רקע
משה חיים לוצטו
מִגְדַּל־עֹז או תֻּמַּת יְשָׁרִים

שיר ממשל לכבוד המשכיל ונבון כמהח"ר ישראל

בנימין, בן הרב הגדול החכם הכולל מ“ו כמוהר”ר

ישעיהו באסאן נר"ו

ביום חתונתו וביום שמחת לבו.

מנחה היא מנחת ידידות מאת הצעיר

משה חיים בלא“א יעקב חי לוצאטו יצ”ו.


זה חלק אדם באשר אדם הוא, נפש חיה, לבטא בשפתים ככל אשר תאוה נפשו. כי על כן יִתְרָה לו מבהמות ארץ. זה חלק אדם באשר הוא אדם, כקטון כגדול, אין יתרון לחכם מן הכסיל; אכן רוח הוא באנוש דַבֵּר דבר דָבוּר על אפניו, ומליצה תמתיק בפיו, אף כי חוד חידה ומשול משל; אשר על כן יאמר: “להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם”, נחלת חכמי לב איפוא אלה. והיה לנו לעינים החכם מכל האדם, כי יגיד עליו אמרו: “אִזֵן וחקר ותקן משלים הרבה”; ומשלי שועלים ואחרים כמוהם הנמצאים לחז"ל, המה יורונו יאמרו לנו, כי לא שוא ודבר כזב תועבת ה' יחשבו אלה, גם כי אמנם שקר המה, אשר בדו מלבם ללמד דעת את העם.

תורָה אמת דברה, אל אחת משתים יביט המשל (והיה כל מבקש לראות היעמדו דברי, בין משלי חכמים הלא יחקר זאת): או מעשה יגיד לְדֵעָה תולדות מה, והיה כזה משל: “צדיק מצרה נחלץ” ומשל: “כרכושתא ושנרא עבדו הילולא מתרבא דביש גדא”; או דברים יספר להורותינו משפטי צדק ללמד דעת מוסר השכל, והיה כזה משל יותם בן ירובעל: “הלוך הלכו העצים למשוח עליהם” וכו'.

יום טובה היום הזה, יום הוא כי מִשְּׁנָתִי יעירני, יום חתונת משכיל ונבון, דודי ורעי אלופי ומיודעי כמהח“ר ישראל בנימין, בן הרב הגדול החכם הכולל מ”ו כמוהר“ר ישעיהו באסאן נר”ו.

אשר לקח לו הבתולה הצנועה מרת טובה בת מלך כמוהו, מאן מלכי רבנן, בת החכם הכולל החסיד כמוהר“ר מנחם קראקוביה זצוק”ל, יום כי קול קורא באזני, קורא באהלי חשך: מה לך נרדם? זכור אל תשכח חסדי מורך אביו אשר קטונת מהם, וזכור אהבתו כי רבה היא אהבת עולמים.

אל קול הקריאה הקיצותי ואבינה, ובהביני אשתומם, כי לא אדע מה אדבר ומה אחריש. אם אמרתי אספרה תפארתם ותהלתם על תכליתן, אחטא ואשמתי, בשומי קץ לאשר אין קץ לו: וגם כי אֹמר אחת מכל תהלות צדקתם ומשירי אהודנה, מורשי לבבי נבוכים, כי רבו.

החרש לא אוכל, ודַבֵּר לא אדע, מה לעשות כי תקראנה כאלה?

במדרש הקדוש קדוש מדבר, ידמה במשלו תורת ה' ואשר חפץ בה אל נערה בתולה, בת מלך היא ונעלמה בעיני כל חי, במגדל עוז אשר לה חביון חתום, אל אוהבה אחד תגלה ואיש בלתו לא ידעה. זאת לקחתי היום ותהי לי למוסדותי, לבנות עליה משלי, והנה לפניך. כי זה דודי חכם ונבון נפל חבלו בנעימים בת מלכים, מאן מלכי רבנן, והיו תואמים בני מלכים גם יחד, בן ת“ח ובת ת”ח, אשר קנה לו, ויחדיו יהיה תמימים, בצדקם אחדים, וביד צדקה יֵחַדוּ, אשרי שזה ילד, אשרי שזאת גִדֵל, כי הם זֶרַע בֵּרַךְ ה'.

 

פתשגן המשל    🔗

מגדל היה בראש הר עֹז מהררי קדם, והיה המגדל ההוא מבצר אמיץ וחזק, וגנה על ראשו טובה מאד, ואיש אין יבוא בו, כי כל מבוא לא נמצא לו. ויעבֵר המלך רם בכל מדינות מלכותו קול לאמר: אשר יבוא אל המגדל ואל גנו יעלה, ונתתי את שלומית בתי לו לאשה; כי אמר יד אל תהי בו, כי מעוז לי הוא. ושלומית היתה יפת תאר ויפת מראה. ויהי היום והנה נער עובר, שלום בן מלך ענמים, ויפן אל המגדל ויראהו והנה אין שער למגדל, והגנה עליו מלמעלה, וישקף אליו ויָבן בכל ההר, וימצא מערה לירכתים בנקיק סלעים, ותתכס דשא; ויבוא בה ויתהלך בה, והנה היא מבוא המגדל. ויעל למגדל, וימצא שער לו, ויפתח את דלתות השער, ועל פניו כטיט מֻדבק; בפתחו ויפול ארצה. ויעל אל הגנה, וילך בה ויצא, ואת דבר המלך לא ידע. ויהי בעבור איש, זיפה שמו, אשר שמע את דבר המלך, וירא את הפתח, ויתמה, ויחפש, ויחקור, וירא כי אין איש, וירץ אל המלך ויאמר: יתבשר נא אדוני המלך, אשר מצא עבדך אל המגדל מבואו, וגם באתי בו, ואל הגנה אשר עליו עליתי, וזה פריה. וישמח המלך מאד, ויקם מכסאו, ויחבקהו וינשקהו, ויתן תודה לה', ויאמר לתת את שלומית בתו לו לאשה.

בימים ההם חשק שלום בשלומית, ותכל נפשו אליה, ושלומית אהבתו, כי נבון דבר הוא, גבור חיל וטוב תאר. ותתרע שלומית את זיפה מיראתה את אביה. ובלבבה מאסתהו. ויודע לעדה, והיא בשלום חפצה. ותצרור את שלומית, ותתנכל אותה להמיתה. ויהי היום ותשלח עדה את שפחת שלומית, ובידה מנחה מאת שלומית לזיפה, ושלומית לא ידעה. ודְבַר עדה את זיפה ביד משמע עבדה בסתר לאמר: השמר לך, כי היום שולחת שלומית מנחה לך להמיתך. ויגד משמע לאיה, אוהבת זיפה, כדברים האלה, ותלך איה ותגד לזיפה ויבא לפני המלך. ויהי בבוא מנחת שלומית, וינסוה, ויראו כי מות בה, ויצו המלך ויתפשו את שלומית ויביאוה אל רחוב העיר להשרף, והמוקד מבוער לפניה. ויבוא שלום ויראה, וירץ לפני המלך ויאמר: בי אדוני העון, והמלך ובתו נקיים; תהי נא ידך בי המלך, הרגני נא הרוג, ושלומית חיה תחיה. ושלומית צועקת: לא כן אבי, למה תחטא בדם נקי, אנכי החוטאת, המיתֵני, ומדוע ימות שלום, וצדיק הוא, ודמו ידרש מיד המלך. ויהי הם נדונים, ויאמר שלום בנפשו: אבל אשם אנכי, על דבר המגדל אשר לא יראתי לנגוע בו, והנה גמול ידי אשר אמר להשיבני. כי פתח שלום דלתות המגדל, וימצא אחריהן מחוקה כדברים האלה: “לְקְרוֹב הֲלוֹם יִשָּׂאֲךְ לִבֶּךְ, עָלַי לְשַׁלֵּם לָךְ גְּמוּל יָדֶיךָ”. ויחרד המלך כשמעו, ויאמר אל שלום: מה־מגדל?

ומה גמול אשר אמרת? אל נא תכחד דבר מכל אשר עשית. ויאמר שלום! אבל אנכי חטאתי, ואבוא יום בהר עז, ואתבונן על מגדל אַיִן,1 וארא והנה אין שער למגדל, והגנה עליו טובה מאד; ואשקיף עליו ואדרוש, והנה מערה בסתר ההר במורד, ואבוא בה ואתהלך בה, ואמצאה מבוא המגדל, ואעל אל ראשו ואמצא את פתחו, ואפתח את דלתותיו, ותפול האדמה אשר על פניו. וימהר המלך ויחבקהו וינשקהו ויפול על צואריו ויבכה. ויקרא אל שלומית בתו ויאמר: קומי קומי שלומית, קומי קומי אל תיראי, הנה ישעך יבוא לך, זה היום תשמחי. ויִוָעץ המלך את דרדע ואת הימן, ויאמרו ליָרֵא את זיפה; ויירא זיפה ויודֶה, לא כחד דבר. גם חלומות חלם המלך אשר כח אלה הגידוהו, ויאמר להבינם, ולא יכול, עד אשר באו. ויצו המלך, ויסירו הכבלים אשר לשלומית, ואת מאסרי שלום פתחו, וירא כל העם וירונו, כי שמעו בדבר שלום אל המלך. וילכו הארמונה ויעשו שם משתה גדול, ויתן את שלומית לשלום לאשה. ותאהב שלומית את שלום, וימצא חן בעיני המלך, ויהי לו לבן, כי בנים לא היו לו, ויושביהו על כסא ממלכתו, וימשול בכל בני קדם, ותכון מלכותו מאד.

 

ואלה שמות המובאים:    🔗

רָם, מלך קדם.
שְׁלוֹמִית, בתו.
זִיפָה, אומר כי הוא מצא שער המגדל, חתן שולמית.
שָׁלוֹם, בן מלך אגמים ענמים אוהב שלומית.
אַיָּה, אוהבת זיפה.
עֲדָה,2 אוהבת שלום.
עַרִי, קוסם, אוהב עדה.
עֲנָה, עבדי רם.

אִמֵּר עבדי רם.
בַּת־שׁוּעַ, שפחת שלומית.
חֶבֶר שָׁרִים
כָּבוּל, עבד זיפה.
מִשְׁמָע, עבד עדה.
דַּרְדָּע, יועץ המלך.
צָדוֹק, שר צבא המלך.
בֻּקִּי

עֻזִּי
אַסִּיר
הֵימָן, חוזה.
שִׁמְעִי
אֶצְבּוֹן
שׁוּנִי
חָנָן, מודע לשלום

 

מבוא המשל    🔗

המשל מדבר    🔗


פִּי הַמְּדַבֵּר, וַאֲנִי הִנֵּנִי

הַשָּׂם לְאוֹרָה חשֶׁךְ,

נוֹתֵן לְנַעַר דָּעַת,

מֵבִין פְּתָאִים שֵׂכֶל,

וּדְבַר אֱמֶת אַגִּיד אֲשֶׁר נִסְתָּרָה,

עוֹטֶה לְבוּשׁ בַּדִּים, וְלֹא נִכְחָדָה

פִּי הַמְּדַבֵּר הוּא, וּמָשָׁל אָנִי;

מָשָׁל, אֲשֶׁר מֵאָז בְּהַשְׂכִּיל גָבֶר

הוּכַן בְּפִי זִקְנֵי וְחַכְמֵי קֶדֶם.

הֵן יוֹם לְיָדִי בָא אֲשֶׁר אִוִּיתִי,

לָשִׁית לְאוֹר יָפְיִי, וּבוֹ אַגְדִּילָה

הוֹד מַעֲשַׂי, אַגְדִּיל שְׁמִי לָנֶצַח;

כִּי אוֹהֲבַי אָשִׁירָה,

אָשִׁיר נְבוֹנֵי לֵב כְּלִילֵי צֶדֶק,

הַתּוֹאֲמִים גַּם יָחַד;

גִּזְעֵי חֲכָמִים תּוֹמְכֵי תִפְאֶרֶת

אָשִׁיר וְהָשִׁיר אוֹסֶף,3

אָשִׁיר וְלֹא אֶכְלֶה,4 בְּאֶפֶס קֵצֶה.

מִגְדַּל תְּבוּנֹות אַתָּה

דּוֹדִי הֲלֹא פָתַחְתָּ,

אַף כִּי כְבָר לָכָדְתָּ;

וּשְׂכָרְךָ נִתָּנָה

זֹאת בַּת־חֲכָמִים, בַּת כְּלִילַת יֹפִי,

חֶבְרַת נְעִימוֹת זֹאת אֲחֻזַּת ישֶׁר,

שוֹרֵק בְּשׂוֹרֵק יָחַד,5

קִשְׁרֵי יְדִידוּתָם אֱמֶת וָחָסֶד;

יִבְטַח לְבָבִי בָם אֲשֶׁר יִתֵּנוּ

פִּרְיָם כְּמוֹהֶם עוֹד, וּמָתוֹק יֶהִי.

כִּי לֹא מְרוֹרוֹת־רַעַל

יתֵּן דְּבַשׁ וָנֹפֶת.

עַתָּה שְׂמַח, דּוֹדִי, וְטוֹב לִבֶּךָ

וּבְיַעֲלַת־הַחֵן תְּהִי לָנֶצַח

שָׁלֵו שְׂבַע רָצוֹן נְוֵה צִדְקֶךָ.6

 

חלק ראשון    🔗

ענין א    🔗

שמעי ושלום


שמעי:

שָׁלוֹם, יְדִיד נַפְשִׁי, הֲלֹא מַרְאֶךָ

לֹא אֵדְעָה גַּם אָנִי

אִם סַר וְזָעֵף, אֹו יְדוּעַ־חֹלִי;

כִּי נָפְלוּ פָנֶיךָ.

"אִם זֶה חֳלִי, גַּם כָּל־חֳלִי וָקֶצֶף

"הֵן הֵם נְצִיבִים מֵאֱלֹהֵי7 קֶדֶם

"אֶל כֹּל אֲשֶׁר שֻׁלָּחוּ,

"כִּי יִתְּנֵם עַד־עֵת, וְעוֹד יֵלֵכוּ.

אַךְ אִם דְּאָגָה הִיא, הֲלֹא יָדַעְתָּ

"כִּי עָשׁ לְבֶגֶד הוּא כְּאֵב לַנֶּפֶשׁ,

"לִמְעַט מְעַט, אַךְ עַד פְּתִיל בּוֹ יְהִי,

"יֹאכַל וְיוֹרִישֶׁנּוּ.8

אִם מִמְּךָ אֶת־זֹאת, יְדִיד, דָּרָשְׁתִּי

הֵן רַק כְּחָפֵץ9 בָּךְ; וְזֶה יָדַעְתָּ

"כִּי חָק־יְדִידוּת הוּא, אֲשֶׁר לִשְׁנַיִם

"יַכֶּה חֳלִי אֶחָד; וְאִם חֻלֵּיתָ,

מֵחֶלְיְךָ אַף אָנִי

הֵן אֶחֱלֶה כָמוֹךָ.

אַךְ זֹאת אֲדַמֶּה כִי–אֲבָל אֶדֹּמָה,

טוֹב אַחֲרִישׁ.


שלום:

לֹא, לֹא, אֱמֹר.

שמעי:

אָמַרְתִּי כִּי זֶה־אֲבָל טוֹב לַחֲשׁוֹת.

שלום:

אַךְ פַּעַם אַחַת אֱמֹר.

שמעי:

אֹמַר.


שלום:

אֱמֹר.

שמעי:

כִּי חֵשֶׁק

בִּלְבָבְךָ יִבְעַר, וְעַל פָּנֶיךָ

יַגִּיד יְקוֹד אִשּׁוֹ.


שלום:

יְהִי כֵן שֶׁקֶר

אוֹבֶה, כְּמוֹ, שִׁמְעִי, אֱמֶת דִּבַּרְתָּ.10

שמעי:

אַךְ חֹק לְכָל לֵבָב וְדָת נִתָּנָה,

כִּי אִם בְּגָבְהוֹ11 הֶעֱמִיק לָשָׁבֶת,

עָקֹב12 וּמִסְתַּתֵּר בְּחַדְרֵי בָטֶן,

יִהְיוּ חֲרַכִּים לֹו וּבָם נִרְאֵהוּ:

פָּנָיו, וְלֹא נִשְׁגֶּה בְּהַבִּיט בָּמוֹ13;

אַף כִּי יְקוֹד הַחֵשֶׁק

עַל מוֹקְדוֹ יִבְעַר, וְעָשָׁן יַעַל

מִנִּי אֲרֻבּוֹת אֵלֶּה.14

אָמְנָם עֲשׂה הִסְכַּלְתָּ,

שָׁלוֹם יְדִידִי, וַתְּכַחֵד 15מֶנִּי

מָה, לֹא לְכַחֵד גַּם לְכָל רוֹאֶיךָ,

לֹא לִי לְבַד, יָכֹלְתָּ.16

כִּי מַה־לְּךָ17 אֵטִיב, וּמִי יוֹדֵעַ

אִם יֵשׁ לְאֵל יָדִי לְהוֹעִילֶךָ?

שלום:

אִם הֶחֱרַשְׁתִּי, גַּם עֲדֶן הָיִיתִי18

עוֹד מַחֲרִישׁ לָעַד וְשׁוֹמֵם.

שמעי:

לָמָּה?

שלום:

כִּי הַחֲרֵשׁ טוֹב מִלְּדַבֵּר הָבֶל.

שמעי:

לָמָּה תְדַבֵּר הָבֶל?

שלום:

יַעַן לְמַכָּתִי רְפוּאָה אָיִן.

שמעי:

"בִּבְלִי אֲרוּכָה אֵין חֳלִי וָנָגַע19.

שלום:

חָפֵץ בְּנִמְנָע לוֹ, צֳרִי לוֹ אָיִן.

שמעי:

"לַחְפֹּץ יְכָלְתּוֹ אִישׁ תְּבוּנֹות יוֹאֶל.

שלום:

"הֵן כָּל־תְּבוּנָה אֵין לְנֶגֶד חֵשֶׁק.

שמעי:

אַךְ נָא תְסַפֵּר לִי וְתוֹדִיעֵנִי20,

מִי זֹאת אֲשֶׁר לִבֶּךָ

יִבְעַר יְדִידוּתָהּ? 21

שלום:

הֲלֹא יָדַעְתָּ

הַבַּת יְפֵה־פִיָּה לְרָם הַמֶּלֶךְ,

אַחַת לְכִסְאוֹ אַחֲרִית וָשֵׂבֶר?

שמעי:

הַבַּת שְׁלוֹמִית? הֵן אֱמֶת רָאִיתִי

אוֹתָהּ, אֲבָל מָתַי וְאֵיךְ אֹו אָנָה22

לֹא אֵדְעָה; אַךְ, אִם אֱמֶת אֶזְכֹּרָה,

הַיּוֹם23 אֲשֶׁר הָלַכְתָּ

עִם הַסְּגָנִים אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ

לָצוּד בְּעֵץ הַיָּעַר.

שלום:

יוּכַל הֱיוֹת24.

שמעי:

אָמְנָם בְּנַפְשִׁי עַתָּה

אֶזְכֹּר אֲשֶׁר כֵּן הוּא, וְלֹא שָׁגִיתִי

אַף כִּי רְאוֹת אֶדְמֶה25 בְלֶכְתָּהּ שָׁמָּה

עַל יָדְךָ נִשְׁעֶנֶת

אֶל מִסְגְּרוֹת הָהָר לְיַד הַמֶּלֶךְ.

שלום:

כֵּן הוּא.

שמעי:

וְאַף גַּם בַּמְחוֹלוֹת יָחַד

עִמָּהּ מְרַקֵּד אוֹתְךָ רָאִיתִי,

אַחַר לְכֹד אָבִיהָ

אֶת הָאֲרִי, וַיּוֹלֶךְ

אוֹתוֹ בְיָדוֹ עַד חֲצַר הַצָּיִד.

שלום:

הוֹי יוֹם גְּדֹלוֹת, יוֹם פְּלָאוֹת סֶלָה!

כִּי מִדְּבַשׁ מָתוֹק וּמִסַּף־רַעַל

מַר לִי כְאֶחָד עָתָּה26

אִם אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד, וְאֶתְבּוֹנֵנָה

אֵיךְ נַחֲלָתִי שָׁפְרָה נָעֵמָה

בִּתְמֹךְ יְמִינִי שָׁם יְפַת־הַתֹּאַר,

וַיַהֲלֹךְ לִבִּי לְאוֹר חִצֶּיהָ

לוֹהֵט, וְהוּא אָסוּר בַּעְפְעַפֶּיהָ,

בִשְׁבִי יְדִידוּתָהּ, שְׁלַל הַחֵשֶׁק,-

הֵן אֶעֱלֹז גַּם־עָתָּה,

אֶתְעַלְּסָה בִזְכֹר27 אֲשֶׁר שָׂמָחְתִּי.

אַךְ אִם לְנֶגֶד אֵלֶּה

אֶשְׁקֹל מְרִי הַיּוֹם אֲשֶׁר מָלֵאתִי

חֵמָה וְשִׁבְרוֹן רוּחַ,-

מַר מֵחֲמַת נָחָשׁ28 וּמֵרֹאשׁ פָּתֶן,

אַף לַעֲנָה יַרְוֵנִי

זָכְרִי לְבַד כִּי יוֹם כְּבָר שָׂמָחְתִּי29.

הוֹי יַעֲלַת־הַחֵן, כְּלִילַת יֹפִי,

מִיַּהֲלֹם יָקָרָה

מִיַּהֲלֹם אָכֵן קְשַׁת־הָעֹרֶף! 30

הֵן אַתּ לְבַד נַפְשִׁי; וְעוֹד חַי אָנִי

אִם בִּי כְבָר מָאַסְתְּ

וַתִּרְחֲקִי מִמֶּנִּי? 31

שמעי:

שָׁלוֹם יְדִידִי, הַדְּמָעוֹת הֵנָּה

אֶל לַהֲבַת הַחֵשֶׁק

"דֶלֶף לְאֵשׁ בּוֹעֵר, אֲשֶׁר יַרְבֵּהוּ.32

דֹּם אִם חֲכַם לֵבָב וְנָבוֹן אָתָּה,

דֹּם נָא, וּבִי נִשְׁבַּעְתִּי

תִּתִּי לְהוֹעִילֶךָ

כֹּחִי וְכָל נַפְשִׁי; וְאוַּלי אַעַשֹ

וּדְבָרְךָ עִמָּהּ יְהִי.33

שלום:

נִשְׁבַּעְתָּ?

שמעי:

אֶת כָּל־יְכָלְתִּי לַעֲשׂוֹת נִשְׁבַּעְתִּי,

וּכְכָל אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי

כֵּן אֶעֱשֶׂה.

שלום:

מָתַי

שמעי:

וְאוּלַי יֶהִי

הַיּוֹם.

שלום:

יְהִי כִדְבָרְךָ.

שמעי:

אַף34 אַתָּה

פֹּה עַל־שְׂפַת הַנָּחַל,

עַד אֵלְכָה וָשַׁבְתִּי,

תִּשְׁמֹר.

שלום:

וְאַתָּה אַל תְּאַחֵר, שׁוּבָה

לִפְנֵי מְלֹאת הַיּוֹם וּבָא הַשָּׁמֶשׁ;

כִּי חַג לְרָם הַלָּילָה,

וּבְהַקְּרוּאִים אָנִי.

שמעי:

עַתָּה לְדֶרֶך אֶת פְּעָמַי שַׂמְתִּי.

שלום:

מַהֵר לְכָה וּצְלַח, וּפֹה אֶשְׁמֹרָה

עַד בּוֹאֲךָ.

שמעי:

שָׁלוֹם! (אֲבָל חָשַׁבְתִּי

כִּי טוֹב לֶהַגִּיד לוֹ בְטֶרֶם לֶכֶת). 35

שלום:

מַה־זֶּה יְדִידִי, שַׁבְתָּ?

שמעי:

שֶׁבְתִּי לְדַבֵּר אִתְּך.

שלום:

הִנֵּנִי.

שמעי:

אִם אֶת שְׁלוֹמִית אָהֲבָה נַפְשֶׁךָ,

הַסְכֵּת שְׁמֹר.

שלום:

מַה־זֶּה?

שמעי:

לְבַל יֵדָעוּ,

כִּי אוֹהֲבָה אַתָּה וּבָהּ חָשַׁקְתָּ,

כָּל חַי, וְעַד כָּל בֶּן־זְבוּב פּוֹרֶחַ.36

שלום:

אוֹי לִי, וּמָה כָל אֵלֶּה?

שמעי:

כִּי לוּ יֶדַמֶּה זֹאת לְבַב אָבִיהָ,

אַחַת כְּבָר דָּתָהּ לְהַצִּיתֶנָּה.

שלום:

הוֹי צַר וּמָצוֹק, הוֹי קְשֵׁה יוֹם סֶלָה,

אוֹבֵד וּמַר, שָׁלוֹם! 37 וְכָל זֶה לָמָּה?

שמעי:

לֹא נוֹדְעָה אֵלֶיךָ

הַדָּת אֲשֶר בֵּינֵינוּ?

שלום:

לֹא, כִּי תְמוֹל בּוֹאִי, וְלֹא שָׁמַעְתִּי

דָּבָר עֲדֶן מִמֶּנָּה.

שמעי:

מִיּוֹם תְּהוֹם רַבָּה, אֲשֶׁר מִתַּחַת

קִצְבֵי גְבָעוֹת בָּא, לְקוֹל צֵוּרֵנוּ

כִּי לַעֲלוֹת צִוָּהוּ,38

מִסֻּבְּכוֹ עָלָה כְדָב, וַיֵּתֶא

חָפְשִׁי, מְשֻׁלָּח, אֶל קְצוֹת הָאָרֶץ;

בִּימֵי יְלִידֵי לֶמֶךְ,

דּוֹר הָעֲשֵׂירִי אֶל אֲבִי כָל־גֶּבֶר,

שָׂם חֹק וּמִשְׁפָּט יַחְצְאֵל הַמֶּלֶךְ,

(רִאשׁוֹן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּאֶרֶץ קֶדֶם,

אַחַר יְבֹש הָאָרֶץ

מִמֵּי[*39] תְהוֹם רַבָּה אֲשֶׁר כִּסּוּהָ),

לִשְׁמֹר מְאֹד עַל39 נָפֶשׁ

כָּל נַעֲרָה, בַּל אַחֲרֵי אֹרָשָׂה

אֶל אַהֲבַת זָרִים לְבָבָהּ יִפֶן;

כִּי בַחֲטוֹא אַחַת וְהֻטַּמָּאָה,

כָּלִיל תְּהִי לִפְנֵי בְנֵי עַמֶּיהָ

עַל מוֹקְדָה, אִם לֹא בְּתֵת תַּחְתֶּיהָ

אֶל הַיְּקוֹד אַחֵר נְדָבָה נָפֶש.

שלום:

אַךְ40 הָיְתָה כָזֹאת, אֲשֶׁר שָׂרָפוּ

כָּל נַעֲרָה מִיּוֹם אֲשֶׁר תִּזְכֹּרָה?

שמעי:

אִם הָיְתָה? לֹא פַעַם

אַחַת וְלֹא שָׁלֹשׁ לְבַד הָיָתָה,

כִּי אִם, כְּמוֹ זָכַרְתִּי,41

הִנֵּה כְעֶשֶׂר הֵן אֲשֶׁר נִשְׂרָפוּ

מֵאָז הֱיוֹתִי בֶּן־כְשֵׁשׁ אוֹ־שֶׁבַע42

שָׁנִים, וְעַד הַיּוֹם אֲשֶׁר הִגַּעְתִּי

אֶל הַשְּׁלשִׁים.

שלום:

פּה בְעִיר הַמֶּלֶךְ?

שמעי:

לֹא, כִּי בְכָל עָרָיו; וְאָמְנָם הֵמָּה

עַתָּה כְּשָׁנִים עֶשֶׂר,

אוֹ מִבְּלִי הָיָתָה,

אוֹ מִבְּלִי נוֹדָעָה,

לֹא נִמְצְאָה עַלְמָה אֲשֶׁר חָטָאָה.43

שלום:

הֵן אַחֲרִישׁ אֵפוֹא, וּמַר לִשְׁאוֹלָה44

אֵרֵד בְּאֶבְלִי, מִבְּלִי תּוֹחֶלֶת.

הוֹי אַהֲבַת נַפְשִׁי, לְבָבִי סֶלָה!

אִם דַּבְּרִי רָע, הַחֲרֵשׁ אָמוּתָה; 45

וִיסַפְּרוּ מַכְאוֹב־לְבָבִי אֵלֶּה

סַלְעֵי מְרוֹם הָרָיִךְ,

אוֹתָם אֲשֶׁר לִמַּדְתִּי

תֵּת אֶל שְׁמֵךְ הַדָם; 46 וְיוֹם וָלָיְלָה

יַגִּיד כְּאֵבִי, בַּהֲמוֹת הָרוּחַ,

כָּל עֵץ פְּרִי; כָּל עוֹף בְּהָרֵי קֶדֶם

יָשִׁיר מְאוֹר פָּנַי אֲשֶׁר הִפַּלְתִּי; 47

וּבְהַחֲרִישׁ כָּל־אֵלֶּה

לֹא יַחֲרִישׁ מוֹתִי, וְיַגִּיד מָוֶת

כָּל עַצְּבוֹתַי לָךְ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי.

שמעי:

שָׁלוֹם, יְדִיד נַפְשִׁי, דְּמָעוֹתֶיךָ48

חִצִּים שְׁנוּנִים אֶל־לְבָבִי הֵנָּה;

אַךְ לֹא כְּבָר אָמַרְתִּי49

כִּי אֶתְּנָה נַפְשִׁי לְהוֹעִילֶךָ?

דֹּם, וַאֲנִי אֵלֵכָה

עַתָּה. וְאֶרְאֶה מָה עֲשוֹת אוּכָלָה.

ענין ב    🔗

עדה לבדה


עדה:

הוֹי הָאֱוִיל שָׁלוֹם, חֲסַר־לֵב נָעַר,

מִכָּל פְּתָאִים פֶּתִי.

