֶשׁ בֵּיצִים;
יוֹנָה זוֹ עָפָה הַרְחֵק וְשָׁבָה לְעוֹלָם לִמְקוֹמָהּ;
יוֹנָה זוֹ חָרוּצָה: כְּשֶׁהִיא עֲיֵפָה, לְעוֹלָם אֵינָהּ נָחָה,
אֶלָּא מְהַלֶּכֶת וּמְנַתֶּרֶת עַד שֶׁהִיא שָׁבָה וּפוֹרַחַת;
יוֹנָה זוֹ תַּמָּה וּכְשֵׁרָה;
יוֹנָה זוֹ הֵבִיאָה בְּשׂוֹרָה וְאוֹרָה לָעוֹלָם,
כַּאֲשֶׁר שְׁלָחָהּ נֹח לִרְאוֹת הַאִם קַלּוּ הַמַּיִם
וְהִיא שָׁבָה וַעֲלֵה זַיִת בְּפִיהָ;
יוֹנָה זוֹ כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל (עַם-יִשְׂרָאֵל) נִמְשְׁלָה לָהּ!"
[שִׁיר-הַשּׁירִים רַבָּה א]