גַּם בַּהֲמוֹת שָׂדַי וְחַיְתוֹ אָרֶץ,

הַרְחֵק מְנַדֵּיהֶם, לְבַד יִקְרָאוּ

לִמְקָרְבָם טוֹב עָיִן;

וּלְבָבְךָ יִבְחַר (פְּלִיאָה דַעַת!)

עַל אוֹיְבָיו מוּת, בַּל־אֱהוֹב מִי מָוֶת

יִבְחַר לְבַד עָלֶיךָ.50

אַךְ מִי, עֲדָה, תַּרְשִׁיעִי?

שָׁלוֹם? 51 הֲלֹא אוֹתָךְ, אֲשֶׁר תַּשְׁחִיתִי

עַל שׂוֹנְאֵךְ אַפָּיִךְ.

הַיַּחְסְרוּ 52 אֵלַיִךְ

מִסְפַּר עֲפַר אַרְצֵךְ יְדִידִים עָתָּה? 53

הֵן אַתְּ, עֲדָה, הֵן אַתְּ (אֱמוֹר אֶחְפֹּצָה),

אַתְּ יַעֲלַת־הַחֵן, אֲשֶׁר מִּקֶדֶם

יִלְטֹש יְפִי עֵינָיִךְ

חִצִּים לְקַשְׁתּוֹת חֵשֶק.54

הֵן הִיא עֲדָה אָנֹכִי

הָאוֹמְרָה55 מֵאָז (וְלֹא שָׁנִיתִי):

"זָהָב נְחֹשֶׁת הוּא בְיַד אִישׁ בַּעַר,

"כִּי כַּחֲזִיר מִיַעַר,

"עֵת לַחֲבוֹק אַשְׁפָּה, יְטַמֵּא נָזֶם;

“בִּידֵי כְסִיל נִבְלָע מְחִיר לָנֶצַח”.56

הֵן אֵין לְנָשִׁים חָיִל,

אֵין כָּל גְּבוּרָה, אֵין מְשׁוֹל וָנֵזֶר,

כִּי הַגְּבָרִים הֵם אֲשֶׁר יִגְבָּרוּ; 57

רַק זֹאת לְבַד חוֹנָנוּ

לִמְשֹׁל בְּלֵב וָלֵב, בְּחֵן וָיֹפִי.

אִם מִבְּלִי נֶעְבֶדֶת

גַם־נַחֲלָתָן זֹאת נְשֵׁי־אִוֶּלֶת

שִׁכְמָן לְהַטּוֹת, תַּעֲזֹבְנָה סֶלָה,58

הִנֵּה אֲמָהוֹת רַק הֲלֹא תִהְיֶינָה,

נִבְזוֹת לְכָל נִבְזֶה אֲשֶׁר אִישׁ יֶהִי.

"מַה־טּוֹב מְלֹא בֵיתוֹ לְיֶלֶד לֶחֶם,

"כִּי לֹא אֲכֹל יֵדָע? וּמָה יוֹעִילוּ

"כָּל אוֹצְרוֹת מִצְרָיִם

"אִישׁ59 אֲשֶׁר לוֹ הֵם, וְלֹא יוֹדֵעַ

"כִּי אוֹצְרוֹתָיו הֵמָּה?

אֵשֶׁת תְּבוּנָה זֹאת לְחֹק לָהּ תָּשֶׂם,

בַּל תֶּחֱלֶה עַל־אִישׁ, וְאֶת־דּוֹדֶיהָ

תּוֹקִיר וְלֹא תַשְׂבִּיעַ;

"כִּי הַאֲרֵךְ, יָשִׁיב לְזָרָא שׂבַע.60

כן עם לבבי אמרה הייתי61

כֵּן אֶת־בְּתוּלוֹתַי כְּבָר לִמָּדְתִּי;

אַךְ גַּם אֲנִי נֶהְפָּכְתִּי

בַּל אֵדְעָה אֵיכָכָה,

כִּי שֻׁדְּדוּ נַפְשִׁי וְלִבִּי פֶתַע

מִזִּיו פְּנֵי שָׁלוֹם.62 וְלוּ חָלִיתִי!

אַךְ עוֹד מְעַט מֵתָה כְּבָר אָנֹכִי.

מַה־תַּעֲשִׂי אֵפוֹא, עֲדָה, הַפָּעַם?

מַה־תֹּאמְרִי? מַה־תַּחְשְׁבִי" תֵּלֵכִי

בִּבְכִי לְרַגְלָיו? תֵּזְלִי? תַּשְׁפִּילִי

הַדְרַת גְּאוֹן יָפְיֵךְ לְרַגְלֵי גָבֶר?

אַךְ מָה? לְדוֹר דּוֹרִים שְׂרוּפַת חֵשֶׁק

תִּכְלִי בְחַבְלֵי עֹנִי?

הוֹי צָר וְאוֹיֵב עַז וְאַמִּיץ, חֵשֶׁק!

כֵּן63 חשְׁבִים עָלֶיךָ,

לֵאמֹר: יְהִי עַבְדֵּנוּ, -

כַּלֵּה בְחֵמָה בָם בְּנֵי קַשְׁתֶּךָ,

מֶמְשַׁלְתְּךָ הוֹדִיעַ.64

הִנֵּה עֲדָה פֹה, מֵאֲשֶׁר הָיָתָה

מֵאָז גְּבוֹהָה, שָׁחֲחָה תַּחְתֶּיךָ.

אַךְ תֶּחֱזַק לָנֶצַח

הוֹי, שׂנְאִי, מִמֶּנִּי?

לֹא תֶחֱזַק, כִּי אֵין מְאַמֵּץ כֹּחַ,

לֹא־יִרְעֲצוּ אוֹתוֹ כְּשֶׁבֶר נֵבֶל

נִכְלֵי לְבַב אִשָּׁה; וּמַה גַּם אָתָּה! 65

ענין ג    🔗

(רם, זיפה, שלומית, ענה66)


רם:

זִיפָה, יְקַר כִּסְאִי, אֲשֶׁר אָהַבְתִּי,

הִנֵּה כְאַיָּל67 עַל אֲפִיקֵי מָיִם,

כֵּן תַּעֲרֹג אֵלֶיךָ

בִּתִּי שְלוֹמִית.


שלומית:

כֹּה יְהִי.68

רם:

אַף אָנִי

מַהֵר חֲתֻנַּתְכֶם, בְּנִי, נִכְסָפְתִּי.

"כִּי יוֹם בְּיוֹמוֹ יֵלֵךְ,

"יוֹם מִבְּלִי יָשׁוּב; וְאֵין אִתָּנוּ

"יום מחרתו מה־יהי, יודע69

הֵן הַזְּמָן חָצִיר, אֱשֶׁר בַּבֹּקֶר

"יָצִיץ, וְיִמַּל עָרֶב;

"הַשְׁקֵט וְשָׁלוֹם, רֶגַע,

וּשְׁאוֹן קְרָב מִשְׁנֵהוּ; [70

עַתָּה יְהִי חַיִּים, וְעַתָּה מָוֶת.

הִנֵּה לְמֶרָקָה 71הֲלוֹךְ חָפַצְתִּי,

יָמִים אֲחָדִים שָׁם לְבַד אֵשֵבָה;

אַךְ, אַחֲרֵי שׁוּבִי, אֲלֵיכֶם אֵפֶן,

אוֹשִׁיבְכֶם מַהֵר שְׂמֵחִים בָּיְתָה.

זיפה:

מַלְכִּי לְעוֹלָם יֶחִי!

שָׁלוֹ יֶהִי צֵאָ

אַף בּוֹאֲךָ שָׁלוֹם; וְגַם אָנֹכִי

אֵלֵךְ לְסִין עִירִי, אֲשֶׁר נִקְרֵאתִי

מֵאוֹהֲבַי שָׁם.

שלומית:

לֵךְ, וְלֹא תָשׁוּבָה.

רם:

אַתָּה, עֲנָה עַבְדִי, לְכָה אִתָּנוּ.

ענה:

כֵּן אֶעֱשֶׂה; אַךְ טֶרֶם72

(אִם לֹא לְמַלְכִּי יִחַר)

דָּבָר בְּאָזְנָיו נָא אֲדַבֵּר עָתָּה.

רם:

דַּבֵּר וְאֶשְׁמָעֶךָּ

ענה:

בִּגְדּוֹל בְּעַפְעַפַּי תְּנוּמָה אֶמֶשׁ

וַתַּהֲלֹךְ73 נַפְשִׁי בְאִישׁוֹן לָיְלָה

מִבֵּין שְׂעִפֵּי יוֹם חֲלוֹם חָלָמְתִּי.

רם:

הֵן הַחֲלוֹמוֹת רַק חֲלוֹמוֹת הֵמָּה,

כִּי שָׁוְא לְבַד אִתָּם; אֲבָל הַגִּידָה.

ענה:

עַל כִּסְאֲךָ בִתֶּךָ

יָפָה כְּתִרְצָה צָהֲלָה רָאִיתִי

וַיַּעֲלֶה אֵלֶיהָ
זִיפָה כְטוֹב לִבּוֹ, כְּלִיל תִּפְאֶרֶת

עַל מַעֲלוֹת כִּסְאָה.

רם:

הֲלֹא כָל־אֵלֶּה

יִהְיוּ בְעֶזְרַת אֵל אֱלֹהֵי־קֶדֶם.

ענה:

אַךְ בַּעֲלוֹת זִיפָה, וְהִנֵּה נַעַר

עוֹלֶה, וְהוּא טוֹב תֹּאַר,

עַל לֵב שְׁלוֹמִית הַךְ74 בְּשֶׁצֶף קֶצֶף,

דָּחֹה וְהַפִּיל, נָפְלָה צוֹעֶקֶת

בֵּין לַהֲבוֹת אֵשׁ רָב, וְכִמְעַט מֵתָה,

אִם כַּצְּבִי לֹא רָץ75 אֲזַי הַנָּעַר

וַיְחַלְצֶנָּה רָגַע.

אָז גַּם שְׁנֵיהֶם יָחַד

עָלוּ לְכִסֵּא לָךְ, וְשָׁם עָמָדוּ

יַחְדָּו שְׂבֵעֵי טוֹב.

רם:

הֲלֹא אָמַרְתִּי

כִּי הַחֲלוֹמוֹת שָׁוְא, וְהֵמָּה הָבֶל.

"הֵן מַחֲשְׁבוֹת לֶב־אִישׁ, אֲשֶׁר תִפְנֶינָה

"אִשָּׁה לְדַרְכָּהּ, נֶאֱסָפוֹת לָיְלָה;

וּכְמוֹ לְבַדְהֶן טוֹבוּ,

"כֵּן חוֹבְרוֹת מַחְבֶּרֶת

"אַךְ שָׁוְא וְרִיק תִּהְיֶינָה.

אַךְ גַּם חֲלוֹם טוֹב זֶה. הֲלֹא רָאִיתָ

עוֹלִים לְכִסֵּא גַּם־שְׁנֵיהֶם יָחַד

טוֹבִים שְׂמֵחֵי־לֵב; וְזֶה אֵינֶנּוּ

סוֹף החֲלוֹם? הָאֵשׁ יְהִי76 אֵשׁ חֵשֶׁק.

כֵּן יַעֲשֶׂה צוּרֵנוּ!

שלומית:

כִּי אוֹ לְזִיפָה אוֹ שְׁלוֹמִית תֹּאכַל

הָאֵשׁ, וְלֹא יֵחָדוּ! 77

רם:

עַתָּה, עֲנָה, נֵלֵכָה,

אַתָּה, בְּנִי זִיפָה, לְכָה גַם־אָתָּה,

אֶל־בֵּית תְּפִלָּתֵנוּ

לִשְׁאֹל לְאֵל חַסְדּוֹ, וְיָאֶר לָנוּ

"כִּי מִבְּלִי עֶזְרַת יְיָ, הֶבֶל

"יִיגַע אֱנוֹשׁ; כִּי יַעֲמֹל לָרוּחַ,

"אַף אִם יְקַוֶּה כָּל־אֲשֶׁר בָּאָרֶץ;

"אַף־כִּי נְסִיכֵי עָם אֲשֶׁר כָּמוֹנִי.

"לֹא יַעֲזֹב מוֹשֵׁל בְּלֵב כָּל־מֶלֶךְ78

"לִבּוֹת מְלָכָיו, כִּי בְּאַרְצוֹ הֵמָּה

"מַרְאֵה דְמוּת גָּדְלוֹ; וְהוֹדוֹ לָמוֹ

"חָלַק, לְנַהֵל עָם בְּשֵׁבֶט ישֶׁר.

"אַךְ לֵב מְיַחֵל יִרֶץ,

"כִּי לֹא לְפָנָיו קוֹל מְפַחֵד יָעַל.79

"נֶפֶשׁ יְקַוֵּה־לוֹ ימַלֵּט סֶלָה,

"חֶסֶד יְסוֹבֵב כָּל־מְיַחֵל חָסֶד.

אִם כֵּן בְּלֵב שָׂמֵחַ

אֶל הָאֱלֹהִים נֵלְכָה בָטֹחַ,

כִּי לֹא יְתָעֵב בֹּטְחָיו לָנֶצַח.

שָׁלוֹם, בְּנִי זִיפָה.

זיפה:

יְחִי הַמֶּלֶךְ!

ענין ד    🔗

ערי הקוסם


ערי:

מִכָּל פְּתָנִים רוֹשׁ80 וְכוֹס קֻבָּעַת,

מִכָּל חֲנִית וּסְגוֹר וְכָל בֶּן־קֶשֶׁת,

מַשְׁחִית לְחַבֵּל חֵשֶׁק.

פֹּה אִם יְמִיתוּן אֵלֶּה,

הֵן טִיט וְגוּשׁ עָפָר לְבַד יָמִיתוּ;

כִּי יִירְאוּ מִגֶּשֶת

אֶל הַנְּשָׁמָה, בַּל־קְרוֹב אֵלֶיהָ.

אַךְ צַר וְאוֹיֵב חֵשֶׁק

מֵחֵץ חֲנִיתוֹ עוֹר וּבָשָׂר יִכֶל81

יַחְדָּו, וְגַם הַנֶּפֶשׁ

לֹא תֶחֱזַק מִמֶּנוּ.

כִּי תַעֲלוּמוֹת לֵב וְחַדְרֵי בָטֶן,

מֵאָז נְאוֹת עֻזָּהּ, יְשִׁיתֵם עָתָּה

בָּתֵּי קְבוּרָתָה בְּנָפְלָהּ שָׁמָּה.82

הִנֵּה פְתָאִים רֶגַע

יוֹרֵם, וְשָׁם יָשׁוּבוּ83

גַּם עִוְּרִים גַּם אִלְּמִים לָנֶצַח,

גַּם חֵרְשִׁים גַּם חַסְרֵי לֵב סֶלָה.

אַךְ זֶה מְעַט, אִם לֹא גְבַהּ־לֵב יִבֶז

כִּי־עַל־בְּנֵי נָבָל לְבַד יָסֹלּוּ

חִצָּיו נְתִיבָתָם וְשָׁם יִתָּמּוּ;

כִּי אֶת קְרִיאֵי שֵׁם וְיִקְרֵי נָפֶשׁ

יִבְחַר לְמִפְגָּע לוֹ, וּבִקֵּשׁ סֶלָה

לִירוֹת בְּחֵץ רִשְׁעוֹ וְכֵן יוֹרֵמוֹ.84

כִּי מִי חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ

יָעֹז וְיֹאמֶר לוֹ: הֲפֹךְ יָדֶךָ?

אַךְ מַה־לְּאַשְׁמָה חֵשֶׁק,

כִּי־אֶתְּנָה עָלָיו תְּלוּנוֹת אָיִן? 85

אִם בֹּעֲרִים בָּעָם מְתֵי אִוֶּלֶת

יִכָּשְׁלוּ בוֹ, לוֹ יְהִי הַפָּשַׁע?

הֵן רַק אֱמֶת אִתּוֹ וְאַהֲבַת חָסֶד.

חֶרֶב מְשַׁכֵּל הוּא מְדָנִים סֶלָה,86

שִׂנְאָה וְקִנְאָה יַהֲפֹךְ מִשֹּׁרֶשׁ.

אֶחָד יְסוֹד עוֹלָם, וּמִי כָמֹהוּ

בֵּין מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם אֲשֶׁר מִמָּעַל?

הוּא יַחֲזִיק מַלְכוּת וְיִירַשׁ עֶצֶר,

כִּי רַק בְּכֹחוֹ לָאֲחָדִים הֵמָּה.

בִּלְתּוֹ זְאֵבֵי עֶרֶב,

עֵת כִּי רְעֵבִים הֵם לְחוּמֵי רֶשֶׁף,

יִהְיוּ מְתֵי תֵבֵל,87 אֲשֶׁר גַּם יָחַד

אִישׁ אֵת עֲמִיתו יֹאכַל:

אִם גַּם בְּעוֹדוֹ, פּוֹרְחִים לַבֹּקֶר

רִיבוֹת כְּצִיץ שָׂדַי, קְרָב וָהֶרֶג.88

הֵן חָכְמוּ הִשְׂכִּילוּ

וַיֵדְעוּ מַה־הוּא, אֲשֶׁר שַׁלְהֶבֶת

אוֹתוֹ בְשֵׁם קָרָאוּ.89

הִנֵּה בְיוֹם קָרָה, בְּהַשְׁלִיךְ אָרְצָה

מוֹשֵׁל בְּעֹז עוֹלָם כְּפוֹר וָקֶרַח,

אָז כִּי בְלִבְנַת שֶׁלֶג

יִסְפֹּן פְּנֵי אַרְצוֹ אֲשֶׁר נִבְקָעוּ,

אָז כִּי תְסַמֵּר תַּחַת

מִכְסֵה בְגָדִים שַׂעֲרַת כָּל גָבֶר,-

מִכָּל מְגָדִים יֶעֱרַב90 לַנָּפֶשׁ

חֹם גַחֲלֵי אִשָּׁהּ, אֲשֶׁר בּוֹ תֶחִי.

הֵן כָּל אֲשֶׁר נֹאכַל, וְעַד־הַלֶּחֶם,

הִנֵּה יְלָדָיו הֵם; וּמֶה גַם־אֵלֶּה

כָּל מִפְלְאוֹת חָכְמָה, אֲשֶׁר חָפָרוּ

מִמַּעֲמַקֵּי דַעַת

אַנְשֵׁי תְבוּנוֹת, כִּי לְשַׁנּוֹת בָּמוֹ

יִצְרֵי בְרֵאשִׁית מֵאֲשֶׁר נוֹלָדוּ,

רַק לַהֲבוֹת אֵשׁ יַעֲשׂוּם גַּם־יָחַד.

תַּכְלִית וְסוֹף דָּבָר: לְבַד תּוֹעֶלֶת91

אֶל מוֹשְׁלָיו יִתֵּן, אֲשֶׁר יַנְחוּהוּ

כִּרְצוֹן לְבָבָם אַךְ בְּמִשְׁפַּט שֵׂכֶל.

הָאֵשׁ אֲבָל,92 אִם פַּעַם

הָסִיר גְּבוּל יֵצֵא, וְאָדוֹן אַיִן

עָלָיו וְיִסְגֹּר בַּעֲדוֹ, הֵן אֶלֶף

בָּתִּים וּמִבְצָרִים בְּשֶׁצֶף קֶצֶף

יִכְלֶה93 וְיָשִׂים אֵפֶר.

כֵּן אַהֲבָה וָחֵשֶׁק

אֶל לֹוֹבְשֵׁי בִינָה, חֲגוּרֵי שֵׂכֶל,

כִּי יִמְשְׁלוּ הֵם בּוֹ וְלוֹ הוּא בָמוֹ,

מַה־מִּדְּבַשׁ מָתוֹק, וּמַה־טּוֹב לָמוֹ!

כִּי יַאֲכִילֵם מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ,

גַּם מִבְּלִי יָגּוֹן וְשִׁבְרוֹן רוּחַ.

אַךְ אֵת כְּסִילִים נוֹחֲלֵי אִוֶּלֶת

כִּי לוֹ עֲבָדִים שָׁבוּ,

כִּפְרִיץ זְאֵבֵי עֶרֶב

יַכֵּם לְרַגְלָיו מִבְּלִי יָקוּמוּ.

"אִם כֵּן תְּלוּנוֹת אָיִן

עַל אַהֲבָה וָחֵשֶק;

כִּי עוֹבְדֵי אוֹתוֹ לְבַד אַרְשִׁיַע,

תַּחַת מְשֹׁל בּוֹ כַּאֲשֶׁר יָאָתָה.94

כֵּן אוֹתְךָ, עַרִי, הֲלֹא תַרְשִׁיעַ,95

כִּי נַפְשְׁךָ נָתַתָּ

תַּחַת עֲבוֹדָתוֹ, עֲבוֹדַת־פָּרֶךְ.

אוֹדֶה עֲלֵי פִשְׁעִי, אֲבָל חָטָאתִי

כִּי הֶאֱמַנְתִּי לָךְ, מְעוֹן הָרֶשַׁע,

זוֹנָה נְצוּרַת לֵב, עֲדָה סוֹרָרֶת.

מִשְׁטַח חֲרָמִים אוֹרְבִים לַנָּפֶשׁ

אֶל־עִקְּבוֹתַי, בּוֹגְדָה, פָרַשְׂתְּ,96

וַתִּלְכְּדִי, וַתִּלְכְּדִי אִישׁ בַּעַר,

עִוֵּר וְעֵינָיו לוֹ, חֲסַר־לֵב פֶּתִי.

הֵן נָגְעָה עַד־כֹּה, מְשׁוּבָה סֶלָה,

מִרְמַת לְבָבֵךְ, כִּי (פְּלִיאָה מֶנִּי!)

מִיַּד יְמִינִי, בּוֹגְדָה, לָקַחַתְּ

חַרְבִּי וְקַשְׁתִּי, בַּל עֲרֹץ אוּכָלָה.

הִנֵּה בְדִמְעַת שָׁוְא וְאַנְחַת אָוֶן

מָה אֶל־כְּשָׁפַי יַעֲמֹד מִנֶּגֶד97

מִמִּסְגְּרֵי לִבִּי כְּבָר גָּנַבְתְּ.98

לוּלֵא חֲמָסֵךְ זֶה, הֲלֹא אַךְ רֶגַע

אוֹתָךְ כְּבָר הִשְׁחָתִּי,

מָה אֶעֱשֶׂה עוֹד? וַאֲנִי הָיִיתִי

עַתָּה כְּבָר נִדְהָם וְיָעֵף כֹּחַ,99

כִּי כָּל־כְּשָׁפַי, כָּל־קְסָמַי יָחַד

לֹא יוּכְלוּ לָהּ, אִם כְּבָר יוֹדַעַת

אֵיךְ תַּעֲמֹד נֶגְדָּם, וְלֹא יָרֵאָה.

הוֹי בּוֹגְדוֹת נָשִׁים, נְשֵׁי הָרֶשַׁע!

כִּי רַק לְבַבְכֶן, בָּז וְשׁוֹנֶא צֶדֶק,

אִוָּה לְמוֹשָׁב עָוֶל.

אִם נֶאֱנָחוֹת הֵן, וְאִם תִּבְכֶּינָה,

אַנְחַת לְבָבָן שָׁוְא, וּבִכְיָן אָוֶן.

אִם אַהֲבָה תַרְאֶינָה,

אֵיבָה לְבַד הֶן־הִיא, אֲבָל נִסְתָּרֶת.

מַרְאִית פְּנֵיהֶן כַּחַשׁ,

כָּזָב דְּבַר פִּיהֶן, יְמִינָן שָׁקֶר,

רַגְלָן בְּשָׁוְא יִנּוֹעַ,

מִרְמָה מְכַסּוֹת מֵצַח,

וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם.

אִם דּוֹבְרוֹת, אִם הוֹלְכוֹת תִּהְיֶינָה,

אִם שֹוֹחֲקוֹת, אִם סוֹפְדוֹת, אַךְ שָׁקֶר.

אַךְ עוֹד פְּרִי רִשְׁעָהּ עֲדָה אַשְׂבִּיעַ.

אִם לָהּ כְּשָׁפַי עַתָּה

לֹא יַעֲשׂוּ דָבָר וְלֹא יוֹעִילוּ –

אַךְ יוּכְלוּ לִי, כִּי בְּכֹחָם אַעַט

מִכָּל אֱנוֹשׁ בָּאָרֶץ,

בִּלְבוּשׁ מְעִילִי, תֹּקֶף.100

אָז כָּאֲרִי אֶתְהַלְּכָה אֵלֶיהָ,

אֶטְרֹף וּמִי יַצִּיל? וְאַשְׁחִיתֶנָּה,

בִּנְטוֹת סְבִיבוֹתַי וְאֶל־שָׁמָיִם,

בִּנְטוֹת וְהַשְׁפִּיל אֶל־שְׁאוֹל מִתָּחַת101

יָדִי בְעֹז מַקְלָהּ, וְחוֹבֵר חָבֶר.

מֵהַרְרֵי אֵימָה, מְקוֹם שָׁם קָבֶר,

מִשְׁכָּן לְכָל־נִקְשֶׁה וְצִבְאוֹת בָּלַע,

אַלְפֵי שְׂעִירִים בֹּאוּ,

לָשִׁית זְרוֹעוֹתַי מְכוֹנוֹת סָלַע.

תִּרְעַץ יְמִינִי כָּל־מְשַׂנְּאַי יָחַד,

יַפִּיל מְאוֹר פָּנַי עֲלֵיהֶם פָּחַד,

יִגְדַּל זְרוֹעִי עַז, וְלֹא כָמֹהוּ; 102

מֵהַרְרֵי אֵימָה שְׂעִירִים בֹּאוּ.103

 

חלק שני    🔗

ענין א    🔗

שמעי, ואחרי כן עדה.


שמעי:

מַה־הוּא וְאֵיזֶה רוּחַ

נָשָׂא עֲדָה הַיּוֹם? אֲשֶׁר יָגַעְתִּי

לִמְצֹא כְבָר אוֹתָהּ, וְלֹא מָצָאתִי.

אַךְ אִם־אֲרִי אוֹ־שַׁחַל

לֹא אָכְלוּ אוֹתָהּ, הֲלֹא אַךְ פַּעַם

תָּבֹא וְאֶמְצָאֶנָּה.

אָמְנָם אֲנִי רוֹאֶה, וּבוֹחֵן אֵינִי,104

מִיַּרְכְּתֵי הָהָר לְנֶגְדִּי בָאָה,

כִּדְמוּת עֲדָה, אִשָּׁה. יְהִי לָנֶצַח

בָּרוּךְ אֲדֹנָי, כִּי הֲלוֹם הִנֶּהָ!

עדה:

שִׁמְעִי יְדִידִי, תֶּחִי;

מַה־תַּעֲשֶׂה פֹה מִבְּלִי רֵעֶךָ?

הֵן אוֹתְךָ אֶרְאֶה כְּמוֹ יָגֵעַ.

שמעי:

אִם לַעֲמֹד אֵין עוֹד בְּנַפְשִׁי כֹּחַ, -

כִּי כָל־קְצוֹת הָעִיר וְהָר וָעֵמֶק,

גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, וְכָל־הַבָּיִת,

כִּי לַחֲשֹׁב יָכֹלְתִּי

אוּלַי תְּהִי שָׁם, זֶה לְבַקֵּש בָּאתִי

אוֹתָךְ, עֲדָה, אַךְ לֹא מְצָאתִיךְ.105

עדה:

לָמָּה

כָּל זֹאת? וּמָה תֹאבֶה? שְׁאַל מִמֶּנִּי;

כִּי עַד־אַשֶׁר־יַגִּיעַ

כֹּחִי, הֲלֹא יָדַעְתָּ

כִּי רַק אֲדוֹנִי אָתָּה.

שמעי:

חֵן חֵן תְּשׁוּאוֹת לָךְְ, אֲחוֹתִי סֶלָה.

עַתָּה הֲלֹא אֲנָחְנוּ106

אֶל־בַּת שְׁלוֹמִית אַתְּ, לְשָׁלוֹם אָנִי,

כַּיָּד וְגוּפַת גָבֶר,

כִּי יֶחֱלֶה אִישׁ בַּחֲלוֹת רֵעֵהוּ.107

"הִנֵּה בְיוֹם רָעָה, בְּהָמֵר פֶּגַע,

"יִבָּחֲנוּ רֵעִים וְיִתְנַכָּרוּ.

"כִּי לֹא שְׁנָת יִתֵּן לְעֵינָיו סֶלָה

"אוֹהֵב טְהָר־לֵב,108 אִם בְּחַבְלֵי עֹנִי

"תִּדַּד שְׁנַת רֵעוֹ: וְאָמְנָם יִפֶן

"לִמְצֹא אֲרוּכָה לוֹ, וְיוֹם וָלַיְלָה.

"כִּי גַּם בְּהִסָּתֵר יְשׁוּעָה מֶנְהוּ,

"לֹא יַעֲזֹב מִתֵּת לְנַפְשׁוֹ נֹחַם,

"אֶת־מַחְשְׁבוֹתָיו סוֹעֲרוֹת הַרְאֵהוּ,

"עִמֹּו בְצָרָה יַחַד.109

"אַךְ אִם בְּיָדוֹ יֶהִי

"רִפְאוּת לְמַכָּתוֹ –110

עדה:

אֱמֶת דִבַּרְתָּ.

שמעי:

עַתָּה הֲלֹא יָדַעְתְּ

מֶה לַעֲשׂוֹת לָמוּד בְּפִרְחֵי נֹעַר

מֵאָז בְּקַשְׁתּוֹ חֵשֶׁק: 111

כִּי מֵעֲפַר הָאָרֶץ

מֻכָּיו חֲדָשִׁים יִפְרְחוּ, לַבֹּוקֶר

הִנֵּה חֲדָשִׁים הֵמָּה.112

כִּי אֶת־לְבַב שָׁלוֹם בְּאוֹר פָּנֶיהָ

הַבַּת שְׁלוֹמִית מָחֲצָה נָגֹעַ;

וּכְמוֹ בְּטֶרֵם זֹאת כְּבָר הָיָתָה

כֻּלָּהּ יְדִידוּת אַהֲבָה וָחֶסֶד. –

כֵּן אַחֲרֵי הַכּוֹת לְבָבוֹ, שָׁבָה

חֵמָה מְלֵאָה לוֹ, וְכִמְאוֹס דֹּמֶן

תִּמְאַס רְאוֹת פָּנָיו, וְתַרְחִיקֶנּוּ.

בֵּין כָּל־מְסִבּוֹת אֵלֶּה

נַפְשִׁי, אֲשֶׁר אֶת־נֶפֶשׁ

שָׁלוֹם קְשׁוּרָה הִיא, כְּבָר נָגָעָה

מִמַּר כְּאֵבוֹ עַד־שְׁאוֹל וָמָוֶת.

כֵּן לָךְ, עֲדָה, אֵפוֹא לְבַד יִשַּׁרְתִּי113

הַיּוֹם פְּעָמַי, כִּי כְבָר יָדַעְתִּי

לֹא תַעֲזֹב שִׁמְעִי עֲדָה לָנֶצַח.

כִּי־לֹא לְבַד הַיּוֹם אֱמֶת וָחֶסֶד

עִמִּי עֲשׂה הֵחֵלָּה;

אַף כִּי לְעֵת כָּזֹאת, אֲשֶׁר גַּם־אָבֶן

תֵּעוֹר לְשֵׁמַע אֹזֶן

צָרַת לְבַב שָׁלוֹם, וְתֵלֶךְ מָיִם.

עדה:

אַפְלִיא עֲשׂוֹת, אִם לַעֲצֹר אוּכָלָה

עֵינִי וְלֹא תִדְמַע.

שמעי:

אֲבָל לֹא אֵלֶּה

אֹבֶה, עֲדָה; כִּי לֹא־יְרַפְּאוּ שֶׁבֶר

"אֶחָד דְּמָעוֹת אֶלֶף.

"מוֹתַר מְרַחֵם מִבְּלִי הוֹשֵׁעַ

"מִלֹּא־מְרַחֵם אָיִן.114

אִם אֶת־לְבָבֵךְ יֵשׁ לְהֵיטִיב לָנוּ,115

אַחַת, וְהִיא מִצְעָר, לְבַד שָׁאָלְתִּי.

עדה:

אִם־תַּעֲלֶה שָׁמָיִם,

תִּהְיֶה בְכַף־אִישׁ, לַאֲשֶׁר חָפָצְתִּי,

אָחִי, לְשָׁרֶתְךָ.116

שמעי:

עֲדָה, אֵיכָכָה

אֶשָּׂא אֲנִי אֵת־כָּל־אֲשֶׁר גָּמַלְתְּ117

אוֹתִי, וְרַק חִנָּם? וּמָתַי אָנִי

חַסְדֵּךְ, אֲחוֹתִי, זֶה מְצֹא יָכֹלְתִּי?

עדה:

אַל נָא דְבָרִים עוֹד; שְׁאַל חֶפְצֶךָ.

שמעי:

הִנֵּה שְׁלוֹמִית לָךְ וְאַתְּ אֵלֶיהָ

נֶפֶשׁ לְגוּפָתָה; וְלֹא גַם נֶפֶשׁ

בִּלְבַד לְגוּפָתָהּ, הֲלֹא אַף נֶפֶשׁ118

אַחַת לְבַד בִּשְׁתֵּי לְבָבוֹת יָחַד.

אֶת־זֹאת לְבַד אֵפוֹא מְבַקֵּשׁ אָנִי,

כִּי תַעֲשִׂי הַשְׂכֵּל (וְזֶה יָדַעְתִּי

כִּי לֹא מְזִמָּה חָסְרָה אֵלָיִךְ)

עַד תִּמְשְׁכִי אוֹתָהּ וְתַחְפֹּץ פַּעַם

אַחַת לְמִצְעָר דַבְּרוֹ לִשְׁמוֹעַ.

עדה:

אֶת־זֹאת לְבַד תַחְפֹּץ?

שמעי:

לְבַד זֹאת.

עדה:

יֶחִי

נָא רוּחֲךָ, וִיטִיבְךָ לִבֶּךָ,

כִּי זֶה מְהֵרָה יֶהִי.

שמעי:

בָּרוּךְ יְהִי טַעְמֵךְ.

עדה:

רְאֵה, הִנֵּנִי

עַתָּה לְבֵיתָהּ הֹלְכָה, אַךְ אַתָּה

אַחַר נְטוֹת הַיּוֹם הֲלוֹם תָּשׁוּבָה,

כִּי נֵדְעָה מַה־נַּעֲשֶׂה עוֹד.

שמעי:

לֵכִי.

עדה:

שָׁלוֹם, יְדִיד נַפְשִׁי.

שמעי:

עֲדָה, הַצְלִיחִי.

ענין ב    🔗

(זיפה, כבוד, ואחר כן איה בלבוש ציד) 119


זיפה:

הֵן אֶחֱזֶה, לֹא אֵדְעָה גַם אָנִי,

בִּפְנֵי שְׁלוֹמִית תֹּאַר

יִדְמֶה כְּמוֹ נִזְעָף, וְאָמְנָה אֵינוֹ

מַרְאֶה אֲשֶׁר יַגִּיד בְּפָנָיו חֵשֶׁק

עָלֵז, וְלֹא מוּצָק.120

כבול:

אֲדוֹנִי, אֵלֶּה

יַלְדֵי יְדִידוּת הֵם, כְּבָר נוֹדָעוּ

"לִמְזוֹן תְּשׁוּקָה, אַהֲבָה וָכֹסֶף;

"כִּי כָל־אֲשֶׁר מֵהֶם נְמַלֵּא נָפֶשׁ,

"נִרְעַב אֲזַי יוֹתֵר בְּיוֹתֵר שׂבַע.

זיפה:

הִנֵּה אֱמֶת דִּבַּרְתָּ.

כבול:

אָדוֹן. רְאֵה אַיָּל מְדַלֵּג שָׁמָּה:

מַה־טּוֹב וּבָרִיא הוּא! יְרֵה, תָּפְשֵׂהוּ!

זיפה:

אֵיכָה לְעֵת טוֹב פֹּה בְקַשְׁתִּי בָאתִי!

אָמְנָם מְקַפֵּץ הוּא וְרָחוֹק לָנוּ;

טוֹב, אַחֲרָיו נִרְדֹּף וְנַשִּׂיגֶנוּ.

מַהֵר, רְדֹף גַּם־אַתָּה,

כָּבוּל!

כבול:

אֲדוֹנִי, הִנְנִי בָא.

זיפה:

עַתָּה

פֹּה אֶעֱמֹד, אֶמְשֹׁךְ, אֲשֶׁר קָרַבְתִּי

אֵלָיו. אֲבָל נִסְתַּר, וְלֹא הִגַּעְתִּי

אוֹתוֹ בְחִצִּי; רוּץ וְקַח הַחֵצִי,

(איה באה)

אַךְ הֵן בְּרַגְלִי זֹאת לְמִכְשׁוֹל בָּאָה.

מָה אֶעֱשֶׂה? אֵלֵךְ? וְכָבוּל אָנָה

יָבֹא וְיִמְצָאֵנִי?

איה:

נַפְשִׁי כְלֹא רוֹאָה לְזִיפָה אָעַשׂ.

זיפה:

כָּבוּל!

כבול:

אֲדוֹנִי!

זיפה:

לָמָּה

עַד כֹּה תְאַחֵר שָׁם וְלֹא תָשׁוּבָה?

איה:

אַיָּה, קְשַׁת יוֹם, הוֹי! וְאָנָה שַׂמְתְּ

תִּקְוַת לְבָבֵךְ? לָמָּה

תִּשְׂאִי כְאֵב אָנוּשׁ? ועוֹד תָּמוּתִי

עַל־לֵב אֲשֶׁר מִמֵּךְ כְּמוֹ מִמָּוֶת

יִבְרַח, וְשׂוֹנֵא לָךְ וְיָפְיֵךְ יִבֶז,121

יִמְאַס בְּיִפְעָתֵךְ כְּטֻמְאַת דֹּמֶן?

אַךְ־מֶה, לְבָבִי? מַה־מְּזִמּוֹתֶיךָ?

כִּי אֶעֱזֹב, חָשַׁבְתָּ,

זִיפָה, יְדִיד נַפְשִׁי? תְּפַשֵּׂק טֶרֶם

אֶרֶץ לְנָסָה פֶּה וְתִבְלָעֵנִי.122

יִהְיוּ יְמֵי חַיַּי מְרוֹרוֹת שַׁחַת,

אֵרֵד בְּיָגוֹן אֶל־שְׁאוֹל מִתַּחַת;

אַךְ אַהֲבַת זִיפָה בְזָרִים סֶלָה

לֹא תַחֲלִיף נַפְשִׁי, וְלֹא אָמִירָה.

זיפה:

עֵצָה מְזִמּוֹת לִי וְדַעַת הָבוּ;

כִּי נִבְהֲלָה נַפְשִׁי, וְלֹא יָדַעְתִּי

מָה תֶאֱחֹז יָדִי, וְאֶת־מָה תֶרֶף.

הֵן קוֹל123 בְּכִי אַיָּה וְדִבְרֵי פִיהָ,

אִם אַהֲבָה לֹא, רַחֲמִים הֵעִירוּ

בִּי,124 מִבְּלִי אוּכָלָה

אָעֹז וְאֶתְאַפָּק; וְאִם אֶרְאֶנָּה,

אִם אֶשְׁמְעָה פָּנִים בְּפָנִים יַחַד

אֶת דַּבְּרָהּ אִתִּי, כְּבָר יָדַעְתִּי

כִּי יֶהֱמוּ מֵעַי וְלִבִּי שָׁמָּה

יֵרַךְ לְעֻמָּתָהּ, וּבֵין יָדֶיהָ,

שָׁדוּד הֲלֹא אֶפֹּלָה.

הִנֵּה אֱמוּנָתָהּ, אֲשֶׁר גַּם־עַתָּה

כִּי עַז אֲנִי לָהּ כֹּה וְאַכְזָר סֶלָה,

לֹא חָפְצָה אוֹתִי עֲזֹב לָנֶצַח, -

כִּי אַהֲבַת לִבִּי גְּמוּלָהּ יֶהִי

מִשְׁפַּט אֱמֶת אֶשְׁפֹּט.125 אֲבָל אִם אֵרֶא

נֶגְדִּי שְׁלוֹמִית כִּי בְשִׂפְתוֹתֶיהָ

כָּל־חֵן וְהוֹד הוּצַק וּמִכְלַל יֹפִי;

אִם עַל לְבָבִי אַעַל,

כִּי עַל־שְׁלוֹמִית רַק126 חֲתַן הַמֶּלֶךְ

אֶהְיֶה, וְעוֹד אֶמְלֹךְ בְּאֶרֶץ קֶדֶם, -

“כִּי לֹא! שְׁמֹר!” יוֹרֵנְי,

"חֵלֶק שְפַת זָרָה וְדִבְרֵי פִיהָ

אַל־נָא לְךָ יִנְעָמוּ,

פֶּן בַּנְּעִימִים מַר לְךָ יַשְׂבִּיעוּ": 127

מַה־תַּעֲשֶׂה, זִיפָה, הֲלוֹם? מַה־תָּעַשׂ?

כִּי לַקְּרָב בִּלְבָבְךָ נִקְרָבוּ128

גַם־זֶה לְעֻמַּת־זֶה אֱמֶת וָחֵשֶׁק.

תִּגְבַּר אֱמֶת, תִּגְבַּר! וְשַׁח תַּחְתֶּיהָ

חֵשֶק, אֲשֶׁר אֶל־כָּל־פְּנוֹת מַרְשִׁיעַ.

איה:

זִיפָה, יְדִיד נַפְשִׁי, עֲדֶן תִּרְאֵנִי

דַּלָּה כְמוֹ אָנֹכִי,

חוֹלַת יְדִידוּתֶךָ,

בַּל יֶהֱמוּ מֵעֶיךָ,

בַּל עֵינְךָ תָּחוֹס וְתַחְמֹל פָּעַם?

הַבֵּט, יְדִיד אַכְזָר, רְאֵה הַבִּיטָה

כִּי אֵין כְּבָר נִגְרָע וְחָסֵר מֶנִּי

מִמָּוְתָה כִּי מוּת,129 אֲשֶׁר תִּתֹּמְנָה

גַּם נַאֲקוֹתַי אֵלֶּה.

אִם נֶעֱזָבִים יִקְרְאוּ יִזְעָקוּ

תֹּועִים בְּנֵי עוֹרֵב, הֲלֹא יִמְצָאוּ

עוֹנֶה לְשַׁוְעָתָם; וְלֹא אֶמְצָאָה

עוֹנֶה לְשַׁוְעָתִי עֲזוּבָה אָנִי?

זיפה:

אַיָּה אֲחוֹתִי, הֵן מְרַחֵם אָנִי

עַל מַחֲלָתֵךְ זֹאת עֲדֵי אֵין־חֵקֶר.

איה:

אַיָּה אֲחוֹתָךְ? פֶּלֶא?

אַךְ לוּ מְרַחֵם אַתָּה

עָלַי, הֲלֹא חוֹלָה אֲשֶׁר הִיא עַתָּה

לֹא הָיְתָה אַיָּה.130

זיפה:

אֲנִי רִחַמְתִּי;

אַךְ לֹא אֱלֹהִים אָנִי,

כִּי אֶחֱבשׁ מַכָּה וְאֶרְפָּא חֹלִי.

איה:

"הָהּ! כִּי כְאוֹטֵם אֹזֶן

"חֵרֵשׁ בְּאָדָם אָיִן.

זיפה:

מַה־עוֹד שְׁאֵלָתֵךְ, וּמָה מִמֶּנִּי

תִּרְצִי עֲדֶן?

איה:

לִבֶּךָ

כִּי תִתְּנו לִי.

זיפה:

אַךְ אֲנִי אֵיכָכָה

אוּכַל חֲסַר לֵבָב חֲשֹׁב מַחֲשָׁבֶת?

איה:

זִיפָה, אֲהָהּ זִיפָה! כְּבָר יָדַעְתִּי

כִּי שָׁוְא לְבַד אֶזְרַע, וְרִיק אֶקְצוֹרָה.

לוּ נַפְשְׁךָ הָבִין,131 כְּבָר הֵבַנְתָּ.

לֹא חָפְצָה נַפְשִׁי בְּאַבֵּד אַתָּה

אֶת־לִבְּךָ עָלַי; אֲבָל כִּי תוֹסֶף

בִּלְבָבְךָ הַשְׂכֵּל קְנוֹת וָדָעַת,

כִּי מָה לְךָ טוֹב יִבְחֲנוּ עֵינֶיךָ.132

בֵּין חֵיקְךָ אֵת לִבְּךָ שָׁמְרֵהוּ,

אַךְ תִּתְּנוֹ לִי, כִּי לְנֵס וָפֶלֶא

יִשְׁכּוֹן בְּחֵיק לִשְׁנַיִם

אֶחָד לְבָבָם.

זיפה:

לֹא כְבָר אָמַרְתִּי,

כִּי לֹא אֱלֹהִים אָנִי,

כִּי לַעֲשׂוֹת אַפְלִיא?

איה:

אֲהָהּ! כִּי פֶלֶא

רַק לוּ יְהִי, יִהְיֶה; כְּבָר יָדַעְתִּי

כִּי לַעֲנוֹת, לֹא לַעֲלֹז יֻלָּדְתִּי.133

כבול:

זִיפָה, אֲדוֹנִי!

זיפה:

מָה?

כבול:

כְּבָר בִּקַּשְׁתִּי

עַד עָיְפָה נַפְשִׁי, וְלֹא מָצָאתִי

אֶת־חִצְּךָ.

זיפה:

אָרוּר יְהִי לָנֶצַח

אַיָּל אֲשֶׁר רָדַפְתִּי,134

כִּי רַק לְמִכְשׁוֹל לִי וְאֶבֶן נֶגֶף

הָיָה.

איה:

וְיֵרֵע לָךְ, אֲשֶׁר מָצָאתָ

מִי אוֹתְךָ אִתָּהּ, וְיוֹם וָלָיְלָה,

תִּשְׁמֹר כְּחוֹתָם עַל־לְבָבָהּ סֶלָה?

הֵן מִמְּךָ, אַכְזָר, מְרַחֵם נָפֶשׁ

הַנּוֹגְעָה135 עַד מָוֶת

אַיָּל אֲשֶׁר תָּאֹר הֲלֹא הִנֵּהוּ:136

כִּי אוֹתְךָ נָהַג אֲשֶׁר אֶרְאֶךָּ,

אוּלַי מְעַט אַבְלִיגָה.

הַבֵּט יְדִיד אַכְזָר. רְאֵה הַבִּיטָה:

גַּם בַּהֲמוֹת שָׂדַי וְחַיְתוֹ־אָרֶץ,

רוֹעֵי גְבָעוֹת אֵלֶּה,

אֶל־נַאֲקוֹת לִבִּי אֲשֶׁר הִרְעִימוּ

מִבֵּין נְאוֹת מִרְעָם, בְּשִׂיחִי שָׁמָּה,

גּוֹלָה, שְׂבֵעַת רֹגֶז,

בָּדָד, כְּאֵב נַפְשִׁי, - הֲלֹא יֵעוֹרוּ,

מֵרֹךְ לְבָבָם לִי, לְחַפֵּשׂ עֹפֶר.137

זיפה:

הֵן רַק דְּבָרִים אֵלֶּה

הֶמְיַת תְּשׁוּאוֹת שָׁוְא וְדִבְרֵי רוּחַ.

אַךְ מָה עֲדֶן מִמֶּנִּי

תִּרְצִי?

איה:

יְדִידוּתֶךָ.

זיפה:

אֶת־זֹאת לְבַד?

איה:

אֶת־זֹאת לְבַד

זיפה:

אֵלַיִךְ

נָתוּן יְהִי, נָתוּן; עֲשִׂי מִמֶּנּוּ

אֶת כָּל־אֲשֶׁר־תִּרְצִי. הֲגַם כָּל־אֵלֶּה

אֵין דַּי עֲדֶן?

איה:

לוּ נַפְשְׁךָ יוֹדַעַת

מָה עַל־נְקַלָּה כֹּה בְדִבְרֵי פִיךָ

תִּתֵּן, וְאִם לִבֶּךָ

כִּלְשׁוֹנְךָ הָיָה, הֲלֹא שָׂמֵחָה138

אָז אֶעֱלֹז הַיּוֹם.

זיפה:

שְׂאִי וָרֹנִי,

כִּי כֵן כְּבָר הוּא.

איה:

הָהּ יְדִידִי, חֵשֶק

אֵין מַחֲבֵא לוֹ, אֵשׁ אֲשֶׁר בּוֹעֶרֶת

אִם־קָדְחָה, תִּפְרֹץ וְתֵצֵא חוּצָה.

זיפה:

כָּבוּל, וְאִם כֵּן נֶאֱבַד הַחֵצִי?

איה:

אֶת־חִצְּךָ תִּדְרשׁ, יְדִיד!

זיפה:

יָדַעַתְּ

דָּבָר, אֲחוֹתִי, מֶנּוּ?

איה:

כֵּן, אֵדְעָה, אַף אוֹתְךָ אוֹדִיעַ;

אַךְ־מָה שְׂכָרִי יְהִי?

זיפה:

מָה אֶתְּנָה?

איה:

מַה־תִּתְּנָה?

זיפה:

מָה אֶתֵּן -

אַתְּ שַׁאֲלִי.

איה:

הֵן רַק יְדִידוּתֶךָ.

זיפה:

טוֹב, אֶתְּנוֹ לָךְ, רַק אֱמֶת הַגִּידִי.

איה:

הֵן חִצְּךָ אִתִּי לְבַד הִנֵּהוּ.

זיפה:

אִם־כֵּן תְּנִי אוֹתוֹ.

איה:

לְמִי? אֵלֶיךָ?

אֹבֶה, אֲבָל לֹא אוּכְלָה.139

זיפה:

מַדּוּעַ?

איה:

לֹא אֵדְעָה.

זיפה:

מָה אֵלֶּה?

לֹא תוּכְלִי תִתּוֹ, וְלֹא תֵדָעִי

לָמָּה?

איה:

הֲלֹא אַתָּה אֲשֶׁר מָאַסְתָּ

קִחְתּוֹ.

זיפה:

אֲבָל אֶחְשֹׁב אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה

חִידוֹת לְבַד מִלָּיִךְ.

איה:

לִירוֹת צְבִי חָשַׁבְתָּ,

וַתּוֹר לְבַד חַיָּה הֲלוֹם אוֹבֶדֶת;

חַיָּה אֲשֶׁר פֹּה אֶל־בְּרַק חִצֶּיךָ

אוֹתָהּ לְמִפְגָּע שַׂמְתָּ.

זיפה:

לֹא שָׁלְמָה חִידָה עֲדֶן הַלֵּזוּ? 140

חִצִּי תְּנִי אֵלָי. הֲלֹא אָמַרְתִּי

כִּי רַק מְשָׁלִים אַתְּ הֲלוֹם מוֹשֶׁלֶת.

איה:

הֵן עֵינְךָ - קַשְׁתֶּךָ,

מַבָּטְךָ - הַחֵץ אֲשֶׁר הִכָּנִי;

הַחֵץ אֲשֶׁר אֹבֶה, וְלֹא אוּכָלָה,

כִּי כַאֲשֶׁר לִי הוּא יְהִי אֵלֶיךָ.

מַה־יִּפְּלוּ פָנֶיךָ?

כֹּה יֶחֱרֶה לָךְ? כֹּה לְךָ יָרֵעַ?

כִּי־אִם לְעֹנֶג לֹא לְנֶגַע יֶהִי

יִפְגָּעֲךָ אֵלַי צְבִי הוֹדֶךָ.141

זיפה:

הֵן מֵחֲרוֹנִי מַהֲרִי וָנוּסִי,

פֶּן אַחֲרֵי חֵמָה נְקָמָה תֵּתֶא.

בָּךְ גָּעֲלָה נַפְשִׁי, מְשׁוּבָה, סֶלָה,

אֵשֶׁת כְּסִילוּת בּוֹגְדָה סוֹרָרֶת!

איה:

כִּי אֵלְכָה מִפֹּה? 142

זיפה:

וְאִם תּוֹחִילִי,

תִּרְאִי.

איה:

וּמָה אֶרְאֶה?

זיפה:

הֲלֹא תֵדָעִי.

איה:

עַל הָאֲדָמָה פֹּה, אֲדַמֶּה, טֶרֶם

אוֹתִי נְפוֹל תִּרְאֶה.143

זיפה:

וְרַק כֵּן יֶהִי

אִם תֵּשְבִי עוֹד כֹּה.

איה:

יְהִי! כִּי מָוֶת

יִנְעַם לְנַפְשִׁי מֵחֲיוֹתָהּ144 סֶלָה;

אַף כִּי בְיַד זִיפָה אֲשֶׁר אָהָבְתִּי.145

זיפה:

טוֹב אֵלְכָה אָנֹכִי.

איה:

אָן לֶכְתְּךָ, זִיפָה? רְאֵה אִם־אָיִן;

אֵת חִצְּךָ אִתִּי רְאֵה, הַבִּיטָה,

אִם לֹא בְיָדִי הוּא.

זיפה:

אֲחוֹתִי, לָמָּה? –

איה:

לֹא עוֹד מְשׁוּבָה אָנִי,

עַתָּה אֲחוֹתְךָ? 146

זיפה:

לָמָּה

אוֹתִי תְעֲנִּי כֹה לְהַכְעִיסֵנִי?

אָנָּא תְּנִי חִצִּי.

איה:

רְאֵה אֵיכָכָה

מֵאֵין אֱמוּנָה לִבְּךָ יִנּוֹעַ.

זיפה:

אִם אֶת לְבָבֵךְ יֵשׁ, תְּנִי הַחֵצִי;

אִם לֹא, לְכִי.

איה:

אֵלֵךְ, וְרַק לַמָּוֶת

אֵלֵךְ, וְקֵץ אָשִׂימָה

אֶל־שָׁוְא יְגוֹנוֹתַי,147 בְּרִדְתִּי שָׁחַת.

אִם חִצְּךָ מָאַס לְלִבִּי הֵנָּה

חַיִּים וְשָׁלוֹם תֵּת בְּאוֹר פָּנֶיךָ;

יִתֵּן בְּעֹז אַפֶּךָ

מוֹתוֹ לְהַשְׁקִיט כָּל־כְּאֵבָיו יָחַד.

ענין ג    🔗

(עדה ושלומית בגן שלומית)


עדה:

אָמְנָם מְשִׁיבֵי נָפֶשׁ

כָּל תּוֹצְאוֹת148 חָצִיר וְדֶשֶׁא הֵמָּה.

שלומית:

"נִשְׁמַת אֱלֹהִים הִיא אֲשֶׁר יֻלָּדָה

"בֵּין רַחֲבֵי שָׁמָיו, בְּבִלְתִּי שָׁמָּה

"גָּדֵר אֲשֶׁר יָשִׂים לְרָחְבָּם קֵצֶה,149

"כִּי גַם בְּרִדְתָּהּ פֹּה בְחַדְרֵי בָטֶן

"תִּמְאַס בְּמָקוֹם צָר קְצַר יָדָיִם;

"כִּי לֹא בְבֵיתָהּ נִסְּתָה בָּאֵלֶּה.

אַךְ־מָה? אֲהָהּ! טוֹב לָהּ אֲשֶׁר לֹא תֵרֶא

כַּנְפֵי פְנֵי חַמָּה וְאוֹר יָרֵחַ! 150

כִּי עַל פְּנֵי חַמָּה וְאוֹר יָרֵחַ

עָלֵז יְהִי שִׁבְתָּהּ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ,

בַּל־תַּעֲבֹר עָלֶיהָ

כּוֹס אוֹרְרֵי יוֹם, הַחֲדָשִׁים הֵנָּה151

כָּל יוֹם בְּיוֹמוֹ לַבְּקָרִים סֶלָה.

עדה:

לֹא לָךְ, שְׁלוֹמִית, אֵלֶּה

דִּבְרֵי קְשֵׁי־יָמִים,152 וְאַתְּ בַּת־מֶלֶךְ,

לִמְלֹךְ לְבַד יֻלָּדְתְּ.

דַּבֵּר כְּזֹאת הַנִּיחִי

אֶל־מִי בְמִשְׁפָּט כֹּה לְדַבֵּר יֶרֶב

שלומית:

מִי־זֶה בְמִשְׁפָּט כֹּה יְדַבֵּר? 153

עדה:

לָמָּה

זֹאת תִּשְׁאֲלִי? הַאִם מְעַטִּים הֵמָּה

הָאוֹבְדִים הַיֹּום וּמָרֵי נָפֶשׁ?

יָחִיד הֲלֹא אֵינֶנּוּ

הַיּוֹם אֲשֶׁר יָמֵר154 וְיִשְׂבַּע רֹגֶז.

שלומית:

הַעֲלֵם הֲלֹא תֹאבִי דְבָרֵךְ מֶנִּי,

אַךְ אֵין לְאֵל יָדֵךְ.

עדה:

הֲבָלִים אֶלֶּה

לֹא עוֹד אֲנִי אָמַרְתִּי,

כִּי אִם־אֲשֶׁר כָּזֹאת דְּבַר בַּת־מֶלֶךְ-

לֹא־אֵדְעָה מַדּוּעַ?

שלומית:

אָמְנָם, אֲחוֹתִי, עוֹד עֲצוֹר לָנֶצַח

לֹא יָכְלָה נַפְשִׁי מְרִי מִלֶּיהָ.

לוּ בֶאֱמוּנָתֵךְ, עֲדָה, נִשְׁבַּעַתְּ

בַּל־יַעֲלוּ עַל־פִּיךְ דְּבָרַי אֵלֶּה,

לָךְ אֹמְרָה הָיִיתִי

דָּבָר אֲשֶׁר לִי.

עדה:

כִּי אֲסַפֵּר אָנִי

מַה־תֹּאמְרִי אֵלָי? הֲלֹא יָדַעַתְּ

מִשְׁפַּט עֲדָה אִתֵּךְ.

שלומית:

כְּבָר יָדָעְתִּי.

עַתָּה דְעִי, אָחוֹת, אֲשֶׁר הִנֵּנִי

הַיּוֹם שְׁבוּרַת רוּחַ,

מָרָה, וְכִמְעַט גַּם כְּבָר אֹבֶדֶת.

אִם אֶת־לְבָבִי אֶזְכְּרָה, אָשִׂיחָה

כִּי עוֹד לְזִיפָה נַעַר,

מִכָּל תְּבוּנָה רֵיק, כְּסִיל וּבַעַר,

אִשָּׁה שְׁלוֹמית תֶּהִי,

לֹא־אֵדְעָה מַה־עֹנֶג

לִי יֶעֱרַב, מַה־מֶּגֶד

יַמְתִּיק בְּפִי עוֹד, אִם מְרִי מָלֵאתִי.

הָהּ! כִּי לְבָבִי, גַּם בְּטֶרֶם בָּאוּ,

יָדַע אֲשֶׁר תִּקְרֶינָה

אוֹתִי כְאֵלֶּה תַּהֲפוּכוֹת אָוֶן,

מִיּוֹם עֲבוֹר הַקּוֹל בְּאֶרֶץ קֶדֶם,

הַמַּר וְהַנִּמְהָר לְנַפְשִׁי נֶצַח.155

אַךְ156 קִלֲלָתִי אִם לְמִגְדַּל־אַיִן

תָּבֹא, כְּבָר יָדַעְתִּי

כִּי רַק רְסִיסִים אַרְצָה

יִפֹּל, וְעוֹד יָשׁוּב לְאֵין סֶלָה.

עדה:

כַּמָּה פְּעָמִים גַּם־אֲנִי אָמַרְתִּי:

ֵאיךְ יַעֲלַת הַחֵן, כְּלִילַת יֹפִי, חַכְמַת בְּתוּלות, בַּת־עֲטֶרֶת קֶדֶם אֶל־אִישׁ כְּסִיל אִשָּׁה תְהִי? אֵיכָכָה? וּלְבֶן־מְלָכִים רַב־תְּבוּנוֹת, נַעַר בֹּו מִזְּקֵנִים טָעַם, כִּי כָל־אֲשֶׁר־תִּשְׁאַל לְאָדָם נֶפֶשׁ בּוֹ תוֹאֲמִים נִמְצָאוּ, חָכְמָה וְיֹפִי יָחַד, עֹשֶׁר, גְּבוּרָה, הוֹד, יְקָר וָיַחַשׂ, - יֻתַּן לְחֶלְקוֹ רַק מְרוֹרוֹת סֶלָה?


שלומית שָׁלֹש רְגָלִים זֶה כְּבָר שָׁמַעְתִּי

בֵּין דַּבְּרֵךְ דָּבָר, לְהַכְחִיֵדנִי157

תִּרְצִי, אֲבָל לֹא־תוּכְלִי; אַךְ פַּעַם

אִמְרִי אֲשֶׁר אָבִין, וּמִי בֶן־מֶלֶךְ

כָּזֶה אֲשֶׁר אָמַרְתְּ?

עדה:

אִם זֹאת אֲגַלֶּה, אַחֲרֵי־כֵן מֶנִּי

תִּמְנַע158 שְׁאֵלָתִי.

שלומית:

כְּחֶפְצֵךְ אָעַשׂ.

עדה:

אָמְנָם רְאִי כִּי לֹא־בְתַרְמִית שֶׁקֶר

אוֹתִי תְּפַתִּי.

שלומית:

לֹא בְתַרְמִית שָׁקֶר.

עדה:

הִשָּׁבְעִי.

שלומית:

נִשְׁבָּעְתִּי.

עדה:

כִּי תַעֲשִׂי אֵת כֹּל אֲשֶׁר אֵלַיִךְ

אֹמַר.

שלומית:

וְרַק כִּי לֹא רְחוֹקָה תֶהִי

אוֹ נִשְׂגְּבָה מִמֶּנִּי,

מַה־תִּשְׁאֲלִי.

עדה

לֹא נִשְׂגְּבָה.

שלומית:

נִשְׁבָּעְתִּי.

עדה:

הֵן בֶּן־מְלָכִים זֶה אֲשֶר אָמַרְתִּי

שָׁלוֹם.

שלומית:

וְלָמָּה לוֹ מְרוֹרוֹת אֵלֶּה?

עדה:

זֶה תוּכְלִי הָבִין וּבִלְתִּי דָעַת.

שלומית:

אַךְ־מַה לְנַפְשׁוֹ טוֹב, אֲשֶׁר יַנִּיחַ מַה לֹא אֲחוֹז יוּכַל, ומִלֵּב אֵלֶּה הָסֵר תְּשׁוּקוֹת שָׁוְא, אֲשֶׁר תּוֹחֶלֶת מֵהֶן כְּבָר אָבָדָה; 159 מַה תִשְׁאֲלִי עָתָּה?


רְאִי נִשְׁבַּעַתְּ לָתֵת שְׁאֵלָתִי. שלומית: אֱמֶת נִשְׁבַּעַתִּי, אַךְ שָׁאֳלֵךְ אִמְרִי וְאֶשְׁמָעֶנּוּ. עדה: אֶשְׁאַל אֲשֶׁר אַחַת לְבַד תּוֹאִילִי אֶת דַּבְּרוֹ לִשְׁמוֹעַ. שלומית: הִנֵה שְׁאוֹל הִקְשִׁית, עֲדה, מִמֶּנִי.

לא נשגבה זאת.

עדה:

למה?

לו נודעה כזאת אשר דברתי

עמו דברים אלה,

מה־יעשה אבי? לאש אכלת

אחת כבד דתי הלא נתנה.

עדה:

מה יחלש לבך?

שלומית:

וחלש יהי,

כי יחזיק חיי.

עדה:

אבל נשבעת.

שלומית:

אם לא רחוקה היא כבר אמרתי

עדה:

לא תאמרי לו, רק אשר יניח
אֵלֶּה תְשׁוּקוֹתָיו בְּאֵין תּוֹחֶלֶת.

אִמְרִי, וְיִגְוַע. זֹאת לְבָד.

שלומית:

הַנִּיחִי

אָנָּא, עַדָה, אֶת־אֵלֶּה.

עדה:

אַךְ אִם אֲשֶׁר דִּבַּרְתְּ

לֹא אַתְּ, שְׁלוֹמִית, תִּשְׁמְרִי, גַּם־אָנִי

לֹא אֶשְׁמְרָה אֶת־דַּבְּרִי אֵלָיִךְ.

שָׁלוֹם!

שלומית:

עֲדָה, שִׁמְעִי.

עדה:

וְאֵיךְ יֵדָעוּ?

הִנֵּה בְאַחַד הַסְּלָעִים נַחְנוּ

נִהְיֶה לְבָד.

שלומית:

אָמְנָם, עֲדָה, תִשְׁמֹרִי

כִּי יַעֲמֹד מִנֶּגֶד,

הַרְחֵק כְּאַמַּת־אִישׁ, לְדַבֵּר שָׁמָּה.

עדה:

טוֹב, יַעֲמֹד מִנֶּגֶד,

הַרְחֵק כְּאַמַּת־אִישׁ, לְדַבֵּר שָׁמָּה.

מָה עוֹד שְׁמוּרוֹת תַּעֲשִׂי אֵלָיִךְ?

שלומית:

לֹא עוֹד.

עדה:

אֲבָל מָתַי

שלומית:

אֲנִי גַּם עָתָּה.159

עדה:

טוֹב, גַּם אֲנִי.

שלומית:

אַךְ אָנָה? 160

כִּי גַּם־עֲדֶן אַחֶרֶת

אֹבֶה

עדה:

עֲדֶן תֹּאבִי?

שלומית:

עֲדֶן רָצִיתִי

כִּי תַעֲשִׂי עַד־יַאֲמִין כִּי אֵינִי

בָּאָה לְדַבֶּר־לוֹ, וְלֹא יָדַעְתִּי

דָּבָר.

עדה:

וְגַם זֹאת אֶעֱשֶׂה.

שלומית:

אַךְ אָנָה?

עדה:

הִנֵּה הֲלֹא יוֹם צַיִד

מָחָר; לְכִי גַם־אַתְּ, וְשָׁם תּוֹחִילִי

רַק עַד־אֲשֶׁר יָחֵלּוּ;

וּבְעוֹד עֲמֵלִים הֵם בְּצֵידָם, בֹּאִי

בָּדָד לְרֹאשׁ הָהָר, אֲשֶׁר מַשְׁגִּיחַ

אֶל־מוּל־פְּנֵי הַנָּחַל;

מִשָּׁם כְּבָר נִרְאֶה דְבַר הַצָּיִד:

כִּי גַּם אֲנִי אָבֹא וְשָׁלוֹם יַחַד,

גַּם מִבְּלִי יֵדַע הֱיוֹתֵךְ שָׁמָּה.

שלומית:

טוֹב

עדה:

הִנְנִי הוֹלֶכֶת

עַתָּה לְבֵית אָבִי, וּמָחָר נַעַשׂ

אֶת־כָּל־אֱשֶׁר דִּבַּרְנוּ.

שלומית:

מָחָר יְהִי; עַתָּה לְשָׁלוֹם לֵכִי.

ענין ד    🔗

(עֵרי הקוסם מתחפש בבגדי רש ועדה הולכת לביתה)


ערי:

עַלְמָה, עֲשִׂי־נָא חֶסֶד,

כִּי־דַל וְאֶבְיוֹן אָנִי;

אָנָּא תְּנִי פַּת־לֶחֶם,161

כִּי זֶה־שְׁנֵי יָמִים אֲשֶׁר כָּל־אֹכֶל

לֹא־בָא לְפִי, עַד־כִּי כְמֵת הִנֵּנִי;

חֹמַרְמְרוּ162 מֵעַי וְעַצְמִי חָרָה.

עדה:

עֵד נֶאֱמָן פָּנֶיךָ,

כִּי כַחֲלָלִים שֹׁכְבֵי הַקֶּבֶר

כֵּן נָפְלוּ, נִזְעָכוּ.163

אָמְנָם בְּיָדִי אֵיִן

דָּבָר אֲשֶׁר אֶתֵּנָה.

אִם אַחֲרַי תָּבֹא לְבֵיתִי, שָׁמָּה

אֶת־נַפְשְׁךָ אָשִׁיב.

ערי:

אֲנִי אָבֹאָה.

עדה:

מָה־אַרְצְךָ? מַה־מַּעֲשֶׂיךָ?

ערי:

אָנִי

מֵהוֹבְרֵי שָׁמָיִם.

עדה:

בָּרוּך יְהִי בוֹאֶךָ.

אִם־כֵּן רְאֵה קִצִּי, וְאִם אַצְלִיחַ.

ערי:

מַה־יּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתְּ?

עדה:

רִאשׁוֹן, בְּאוֹר הַבֹּקֶר.

ערי:

יָדֵךְ תְּנִי.

עדה:

הַבֵּט.

ערי:

אֲבָל אַבִּיטָה

אוֹתוֹת אֲשֶׁר לֹא־טוֹבוּ.

מִקּוֹסְמִים הִשָּׁמְרִי כִּי - -

עדה:

לָמָּה?

ערי:

כִּי אֶחֱזֶה בָהֵמָּה

חוֹשֵׁב לְהָרַע לָךְ, וְגַם יָרֵעַ.

עדה:

הֵן מִנְּהֶם נָבָל וּפֹועֵל אָוֶן

אֶחָד מְרַדֵּף אַחֲרַי הִנֵּהוּ.

אַךְ יֵשׁ לְאֵל יָדוֹ לְהָרֵע?

ערי:

יֶהִי

עדה:

כָּזֹאת יְהִי?

ערי:

הֵן עָתָּה.

(יאחזנה בצוארה)

עדה:

מַה־תַּעֲשֶׂה? הַנִּיחָה.

ערי:

עַתָּה, עֲדָה, אָנִיחַ.

הַתֵּדְעִי164 מִי אָנִי?

לֹא־תִזְכְּרִי עֵרִי אֲשֶׁר מָאַסְתְּ,

נָבָל וּפוֹעֵל אָוֶן?

עדה:

מֵתָה אֲנִי! אָנָּא, יְדִידִי, הֶרֶף.

ערי:

אַל־תִּירְאִי, כִּי לֹא עֲדֶן תָּמוִּתי.

אִנָּקְמָה מִמֵּך קְלוֹנִי טֶרֶם,165

אֶת־תַּאֲוַת לִבִּי בְּבָשְׁתֵּךְ אָעַשׂ,

אַחַר בְּשָׂרֵךְ מַאֲכָל אֶתֵּנָה

אֶל־בַּהֲמוֹת שָׂדַי וְעוֹף שָׁמַיִם.

לֹא־אַתְּ, עֲדָה, הַיּוֹם מְקוֹר הָרֶשַׁע,

בַּבּוֹגְדִים שָׂרָתִי?

עדה:

הִנֵּה עֲדָה אָנֹכִי,

אוֹתָהּ, אֲשֶׁר מֵאָז סְגֻלַּת־מֶלֶךְ

אֶל־נַפְשְׁךָ הָיָתָה.

אֵיךְ נִהְיְתָה כָזֹאת, אֲשֶׁר אָשׁוּבָה

אוֹיַבְתְּךָ, מִרְמָס לְכַף רַגלֶיךָ? 166

ערי:

לִי תִּשְׁאֲלִי? רִשְׁעֵךְ הֲלֹא תִשְׁאָלִי,

זוֹנָה נְצוּרַת־לֵב; כְּבָר שָׁכַחַתְּ

כָּל־תּוֹעֲבוֹת אוֹנֵךְ וְתַזְנוּתָיִךְ?

עדה:

זוֹנָה עֲדָה?

ערי:

הִנֵּה פְלָאִים אֵלֶּה

אֶל־לֵב תְּמִימַת נָפֶשׁ!

עדה:

אָנָּא, יְדִידִי, הֶרֶף.

ערי:

הוֹי בוֹגְדָה, סוֹרָרֶת,

אוֹתִי יְדִיד עוֹד תִּקְרְאִי? מִרְשַׁעַת,

אֵיךְ לֹא־תְכַסֵּךְ בֹּשֶׁת?

אַךְ עוֹד מְעַט תֵּדָעִי

מַה־לָּךְ יְדִידוּת, בַּהֲשִׁיבִי אָנִי

עַל קָדְקֳדֵךְ הַיּוֹם חֲמַס כַּפָּיִךְ.167

עדה:

אוֹי גַּרְגְּרוֹתַי! אוֹי!

ערי:

וּמַה תִּצְעָקִי?

עדה:

אֶפְחַד וּמַר אֶזְעַק168 אֲשֶׁר סָחַבְתָּ

אוֹתִי בְצַוָּארִי כְּחַיַּת אָרֶץ.

ערי:

מַה־זֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי?

חִבּוּק יְדִידוּת הוּא, יְדִידֵךְ אֵינִי?

אִם־תּוּכְלִי תָּנוּסִי.

אִם קָדְקֳדֵךְ תַּנִיחִי

בֵּין אֶצְבְּעוֹתַי פֹּה, אֲזַי תֵּלֵכִי.

עדה:

אָנָּא חֲדַל, עַד־כִּי אֲדַבֵּר רָגַע.

ערי:

טוֹב! דַּבְּרִי.

עדה:

אַךְ הֶרֶף.

ערי:

מָה? דַּבְּרֵךְ עַתָּה בְצַוָּאר יֶהִי?

פִּיךְ אוֹ לְשׁוֹנֵךְ לֹא־בְיָדִי הֵמָּה.

עדה:

אֵיכָה אֲדַבֵּר? וַאֲנִי עַל־אָרֶץ,

וּבְיָדְךָ נִתְפָּשֶׂת? 169

אָנָּא מְעַט הַנִּיחָה

אוֹתִי

ערי:

אֲשֶׁר אַנִּיחַ

אוֹתֵךְ? בְּאַחַת הַמְּעָרוֹת אֵלֶּה

אוֹתֵךְ הֲלֹא אָבִיא, וְשָׁם תֵּדָעִי

עֵרִי יְדִידֵךְ, מָה אֲהָבָיו הֵמָּה.

עדה:

אֵיךְ לִבְּךָ יוּכַל עֲשׂוֹת כָּאֵלֶּה

אֶל הָיְתָה יוֹם אַהֲבַת נַפְשֶׁךָ? 170

אָנָא זְכֹר, עֵרִי, אֲשֶׁר הָיִיתִי

מַחְמַד־מְאוֹר עֵינֶיךָ.

אָנָּא זְכֹר כִּי בַשְּׁבִי הָלַכְתָּ,

עֵרִי, לְאוֹר חִצַּי, אֲשֶׁר עָלַזְתָּ

מֵאָז בְּבֵין־שָׁדַי וְהִתְעַנַּגְתָּ.

אֵיכָה שְׁפָטִים אֵלֶּה171

בִּי לַעֲשׂוֹת תּוּכַל, וְתַשְׁחִיתֵנִי?

לֹא לִבְּךָ בַּרְזֶל! נְחוּשָׁה אֵינוֹ!

ערי:

אַךְ עָבְרוּ שָׁנִים, אֲשֶׁר אָמַרְתְּ

לִי, בּוֹגְדָה סוֹרָרֶת,

נָבָל וּפוֹעֵל אָוֶן! 172

עדה:

עֵרִי אֲדוֹנִי, אִם יְדִיד מָאַסְתָּ

כִּי אוֹתְךָ אֶקְרָא, אֱמֶת חָטָאתִי.

אוֹדֶה עֲלֵי־פִשְׁעִי, וּפֹה הִנֵּנִי

מִרְמַס הֲדוֹם רַגְלֶיךָ,

כִּי רַחֲמִים אֶשְׁאַל, סְלִיחַת חָסֶד.

אִם אוֹתְךָ בָזִיתִי,

כַּפֵּר עֲוֹנִי נָא, וְשִׁפְחָתֶךָ

עוֹד־כָּל־יְמֵי חַיַּי אֱהִי לָנֶצַח;

אָסוּר לְמִשְׁמַעְתֶּךָ,

אֶת־כָּל־אֲשֶׁר תֹּאמַר עֲשׂוֹת אָחִישָׁה;

אֵת תַּאֲוַת לִבֶּךָ,

מָתַי אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ, אֲמַלֵּא אָנִי;

אָכֵן חֲדַל, אַל־עוֹד נְקָמָה תַעַשׂ

בִּי, כִּי לְךָ יָאָבְתִּי.

כִּי אִם־אֲשֶׁר אָנוּסָה

תִּפְחַד לְהַנִּיחַנִי,

צִיצַת קְוֻצּוֹתַי אֱחֹז, אַל תֶּרֶף;

כִּי אִתְּךָ אֶל־כָּל־אֲשֶׁר חָפַצְתָּ

אָבֹא וְאֶתֵּן אֶת־שְׁאֵלָתֶךְ.

ערי:

טוֹב! אֶעֱשֶׂה כֹּה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתְּ.

(יקחנה בקווצותיה)


עדה:

אִם לִבְּךָ חָפֵץ, לְכָה נָבֹאָה

אֶל־הַמְּעָרָה זֹאת אֲשֶׁר סַבּוּהָ

אֵלֶּה בְּרוֹשִים, אֵלֶּה

שִׁטָּה הֲדַס וָאֶרֶז;

נִתְעַלְּסָה שָׁם, נִשְׁמְחָה נָגִילָה.

ערי:

נֵלֵךְ.

עדה:

וְכֹה תַנְחֵנִי

כִּנְחוֹת בְּרֶסֶן סוּס?

ערי:

לְכִי, נֵלֵכָה.

פֹּה נֵשְׁבָה.

עדה:

לֹא כִּי בְתוֹךְ הַחָדֶר173

לֵךְ בַּמְּעָרָה.

ערי:

בֹּאִי

(יבא במערה: ובבואו יפול בבור אשר שם מכוסה בעשב)

עדה:

לֵךְ לַחֲרָפוֹת עַד־שְׁאוֹל מִתָּחַת.

אִם חִישׁ מְהֵרָה לֹא בְיָד אָחַזְתִּי174

בַּצֶּאֱלִים הָאֵל, כְּבָר יָרַדְתִּי

שָׁם אַחֲרָיו גַּם־אָנִי.

אַךְ טוֹב אֲשֶׁר מִפֹּה נְדוֹד אַרְחִיקָה,

פֶּן עוֹד בְּרוֹב חַטַּאת קְסָמָיו יָעַל.

 

חלק שלישי    🔗

ענין א    🔗

(שלום ושמעי, ואחרי כן שלומית)


שלום:

הוֹי הַרְרֵי עוֹלָם נְעִימֵי שָׁבֶת,

סִתְרֵי נְאוֹת שָׁלוֹם, אֲשֶׁר לָבֶטַח

בָּדָד הֲלוֹם תִּגְבָּהוּ; 175

מַה־יָּקְרוּ לִי אֵלֶּה

חֻפּוֹת אֲשֵׁרֵיכֶם מְשִׁיבוֹת נָפֶשׁ!

"מָה אַרְמְנֹות שָׂרִים176 וְהֵיכְלֵי מֶלֶךְ,

"עָרִים בְּצוּרוֹת רַחֲבוֹת יָדָיִם?

"כִּי רַק־מְרוֹרִים סֻגְּרוּ בָהֵנָּה.

"בִּרְבוֹת זְהָבָם, יִרֶב

"אוֹיֵב בְּקִרְבָּם, כִּי לְרַגְלָם רֶשֶׁת

"יִפְרֹשׂ, וְלֹא יֶחְדַּל עֲדֵי־יִפֹּלוּ.

לֹא־כֵן מְנוּחוֹת שַׁאֲנַנּוֹת אֵלֶּה,

כִּי קוֹל תְּרוּעַת נָשֶק,

קוֹל נוֹגְשִׂים, קוֹל רִיב וּמַצַּת־פֶּצַע

מִזֶּה נְדוֹד הִרְחִיקוּ.

"נַפְשׁוֹת עֲנִיִּים בַּעֲטֹף עָלֵימוֹ,

"אֶל־יַרְכְּתֵי אֵלָה בְּשָׁכְבָם אָרְצָה,

"מִקּוֹל דְּמָמָה זֹאת אֲשֶׁר יָפוּחַ

"מִבֵּין־עֳפָאִים בַּהֲמוֹת הָרוּחַ,

"הִנֵּה יְחִי רוּחָם, וְשָׁם יִשְׁכָּחוּ

"גַּם־כָּל מְעוּף צוּקָה, וְרִישָׁם עשֶׁר.

"הֵן תּוֹצְאוֹת חָצִיר וְדֶשֶׁא אֵלֶּה

"חֶלְקֵי נְעִימוֹת גַּן־אֱלֹהִים הֵמָּה;

"כִּי גַן הֲלֹא גַם־הוּא אֲשֶׁר מִקֶּדֶם.

זֹאת נַחֲלַת אשֶׁר אֱנוֹשׁ בָּאָרֶץ; 177

כִּי מִבְּלִי יָגוֹן וְצָרָה בֶטַח

תַּחַת תְּאֵנָתוֹ, לְצֵל מֵחֹרֶב,

יִשְׁכַּב בְּבֵין חָצִיר, וְרָחַב סֶלָה

לִבּוֹ בְשִׂמְחָתוֹ בְּאֵין מַרְשִׁיעַ.

מָה אוֹצְרוֹת זָהָב יְקָר וָעשֶׁר,

כִּסְאוֹת לְמִשְׁפָּט, לַמְּלָכִים כֶּתֶר?

"הֵן אוֹצְרוֹת אִישׁ בֵּית אֲסוּרִים הֵמָּה

"אֶל־לֵב אֲדוֹנֵיהֶם, וְנַחְתּוֹם שָׁמָּה,

"אִם יֵשְׁבוּ, אִם יֵלְכוּ, אִם קָמוּ,

"אִם גַּם־יְשֵׁנִים הֵם וְאִם יָקִיצוּ.178

"אוֹ־מָה מְשׁוֹל וָנֵזֶר,

"אִם־לֹא עֲבוֹדַת פָּרֶךְ?

"כִּי עוֹל מְדִינוֹת אֶלֶף

"שִׁכְמוֹ לְבַד יִשָּׂא, וּמַה גַּם־אֵלֶּה?

"מֶלֶךְ בְּכִסְאוֹ הוּא אֱנוֹשׁ בַּשַּׁעַר,

"נִצָּב לְעֵינֵי כֹּל אֲשֶׁר יָבוֹאוּ,

"מִי יִשְׁתַּחְוֶה לוֹ,179 וּמִי יִבְזֵהוּ.

רוֹעֶה עֲדָרָיו נַעַר,

מַה־טּוֹב מְנָת חֶלְקוֹ, וּמַה־נָּעַמָה!

בֵּין מִכְלְאוֹת צֹאנוֹ מְנַהֵל יֵלֶךְ,

הָלוֹךְ וְרָץ וָשָׁב; בְּעָנְיוֹ יָגֶל,

פָּנָיו וְלִבּוֹ תוֹאֲמִים יָשׂישֹוּ.

בֵּין צָאֱלִים יִשְׁכַּב, וְהוּא בֹטֵחַ;

דַּל הוּא, וְאַךְ שָׂמֵחַ.

לֹא־נַעֲנָה רוּחוֹ בְּאַוּת כֶּסֶף,

לֹא־חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ יְקָר תִּפְאֶרֶת.

אִם קוֹץ וְדַרְדַּר מַאֲכָלוֹ יֶהִי,

כִּי טוֹב לְבָבוֹ הוּא, בְּפִיו יַמְתִּיקוּ.180

עַל־מִשְׁכְּבֵי עָנְיוֹ בְּשָׁכְבוֹ לָיְלָה

יִמְצָא מְנוּחָתוֹ, וְחִדֵּש בֹּקֶר

פִּרְחֵי בְחוּרוֹתָיו, כְּחַדֵּשׁ נָשֶׁר.

אִם־נִמְלְאוּ שָׂדוֹת וְאִם נָשַׁמּוּ,

אִם יִלְבְּשׁוּ קַדְרוּת וְזֶרֶם קָטֶב

שָׁמָיו, וְאִם יַרְעִימוּ,

לֹא זָע לְבָבוֹ בוֹ, וְלֹא יִנּוֹעַ.

לֹא אֹרְבִים יָגוּר, וְלֹא יָקוּמוּ

עֵדֵי שְׁקָרִים בּוֹ וְשָׁוְא יָפֵחַ:

דַּל הוּא, וְאַךְ שָׂמֵחַ.

עַלְמָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינָיו שָׁמָּה,

עַלְמָה אֲשֶׁר תִּתֵּן לְחֶלְקוֹ חֵשֶׁק,

בָּהּ יַעֲלֹז לִבּוֹ, וְהִיא כָמֹהוּ

בּוֹ יַעֲלֹז לִבָּהּ, וְלֹא יֵדָעוּ

רַק תַּעֲנוּגוֹת סֶלָה;

כִּי זֶה לְעֻמַּת זֹה, וּמַפְחִיד אָיִן,181

יִתְעַלְּסוּ יִתְעַנְּגוּ לָבֶטַח.

אִם עָיְפָה נַפְשׁוֹ, בְּבֵין שָׁדֶיהָ

יִשְׁכַּח עֲמָלוֹ, כִּי לְאוֹר פָּנֶיהָ

אֵת כָּל־עֲבוֹדָתוֹ כְבָר זוֹנֵחַ:

דַּל הוּא, וְאַךְ שָׂמֵחַ.

מַה־טּוֹב מְנָת חֶלְקוֹ, וּמַה־נָּעַמָה!

אֵיכָה בְכָל לִבִּי בְּחֶלְקוֹ חֵלֶק

נַפְשִׁי אֲנִי אָמִירָה!- 182

אַךְ שָׁם רְאֵה183 שִׁמְעִי. יְדִידִי, תֶּחִי!

מָה־אִתְּךָ אֵלַי בְּשׂוֹרָה?

שמעי:

אָפֶס.

שלום:

אַךְ מָה לְנַפְשִׁי, אוֹהֲבִי, עָשִׂיתָ?

שמעי:

עַתָּה אֲסַפֵּר כָּל־אֲשֶׁר עָשִׂיתִי.

דַּע כִּי בְכָל כֹּחִי כְבָר בִּקַּשְׁתִּי

לִמְצֹא, וְגַם מָצָאתִי

רַעֲיָה לְיָפָתֶךָ,

אֵשֶׁת צְפוּן לִבָּהּ וּמִסְתָּרֶיהָ;

כִּי כֹל אֲשֶׁר אֵלֶיהָ

אֹמַר, תְּדַבֵּר לָהּ, וְכֹחָהּ יִרֶב

לַנְחוֹת שְׁלוֹמִית בַּאֲשֶׁר חָפֵצָה.

שלום:

אָחִי, בְּיוֹם קָרְאֶךָ

תִּמְצָא צְדָקָה, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ.

אַךְ מִי רְעוּתָהּ זֹאת?

שמעי:

הֲלֹא יָדַעְתָּ

הַבַּת עֲדָה?

שלום:

יָדָעְתִּי.

שמעי:

אוֹתָהּ שְׁלוֹמִית אָהֲבָה עַד־נָפֶשׁ

כָּל תַּעֲלוּמוֹתֶיהָ

רַק־לָהּ לְבַד תַּגִּיד; וְלָהּ דִּבַּרְתִּי.

אַף־תָּקְעָה כַף לִי כְבָר, וַתֹּאמֶר

כִּי כָל־אֲשֶׁר תּוּכַל לְהוֹעִילֶךָ

לֹא־תַעֲזֹב; וַתֵּלֶךְ

אֶל־בֵּית שְׁלוֹמִית אָז, וְעִמָּהּ שָׁמָּה

מַה־דִּבְּרָה לֹא אֵדְעָה אָנֹכִי;

אַךְ אַחֲרֵי־כֵן שָׁבָה,

לֵאמֹר אֲשֶׁר נָבֹא כְהַיּוֹם הֵנָה,

כִּי אַחֲרֵינוּ בָאָה.

אַךְ נֵשְׁבָה פֹה עַד־אֲשֶׁר נִרְאֶהָ;

כִּי עִמְּךָ תָבֹא לְהָר הֵכִינָה

לִהְיוֹת שְׁלוֹמִית שָׁם.

שלום:

אֲבָל עַד־אָנָה

נוֹחִיל הֲלוֹם.

שמעי:

הִנֵּה מְעַט, חָשַׁבְתִּי.

(שלומית באה לבדה, ושלום רוֹאָהּ מרחוק)

שלום:

אַךְ הֵן שְׁלוֹמִית שָׁם לְבָדָד בָּאָה;

עַתָּה לְנֶגְדָּהּ אֵלְכָה אָרוּצָה.

שמעי:

אַל־נָא, יְדִידִי! עַד אֲשֶׁר אַלֵינוּ

תָּבֹא עֲדָה, שֵׁב; כִּי כְבָר נִשְׁבָּעָה

לָבֹא, וְתָבֹא.

שלום:

אַךְ לְבָבִי אֵינוֹ

יָכֹל לְהִתְאַפֵק.

שמעי:

יְדִידִי, שׁוּבָה,

שׁוּב נָא, יְדִיד.

שלום:

הַנִּיחָה.

(ירוץ לקראתה, והיא שבה לאחוריה ונסה)

מַה־תֵּלְכִי? מַה תִּירְאִי? אֵינֶנִּי

רָץ לָךְ, שְׁלוֹמִית לֹא; רְאִי, הִנֵּנִי

רָץ לַהֲלֹךְ עִם־הַנְּחָלִים יָמָּה,

לָשִׁית לְחַיַּי קֵץ, וְאֶכְלֶה שָׁמָּה.

(ירוץ על הנחל לטבוע בו)

שלומית:

מַה תַּעֲשֶׂה? שִׁמְעִי, מְהֵרָה רוּצָה.

(תרוץ ותאחז בו)

אָנָּא עֲמֹד, שָׁלוֹם.

שלום:

לְחַבֵּק עַתָּה

אוֹתִי לְבַד הוֹאִילִי; 184

כִּי מִבְּלִי הַנִּיחַ

אוֹתִי בְאַחַת מוּת, פְּעָמִים אֶלֶף

יִתֵּן קְשִׁי־עָרְפֵּךְ לְנַפְשִׁי מָוֶת.

שלומית:

מֵתָה אֲנִי.

שלום:

כֹּה יֶחֱרֶה אֵלָיִךְ

כִּי אֶל־כְּאֵבִי קֵץ אֲנִי אָשִׂימָה?

שלומית:

מִי נָחֲךָ עַד־אֵלֶּה,

אֵת נַפְשְׁךָ לָתֵת לְבוֹגֵד נָחַל?

שלום:

הוֹי יַעֲלַת הַחֵן, עֲדֶן תִּשְׁאֲלִי?

שָׁלוֹם, קְשֵׁה־יוֹם, הוֹי! וְחַיִּים לָמָּה

אֶל־נַפְשְׁךָ יֻתַּן, וְאֹבֵד אָתָּה?

בֵּין־מוֹקְדֵי תָפְתֶּה הֲלֹא הִנֶּךָ,

גַּם מִבְּלִי תֵרֵד לְגֵיא צַלְמָוֶת.

שלומית:

מַה־טּוֹב לְךָ יִהְיֶה וּמָה תַשְׂכִּילָה,

לוּ תַעֲזֹב מִלֶּכֶת

עוֹד אַחֲרַי! כִּי מָה תְבַקֵּשׁ מֶנִּי?

שלום:

כִּי תִשְׁמְעִי אַחַת185 דְּבָרַי טֶרֶם

אָמוּת.

שלומית:

כְּבָר שָׁמָעְתִּי.

זֶה186 נִתְּנָה אֵלֶיךָ,

עַד־לֹא־שְׁאוֹל אוֹתָהּ, שְׁאֵלָתֶךָ.

שלום:

מַר מִדְּלִי זֶה, מִמְּצוּלָה דֶּלֶף,

אֶת כָּל־אֲשֶׁר אֶסְגֹּר בְּחַדְרֵי בָטֶן.

שלומית:

גַּם־זֹאת לְךָ אֶתֵּן, וְאֶשְׁמָעֶךָ;

אַךְ כִּי מְעַט מִלֶּיךָ

יִהְיוּ; וְעוֹד אַחֶרֶת:

כִּי אַחֲרֵי דַבֵּר אֲשֶׁר חָפַצְתָּ,

תֵּלֵךְ, וְלֹא־אוֹסִיף רְאוֹת פָּנֶיךָ.

שלום:

הוֹי אַהֲבַת נַפְשִׁי! כְּבָלִים אֵלֶּה

מִי זֶה נְשׂוֹא יוּכַל, אֲשֶׁר תָּשִׂימִי

אֶל־לֵב כְּאֵשׁ בּוֹעֵר נְגוּעַ חֵשֶׁק?

כִּי אֶאֱהֹב, גַּם מֵאֲשֶׁר אָהֲבְתִּי

חַיַּי וְנַפְשִׁי סֶלָה,

אוֹתָךְ, שְׁלוֹמִית, יַעֲנוּ יַגִּידוּ

סַלְעֵי גְבָעוֹת אֵלֶּה;

כִּי נוֹטְפִים כִּמְעַט כְּבָר נָמַסּוּ

מִנַּחֲלֵי דִמְעָה אֲשֶׁר עָלֵימוֹ,

נִקְשֶׁה וּמָר, שָׁפַכְתִּי.

יַגִּיד יְגוֹנִי זֶה אֲשֶׁר נָחַנִּי

לָשִׁית מְרוּצַת נַחַל

תַּכְלִית תְּשׁוּקָתִי, לְחַיַּי קֵצֶה.

הָהּ! כִּי כְצֵל עוֹבֵר, כְּמַסַב עָיִן187

הָיָה מְאוֹר יוֹמִי; וְנָטָה פֶתַע

לִקְרַאת מְבוֹאוֹ, לַעֲרֹב לָנֶצַח.

הֵן גַּם־אֲנִי יָדַעְתִּי

כִּי אַחֲרֵי בוֹאוֹ כְּבָר אָבַדְתִּי188

כָּל־מִסְעֲדֵי תִקְוָה, אֲשֶׁר לִזְרֹחַ

יָשׁוּב וְנָגַהּ עוֹד; וְכֵן נִחָמְתִּי.189

כָּלָה כְּבָר גָּמַרְתִּי,

אִם כּוֹכְבֵי נִשְׁפִּי בְזֹאת חָפֵצוּ

לָתֵת מְנָת כּוֹסִי דְאָגָה סֶלָה:

הֵן יִמְתְּקוּ־לִי כָּל־מְרוֹרוֹת מָוֶת

כִּי עַל־שְׁלוֹמִית אֶל־לְבָבִי חֵלֶק

יִנָּתְנוּ, אִם זֹאת לְבַד אַשִּׂיגָה,

כִּי אַךְ בְּמוֹתִי רַחֲמִים יוֹפִיעַ

נֶגְדִּי מְאוֹר עֵינֶיהָ.

שלומית:

הִנֵּה כְּבָר כָּל־חֶפְצְךָ דִּבַּרְתָּ.

שלום:

הוֹי יַעֲלַת הַחֵן, לְבַב הָאָבֶן!

הֵן יֶחֱזוּ עֵינָיִךְ,

לֹא־כָבְדוּ אָזְנַיִךְ,

הִנֵּה בְּבָשָׂר רַק וְדָם רֻקַּמְתְּ,190

הֵן מֵאֱנוֹשׁ יֻלָּדְתְּ:

אֵיךְ רַחֲמִים מִמֵּךְ נְדוֹד הִרְחִיקוּ?

פַּטִּישׁ יְפוֹצֵץ סֶלַע,

יַשְׁרֵשׁ אֲרָזִים רוּחַ,191

יִבֹּל גְּבַהּ הָרִים בְּרַעַשׁ אָרֶץ,

וּלְבַב שְׁלוֹמִית עַז יֶהִי לָנֶצַח?

אָנָּא, שְׁלוֹמִית, זֹאת לְמִזְעָר תֵּנִי: 192

אִמְרִי לְשָׁלוֹם: “מוּת”, וְאָז אָמוּתָה

עָלֵז וְטוֹב לֵב כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתְּ.

לִבֵּך עֲדֶן תַּקְשִׁי? עֲדֶן תִּמְאָסִי

תֵּת מַעֲנֶה אֵלָי? עֲדֶן תִּדֹּמִּי?

שלומית:

שָׁלוֹם, לְהָסִיר אֶת־תְּלוּנוֹתֶיךָ

וּלְבַעֲבוּר תֵּדָעָה

כִּי שָׁוְא לְבַד תִּשְׁקֹד, וְתַעַזְבֶנוּ,

אֶרְצֶה לְהָשִׂיב לָךְ, וְהַסְכֵּת עָתָּה.

הִנֵּה תְדַמֶּה אַתָּה,

כִּי מִבְּלִי אֵדָע לְרַחֵם, אָנִי

הַיּוֹם לְאַכְזָר לָךְ; וְתִקְרָאֵנִי

עַלְמָה קְשַׁת־עָרְפָּהּ, לְבַב הָאֶבֶן;

אוּלַי לְקוֹלוֹת אֵלֶּה

אָשׁוּב לְרַחֵם כַּאֲשֶׁר חָפָצְתָּ.

אַךְ זֹאת שְׁמַע נָא וְאֲמָרַי בִּינָה.

לוּ רַחֲמִים כָּאֵל, אֲשֶׁר תִּדְרשָׁה

מֶנִּי, לְךָ נָתָתִּי:

לֹא זֶה שְׂכָרִי יֶהִי,

לִפְנֵי בְנֵי־עִירִי בְאֵשׁ אֹכֶלֶת

עִמִּי כְבוֹדִי שׁוּב עֲרֵמַת אֵפֶר?

וּלְךָ חֲמַת אָבִי אֲשֶׁר בּוֹעֶרֶת

בִּבְלִי נְקוֹם לֹא תֵכֶל193

"גַּם כָּל־מְרַחֵם כֹּל מְרַחֵם אֵינוֹ.194

"כַּמָּה בְּרַחֵם רַחֲמִים יַשְׁחִיתוּ,

"כִּי רַחֲמֵיהֶם רַק לְאַכְזָר הֵמָּה.195

"חוֹלֶה אֲשֶׁר יַגִּיעַ

"עַד־שַׁעֲרֵי מוֹתוֹ, וּבִקֶּשׁ אֹכֶל,

"בַּקֵּשׁ וּבָכֹה אֹכֶל

"מַשְׁחִית לְנַפְשׁו,־רַחֲמִים נִקְרָאָה

"אֵלָיו נְתוֹן אוֹתוֹ, אֲשֶׁר־עַד־רֶגַע

"יֹאכַל וְיָמוּת, הוּא בְפִיו עוֹדֶנּוּ?

"כַּמָּה יְרַפֵּא חֹלִי

"מַר מִמְּרוֹרוֹת רַעַל;

"וּדְבַשׁ לְחֵךְ אִישׁ, לַעֲנָה לַנָּפֶשׁ! 196

"אוֹבֵד לְבָבוֹ, כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי

רָץ אוֹתְךָ לִטְבֹּעַ,

אָז גַּם אֲנִי מִהַרְתִּי,

כִּי רַחֲמַי נִכְמָרוּ,

לָתֵת יְשׁוּעָה לָךְ לְהַצִּילֶךָ.

הֵן רַחֲמִים כָּאֵלֶּה

לָתֵת לְךָ יָכֹלְתִּי,

וָאֶתְּנָה; מִבַּלְעֲדָם אַךְ הֶבֶל197

אוֹתָם דְּרשׁ, אוֹ כִּי תְיַחֵל לָמוֹ:

הַרְבֵּה רְחוֹקָה מִמְּךָ, נִפְלָאָה

הַרְבֵּה תְּשׁוּקָתֶךָ;

לֹא יִתְּנֶנָּה אֵל, וְאִישׁ בָּאָרֶץ,

וּכְבוֹד שְׁלוֹמִית יִשְׁמְרֶנָּה סֶלָה.

"כִּי מִכְּבוֹדוֹ אַיִן

"שׁוֹמֵר לְאִישׁ נִכְבָּד יְקַר הָרוּחַ.198

אִם תֶּאֱהַב אוֹתִי, אֱהֹב בִּי אֵלֶּה

דָתֵי כְבוּדָה, מִשְׁפְּטֵי בַת־מֶלֶך.

יִשְׁעִי, אֱהֹב חַיַּי; וְהַשְׁקֵט אָתָּה,

אִם לִבְּךָ יָבִין וְאִם חָכָמְתּ.

הַשְׁקֵט, וְלִשׁקֹט גַּם־אֲנִי תַנִּיחַ.

הַרְחֵק נְדֹד מִנִּי, וְעָלֵז תֶּחִי,

אַל נַפְשְׁךָ תֹאבַד, וְאַל תָּמוּתָה.

"כִּי זֹאת תְּבוּנַת אִישׁ תְּבוּנוֹת, דַּעַת

"מָה יֶעֱרַב הַנִּיחַ,

"אִם בַּעֲרֹב יָרֵעַ.199

הַשְׂכֵּל חֲגוֹר וּצְלַח; וּמִלִּבֶּךָ

הָסֵר חֳלִי מִשְׁגֶּה, הֲתֻלֵי חֵשֶׁק:

הַרְחֵק וְהֵרָפֵה, וְעָלַז תֶּחִי.

שלום:

הוֹי יַעֲלַת הַחֵן! אֲשֶׁר אַרְחִיקָה

אֵיךְ תֹּאמְרִי? הֵן לוּ כְּבָר הוֹאַלְתִּי

שִׁכְמִי פְנוֹת לָלֶכֶת,

נַפְשִׁי תְמָאֵן בּוֹא, וְאִתֵּךְ סֶלָה

בִּי, אוֹ לְבַדָּהּ, לַעֲמֹד חָפֵצָה.200

הֵן אַךְ נְפֹל תִּרְאִי בְּצֵאתָה אָרְצָה

אוֹתִי, בְּאָמְרִי לַהֲלֹךְ מֵהֵנָּה.201

שלומית:

שָׁלוֹם! שְׁמַע־נָא זֹאת, וְעַל לִבֶּךָ

אוֹתָהּ כְּחוֹתָם שִׂימָה:

"אֵין אַחֲרִית שָׁלוֹם לְרָעָה סֶלָה;

מוּסָר לְבַד יִצְעַד לְרַגְלי פֶשַׁע.

אִם דַּרְכְּךָ זֶה עוֹד־דְּרֹךְ חָפָצְתָּ,

הִנֵּה כְבָר יָדַעְתִּי

כִּי אַחֲרִיתוֹ מַר יְהִי לִשְׁנֵינוּ.

אָז תֵּדְעָה גַּם־אָתָּה

חֶטְאָךְ בְּיוֹם אֵין־עוֹד לְאֵל יָדֶךָ,

כִּי אִם לְהִתְאוֹנֵן אֲשֶׁר חָטָאתָ.

אָנָּא חֲדַל אֵפוֹא, חֲדַל מִמֶּנִּי;

כִּי־גַם־לְךָ גַּם־לִי לְטוֹבָה יֶהִי.

עוֹד זֹאת שְׁמַע, עַל־נַפְשְׁךָ קָשְׁרֶהָ:

לֹא אֶל־נְדִיב לִבּוֹ יְקַר הָרוּחַ

בַּקֵּשׁ בְּיוֹם צָרָה לְמָנוֹס מָוֶת! [^204

אַךְ לוּ מְהוֹלָל לִבְּךָ כָאֵלֵּה,202

עִוֵּר בְּמַכְאוֹבָיו וּבִבְלִי דַעַת,

יַחְשֹׁב,- רְאֵה כִּי־לֹא לְבַד נַפְשֶׁךָ

תָּמִית בְּמוֹתָהּ, כִּי כְבוֹדִי יַחַד203

עִמָּהּ תְּמוֹתֵת סֶלָה.204

אִם תֶּאֱהַב אֵפוֹא שְׁלוֹמִית, תֶּחִי;

הַשְׂכֵּל חֲגוֹר וּצְלַח, וְהַנִּיחֵנִי

שָׁלוֹם.

שלום:

שְׁלוֹמִית, עוֹד מְעַט הוֹאִילִי

אָנָּא שְׁבִי פֹה.

שלומית:

כָּל־אֲשֶׁר אָחִישָה

לֶכְתִּי, הֲלֹא אֶחְדַּל לְעַנּוֹתֶךָ.

לוּ מִבְּלִי לֶכְתִּי עֲשׂה יָכֹלְתִּי,

אָז אֶעֱמֹד; אַךְ אִם כְּבָר אֵלֵכָה,

לֹא־טוֹב אֲשֶׁר אָחִישׁ וְתִשְׁקֹט אָתָּה? 205

שלום:

הוֹי אַהֲבַת נַפְשִׁי, וְאוּכַל אָנִי

בִּלְתֵּךְ חֲיוֹת?

שלומית:

שָׁלוֹם, הֲלֹא הִנֶּךָ

גֶּזַע מְלָכִים, כַּאֲשֶׁר הִנֵּנֵי.

תֹּאמַר, אֲשֶׁר יָפָה אֲנִי אֵלֶיךָ?

מִשְׁגֶּה הֲכִי זֶה לָךְ. אֲבָל גַּם יֶהִי;

תִּירָא אֲשֶׁר תֶּחְסַרְנָה

הֲלוֹם עֲלָמוֹת לָךְ כְּלִילוֹת־יֹפִי? 206

שלום:

כִּי בֶן־תְּשׁוּאוֹת חֵן וּמִכְלַל־יֹפִי

חֵשֶׁק יֶהִי, הֵן לֹא מְכַחֵד אָנִי;

אָמְנָם יָדַעְתִּי

כִּי לֹא־לְאוֹר יָפְיֵךְ לְבַד נִקְשָׁרָה

נַפְשִׁי בְנַפְשֵׁךְ, אַךְ בְּאַמִּיץ קֶשֶר

לֹא אֵדְעָה מָה הוּא, וְרַק אֵדָעָה

כִּי־לֹא לְהִפָּרֵד אֲאַמֵּץ כֹּחַ

מִמֵּךְ, וְנַפְשִׁי עוֹד בְּקִרְבִּי תֶּהִי,

בַּל־תִּרְדְּפֵךְ לָנֶצַח.

אֶצְבַּע אֱלֹהִים, אִם בְּמִשְׁגֶּה אָנִי,

אֶחְשֹׁב אֲשֶׁר זֹאת הִיא, וְאַךְ נִסְתָּרָה

דַּרְכּוֹ בְמִסְתָּרָיו מְסִבּוֹת קֹדֶשׁ.207

שלומית:

אַךְ מֵאֱלֹהִים לֹא לְעַוֵּת צֶדֶק

יצא; וְאִם נִשְׁבַּעְתִּי

בִּשְׁמוֹ, וְאֶל־זִיפָה כְּבָר נָתַתִּי

יָד בֶּאֱמוּנָתִי, לְאַשְׁמַת מָוֶת

אֵיךְ עוֹד אֲשַׁקֵּר־בּוֹ וְאֶמְסָר־מָעַל?

מִדַּרְכְּךָ, שָׁלוֹם, חֲדַל, כִּי לָמָּה

רָע אוֹתְךָ יִמְצָא וְאוֹתִי יָחַד?

הַשְׂכֵּל חֲגוֹר וּצְלַח, וְהַנִּיחֵנִי;

וּבְאַהֲבַת עַלְמָה אֲשֶׁר מִמֶּנִּי

תִּיטַב, שְׂבַע רָצוֹן, שְׂמַח לָנֶצַח.

שלום:

לוּ אַחֲלִיף נַפְשִׁי, וְלֵב אָמִירָה.

שלומית:

שָׁלוֹם, שְׂמַח, אָחִי.

שלום:

אֲהָהּ כִּי נָסָה

נַפְשִׁי, שׁלֹומִית! אוֹי לְבָבִי סֶלָה!

הִנֵּה אֲנִי מֵת, אַךְ רְצִי וָבֹאִי

פַּעַם כְּטוֹב לִבֵּךְ שְׂמֵחָה הֵנָּה,

כִּי תֶחֱזִי דָמִי, וְכֵן תָּגִילִי,

בִּרְאֹות נְקַם לִבֵּךְ אֲשֶׁר חָפָצְתְּ.

פֹּה תִמְצְאִי נַפְשִׁי שְׂבֵעַת רֹגֶז

בֵּין צֶאֱלִים נוֹדֶדֶת.

נַפְשִׁי! שְׁלוֹמִית! הִנְנִי מֵת עָ־תָּה.[^211

(אזי יפול על פניו ארצה)

ענין ב    🔗

(שלומית ואחרי כן עדה)


שלומית:

אִם מִמְּסִלּוֹתָם צְבָא שָׁמָיִם

יִלָּחֲמוּ בִי, מַה עֲשׂוֹת אוּכָלָה?

שָׁלוֹם, אֲהָהּ שׁלֹום, יְדִידִי סֶלָה!

לוּ נַפְשְׁךָ יוֹדַעַת

אֵיכָה לְבָבִי בִי, כְּבָר יָדַעְתִּי

כִּי רַחֲמִים תִּתֵּן וְלֹא תִשְׁאָלָה.

אִם־כָּתְבוּ יוֹמִי, וְנַחְתֹּם שָׁמָּה

בֵּין כּוֹכְבֵי מָרוֹם, מְרִי שָׂבַע;

מַה גַּם עֲנִיֵּי־עָם קְטַנֵּי־אָרֶץ

לֹא יוֹלְדַי הָיוּ, וְלֹא אָבִינָה

הַיּוֹם נְפִילָתִי, בְּשִׁבְתִּי מָטָּה? 208

כִּי מַעֲלוֹתַי גָּדְלוּ הִגְבִּיהוּ,

רַק בַּעֲבוּר יִגְדַּל בְּיוֹם אֶפֹּלָה

נִפְלִי כְרֹב גָּדְלִי, וְשִׁבְרִי יִרֶב.209

שָׁלוֹם, אֲהָהּ שָׁלוֹם, יְדִידִי סֶלָה,

מַה־טּוֹב לְךָ, כִּי אֶחֱלֶה עָלֶיךָ,

כִּי תֶחֱלֶה עָלַי? וּמָה לִי תָּעַשׂ?

הוֹי כּוֹכְבֵי נִשְׁפִּי! וּמָה תַפְרִידוּ,

אִם אַהֲבָה תִקְשֹׁר שְׁנֵינוּ יָחַד?

אַתְּ אַהֲבָה, מַדּוּעַ

תִּקְשֹׁר210 אֲשֶׁר יַפְרִיד צְבָא שָׁמֵינוּ?

שָׁלוֹם, סְלַח־נָא אֶל־אֲשֶׁר חָשַׁבְתָּ

אוֹיַבְתְּךָ עַזָּה, וְהִיא עָלֶיךָ

חוֹלָה לְאֵין־מַרְפֵּא, שְׁבוּרַת־רוּחַ.

אָנָּא סְלַח אִם דַּבְּרִי הֶעְתַּרְתִּי,

אָנָּא סְלַח־נָא אִם לְבָבִי אֶבֶן

לִקְרָאתְךָ הֶרְאֵיתִי;

כִּי כֹה אֲנִי אֵלֶיךָ,

יַעַן לְאֵל יָדִי לְרַחֵם אָיִן.

אַךְ נַאֲקוֹת לִבֶּךָ

שִׁבְרוֹן לְבָבִי הֵנָּה;

אַנְחָתְךָ־רוּחִי, וְדִמְעָתֶךָ-

דָּמִי, אֲשֶׁר תִּשְׁפֹּךְ בְּיֹום בָּכִיתָ.

עדה:

שָׁלוֹם, אֲחוֹתִי.

שלומית:

הָהּ עֲדָה!

עדה:

שָׁמָעְתִּי

אֶת־כָּל־אֲשֶׁר קָרָה.

שלומית:

וּמִי אֵלַיִךְ

סִפֵּר כְּבָר כָּל אֵלֶּה?

עדה:

שִׁמְעִי; אֲבָל גַּם כָּל־אֲשֶׁר דִּבַּרְתְּ

זֶה שָׁמְעָה אָזְנִי. וְלֹא אָמַרְתִּי

גַם לָךְ בְּטֶרֶם זֹאת.

שלומית:

וּמָה אָמַרְתִּי? 211

עדה:

כִּי אַתְּ לְשָׁלוֹם בֶּאֱמֶת אוֹהָבֶת.

אַךְ מֵעֲדָה תִּסָּתְרִי? מִמֶּנִּי?

שלומית:

הָהּ כִּי אֱמֶת דִּבַּרְתְּ.

עדה:

אָכֵן קְשַׁת־לֵב אַתְּ

שלומית:

וּמֶה קָשִׁיתִי?

עדה:

כִּי לֹא־תְרַחֵם212 לֵב אֲשֶׁר מָחַצְתְּ.

שלומית:

אַךְ לֹא קְשֵׁה־לֵב הוּא, אֲשֶׁר רַק חֶסֶד

יִהְיֶה מְגַמָּתוֹ.213

עדה:

הֲבָלִים אֵלֶּה.

"עָצֵל תְּמוֹתֵת תַּאֲוָתוֹ סֶלָה;

מִישׁוֹר גְּבַהּ־הָרִים לְגִבּוֹר־חָיִל.214

שלומית:

טוֹב; אַךְ אֲחוֹתִי, אַתְּ אֲשֶׁר חָכַמְתְּ,

מָה אֶעֱשֶׂה? אִמְרִי; וְלֹא אַפִּילָה

מִכֹּל דְּבָרֵךְ אָרְצָה.

עדה:

הֵן לֹא, אֲחוֹתִי, בַּת דְּבָרִים אָנִי.

עַתָּה דְעִי: אִם בֶּאֱמֶת חָפַצְתְּ

זִיפָה לְאִיש לָקַחַת,

אוֹתוֹ קְחִי, אַל־תֵּפֶן

נַפְשֵׁךְ לְשָׁלוֹם אוֹ לְאַחֵר סֶלָה.

שלומית:

מֶה כָּל־כְּאֵב לִבִּי? הֲלֹא לָדַעַת

כִּי לִי יְהִי זִיפָה.

עדה:

וְאִם מָאַסְתְּ

בּוֹ, כִּי בְשָׁלוֹם רַק215 לְבַד חָשַׁקְתְּ,-

אַל־עוֹד תְּעַנִּי אֶת לְבָבוֹ, לָמָּה

יֵרֵד בְּלֹא־עִתּוֹ בְיָגוֹן שָׁחַת.

שלומית:

אַךְ לַעֲשׂוֹת אֵיכָכָה

אוּכַל וְאֶמָּלֵט, וְלֹא אָמוּתָה,

אִם־אֶתְּנָה–לוֹ זֹאת? וּמִכָּל אֵלֶּה,

אֵיךְ אֶעֱשֶׂה כָּזֹאת נְבָלָה אָנִי?

אֵיךְ אֶחֱטָא לָאֵל אֲשֶׁר עָשָׂנִי?

עדה:

עַתָּה דְעִי: חָשַׁבְתִּי

זֹאת אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם, אֲשֶׁר נַצְלִיחַ.

הִנֵּה אֲנִי יָדַעְתִּי

כִּי יֶאֱהַב עַד־נָפֶשׁ

שִׁפְחָתְךָ זִיפָה.216

שלומית:

אֱמֶת סִפַּרְתְּ?

מָה תֹּאמְרִי? מִי יֶאֱהַב?

עדה:

בַּת־שׁוּעַ

שִׁפְחָתְךָ.

שלומית:

הוֹי פֶּתִי,

נָבָל כְּסִיל וָרֵק, אֲשֶׁר תַּנִּיחַ

עַל־אַהֲבַת שִׁפְחָה, אֲהוֹב בַּת־מֶלֶךְ.

עדה:

אַךְ הִיא תְתַעֵב אֶת־אֲהָבָיו.

שלומית:

לָמָּה?

עדה:

כִּי שָׂנְאָה אוֹתוֹ. וְאַתְּ מַדּוּעַ

כֹּה תִמְאֲסִי בוֹ? עַתָּה

שִׁמְעִי עֲצָתִי זֹאת אֲשֶׁר יָעָצְתִּי:

שִׁפְחָתְךָ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי,

לִי תִשְׁלְחִי הַבָּיְתָה;

אַךְ כָּל־דְּבָרַי, טֶרֶם,217

אוֹתָהּ תְּצַוִּי לַעֲשׂוֹת; כִּי אָנִי

אָסֵב מְסִבּוֹת, עַד אֲשֶׁר תַּגִּיעַ

זֹאת תּוֹעֲבַת זִיפָה לְרָם הַמֶּלֶךְ;

כִּי יַהֲרֹג אוֹתוֹ, וְאָז תּוּכָלִי218

שָׁלוֹם שְׁאֹל מִמֶּנּוּ,

כִּי יִתְּנֶנּוּ לָךְ, וְהוּא בֶן־חָיִל

וִילִיד מְלָכִים הוּא, וּמֵבִין דָּעַת.

שלומית:

בָּרוּךְ יְהִי טַעֲמֵךְ, עֲדָה מַשְׂכֶּלֶת;

כֵּן אֶעֱשֶׂה.

עדה:

אַל־תֹּאמְרִי אֵלֶיהָ

מִזֶּה מְאוּמָה, רַק אֲשֶׁר תָּבֹאָה

אֵלַי, וְאַךְ אֶת מַאֲמָרַי תָּעַשׂ.

שלומית:

אַךְ מָה עֲשׂוֹת עִמָּהּ, עֲדָה, חָשַׁבְתְּ?

עדה:

אוֹתִי עֲשׂוֹת הַנִּיחִי.

הֵן שָׂנְאָה אוֹתוֹ; נְקַלָּה תֶהִי

כִּי אֶל־מְעוּף־צוּקָה כְּבָר תִּדְחֵהוּ.

אוֹתָהּ אֲלַמֵּד לֶכֶת

הַיּוֹם לְרָם הַמֶּלֶךְ,

בָּכֹה לְהַגִּיד לוֹ אֲשֶׁר אֵלֶיהָ

פּוֹנֶה לְבַב זִיפָה מְבֹעָר חֵשֶׁק;

אַךְ מֵאֲשֶׁר יָרֵאָה

פֶּן נוֹדְעָה לוֹ זֹאת, וְלָהּ יַגִּיעַ

לָשֵׂאת עֲוֹן חֶטְאוֹ, לְפָנָיו בָּאָה

הַיּוֹם לְהַגִּיד זֹאת, לְמַעַן יֵרָא

כִּי בַחֲטֹא זִיפָה אֲשֵׁמָה אֵינָהּ.

שלומית:

נַפְשִׁי בְיָדֵךְ הִנְנִי נוֹתֶנֶת.

עדה:

אַל־תִּירְאִי, אָחוֹת; לְבֵיתֵך לֵכִי

מַהֵר עֲשִׂי אֶת־כָּל־אֲשֶׁר אָמָרְתִּי.

שלומית:

שָׁלוֹם, אֲחוֹתִי.

עדה:

תִּשְׂמְחִי לָנֶצַח,-

הִנֵּה כְבָר פִּתֵּיתִי

פּוֹתָה וְאֵין לֵב זֹאת; כְּבָר נֵהַלְתִּי

אוֹתָהּ שְׂמֵחָה לַאֲשֶׁר חָפָצְתִּי.

זֹאת אֶעֱשֶׂה עַתָּה: בְּבֹא בַּת־שׁוּעַ

אֶתֵּן בְּיָדָהּ, כִּי לְזִיפָה תוֹלֶךְ

מִנְחָה, אֲשֶׁר רוֹשׁ בָּהּ, וְלאֹ תֵדָעָה;

וּבְשֵׁם שְׁלוֹמִית אֶתְּנָה אֵלֶיהָ,

כִּי לַעֲשׂוֹת הִנֵּה כְבָר צִוַּתָּהּ

אֶת־כָּל־אֲשֶׁר אֹמַר; וְאֵלֶךְ, טֶרֶם,

אֶל־רָם וְאֶל־זִיפָה לְהַגִּיד לָמוֹ,

כִּי מֵאֲשֶׁר מֵאָז בְּזִיפָה קָצָה

נֶפֶשׁ שְׁלוֹמִית, עַתָּה

תִּשְׁלַח תְּשׁוּרָה לוֹ אֲשֶׁר בָּהּ מָוֶת.

הֵן יִדְרְשׁוּ עַל־זֹאת, וְעוֹד יִמְצָאוּ

כֵּנִים דְּבָרַי; בַּחֲרוֹת אַפָּמוֹ

תָּמוּת שְׁלוֹמִית מִבְּלִי יַחְמֹלוּ;

וּבְאֵין צְנִינִים עוֹד אֲשֶׁר יָעִיקוּ,

הֵן לִי יְהִי שָׁלוֹם מְאַהֵב סֶלָה.219

ענין ג    🔗

(רם על כסאו, ולפניו בֻקי, עֻזי, אַסיר, שלשת חכמיו, ואחרי כן הימן החוזה, ועבדיו סביביו).


רם:

אַנְשֵׁי תְבוּנוֹת, תּוֹפְשֵׂי הַדָּעַת! 220

אָמְנָם אֲנִי יָדַעְתִּי

כִּי אִם מְסִבּוֹת אֵל אֱלֹהֵי קֶדֶם

בֵּין חִקְקֵי שָׁמָיו צְפוּנוֹת קֹדֶשׁ

אֵין מִי רְאוֹת יוּכַל וְיַגֶּד־לָנוּ,

אַךְ יוּכְלוּ מִבֵּין חֲרַכֵּי דַעַת

הָצִיץ וְתוּר אֶתְהֶן נְבוֹנֵי־לָחַשׁ.

עַתָּה דְעוּ כִּי אֶמֶשׁ

בֵּין סַעֲרוֹת אֵימָה חֲלוֹם חָלָמְתִּי

בִּגְדֹל רְעָדָה בִי, וְהִנֵּה גֶפֶן221

עַל־מַעֲלוֹת כִּסְאִי כְּלִילַת יֹפִי;

אַחַת זְמוֹרָה לָהּ וְהִיא פוֹרָחַת.

עוֹד הִנְנִי מֵבִין, וְהִנֵּה רַעַשׁ

גָּדוֹל וְחֹשֶךְ רָב, וּבֵין הַחשֶׁךְ

שָׂטָן מְרַקֵּד, בֶּאֱמֹר הָרִיעַ: 222

גַּם זֹאת הֲלֹא תִכְרֹתוּ.

אָז קָם לְקוֹלוֹ חִישׁ פְּקִיד הַזַּעַם,

קוֹלוֹ כְקוֹל הָמוֹן, וְשׁוֹלֵף חָרֶב

לִכְרֹת זְמוֹרָתָה אֲשֶׁר רָאִיתִי;

אַךְ בַּהֲרִימוֹ יָד בְּחַרְבּוֹ שָׁמָּה

נָפַל, וְלֹא יָכֹל לְהַשְׁחִיתֶנָּה.

נַפְשִׁי בְאֵלֶּה נִבְהֲלָה, וָאִיקֶץ

חָרֵד כְּאִישׁ נִדְהָם; וְאָז אָמַרְתִּי

הַיּוֹם קְרֹא אֶתְכֶם, אֲשֶׁר תּוּכָלוּ

לָתֵת בְּפִתְרוֹנוֹ לְנַפְשִׁי שָׁקֶט.

בקי:

מַלְכִּי לְעוֹלָם יֶחִי!

מִכֹּל טְמוּנֵי סוֹד פְּלִיאָה מֶנִּי

לִפְתֹּר חֲלוֹם.

רם:

מַדּוּעַ?

בקי:

מִן־הַחֲלוֹמוֹת אַךְ מְעַטִּים הֵמָּה

לֹא־דֹבְרֵי עָמָל; וְגַם מֵאֵלֶּה

לֹא־נִמְצְאָה אֶחָד אֲשֶׁר אֵין־תֶּבֶן.

עַתָּה רְאֵה הַמֶּלֶךְ,

פִּתְרוֹן הֲבָלִים רַק הֲבָלִים יֶהִי.

אַךְ בַּחֲלוֹם הֶבְלוֹ, וְאֵין יוֹדֵעַ

מַה־טּוֹב וּמַה לֹא־טוֹב; הֲיֵשׁ מֵעַתָּה

לִפְתֹּר חֲלוֹם מֵאֵין הֲבָלִים אֵלֶּה?

רם:

מוֹתַר חֲכַם־לֵב מִכְּסִיל וָבַעַר

אִם־כֵּן אֱמֹר מַה־הוּא? הֲלֹא לָדַעַת

הַטּוֹב וְאֶת הָרַע אֲשֶׁר נִסְתָּרוּ.

גַּם בּוֹעֲרִים בָּעָם הֲלֹא יֵדָעוּ

כִּי טוֹב דְּבַשׁ, וְרַע מְרוֹרוֹת רָעַל.

בקי:

אַךְ בַּחֲלוֹם מַלְכִּי, אֲשֶׁר חָלַמְתָּ,

גִּלָּה סְתָרָיו לָךְ אֱלֹהֵי קֶדֶם.

כִּי אֵת אֲשֶׁר יָבֹא, בְּטֶרֶם יֵתֶא

הִגִּיד לְךָ הַיּוֹם. אֲמָרַי בִּינָה.

מַלְכוּתְךָ הַגָּפֶן,

שׂוֹרֵק אֲשֶׁר רָאִיתָ

מַטַּע פְּאֵר הִיא, כַּאֲשֶׁר גָּדַלְתָּ.223

שָׂטָן אֲשֶׁר בֵּין־מַחֲשַׁכֵּי רַעַשׁ

פָּקַד כְּרֹת אוֹתָהּ פְּקִיד הַזַּעַם,

צָר הוּא, אֲשֶׁר יָבֹא וְצָר עָלֶיךָ,

וּבְיַדְךָ יִפֹּל. הֲלֹא רָאִיתָ

כִּי בַהֲרִימוֹ יָד לְהַכְרִיתֶנָּה,

נָפַל לְאָחוֹר אָרְצָה.

רם:

לֹא־טוֹב אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.

עֻזִּי, אֱמֹר אַתָּה.

עזי:

יְחִי הַמֶּלֶךְ!

לֹא מֵאֲשֶׁר חָכַמְתִּי,

לִפְתֹּר חֲלוֹם מַלְכִּי לְבָבִי יוֹאֶל;

כִּי אֶל־אֱלֹהִים אַךְ מְיַחֵל אָנִי:

סוֹדוֹ יְגַלֶּה־לִי, לְמַעַן דַּעַת

מַלְכִּי, אֲשֶׁר אָהַב, סְתָרָיו עָתָּה.

יָחִיד הֲלֹא אַתָּה, אֲדוֹנִי מֶלֶךְ,

בֵּין מַמְלְכוֹת אַרְצֶךָ;

זֹאת הַזְּמוֹרָה הִיא אֲשֶׁר רָאִיתָ

עַל כִּסְאֲךָ, אַחַת לְבַד בַּגָּפֶן.

שָׂטָן אֲשֶׁר בִּרְקֹד, פְּקִיד הַזַּעַם

צִוָּה כְּרֹת אוֹתָהּ, יְגַלֶּה אֹזֶן

מַלְכִּי, אֲשֶׁר יִפֹּל יְדוּעַ חֹלִי

וּלְשַׁעֲרֵי מוֹתוֹ כְבָר יַגִּיעַ;

אַךְ לֹא לְהַשְׁחִית, כִּי בְכִסְאוֹ יוֹסֶף224

לִנְהֹג בְּתָם־שִׁבְטוֹ עֲדָרָיו סֶלָה.

רם:

עֻזִּי, לְדַבֵּר בֶּאֱמֶת הֵיטַבְתָּ;

אָמְנָם בְּכָל־זֹאת לֹא־עֲדֶן שָׁקָטָה

רוּחִי, עֲדֶן נִפְעָמְתִּי.

אַסִּיר, אֱמֹר גַּם־אָתָּה.

אסיר:

מַלְכִּי לְעוֹלָם יֶחִי!

מִכֹּל מְרֵעַי אֵלֶּה

צָעִיר לְיָמִים אָנִי,

אַף־כִּי חֲסַר־הַשְׂכֵּל, וְלֹא חָכָמְתִּי.

הִנֵּה כְבָר אָמַרְתִּי

יָמִים וְחָכְמָה תּוֹאֲמִים יִשְׁכֹּנוּ;

אַךְ בֶּאֱמֶת רָאִיתִי

כִּי בֶאֱנוֹשׁ הִיא רוּחַ,

מַתַּת אֱלֹהִים סֶלָה.

"הִנֵּה בְטִיט חוּצֹות וְאַשְׁפַּת דֹּמֶן

"יִמְצָא פְנִינִים אִישׁ; וּמִי יוֹדֵעַ

אִם כֹּה בְיָדִי יֶהִי

תֵּת תַּאֲוַת מַלְכִּי, וְאִם קָטֹנְתִּי?

מַלְכִּי הֲלֹא הִנֶּךָ

יָחִיד בְּמַלְכוּת קֶדֶם;

זֹאת הַזְּמוֹרָה הִיא אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ

מֵעַבְדְּךָ עֻזִּי כְבָר, אִישׁ דָּעַת.

אָמְנָם אֲשֶׁר רָאִיתָ

שָׂטָן מְצַוֶּה אֶל־פְּקִיד הַזַּעַם

לִכְרֹת זְמוֹרָה זֹאת, הֲלֹא הִנֵּהוּ

נָבָל אֲשֶׁר יִמְרֹד בְּמַלְכוּתֶךָ;

כִּי בַהֲרִימוֹ יָד וְחָשַׁב אָוֶן,

יִפֹּל וְיִשָּׁבֵר בְּעֹז אַפֶּךָ.

רם:

לֹא־יָשְׁרָה גַם־זֹאת, וְהַכֹּל הָבֶל.

אִמֵּר, לְכָה מַהֵר, וְהָבֵא הֵנָּה

הֵימָן.

אמר:

יְחִי מַלְכִּי! וְהֹלֵךְ אָנִי.

(יבא הימן)

רם:

הֵימָן, אֲנִי יָדַעְתִּי

כִּי אִישׁ חֲכַם לֵב אַתָּה,

חוֹזֶה אֱמֶת אַתָּה, אֲשֶׁר תַּבִּיטָה

מִמַּעֲמַקֵּי אֶרֶץ

סִתְרֵי שְׁמֵי עֶלְיוֹן אֲשֶׁר גָּבָהוּ.

הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי,

וּבְכָל חֲכָמַי אֵלֶּה

פּוֹתֵר אֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינַי אָין

עַתָּה לְךָ שָלַחְתִּי,

אוּלַי בְּחָכְמָתֶךָ

תִּתֵּן מְנוּחָתָהּ לְנַפְשִׁי אָתָּה

כִּי אִם כְּמוֹהֶם אֵינְךָ לִי עַתָּה

פּוֹתֵר חֲלוֹמִי, דַּע אֲשֶׁר לַמָּוֶת

אֶת־כֻּלְּכֶם יַחְדָּו כְּבָר נָתָתִּי.225

הימן:

מֶלֶךְ מְלָכִים, רַב־תְּבוּנוֹת יֶחִי!

הִנֵּה שְׁפַל אִישִׁים וּבַעַר אָנִי;

אַךְ אִם בְּזֹאת חָפַצְתָּ,

יָמִים שְׁלשָׁה תֵּן לְמוֹעֵד לָנוּ,

כִּי אֶל־אֱלֹהִים אַחֲלַי יִכֹּנוּ,

אוּלַי יְגַל עֵינַי, לְמַעַן דַּעַת

מַלְכִּי אֲשֶׁר חָפֵץ וְיִשְׁקֹט סֶלָה.

רם:

כִּדְבָרְךָ, הֵימָן, זְמָן נָתַתִּי;

אַךְ תִּשְׁמְרוּ, כִּי אַחֲרֵי כָל־אֵלֶּה

לִפְתֹּר חֲלוֹמִי זֶה הֲלֹא תֵיטִיבוּ.

עַתָּה לְכוּ יַחְדָּו.

כלם:

יְחִי הַמֶּלֶךְ!

ענין ד    🔗

(בת־שוע ועדה)


בת־שוע:

הִנֵּה גְבִרְתִּי, בָּאתִי

בִּדְבַר שְׁלוֹמִית הֵנָּה;

כִּי לַעֲשׂוֹת צִוַּתְנִי

אֶת כָּל־אֲשֶׁר תֹּאמֵרִי.

עדה:

בִּתִּי, קְחִי־נָא זֹאת אֲשֶׁר תָּבִיאִי

מִנְחָה לְזִיפָה עַתָּה

מֵאֵת שְׁלוֹמִית כַּאֲשֶׁר יָדַעַתְּ.226

בת־שוע:

טוֹב, הִנְנִי הוֹלֶכֶת.

עדה:

לֹא־עֵת לְהִתְמַהְמֵהַּ.

אֶשְׁלַח לְזִיפָה עֶבֶד,

אוֹ אֵלְכָה אָנֹכִי,

לֵאמֹר אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ כְבָר נִתָּנָה

אֶל־יַד תְּנוּמַת בֶּטַח.227

אַךְ טוֹב אֲשֶׁר אֶשְׁלַח וְלֹא אֵלֵכָה.

ענין ה    🔗

(משמע עבד עדה שלוח לזיפה ופגה באיה)


משמע:

אָרוּץ מְהֵרָה, פֶּן בְּטֶרֶם בָּאתִי,

שִׁפְחַת שְׁלוֹמִית בֹּגְדָה תַגִּיעַ.

איה:

אָן לֶכְתְּךָ, מִשְׁמָע, אֲשֶׁר תָּרוּצָה?

משמע:

אַיָּה, דְּעִי־נָא פֶלֶא.

איה:

מַה־זֶּה?

משמע:

לְהַצִּיל הִנְנִי רָץ עַתָּה

מִבֹּגְדִים זִיפָה.

איה:

אֲהָהּ! מָה־אֵלֶּה?

משמע:

כִּי שָׁלְחָה הַיּוֹם בְּיַד בַּת־שׁוּעַ

מִנְחָה שְׁלוֹמִית לוֹ מְכַסַּת מָוֶת.

איה:

אַךְ מִי לְךָ הִגִּיד?

משמע:

עֲדָה הִגִּידָה;

אַף שָׁלְחָה אוֹתִי, אֲשֶׁר אוֹדִיעַ

אוֹתוֹ, וְלֹא יָמוּת.

איה:

מְבֹרָךְ תֶּהִי!

אָמְנָם עֲשֵׂהֵ־נָא חָסֶד.

הִנֵּה זְמָן הַרְבֵּה אֲשֶׁר חָלִיתִי

עַל־אַהֲבָתוֹ, כִּי כְחֵרֵשׁ פֶּתֶן

מִזַּעֲקָתִי אֹזֶן

יֶאְטֹם, וְלֹא יַחְמֹל, וְרוּחִי צָרָה.

עַתָּה הֲלֹא אֶרְאֶה לְשֶׁבֶר שֵׂבֶר,228

אִם־תַּעֲזֹב מִלֶּכֶת

אַתָּה לְהַגִּיד לוֹ, וְלִי תַנִּיחַ229

הַיּוֹם לְהַגִּיד; כִּי בְזֹאת אֹחִילָה

אוּלַי יְדִידוּתוֹ שְׂכָרִי יִתֶּן,

תַּחַת אֲשֶׁר אַצִּילָה

נַפְשֹׁו וְלֹא־יִגְוָע.

משמע:

גְּבִרְתִּי, לֵכִי:

יִתֵּן שְׁאֵלָתֵךְ אֱלֹהֵי קֶדֶם!

איה:

אֵין־רַע לְאִישׁ כִּי טוֹב לְאָחִיו אֵינוֹ.230

אַךְ עָמְקוּ הַגְבֵּהַּ,

אַךְ הַעֲמֵק גָּבָהוּ

עַל־רֹאשׁ שְׁחָקִים מַחְשְׁבוֹת צוּרֵנוּ!

בֵּין־סַעֲרוֹת תֵּימָן בְּיוֹם הַקָּיִץ

יֶחְשַׁךְ וְנִכְסָה שָׁמֶשׁ,

מֵאוֹצְרוֹתָיו רוּחַ

יֵצֵא כְּקוֹל־שַׁדַּי מְפֹצֵץ סָלַע;

יַרְעֵם בְּקוֹלוֹ אֵל, וְאֵשׁ אֹכֶלֶת

סָבִיב תְּלַהֵט בֵּין־גְּבוּרוֹת גָּשֶׁם:

וַיְהִי בְהִתְחַזֵּק שְׁאוֹן הַסַּעַר,

הִנֵּה נְהָרָה פֶתַע,

כִּי־לֹא יְשַׂבֵּר גָּבֶר,231

שֶׁמֶשׁ כְּגִבּוֹר שָׂשׂ, וְיָאֶר לָנוּ

גַּם מֵאֲשֶׁר הֵאִיר בְּטֶרֶם אֵלֶּה.

כֵּן הוּא בְהֵקִּיף אִישׁ מְצָרֵי עֹנִי,

אָז כַּאֲשֶׁר יַחְשֹׁב בְּאֵין תּוֹחֶלֶת

חָלְיוֹ הֱיוֹת לָנֶצַח,

פִּתְאֹם וּמִמֶּרְחָק מְזוֹרוֹ יֵתֶא.-

עַתָּה לְזִיפָה אֵלְכָה, אַגִּידָה

כִּי בוֹ שְׁלוֹמִית בֹּגְדָה מִרְשַׁעַת; 232

אַךְ אֵלְכָה מַהֵר, וְלֹא תַגִּיעַ,

טֶרֶם אֲשֶׁר אָבֹא אֲנִי, בַּת־שׁוּעַ.

ענין ו    🔗

(עדה ושלום)


עדה:

שָׁלוֹם יְדִידִי! הֵן אֲנִי עָשִׂיתִי

אֶת־כָּל־אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה

יָדִי להוֹעִילֶךָ;

לוּ עוֹד עֲשׂה יָכֹלְתִּי,

לֹא־אֶעֱזֹב; אַךְ הֶרֶב233

תַּקְשֶׁה לְבָבָהּ סֶלָה

רַעְיָתְךָ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָהָבְתָּ.

שלום:

הֵן זֶה קְשִׁי יוֹמִי, אֲשֶׁר כָּאֶבֶן

יַקְשֶׁה לְבָבָהּ בָּהּ לְהַכְעִיסֵנִי.

מָה אֶעֱשֶׂה? הֵן זֶה לְבַד נָתָנוּ

בֵּין־כּוֹכְבֵי מָרוֹם לְנַפְשִׁי חֵלֶק:

אִם־הִיא לְבָבָהּ סֶלַע

תָּשִׁית לְעַנּוֹתִי, אֲנִי כָמוֹהָ

אָשִׁית לְבָבִי סֶלַע

לָשֵׂאת כְּאֵבִי נֶצַח.

עדה:

שָׁלוֹם יְדִידִי, הֵן חֲכַם־לֵב אָתָּה;

הִנֵּה כְבָר יָדַעְתָּ,

"כִּי לֹא לְרַחֵם גֶּבֶר

"חָפֵץ בְּחָלְיוֹ וַאֲרוּכָה יִבֶז.

שלום:

מַה־זֹּאת וּבֹזֶה אָנִי

"הַיּוֹם אֲרוּכָתִי? עֲדָה, מָה אֵלֶּה?

עדה:

הֵן יֵשׁ לְאֵל יָדֶךָ234

לִמְצֹא אֲרוּכָה לָךְ, וְתַעַזְבֶנָּה.

שלום:

לֹא אֵדְעָה מָה אֵלֶּה;

אִמְרִי, אֲשֶׁר אָבִינָה.

עדה:

רַק תַּאֲוָה תָמִיר, וְנִרְפָּא אָתָּה.235

שלום:

אִמְרִי אֲשֶׁר אָמִירָה

נַפְשִׁי וְלִבִּי טֶרֶם.236

עדה:

אַךְ לֹא כְבָר אָמַרְתִּי

כִּי יֵשׁ לְאֵל יָדֶךָ

לִמְצֹא אֲרוּכָה לָךְ, וְתַעַזְבֶנָה?

אוֹיַבְתְּךָ תִּרְדֹּף אֲשֶׁר צָמֵאָה

לִרְאוֹת נְקָמָה מִמְּךָ, הַנִּיחַ

עַלְמָה אֲשֶׁר רַק־עַל־יְדִידוּתֶךָ

אֶל־שַׁעֲרֵי מוֹתָהּ כְּבָר הִגִּיעָה.

אָנָּא חֲדַל, שָׁלוֹם, חֲדַל מֵאֵלֶּה;

אָנָּא עֲזֹב נָא רֶגֶל

גֵאֶה אֲשֶׁר יָנוּס וְיַעַזְבֶךָ,

וּלְחֵיקֵךְ הַקְרֵב, כְּצֵל הוֹלֶכֶת237

רַק אַחֲרֶיךָ סֶלָה,

עַלְמָה אֲשֶׁר אֵלֶיךָ

שִׁפְחָה לְעוֹלָמִים הֱיוֹת חָפֵצָה,

אֶל־אוֹת תְּנוּפַת־יָד אֲשֶׁר תָּרִימָה

תָּרוּץ לְמִשְׁמַעְתֶּךָ,

אִם קֹר וְאִם חֹם הוּא, וְיוֹם וָלָיְלָה.

זֹאת נַחֲלַת שַׁדַּי אֲשֶׁר בָּאַתְךָ,

אַל תַּעֲזֹב אוֹתָהּ, וְאַל תִּבְזֶנָּה;

כִּי־לֹא סְגוֹר תַּחְתֶּיהָ238

יֻתַּן וְיַעַרְכֶנָּה:

לָשׂוּשׂ בְּאֵין־עָמָל וְאֵין־מַרְשִׁיעַ.

שלום:

מִי זֹאת כְּבָר לֹא־אֵדְעָה אָנֹכִי.

אָמְנָם דְּעִי, כִּי כַאֲשֶׁר הָיָתָה

רֵאשִׁית יְדִידוּתִי שְׁלוֹמִית, תֶּהִי,

אִם־תֶּאֱהַב אוֹתִי וְאִם תִּבְזֵנִי,

גַּם־סוֹף וְתַכְלִית לוֹ; 239וְלֹא אֵדָעָה

מִבַּלְעֲדֵי אוֹתָהּ אֲהָבִים סֶלָה.240

ענין ז    🔗

(זיפה, איה בבית זיפה)


זיפה:

מַה־לָּךְ בְּבֵיתִי?

איה:

הָהּ לְבַב הָאֶבֶן!

זיפה:

גַּם פֹּה בְאַנְחוֹתַיִךְ

נַפְשִׁי לְעֵנּוֹת בָּאת בְּדִבְרֵי רוּחַ?

איה:

הֵן לֹא לְעַנּוֹתֶךָ,

אַכְזָר יְדִידִי, בָּאתִי;

כִּי לַחְשׂךְ מִמָּוֶת

אוֹתְךָ, וְלֹא תִגְוַע בְּבֹגֵד קָשֶׁר.241

זיפה:

מֶה־תֹּאמְרִי?

איה:

כִּי לַחְשׂךְ מִמָּוֶת

אֶת־נַפְשְׁךָ הַיּוֹם הֲלוֹם הִנֵּנִי.

זיפה:

מַה־תֹּאמְרִי? מַה־קָּשֶׁר?

מַה־בּוֹגְדִים? מָה אֵלֶּה?

איה:

נֶפֶשׁ אֲשֶׁר יָקָרָה

מִנַּפְשְׁךָ אֵלֶיךָ242

אֶת־נַפְשְךָ צֹדָה, וְגַם לָכָדָה

אֹותָה כְּבָר, לוּ עַד־הֲלוֹם לֹא־בָאתִי.

זיפה:

מִי־זֹאת? הֲלֹא תַגִּידִי?

איה:

אַךְ־זֹאת שְׁלוֹמִית הִיא, אֲשֶׁר שׁוֹלַחַת

הַיּוֹם לְךָ לָבוּשׁ מְגָדִים מָוֶת.

רַעְיָתְךָ זֹאת הִיא אֲשֶׁר אָהָבְתָּ;

זה־לך שכר־היום ידידות243

זיפה:

שָׁקֶר!

איה:

שֶׁקֶר? הֲלֹא תִרְאֶה.

זיפה:

וּמַה־זֶּה ארֶא?

איה:

תִּרְאֶה אֲשֶׁר תָּבִיא לְךָ בּת־שׁוּעַ

מֵאֵת שְׁלוֹמִית שַׁי, וְתִבְחָנֶנּוּ

אִם לֹא בְתוֹכוֹ רוֹשׁ.

זיפה:

הֲלֹא נַבְחִינָה.

איה:

תִּרְאֶה, יְדִיד אַכְזָר, אֲשֶׁר אָהַבְתָּ;

תַּבִּיט אֲשֶׁר מָאָסְתָּ:

רַעְיָתְךָ לָךְ תֶּאֱרֹב לַנָּפֶשׁ,

אוֹיַבְתְּךָ תַּצִּילְךָ מִמֶּנָּה.

אַךְ אִם־אֱמֶת זֹאת הִיא, לְתָעֵב תֹּסֶף

אוֹתִי כְמֵאָז? אוֹ בְךָ אָגִילָה?

זיפה:

אֶרְאֶה.

איה:

וּמָה תִרְאֶה? הֲזֶה תָּשִׁיבָה

אֵלַי גְּמוּל, אַחַר אֲשֶׁר פָּדִיתִי

אֶת־נַפְשְׁךָ מִמָּוֶת?

זיפה:

אַל־תִּירְאִי; כִּי אִם אֱמֶת זֹאת תֶּהִי,

לֹא־אֶשְׁכְּחָהָ חַסְדֵּךְ, אֲחוֹתִי, סֶלָה.

איה:

אַךְ תֶּאֱהַב אוֹתִי בְכָל לִבֶּךָ?

זיפה:

אַל־תִּירְאִי.

איה:

הִשָּׁבְעָה.

זיפה:

נִשְׁבָּעְתּי.

איה:

אִם־כֵּן בְּזֹאת חַיַּי תְּלוּאִים הֵמָּה;

אַךְ בָּאֱמֶת נִתְלוּ, וּמָה אָגוּרָה?

תִּצְמַח אֱמֶת, תִּצְמַח, וְיִשְׁעִי יָחַד.

 

חלק רביעי    🔗

ענין א    🔗

(בת־שוע, זיפה ורם)


בת־שוע:

זִיפָה אֲדוֹנִי, תֶּחִי!

מֵאֵת שְׁלוֹמִית שַׁי לְךָ הֵבֵאתִי;

זִכְרוֹן יְדִידוּת הוּא, רְצֵה קָחֶנוּ.

זיפה:

חֵן חֵן תְּשׁוּאוֹת אֶל־יְפַת הַתֹּאַר.
(תלך בת־שוע)

אָנָּא יְצַו מַלְכִּי אַשֶׁר יָבִיאוּ

כֶּלֶב הֲלוֹם.

רם:

מָה אֵלֶּה!

זיפה:

קֶשֶׁר, אֲדוֹנִי, קָשֶׁר!

מֵאֵת שְׁלוֹמִית זֶה לְזִיפָה מָוֶת

לָתֵת לְלֵב שָׁלוֹם אֲהָבֵי בֶגֶד.244

רם:

לֹא אַאֲמִין

זיפה:

מַלְכִּי, הֲלֹא תִרְאֶנּוּ.

רם:

כֶּלֶב לְהָבִיא חוּשׁוּ.

(יותן לכלב ממנה וימות)

זיפה:

מַלְכִּי, רְאֵה עַתָּה: אֱמֶת דִּבַּרְתִּי?

הֵן גַּם־בְּיוֹם הַצַּיִד

עִמּוֹ בְסֶלַע הָיְתָה בַסֵּתֶר.

רם:

הָהּ כִּי אֱמֶת הוּא, הוֹי מְשׁוּבָה סֶלָה,

בִּתִּי לְחֶרְפָּתִי! אֲהָהּ, אֵיכָכָה

אֶתֵּן אֲנִי מוֹתֵךְ? וּמִפְלָט אָיִן.

כִּי לֹא־לְצֶדֶק מֶלֶךְ

יִמְלֹךְ, אֲשֶׁר לֹא־לוֹ שׁפָטָיו יָעַשׂ.

פִּתְרוֹן חֲלומִי, הָהּ, כְּבָר הֵבַנְתִּי:

זֹאת הַזְּמוֹרָה הִיא אֲשֶׁר רָאִיתִי,

אַחַת לְבַד בַּגָּפֶן;

עַתָּה לְהִכָּרֵת הֲלֹא הִגִּיעָה.

מָה־אֶסְפְּדָה עָלָיִךְ:

כָּבוֹד אֲשֶׁר אָבַדְתְּ –

אוֹ אֶסְפְּדָה חַיִּים אֲשֶׁר תֹּאבֵדִי? 245

הָהּ כִּי כְבוֹדֵךְ אֶסְפֶּדָה לָנֶצַח;

כִּי־לֶאֱנוֹשׁ יָמוּת הֲלֹא יֻלָּדְתְּ,

אַךְ־לֹא לְאִישׁ נָבָל וּפֹעֵל אָוֶן.

מָה־אֶעֱשֶׂה? כִּי חֹק לְמַלְכוּת קֶדֶם

צוֹעֵק בְּאָזְנַי הוּא: נְקָמָה, מֶלֶךְ!

קוּמוּ, עֲבָדַי, קוּמוּ,

נָא מַהֲרוּ תִפְשׂוּהָ;

כִּי בָרְחוֹב הַיּוֹם בְּאֵשׁ אֹכֶלֶת

מָגוֹר תְּהִי אֶל־כָּל־אֲשֵׁמִים סֶלָה.

ענין ב    🔗

(שלומית ואחרי כן צבא המלך, ובראשם צדוק שר הצבא)


שלומית:

צוּרִי מְעוֹנָה אֵל אֱלֹהֵי קֶדֶם,

מִי יַעֲרֹךְ אֵלֶיךָ?

אוֹ מִי לְחֵקֶר מִפְלְאוֹת גָּדְלֶךָ

הַשְׂכֵּל וְלֵב יַגִּיעַ?

כִּי רַחֲבֵי תֵבֵל וְקַצְוֵי אָרֶץ,

עִם־כָּל־אֲשֶׁר בָּהֵמָּה,

נִבְכֵי מְצוּלָה עַד־שְׁאוֹל מִתָּחַת,

רַק מִפְלְאוֹת גָּדְלָךְ הֲלֹא הִנָּמוֹ.

הָרִים וְעֵמֶק שַׁתָּה,

אֵזוֹב וְאֶרֶז יָחַד;

נִקְלֶה וְנִכְבַּד־רוּחַ,

חָכָם, כְּסִיל, עָשִׁיר וְרָשׁ יָצַרְתָּ,

שִׁפְחָה, גְּבִרְתָּהּ, מוֹשְׁלִים וָעָבֶד.

אַתָּה, אֱלֹהֵי, אַתָּה

אוֹתִי הֲלֹא חָנַנְתָּ,

כִּי מֵעֲנִיֵּי עָם הֲרִימוֹתָנִי,

לִהְיוֹת כְּהַיּוֹם בַּת־קְצִינֵי אָרֶץ.

נָא חַסְדְּךָ הַפְלֵא וְהוֹשִׁיעֵנִי,

אַל־תִּתְּנֵנִי נָא בְיַד־אִישׁ בַּעַר,

זִיפָה אֲשֶׁר מָאַסְתִּי;

כִּי אִישׁ חֲסַר־לֵב הוּא וְרַב־אִוֶּלֶת.

אָנָּא שְׁמַע קוֹלִי, אֱלֹהֵי קֶדֶם,

אָנָּא שְׁמַע קוֹלִי וְהַצִּילֵנִי.

(יבואו עליה צבא המלך ויתפשוה)

מַה־זֶּה?

צדוק:

דְּבַר הַמֶּלֶךְ.

שלומית:

מַה־זֹּאת, אֱלֹהִים? זֶה אֲשֶׁר עַד־הנָּה

אֶת־חַסְדְּךָ חִלִּיתִי?

צדוק:

אָנָּא, גְּבִרְתִּי, בֹּאִי

כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ.

שלומית:

עַל מֶה? וּמַה חָטָאתִי?

צדוק:

לֹא־אֵדְעָה.

שלומית:

אַל־נָא תְכַחֵד מֶנִּי.

צדוק:

הֵן תֵּדְעִי אַתְּ מֵאֲשֶׁר יָדַעְתִּי; 246

כִּי לֵב מְרִי נַפְשׁוֹ הֲלֹא יוֹדֵעַ.

שלומית:

חֶסֶד אֲנִי שׁוֹאֶלֶת,

כִּי לִי תְסַפֵּר: לָמָּה

הַיּוֹם אֲנִי נִתְפֶּשֶׂת?

צדוק:

הַּתֵּדְעִי שָׁלוֹם? 247

שלומית:

וְאִם יָדַעְתִּי

מַה־זֶּה?

צדוק:

אֲהָהּ! הַרְבֵּה הֲלֹא זֶה עָתָּה.

שלומית:

יָדִי לְאֵל־עֶלְיוֹן תְּנוּפַת קֹדֶשׁ,

אִם אֵדְעָה מָה אֵלֶּה?

צדוק:

מֵעַי, גְבִרְתִּי, יֶהֱמוּ אֵלָיִךְ;

כִּי־מִי לְבַב הָאֶבֶן

לֹא עַל־תְּלָאָה זֹאת אֲשֶׁר בָּאַתְנוּ

יֵעוֹר וְיֵלֶךְ מָיִם?

בַּת־רָם, וְאַחַת הִיא בְמַלְכוּת קֶדֶם,

חַכְמַת בְּתוּלוֹת, בַּת כְּלִילַת יֹפִי,

לִשְׂטוֹת וְלִמְעֹל מֵעַל

תִּקְרַב לְמוֹתֵת בֵּין־בְּחוּרוֹתֶיהָ!

שלומית:

מָה? עַל־דְּבַר־שָׁלוֹם אֲנִי נִתְפֶּשֶׂת?

צדוק:

הִנֵּה אֱמֶת דִּבַּרְתְּ.

שלומית:

אִם כֵּן הֲלֹא אֶבְטַח וּמַה־יָּגֹרְתִּי?

הִנֵּה לְבָבִי זַךְ אֲנִי יָדַעְתִּי.

נָקִי וּבַר לֵבָב מְפַחֵד אֵינוֹ

מִתּוֹכְחוֹת מוּסָר, גְּמוּלוֹת פָּשַׁע.

צדוק:

אֹבֶה אֲשֶׁר כֹּה יֶהִי;

אַךְ־מַה בְּיוֹם הַצַּיִד

עִמּוֹ לְבַד עָשִׂית בְּסֵתֶר סָלַע?

שלומית:

מָה? כָּל סְתָרַי אוֹי! כְּבָר נוֹדָעוּ.

צדוק:

אָמְנָם, גְּבִרְתִּי, תַּעֲלוּמוֹת אָיִן

אֶל־עֵין־אֱלֹהִים; כִּי כְאָדָם אֵינוֹ

לָנוּס בְּחֶבְיוֹן חֶדֶר,

בַּל־יֶחֱזֶה אוֹתָנוּ.

אִם־נַעֲלֶה שָׁמַיִם,

אוֹ אִם־שְׁאוֹל נַצִּיעָה,248

אִם־בַּעֲבִי הָאָרֶץ,

אִם־בַּמְּצוּלוֹת, אִם־בְּמַחְשַׁךְ קֶבֶר

נָנוּס, הֲלֹא יַבִּיט צְפוּן לִבֵּנוּ,

כִּי רַק בְּיָדוֹ הוּא, וּמַה־נָּנוּסָה?

אִם נֶחֱטָא, יֵדַע; וְלֹא יָנִיחַ

שָׁם בַּאֲשֶׁר חָטָאנוּ

כָּמוּס לְעוֹלָמִים עֲוֹן רִשְׁעֵנוּ.

כִּי הוּא יְגַל אוֹתוֹ, וְלֹא יִשְׁלָיוּ

הַחוֹטְאִים לָנֶצַח.

שלומית:

אַךְ הוּא אֱמֶת יוֹדֵעַ

כִּי זַךְ לְבָבִי הוּא, וְלֹא חָטָאתִי

אֵלָיו בְּדָבָר זֶה.

צדוק:

גְּבִרְתִּי, אֵינִי

חָפֵץ לְרַמּוֹתֵךְ. אֱמֶת אַבִּיעָה;

שָׁוְא תִּבְטְחִי עַל אֵלֶּה:

אִם־מַעֲשֶׂה יָעִיד, דְּבָרִים לָמָּה?

שלומית:

אַךְ כֹּה שְׁלוֹמִית בּוֹגְדָה תִשְׁפֹּטָה,

צָדוֹק?

צדוק:

אֲנִי אֶת־זֹאת לְבַד יָדַעְתִּי,

כִּי אַתְּ לְבַד עִמּוֹ בְיוֹם־הַצָּיִד

הָיִית בְּסֵתֶר סָלַע.

שלומית:

לֹא יָדְעָה נַפְשִׁי הֱיוֹתוֹ שָׁמָּה.

צדוק:

אִם־כֵּן, גְּבִרְתִּי, לָמָּה

שָׁמָּה לְבַד הָלָכְתְּ?

שלומית:

נַפְשִׁי אֲנִי יוֹדַעַת,

כִּי אֵין־בְּזֹאת חֵטְא לָהּ.

צדוק:

הֲבָלִים אֵלֶּה.

שלומית:

אִם־כֵּן בְּאֵין־מָנֹוס לְמֹותֵת אָנִי?

אֵין מַאֲזִין אֵלָי? וְאֵין מוֹשִׁיעַ?

כֹּה אָבְדָה תִּקְוַת לְבָבִי סֶלָה?

צדוק:

אָנָּא, גְּבִרְתִּי, לָמָּה

עַל־מַחֲלָתֵךְ זֹאת חֳלִי תוֹסִיפִי?

יָפוּג לְבָבֵךְ נָא; וְאִם פָּשַׁעַתְּ,

חֶטְאֵךְ שְׂאִי הַיּוֹם לְטַהֵר נָפֶשׁ.

שלומית:

הוֹי דַּת אֱנוֹשׁ אַכְזָר וְתוֹעֶה סֶלָה!

אַךְ שָׁם בְּכֵס קָדְשׁוֹ הֲלֹא יוֹדֵעַ

צִדְקִי וְתָם־לִבִּי אֱלֹהֵי קֶדֶם.

צדוק:

אַל־עוֹד, גְּבִרְתִּי; רַב אֲשֶׁר הוֹחַלְנוּ.

עַתָּה רְצִי וָבֹאִי249

אִתִּי לְרָם אָבִיךְ.

שלומית:

אֲנִי אָבֹאָה.

אָבֹא, וְשׁוֹפֵט כָּל־קְצוֹת הָאָרֶץ

יַשְׁקִיף עֳנִי נַפְשִׁי בְּאֵין־לִי פָשַׁע;

יַשְׁקִיף וְיִשְׁפֹּט, יֵרֶא,

יָדִין בְּאַף קָמַי, אֲשֶׁר נָתָנוּ

עָלַי פְּשָׁעִים, וַאֲנִי טָהָרְתִּי.

ענין ג    🔗

(שלום, שמעי, אצבון ושוני שלשה רעיו)


שלום:

רֵעַי! כְּאֵבִי רָב; 250 וְיוֹתֵר יִרֶב

אִם אֶזְכְּרָה כִּי נִסְתְּרָה לָנֶצַח

גַּם כָּל־יְשׁוּעָה מֶנִּי.

הוֹי יוֹם! וְלֹא יוֹם הוּא, אֲבָל לֵיל אֹפֶל,

הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי:

לָמָּה לְיַד עָמָל וְשִׁבְרוֹן רוּחַ

אוֹתִי הֲלוֹם הוֹצֵאתָ?

מֶה לֹא הֲרַת עוֹלָם וְקִבְרִי שַׂמְתָּ

רֶחֶם אֲשֶׁר בּוֹ לַעֲנוֹת רֻקַּמְתִּי? 251

"אִם עַל־עֲצֵי שָׂדֶה לְהַכְרִית יַעַל

"גַּרְזֶן, וְאִם יַזְקִינוּ,

"קָצִיר כְּמוֹ־נֶטַע לְרֵיחַ־מַיִם

"הֵן יַחֲלִיפוּ עוֹד, וְלֹא יָמוּתוּ.

וּלְבַב אֱנוֹשׁ כָּמוֹנִי

יָמִית בְּאֵין־תִּקְוָה כְּאֵב וָשֶׁבֶר.252

לָמָּה לְעָמָל אוֹר, וְחַיִּים לָמָּה

יִתֵּן לְמָרֵי נָפֶשׁ?

הֵן רַק שְׁאוֹל שִׂבְרָם, לְכַלּוֹת שָׁמָּה

רָגְזָם וּמַכְאוֹבָם, וְשָׁם יָנוּחוּ.

שמעי:

עַד־אָן, יְדִיד נַפְשִׁי, תְּכַל נַפְשֶׁךָ

בֵּין־נַהֲרֵי יָנוֹן וְחַבְלֵי עֹנִי?

"בֵּין אַרְמְנוֹת אַלּוֹן253 לְבַקֵּשׁ לחם

"יָשִׂים נְתִיבָה בַּמְּצוּלָה גָּבֶר.

"כִּי שָׁם בְּכַנְפֵי רוּחַ

"קַל עַל־פְּנֵי־מֵימָיו מְעוֹפֵף יֵלַךְ.

"וַיְהִי בְהַרְעִים רֶגַע

"מוֹשֵׁל בְּעֹז עוֹלָם, וְיִתֶּן אֹמֶר,

"רַגְלֵי סְעָרָה, מִנְּשָׁרִים קַלּוּ,

"הוֹמִים בְּעֶבְרָתָם הֲלֹא יָבֹאוּ;

"בָּרָד וְזֶרֶם קֶטֶב

"יַכּוּ שְׁאוֹן גַּלִּים, וְנֶגְדָם הֵמָה

"אָז יַעֲלוּ שָּמיִם,

"אַחַר תְּהוֹמוֹת הַעֲמֵק יֵרֵדוּ.

"עוֹשֵׂי מְלָאכָה בָּם כְּקַש יָנוּעוּ,

"וּכְבָר בְּפִיהֶם254 יַחַד

"יִבָּלְעוּ כֻּלָּם וּפָלִיט אָיִן, -

"אִם לֹא בְחָכְמָתוֹ מְאַמֵּץ כֹּחַ

"רַב חוֹבְלִים יָעֹז לְמִפְלָט לָמוֹ.

"כִּי כַאֲשֶׁר עוֹד יֶחֱזַק הַסַּעַר,

"כֵּן יֶחֱזַק לִבּו וְיַאְמֵץ כֹּחַ,255

"עַד יַעֲמָד־לוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ רָוַח.

"כֵּן אִישׁ אֲשֶׁר סַבּוּהוּ

"בַּלִהוֹת מְרִי כַמָּיִם,

"אִם אִישׁ־תְּבוּנוֹת הוּא, הֲלֹא אַךְ תֹּקֶף

"יַלְבִּישׁ לְבָבוֹ; כִּי בְרֹאשׁ הַתֹּרֶן

"רַב־חוֹבְלִים יָקוּם, מְחַפֵּשׂ עֵזֶר,

"לָתוּר מְנוּחָה לוֹ, וְיִמְצָאֶנָּה.256

שלום:

אָמְנָם אֲנִי יָדַעְתִּי

כִּי כֹה יְדַבֵּר רֵעַ

אוֹהֵב שְׁלוֹם רֵעוֹ, וְלֹא נָגוּעַ.

"מַה־טּוֹב לְיַד־נָהָר אֱמֹר: “חַזֵּקוּ”,

"אֶל טוֹבְעִים בּוֹ: “כֹּחֲכֶם!” כִּי מַיִם

"אֵילָו בְּלִי יַגִּיעוּ.257

נַפְשִׁי, וְלֹא אַתֶּם, אֲהָהּ יוֹדַעַת258

הַיּוֹם מְרִי שִׂיחִי. אֲנִי הָשְׁבַּרְתִּי.

לַחְמִי בְמֵעַי מָר; וּמָסַךְ בֶּכִי,

אִם יוֹם לְפִי יָבֹא, וְאֶטְעַם, יָיִן.

אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, כְּצֵל פּוֹרֵחַ,

יָמָיו חֲרוּצִים הֵם; וְרַק יַרְחִיבוּ,

גַּם מִבְּלִי גָבוֹל,259 יְגוֹנָיו סֶלָה.

אָנָּא אֱלֹהֵי קֶדֶם,

אָנָּא שְׁעֵה מִמֶּנּוּ,

עַד כִּי צְבָאוֹ יִרֶץ.

מָה עֹז לְבָבוֹ, כִּי יְיַחֵל נֵצַח? 260

הַאִם נְחוּשָׁה הוּא, וְנַפְשׁוֹ אָבֶן?

לָמָּה לְמִפְגָּע לָךְ נְתַתּוֹ? לָמָּה?

כִּי גַם כְּבָר עָלַי לְמַשָּׂא אָנִי.

אָנָּא חֲדַל מֶנִּי, מְעַט אַבְלִיגָה.

הִנֵּה לְעָפָר עַתָּה

אֶשְׁכַּב, וְאֵינִי עוֹד, וְלֹא אָשׁוּבָה.

אצבון:

עַד־אָן תְּמַלֶּל־אֵל, יְדִידִי? לָמָּה{265]

תִּתֵּן לְאַשְׁמָה פִיךָ?

גָּבְהֵי שְׁחָקִים שׁוּר, יְלִידֵי עָיִשׁ;

כִּי עַל־מְרוֹמֵיהֶם לְכִסֵּא יֵשֶׁב

שׁוֹפֵט אֱלֹהִים, בַּל־יְעַוֵּת צֶדק.

לִזְבוּל עֲרָפֶל לוֹ, וְחוּג שָׁמַיִם

נָתִיב לְרַגְלָיו שָׁם, אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּ

“אַיּוֹ מְקוֹמוֹ” גַּם עֲבָדָיו שָׁמָּה.

מַה־תַּעֲשֶׂה־לּוֹ אִם חֲטָאִים תֶּרֶב?

אוֹ מֶה אֲשֶׁר צָדַקְתָּ

מִיָדְךָ יִקָּח? הֲלֹא רִשְׁעֶךָ

עַל־רֹאשְׁךָ יֵרֵד, וְשָׁב אֵלֶיךָ.

כִּי־תֶאֱרֹג פַּחִים סְבִיבוֹתֶיךָ,

הֵם רַגְלְךָ יִלְכֹּדוּ.

לֹא יַחֲזִיק יַד־רָע, וְלֹא לָנֶצַח

יִמְאַס אֱלֹהִים תָּם; אֲבָל יַשְׁגִּיחַ

מֵרוּם מְכוֹנוֹ צַעֲדֵי אִישׁ הֵנָּה,

כִּי רַק כְּאֹרַח אִישׁ לְהַמְצִיאֶנּוּ.261

יַגִּיד בְּמוּסַר אַף לְאַנְשֵׁי רֶשַׁע262

אֶת־פָּעֳלָם כִּי רָע; אֲשֶׁר יָשׁוּבוּ.

אִם יִשְׁמְעוּ, בַּטּוֹב יְכַלּוּ יֶתֶר

מִסְפַּר יְמֵיהֶם עוֹד; וְאִם עַד־אֵלֶּה

לֹא יִשְׁמְעוּ, בַּשֶּׁלַח

עוֹד תַּעֲבֹר נַפְשָׁם, שְׁאוֹל יִפֹּלוּ.

שלום:

גַּם־לִי כְמוֹכֶם לֵב, וְלֹא נָפַלְתִּי

מִכֶּם, אֲשֶׁר תַּכְלִימוּ

אוֹתִי בְחִנָּם. גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי

כִּי בַמְּרוֹמִים אֵל, מְצוּקֵי אֶרֶץ

עַל־פָּעֳלָם יִשְׁפֹּט, וְיִשְׁפֹּט צֶדֶק.

אַךְ־זֹאת פְּלִיאָה מֶנִּי,

כִּי מִשְּׁאוֹל אַכְזָר, וְעַז כַּמָּוֶת,

מַשִּׂיג גְּבוּל יָתוֹם, וְדַל בַּשַּׁעַר

מַטֶּה, בְּלֹא יֵדַע יְרַחֵם עֹנִי,

שָׁלֵו שְׂבַע רָצוֹן יְהִי נָוֵהוּ;

וּבְבֵית נְקִיִּים רַק זְוָעָה סֶלָה,

שָׁם קִנְּנוּ, שָׁם יִפְרְחוּ לַבֹּקֶר

רַק כָּל־מְרוֹרוֹת, רַק חֳלִי וָקָצֶף.

שוני:

שָׁלוֹם, הֲזֹאת יָדַעְתָּ,263

כִּי כַחֲלוֹם יָעוּף, כְּחֶזְיוֹן לָיְלָה,

שִמְחַת בְּנֵי־נָבָל וְגִילַת־רָשָׁע?

אִם־יַעֲלֶה שִׂיאוֹ לְעָב יַגִּיעַ,

רֶגַע שְׁאוֹל יֵחַת, וּמֵקִים אָיִן.

בָּנָיו יְרַצּוּ דָל, וְהֵם יָקִיאוּ

הוֹן יוֹלְדָם בָּלַע בְּתַרְמִית־עֹשֶק;

כִּי עַד־מְלֹאת סִפְקוֹ וְלֹא־עוֹד יָגֶל.

אִם יֶחֱטָא צַדִּיק, וְחֶטְאוֹ פֶשַׁע,264

עוֹדוֹ יְשֻׁלַּם לוֹ, וְנָקִי יֶהִי

בֵּין־מִשְׁכְּנוֹת שָׁלוֹם, אֲשֶׁר מִמָּעַל.

כִּי לֹא לְעַוֶּת־אִישׁ אֱלוֹהַּ יֵרֶא,

כִּי־לֹא־יְשַׁלֵּם רָע תְּמוּרַת צֶדֶק.

הִנֵּה אֱנוֹשׁ אַשְׁרָיו וְיוֹכִיחֶנּוּ

צוּרוֹ כְּאָב אֶת־בֵּן, לְהַשְׂבִּיעֵהוּ

שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת־יְשָרִים סֶלָה.

שלום:

הִנֵּה כְאֵלֶּה עוֹד כְּבָר שָׁמַעְתִּי

רַבּוֹת תְּשׁוּבוֹת שָׁוְא וְדִבְרֵי רוּחַ;

אָמְנָם אֲנִי נַפְשִׁי הֲכִי יָדָעְתִּי.

הֵן אֵל אֱמֶת יִרְאֶה, וְעַד בַּשַּׁחַק

יִסְפֹּר צְעָדַי יָחַד,

וּבְמֹאזְנֵי צִדְקוֹ דְרָכַי יַעַל:

פִּתִּי לְבַדִּי אִם לְפִי הֵבֵאתִי,

בַּל־יֹאכְלוּ דַלִּים רְעֵבִים מֶנָּה;

אִם מִבְּלִי לִלְבּשׁ בְּיוֹם הַשֶּׁלֶג

אֹבַד וְדַל רָאִיתִי,

כִּי גֵז כְּבָשַׂי לֹא חֲלָצָיו שָׁמָּה

אַלְבִּישׁ וְיִתְחַמֵּם וְחַי בָּהֵמָּה;

אִם אֶת קְשֵׁה־יוֹם לֹא לְבָבִי מַיִם

הָלַךְ לְקוֹל בִּכְיוֹ, וְלֹא קָדַרְתִּי;

אִם פִּיד מְשַׂנְאִי־לִי כְּחַג שָׂמֵחַ

הָיָה, וְהִתְעוֹרַרְתִּי

אִם רָע מְצָאוֹ סֶלָה.

כִּי הִנְנְי הַיּוֹם כְּבָר גֹּוֵעַ

בֵּין־נַחֲלֵי יָגוֹן, וְלֹא אֶמְצָאָה

כִּמְעַט צְדָקָה רַחֲמִים וָחֶסֶד.265 -

אָמְנָם בְּעַצְמוֹתַי מְהַלֵּךְ עַתָּה

מָה, לֹא אֲני אֵדַע, אֱמֶת אָחוּשָׁה266

רַגְלִי כְמוֹ נִדְחֶה; וְלָכֵן, אָנָה

לֹא אֵדְעָה, אֶדְמֶה אֲשֶׁר יַנְחֵנִי.267

אֶל־מוּל־רְחוֹב הָעִיר לְבֵית הַמֶּלֶךְ

אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה מָה. וְאַתֶּם שֵׁבוּ

עַל־מַעֲשֵׂיכֶם פֹּה.

רעיו:

לְכָה; יַצְלִיחַ

אֶת־דַּרְכְּךָ הוֹפֵךְ מְסִבּוֹת אָרֶץ!

ענין ד    🔗

(שלום מתהלך לבדו אל רחוב העיר, ושם רם, ושלומית בנחושתים מובאת חוץ, וצבא המלך)


שלום:

אַךְ מַה־תְּהִי זֹאת? מִי בְקִרְבִּי רוּחַ

הֵעִיר אֲשֶׁר כֹּה לַהֲלֹךְ נָחָנִי? (אָנִי) 268

מִי זֶה בְּקוֹל יַרְעֵם? פְּלָאוֹת אֵלֶּה!

אַךְ יוֹם גְּדוֹלוֹת הוּא! אֲבָל הִנֵּנִי

מֻדָּח, וּבַל יָדַעְתִּי

מִמִּי, וּמֻדָּח מִבְּלִי יַנִּיחַ

כִּי אֶעֱמֹד מִזְעָר וְלֹא אָרוּצָה. (רוּצָה)

וִיהִי אֲשֶׁר אָרוּץ; וְאַךְ מַה־יִּתֶּן

סוֹף אֶל־מְרוּצָתִי? מְנוּחוֹת עֵדֶן,

אוֹ רַק מְרוֹרוֹת בּוֹר וְגֵיא צַלְמָוֶת? (מָוֶת)

מוֹתִי? וּמִי יִתֵּן כְּבָר גָּוָעְתִּי!

כִּי מִמְּצוּלוֹת יָם־כְּאֵב הָיָתָה

נַפְשִׁי כְּבָר עוֹלָה. אֲבָל מִי יֶהִי,

כִּי אֶל־מְצוּקוֹתַי לְבַל תִּרְחַבְנָה

יִתֵּן גְּבוּל עוֹלָם בְמוֹתִי עָתָּה? (אָתָּה)

אוֹתִי אֲנִי אָמִיתָה?

אַךְ לֵב שְׁלוֹמִית מָה? עֲדֶן־לִי יֶהִי

אַכְזָר כְּמוֹ הוּא, אוֹ מְרַחֵם פַּעַם

יִתֵּן כְּאֵבִי לוֹ כְּאֵב וָחֶבֶל? (אֵבֶל)

אַךְ לַחֲבֹק בִּלְתִּי שְׁלוֹמִית גֶּבֶר

תּוּכַל שְׂמֵחַת לֵב וְטוֹבַת עָיִן? (אָיִן)

אִם־כֵּן בְּלִי תֵדַע אֱנוֹשׁ בָּאָרֶץ

רַק אַלְמְנוּת חַיּוּת צְרוָּרה תֶחִי?

בַּל־יַעֲלֹז בָּהּ אִישׁ, וְרַק לַקֶּבֶר

יֻלַּד הֲדַר יָפְיָהּ, לְהַרווֹת שָׁמָּה

רִמָּה וְתוֹלֵעָה יְלִידֵי חפֶשׂ? (אֶפֶס)

אַךְ בֶּאֱמֶת אָמוּת, וְאֵין מִי יוֹשַׁע (יוֹשַע)

לֹא אֵדְעָה מָה יִרְזְמוּן מִלֶּיךָ. (לֵכָה)

הֵן רַק מְשָׁלִים אַתָּה

אֵלַי מְמַשֵּׁל, מִבְּלִי אָבִינָה.

אִם חֶפְצְךָ, דַּבֵּר וְלֹא בַסֵּתֶר;

אִם לֹא, חֲדַל מִמֶּנִי.

אַל־נָא תְשַׂחֵק בִּי בְהֶגְיוֹן אָוֶן,269

כִּי אִישׁ קְשֵׁה רוּחֹו וּמָר אָנֹכִי.

הר:

רוּצָה לְמָוֶת אַתָּה;

אֵבֶל בְּאֶפֶס לָךְ, וְיוֹשַׁע אָיִן.270

שלום:

אִם כֵּן בְּאֵין מוֹשִׁיעַ

אָרוּץ לְיַד מוֹתִי? אֲבָל אָרוּצָה;

כִּי טוֹב כְּבָר מוּת פַּעַם

אַחַת, וְלֹא מוּת אָלֶף.

אָרוּץ; וְלֹא אָרוּץ, מְעוֹפֵף אֵלֶךְ

לִקְרַאת תְּמוּתָה, כִּי בְמַחְשַׁךְ קָבֶר

יָמַי וּמַכְאוֹבַי אֲכַלֶה יָחַד.

(יתהלך ויתקרב עוד מעט אל הרחוב)

אַךְ מָה לְנֶגְדִּי אֵשׁ בְּבֵית הַמֶּלֶךְ?

אַךְ לֹא בְּבֵית הַמֶּלֶךְ:

בִּרְאוֹת לְמֵרָחוֹק הֲכִי שָׁגִיתִי: -

הִיא בָרְחוֹב. עַתָּה לְאִישׁ מֵאֵלֶּה

הָעוֹמְדִים אֶשְׁאַל, וְיַגִּידוּנִי.

חָנָן, הֲלֹא תַגִּיד: לְמִי בוֹעֶרֶת

אֵשׁ אֹכְלָה הַזֹּאת?

חנן:

הֲלֹא יָדַעְתָּ

כִּי שָׂטְתָה לִזְנוּת וְלִמְעֹל מַעַל

הַבַּת שְׁלוֹמִית?

שלום:

מָה? אֲהָהּ! מֵת אָנִי.

(יפול על פניו)

חנן:

רֵעִים, מְהֵרָה בֹּאו

עִזְרוּ לְשָׁלוֹם, כִּי לְאַפָּיו אָרְצָה

נָפַל, וְלֹא יָדַעְתִּי

אִם חַי וְאִם מֵת הוּא.

שלום:

אֲהָהּ שָׁמַיִם?

חנן:

שָׁלוֹם אֲדוֹנִי, קוּם, יְכַלְכֵּל רוּחַ

בִּינָתְךָ חָלְיָךְ.271

שלום:

אֲהָהּ, מַה־שֵּׁמַע!

הַבַּת שְׁלוֹמִית זָנְתָה!

חנן:

הַנִּיחָה,

עַתָּה יְחִי רוּחֶךָ.

שלום:

אַךְ מָה? וְתִשָּׂרֵף?

חנן:

רְאֵה כִּי בָאָה

עַתָּה בְּפֶתַח הָרְחוֹב; הַבִּיטָה

כִּי עַל־זְרוֹעוֹתֶיהָ

כַּבְלֵי נְחֹשֶת יֵשׁ, וּבִנְחֻשְׁתַּיִם

עִנּוּ כְבָר רַגְלֶיהָ.

שלום:

נַפְשִׁי שְׁלוֹמִית, אוֹי! וְאֶרְאֵךְ כָּכָה!

אַךְ מִי יְדִידָהּ זֶה, אֲשֶׁר הִגִּיעַ

אוֹתָהּ כְּבָר עַד־מָוֶת?

חנן:

לֹא אֵדְעָה; אָמְנָם קְרַב עַד־אֵלֶּה

אַנְשֵׁי צְבָא הַמֶּלֶךְ,

מֵהֶם שְׁאַל, כִּי יֵדְעוּ.

שלום: (אל צבא המלך)

הַגִּידוּ,

עַל־מֶה שְׁלוֹמִית פֹּה? 272

אנשי הצבא:

עֲדֶן תִּשְׁאָלָה!

שלום:

מַה־תֹּאמְרוּ?

אנשי הצבא:

הַעוֹד כְּלֹא־יוֹדֵעַ

אֶת־נַפְשְּךָ פֹּה תַעֲשֶׂה?

שלום:

מָה אֵלֶּה?

אִם תֹּאמְרוּ, אֵדָע.

אנשי הצבא:

הֲלֹא עָלֶיךָ!

שלום:

עָלַי שְׁלוֹמִית מֵתָה?

(ירוץ לפני המלך)

הוֹי, רָם, אֲדוֹנִי מֶלֶךְ!

נָאוָה מְלוּכָה לָךְ, וְשׁוֹפֵט צֶדֶק:

הֵן הַיְּקוֹד רַק לִי מְבֹעָר הֵנָה,273

לֹא אֶל־שְׁלוֹמִית. מָה כְבָלִים אֵלֶּה

אֶרְאֶה לְרַגְלָהּ עוֹד?

רם:

קְרַב עַד־הֵנָּה.

אִם־כֵּן נְדָבָה נַפְשְׁךָ תַחְתֶּיהָ

תִּתֵּן לְאֵשׁ אֹכֶלֶת?

שלום:

אֶתֵּן! וְיִהְיֶה לִי כְדֶשֶׁן נֹפֶת

מָתוֹק, וְטוֹב מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיהָ.

שלומית:

אָבִי! אֲשֶׁר אָבִי קְרֹא אֵלֶיךָ

אֵבוֹשׁ וְאֶכָּלֵם, אֲבָל בַּת אָנִי,

אָבִי, לְבֹשֶׁת לָךְ–הֲלֹא עַד הֵנָּה

חֻלַּל כְּבוֹדִי, כִּי לְאֵשׁ אֹכֶלֶת

עַד־הָרְחוֹב אוּבַל, לְשׁוּבִי שָׁמָּה,274

תַּחַת גְּבִירָה עַל־מְרוֹמֵי שָׁבֶת,

אֵפֶר שְׂרוּפָה עַל־מְרוֹמֵי קָרֶת,

לֹא עוֹד חֲיוֹת, לֹא עוֹד חֲיוֹת חָפַצְתִּי;

לֹא עוֹד חֲיוֹת, אַחַר כְּבָר זֶה מָתִּי.

"כִּי מִבְּלִי כָבוֹד יְקָרָה נֶפֶשׁ

"מֵתָה בְחַיִּים הִיא. אֲבָל אָמוּתָה!

כִּי יֶעֱרַב לִי, בַּל־רְאוֹת עוֹד חָלֶד.

אָמוּת! וְאֵת צִדְקִי לְהַגִּיד יַעַן

אֶבֶן בְּקִיר בַּיְתָה וְעֵץ בַּשָּׁעַר.

אָמוּת! וְהַשָּׁמַיִם,

נִקְיוֹן לְבָבִי אוֹמְרִים, אַנִּיחַ.

עַפְרוֹת אֲדָמָה זֹה אֲשֶׁר מִתַּחַת

צִדְקִי וְתֻמִּי צוֹעֲקִים יַגִּידוּ.

וּבְהַחֲרִישׁ כָּל־אֵלֶּה,

לֹא יַחֲרִישׁ מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי קֶדֶם;

"כִּי אֶת־יְשָׁרִים הוּא יְבַקֵּשׁ סֶלָה,

"בַּל־יִתְּנֵם לִמְצֹא בְשֶׁקֶר פָּשַׁע.275

"הֵן אִם אֲנָשִׁים עִוְּרֵי הַשֵּׂכֶל,

"כִּי עַל־רְאוּת עֵינָיִם

"דִּינָם לְבַד יִשְׁפֹּטוּ,

"סִתְרֵי יְלִידֵי הַזְּמָן לָדַעַת

"יִלאוּ, וְלֹא יַגִּיעוּ, -

"אַךְ מֵאֱלֹהִים לֹא־פְלִיאוֹת הֵמָּה,

"כִּי תַעֲלוּמוֹת לֵב וְחַדְרֵי בָטֶן

"הוּא יַחֲקֹר, לֹא תֹאַר.276

צוּרִי! וְתִהְיֶה זֹאת? וְכֹה אָמוּתָה

זַכָּה נְקִיַּת לֵב? אֲבָל לֹא מָוֶת

אֶבְכֶּה וְיֵמַר לִי, כְּבוֹדִי סֶלָה

אֶבְכֶּה, וְלֹא אָפוּג, אֲשֶׁר אָבָדְתִּי.277

חָרְבוּ מְאֹד שָׁמַיִם,

תִּרְעַשׁ וְתִרְגַּז אָרֶץ!

אֵיךְ נִהְיְתָה כָּזֹאת, אֲשֶׁר בָּרוֹחַ

מִיַּד מְצוֹדֵי חֵטְא, בְּרָע אֶפֹּלָה? 278

לֹא אוֹתְךָ, לֹא אוֹתְךָ אַרְשִׁיעַ,

אָבִי, אֲשֶׁר יָדַעְתִּי

כִּי עַד־אֲשֶׁר תַּגִּיעַ

בִּינָתְךָ, תַּחְקֹר,279 וּמִשְפַּט צֶדֶק

תִּתְמֹךְ לְבָד. אָמְנָם חֲמָסִי יֵרֶא

נוֹקֵם בְּחֵמָה מֵאֲשֶׁר בִּי קָמוּ280

עֵדֵי שְׁקָרִים יָחַד.

שָׁלוֹם, אֲהָהּ, שָׁלוֹם לְבָבִי, לָמָּה 281

יפָה לְךָ הָיִיתִי,

אִם רַק לְהַפִּיל גַּם־שְׁנֵינוּ יָחַד

מִנַּפְשְׁךָ נַפְשִׁי לְךָ יָקָרָה?

הֵן בַּמְּרוֹמִים שָׂהֲדִי יוֹדֵעַ

כִּי רַק חֳלִי וָקֶצֶף,

בַּל־אֶחְטָא, אֵת נַפְשְׁךָ הִשְׂבָּעְתִּי; 282

לִמְאוֹר שְׁתֵּי עֵינַי בְּרִית כָּרַתִּי,

בַּל יֶחֱזוּ הוֹדֶךָ.

אַךְ מָה דְבָרִים עוֹד? הֲלֹא הַמָּוֶת

הַיּוֹם לְנַפְשִׁי נֹחַם.

עַתָּה הֲלֹא כָל־רֶגַע,

כִּי בוֹ עֲדֶן אֶחְיֶה, חֲנִית וָחֶרֶב

רַק אֶל־לְבָבִי הוּא. אֲבָל אַחֶרֶת: 283

אָבִי, אֲנִי חָטָאתִי;

אֵיךְ יוּכלוּ כֹה מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ

לִנְשׂא אֲשֶׁר שָׁלוֹם תְּמוֹתֵת הֵנָּה? 284

אָבִי, רְאֵה כִּי נֶפֶשׁ

תַּשְׁחִית, נְקִיָה הִיא וּבִבְלִי פָשַׁע.

עָלַי לְבַד אִם־כֵּן מְהֵרָה יֵרֶד

חֶטְאִי, וְשָׁלוֹם יֶחִי!

שלום:

לֹא־רַחֲמִים כָּאֵלֶּה

אֹבֶה, שְׁלוֹמִית. לֹא, שְׁלוֹמִית! דֹּמִּי,

הֵרָגְעִי וָדֹּמִּי;

כִּי מִקְּשִׁי אַכְזָר לְהַכְאִיב יֶרֶב

חַסְדֵּךְ, שְׁלוֹמִית, זה לְאִישׁ כָּמוֹנִי

בּוֹעֵר בְּאֵשׁ עָלָיִךְ.285

שלומית:

לֹא! כִּי אֲנִי חָטָאתִי,

אִם־כֵּן אֲנִי אָמוּתָה.

רם:

רִיבוֹת חֲדָשִׁים אֵלֶּה.

אָמְנָם דְּעִי, בִּתִּי, אֲשֶׁר חֹק לָנוּ:

כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר־יִתֵּן נְדָבָה נָפֶשׁ

לָמוּת תְּמוּרַת רֵעַ,286

לֹא עוֹד חֲיוֹת יוּכָל.

שלום:

יְחִי הַמֶּלֶךְ!

אָמוּת אֲנִי אֵפוֹא, וּמוֹתִי יִתֵּן

חַיִּים וְשָׁלוֹם אֶל־שְׁלוֹמִית סֶלָה.287

ענין ה    🔗

(שלום ברחוב קשור ידים ורגלים כורע על ברכיו, ורם ודרדע יועצו וענה עבדו, ושלומית קשורה מרחוק ונשמרת מצבא, והימן בא)


רם:

שָׁלוֹם בְּנִי, נָדִיב יְקַר הָרוּחַ,

כִּי נַפְשְׁךָ נָתַתָּ

הַיּוֹם לְמָוֶת עַל־יְדִידוּת אֹמֶן,288

מֵת הִנְּךָ עַתָּה, אֲבָל עוֹד תֶּחִי

כָּל־עוֹד אֱנוֹשׁ תִּשָּׂא בְחֵיקָהּ אָרֶץ.

כִּי אַחֲרֵי יִבְצֹר גְּבָרִים אֶלֶף

מָוֶת בְּמַגָּלוֹ כְּבוֹצֵר גֶּפֶן

שָׂרִים נְבוֹנִים אוֹבְדֵי זִכְרָמוֹ,

לֹא זִכְרְךָ יָסוּף כְּמוֹהֶם סֶלָה;

כִּי מַעֲשֶׂךָ זֶה יְחִי לָנֶצַח.

עַתָּה, בְּנִי, אֶת־כָּל־אֲשֶׁר חָפַצְתָּ

דַּבֵּר בֶּטֶרם מוּת.

שלום:

יֶחִי הַמֶּלֶךְ!

הִנֵּה אֲנִי מֵת כַּאֲשֶׁר יָאָבְתִּי;

כִּי לֹא יְהִי מוֹתִי כְּמוֹת כָּל־גָּבֶר,

אַךְ מוֹת יְשָׁרִים עַל־אֱמֶת וָחָסֶד.

עַתָּה בְטֶרֶם מַתִּי

אוֹדֶה עֲלֵי־פִשְׁעִי וְחַטַּאת נֹעַר.

אִם אֶל־אֱלֹהִים הֵנָּה

נִגְלוֹת כְּבָר, לָמָּה אֲכַחֵד אָנִי? 289

אַזְכִּיר חֲטָאַי, הֵנָּה

אוֹדֶה וְאֶכָּלֵם אֲשֶׁר חָטָאתִי,

וִיהִי בְכָל־זֹאת לִי לְמֵשׁיב נָפֶשׁ;

כִּי תוֹכְחוֹת מוּסָר אֲשֶׁר נָכוֹנוּ

אֶל־כָּל־פְּשָׁעַי, עַתָּה

אֶשָּׂא בְטוּב לִבִּי, וּמִי יוֹדֵעַ

אִם־לֹא יְכֻפַּר לִי וְאֶטְהַר סֶלָה?

רם:

הִנֵּה עֲצֹר נִלְאֵיתִי

שֶּׁטֶף דְּמָעוֹתַי, וְלֹא אוּכָלָה.290

שלום:

עַתָּה שְׁמַע, מַלְכִּי. אֲנִי יָדַעְתִּי

כִּי זֹאת בְּצֶדֶק וֶאֱמֶת בָּאַתְנִי;

כִּי אֶל־זְדוֹנִי הוּא גְמוּל וָשֶׂכֶר.

הִנֵּה מְשֻׁלָּח פֶּרֶא,

נַעַר וְאֵין הָבִין, בְּהָרֵי קֶדֶם291

הוֹלֵךְ וְשָׁט הָיִיתִי;

וַיְהִי לְהַר־עֹז יוֹם בְּמִקְרֶה בָאתִי,

וָאֶחֱזֶה מִגְדָּל, וְרֹאשׁוֹ שָׁמָּה

סָגוּר וְאֵין מָבוֹא, וְאֵין כָּל־שָׁעַר.

אָז בָּעֲרָה בִי תַּאֲוָה לָדַעַת

מַה־זֶּה וְעַל־מַה־זֶּה, וְשָׁם בִּינוֹתִי,

עַד כִּי רְאוֹת דִּמִּיתִי

מָקוֹם אֲשֶׁר אוּכַל מְצֹא שָׁם פָּתַח;

וּבְרֹב זְדוֹן יַלְדּוּת אֲשֶׁר נָחַנִּי

הָלוֹךְ וְדָרוֹשׁ פֹּה וּפֹה, מָצָאתִי,

אַחַר עֲמָלִי רָב, מְקוֹם הַשָּׁעַר.

וַיְהִי בְּבוֹאִי בוֹ, כְּתָב רָאִיתִי

אַחַר שְׁעָרָיו כַּדְּבָרִים אֵלֶּה:

"לִקְרֹב הֲלוֹם יִשָּׂאֲךָ לִבֶּךָ,

עָלַי לְשַׁלֵּם לָךְ גְּמוּל יָדֶיךָ".

עַתָּה הֲלֹא הִנֵּהוּ,

זֶה לִי גְמוּל יָדַי בְּכֵן קָרָנִי.

מַה־זֶּה לְךָ, מַלְכִּי, אֲשֶׁר נִבְהָלְתָּ?

רם:

שָׁלוֹם בְּנִי, שָׁלוֹם.

שלום:

פְּלָאִים אֵלֶּה!

רם:

שָׁלום, אֱמֶת הוּא כָּל־אֲשֶׁר־דִּבַּרְתָּ?

שלום:

אִם זֶה אֱמֶת? מַלְכִּי! הֲלֹא מִמָּוֶת

רָחוֹק כְּפֶשַׂע אָנִי,

מוֹדֶה עֲלֵי־פִשְׁעִי אֲשֶׁר חָטָאתִי;

עַתָּה אֲשַׁקֵּר עוֹד?

רם:

וְאֵיךְ יָכֹלְתָּ,

שָׁלוֹם, מְצֹא הַפָּתַח?

שלום:

אֶל־יַרְכְּתֵי הָהָר מְעָרַת סֵתֶר,

כִּי צֶאֱלִים כִּסּוּהָ,

וּבְמַחֲשַׁכִּים מַהֲלָךְ רָאִיתִי;

שָׁמָּה פְעָמַי נָטוּ.292

וַיְהִי בְּבֹאִי בָהּ בְּתוֹךְ הַחשֶׁךְ,

רָחוֹק מְעַט הִבַּטְתִּי

מִשְׁטַח זְרוֹעוֹת שָׁמֶשׁ,

הַנּוֹתְנִים אוֹר לָהּ, וְהִיא גָדֵלָה.

אָז לַהֲלֹךְ הוֹסַפְתִּי,

וָאֶחֱזֶה סֻלָּם אֲשֶׁר מַגִּיעַ

רֹאשׁוֹ לְהַמִּגְדָּל, וּבוֹ עָלִיתִי,

וָאֶמְצְאָה פִתְחוֹ, אֲבָל לִפְנִימָה,

כִּי מִבְּלִי נוֹדַע וְנִרְאָה חוּצָה.

אוֹתוֹ אֲזַי פָּתַחְתִּי,

וָאֶחֱזֶה עָלָיו, אֲשֶׁר כִּסּוּהוּ

עָפָר וְטִיט מֻדְבָּק כְּמַרְאֵה אָבֶן;

הֵם הֵם אֲשֶׁר הֶעְלִימוּ

אוֹתוֹ, וְלֹא נִרְאָה לְהִוָּדֵעַ.

אַךְ בַּאֲשֶׁר עָפָר וְאַדְמַת חֹמֶר

הָיוּ לְבַד, יָכֹלְתִּי

אוֹתָם דְּחוֹת מַהֵר, וְהִפַּלְתִּימוֹ.

רם:

אָכֵן בְּאֵיזֶה יוֹם כְּזֹאת עָשִׂיתָ?

שלום:

שִׁשָּׁה חֲדָשִׁים הֵם, בְּיוֹם הֻלֶּדֶת

מַלְכִּי, לְעוֹלָם יֶחִי.

רם:

אַךְ תַּעֲלוּמוֹת אֵלֶּה

סִתְרֵי מְסִבּוֹת אֵל אֱלֹהֵי קֶדֶם.

(אל ענה)

לֵךְ חִישׁ קְרָא זִיפָה וְיָבֹא הֵנָּה. –

עוֹשֵׂה גְּדוֹלוֹת! חַסְדְּךָ הוֹחָלְתִּי;

אַל־תַּעֲזֹב אוֹתִי, וְהָשֵב נֶפֶשׁ

מָרָה אֲשֶׁר הֵמַרְתָּ.

מֶה עָמְקוּ הַפְלֵא מְזִמּוֹתֶיךָ!

מַה־קָּצְרוּ עֵינֵי אֱנוֹשׁ בָּאָרֶץ!

זיפה:

מַלְכִּי יְחִי! הִנֵּנִי.

רם:

הִנֵּה לְמִגְדַּל אַיִן

אַתָּה הֲלֹא מָצָאתָ

פִּתְחוֹ כְּבָר?

זיפה:

מַלְכִּי, הֲלֹא יָדַעְתָּ.

רם:

אָכֵן בְּאֵיזֶה יוֹם?

זיפה:

בְּיוֹם הֻלֶּדֶת

מַלְכִּי.

רם:

וְאֵיךְ יָכֹלְתָּ

פִּתְחוֹ מְצֹא?

זיפה:

מָה אֵלֶּה?

רם:

פִּתְחוֹ, אֱמֹר, אֵיכָכָה מְצֹא יָכֹלְתָּ?

זיפה:

מַלְכִּי, וְלָמָּה זֹאת תְּבַקֵּשׁ עָתָּה?

רם:

הֵן לֹא לְךָ לָדַעַת

לָמָּה אֲבַקֵּשׁ זֹאת. אֱמֹר: אֵיכָכָה

פִּתְחוֹ מְצֹא יָכֹלְתָּ?

זיפה:

מַבִּיט וְצוֹפֶה שָׁם זְמַן עָמַדְתִּי,

וָאֶמְצְאָה אוֹתוֹ.

רם:

וּמַה־מָּצָאתָ?

זיפה:

עָפָר אֲשֶׁר הִפַּלְתִּי

מֻדְבָּק כְּמַרְאֵה אֶבֶן

הָיָה.

שם:

וְאֵיךְ דִּמִּיתָ

כִּי טִיט יְהִי, אִם הוּא כְמַרְאֵה אָבֶן?

זיפה:

שׁוֹנֶה מְעַט רָאִיתִי

אוֹתוֹ.

רם:

זְעֵיר הַרְחִיקָה. –

דַּרְדַּע, וּמַה־תֹּאמַר? וּמֶה־חָשַׁבְתָּ?

דרדע:

מַלְכִּי, אֱמֶת דַּרְכָּהּ הֲלֹא תוֹרֵנוּ.

הִנֵּה גְלוּיָה זֹאת לְכָל־אִישׁ־דַּעַת,

כִּי שָׁוְא דְּבַר זִיפָה וְהַבְלֵי שָׁקֶר.

רם:

כֵּן גַּם אֲנִי חָשָׁבְתִּי.

דרדע:

גַּם־זֹאת עֲשׂוֹת נוּכַל –

רם:

אֱמֹר.

דרדע:

נֵלֵכָה

לִרְאוֹת הֲיֵשׁ זֹאת הַמְּעָרָה שָׁמָּה.

(הימן בא)

הימן:

מַלְכִּי יְחִי לָנֶצַח!

לִפְתֹּר חֲלוֹם מַלְכִּי כְהַיּוֹם בָּאתִי;

וָאֶחֱזֶה, גַּם טֶרֶם

אוֹתוֹ אֱמֹר, כִּי הָאֱמֶת רָאִיתִי.293

הֵן הַזְּמוֹרָה כִּי לְבַד הָיָתָה

עַל־כִּסְאֲךָ, אַחַת בְּכָל הַגֶּפֶן,

זֹאת הִיא שְׁלוֹמִית.

רם:

גַּם אֲנִי הֵבַנְתִּי

כָּל־זֹאת כְּבָר.

הימן:

אַךְ עוֹד אֲשֶׁר רָאִיתִי

נוֹפֵל, בְּהָרִים יָד, פְּקִיד הַזַּעַם,

גַּם מִבְּלִי יוּכַל לְהַכְרִיתֶנָּה;

כָּזֹאת יְהִי הַיּוֹם, וְתִוָּשֵׁעַ

הַבַּת שְׁלוֹמִית, יַעַן

שָׁלוֹם לְבַד הָיָה אֲשֶׁר הַפֶּתַח

מָצָא לְמִגְדַּל־אָיִן.294

מַלְכִּי, דְּרֹשׁ זֹאת, כִּי אֱמֶת דִּבַּרְתִּי.

רם:

בָּרוּךְ תְּהִי, הֵימָן! כְּבָר אֵלֵינוּ

סִפֵּר כְּזֹאת שָׁלוֹם. אֲבָל עַד־אֵלֶּה

אֵין־דַּי אֲשֶׁר זִיפָה לְהוֹדוֹת יוֹאֶל.

הימן:

מַלְכִּי, מְזִמָּה מִמְּךָ אֵיכָכָה

יֶחְסַר וְיִבָּצֵר? הֲלֹא הַמָּוֶת

תָּשִׁית לְנֶגְדוֹ, כִּי מְהֵרָה תֵרֶא

אִם הָאֱמֶת יַגִּיד, וּבַדָּיו יָעַן.295

רם:

זִיפָה! שְׁמַע, וּשְׁמֹר מְאֹד נַפְשֶׁךָ:

אִם הָאֱמֶת אַתָּה מְכַחֵד אַתָּה,296

אֶת־רֹאשְׁךָ הַיּוֹם אֲנִי אָסִירָה.

הִנֵּה כְבָר יָדַעְתִּי

כִּי אֵינְךָ הָאִישׁ אֲשֶׁר הַפֶּתַח

מָצָא לְמִגְדּל־אָיִן.

אָכֵן אֱמֹר, אֵיכָה לְתוֹכוֹ בָאתָ;

כִּי אִם־תְּכַזֵּב, הִנְּךָ מֵת עָתָּה.

זיפה:

מַלְכִּי, סְלַח־נָא! וֶאֱמֶת אַגִּידָה.

רם:

אֶסְלַח; אֲבָל תִּשְׁמֹר, אֱמֶת הַגִּידָה.

זיפה:

לִצְעֹד בְּיוֹם הֻלֶּדֶת

מַלְכִּי בְּהַר־עֹז בָּאתִי,

וָאֶמְצְאָה אוֹתוֹ אֲשֶׁר נִפְתָּחוּ

דַּלְתוֹת שְׁעָרָיו, וֶאֱנוֹשׁ אֵין שָׁמָּה.

לָרוּץ לְךָ, מַלְכִּי, לְבַשֵּׂר חַשְׁתִּי,

וָאֹמְרָה אֵת כָּל־אֲשֶׁר אָמָרְתִּי.

אָנָּא סְלַח, מַלְכִּי, מְחֹל.

רם:

סָלָחְתִּי.

ענה:

מַלְכִּי, זְכָר־נָא עַתָּה

אֶת־הַחֲלוֹם חָלָמְתִּי.297

שָׁלוֹם הֲלֹא זֶה הוּא אֲשֶׁר רָאִיתִי

נַעַר יְפֵה־עֵינַיִם,

דּוֹחֶה שְׁלוֹמִית אָז בְאֵשׁ אֹכֶלֶת!

לֹא זֶה אֲשֶׁר מִהֵר לְהַצִּילֶנָּה?

לֹא־יַעֲלוּ עַתָּה לְכִסְאָךְ יָחַד?

רם:

שָׂשֹוֹן וְגִיל מָלֵאתִי,298

לִבִּי בְרֻבָּם יִשְׁטְפוּ יִלְחָצוּ,

בַּל־אוּכָלָה הַרְאוֹת שְׂשׂוֹנִי חוּצָה.

סַלְעִי וּמָגִנִּי אֱלֹהִים אַתָּה,299

מִשְׂגָּב בְּיוֹם צַר לִי וְעוֹשֵׂה פֶלֶא!

זוּלָתְךָ אֵין־עוֹד, וְאֵין כָּמוֹךָ

מוֹשֵׁל בְּעֹז עוֹלָם וְשׁוֹפֵט צֶדֶק.

תַּשְׁקִיט, וּמִי יַרְשִׁיעַ?

תַּסְתִּיר, וּמִי יָשׁוּר מְאוֹר פָּנֶיךָ?

הִנֵּה בְאֶחָד אַתָּה; 300

רַק נַפְשְׁךָ אִם אִוְּתָה, וַתָּעַשׂ.301

מָה עוֹד אֲדַבֵּר? וַאֲנִי קָטֹנְתִּי

מִכָּל אֱמֶת וָחֶסֶד,

כִּי לַעֲשׂוֹת הִפְלֵאתָ

עִם עַבְדְּךָ. אָנֹכִי

אִם אַחֲרִישׁ, אַגְדִּיל גְּדֻלָּתֶךּ;

אֶדֹּם, וְדֹם אַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ.

הימן:

לָמָּה נִאַחֵר עוֹד? וְעֵת הִגִּיעַ

כִּי יִשְׂבְּעוּ פִרְיָם יְדִידֵי אֹמֶן.

אֶל־בֵּיתְךָ, מַלְכֵּנוּ,

נֵלֵךְ וְנוֹשִׁיב שָׁם, שְׂמֵחִים בַּיְתָה,

שָׁלוֹם, שְׁלוֹמִית, רַעֲנַנִּים סֶלָה.

ענין ו    🔗

(עדה ושמעי)


עדה:

הִנֵּה כְבָר מֵתָה שְׁלוֹמִית תֶּהִי,

עַתָּה יְהִי שָׁלוֹם יְדִידִי סֶלָה.

שמעי:

תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה שְׂאוּ וָרֹנּוּ,

סַלְעֵי נְאוֹת הָרִים וְכַנְפוֹת אָרֶץ;

שִׂמְחוּ, עֲצֵי הַיַּעַר,

כָּל־בַּהֲמוֹת שָׂדַי וְרוֹעֵי דֶשֶׁא,

בָּחוּר, בְּתוּלָה, שָׂב וְיָשִׁישׁ יָחַד,

כָּל־מַחַזִיקֵי שֵׁבֶט,

אָדוֹן וְעֶבֶד לוֹ בְּהָרֵי קֶדֶם.

עדה:

מַה־טּוֹב לְבַב שִׁמְעִי וּמַה־שָּׂמֵחַ!

שמעי:

עוֹשֶׂה גְּדוֹלוֹת, מַה־מְּאֹד גָּדַלְתָּ!

מִי יַעֲרֹךְ אֵלֶיךָ,

אוֹ כָל־תְּהִלָּתֶךָ

מִי זֶה אֲשֶׁר יַשְׁמִיעַ? –

שָׁלֹום, עֲדָה! שָׁמַעַתְּ

אֶת כָּל־אֲשֶׁר בָּאַתְנוּ?

עדה:

הִנֵּה בְלִבִּי עַתָּה

זֹאת חוֹשְׁבָה הָיִיתִי:

מַה־זֶּה אֲשֶׁר תִּשְׂמַח, וְכֹה שָׂשׂ אָתָּה?

הִנֵּה שְׁלוֹמִית מֵתָה.

שמעי:

מַה־תֹּאמְרִי? הִנֵּה שְׁלוֹמִית מֵתָה?

חַיָּה שְׂמֵחָה הִיא, וְגַם נִתָּנָה

אִשָּׁה לְשָׁלוֹם.

עדה:

מָה? וְלֹא לַמָּוֶת

נִגְזַר כְּבָר דָּתָה?

שמעי:

כְּבָר לַמָּוֶת

נִגְזַר וְגַם נוֹשָׁעָה.

עדה:

אֶשְׁמַע אֲנִי אוֹ אֶחֱלֹם לִשְׁמֹעַ?

שמעי:

עִמִּי, אֲחוֹתִי, בֹאִי,

כִּי כָל־אֲשֶׁר־אָמַרְתִּי

גַּם אַתְּ הֲלֹא תִרְאִי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ.

אַךְ לוּ אֲחוֹתִי, שָׁמָּה

הָיִית, כְּבָר יָדַעְתִּי

כִּי גַם שְׂשׂוֹנֵךְ יִרֶב,

כִּרְבוֹת שְׂשׂוֹנִי עָתָּה. –

מַה־טּוֹב מְנָת חֶלְקֶךָ,

שָׁלוֹם יְדִיד נַפְשִׁי, וּמַה־נָּעֵמָה!

אֵיךְ נַהֲפֹךְ חַבְלֶךָ

מִמָּר לְמָתוֹק פֶּתַע;

פִּתְאֹם לְאוֹר מֵחשֶׁךְ,

מִנַחֲלֵי יָגוֹן וְחַבְלֵי עֹנִי

אֶל־נַחֲלֵי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחַת נָפֶשׁ;

מֵרִדְתְּךָ אָבֵל וּמָר אֶל־קֶבֶר

לָשׂוּשׂ בְּצֵל חֻפָּה בְּכִסֵּא מֶלֶךְ.

ענין ז    🔗

(משוררים, עדה, שלום, שלומית, רם, שרים)


משוררים:

מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה,

הוֹפֵךְ מְסִבּוֹתֵינוּ;

מִקָּדְשְׁךָ הַשְׁקִיפָה,

וּרְצֵה בְשִׂמְחָתֵנוּ.302

בִּרְכָתְךָ צַוֵּה לְדוֹדִים אֵלֶּה,

נוֹרָא תְהִלּוֹת אֵל וְעוֹשֵׂה פֶלֶא.

עדה:

עַתָּה רְאִי, מִרְשַעַת!

עַתָּה פְרִי רִשְׁעֵךְ, עֲדָה, תִשְבָּעִי.

זַכָּה תְּמִימַת לֵב, הֲלֹא חָשַׁבְתְּ

הַיּוֹם לְהַפִּילָהּ בְּנִכְלֵי שָׁקֶר,

לָתֵת לְלֵב סוֹרֵר תְּשׁוּקֹות אָוֶן.303

אַךְ יֵשׁ אֱלֹהִים, יֵשׁ, וְשׁוֹפֵט צָדֶק,

נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע, לְצַדִּיק חָסֵד.

הוֹי חֵן אֲשֶׁר רַע לוֹ, וּבֹגד יֹפִי! 304

אִם עוָכְרֵי נַפְשִׁי הֱיִיתֶם יַחַד,

אַךְ פִּשְׁעֲכֶם תִּשָּׂאוּ;

כִּי הִנְּנִי הוֹלֶכֶת

לָשֵׂאת גְּמוּל רִשְׁעִי, לְשׁוּבִי עַתָּה

עַפְרוֹת אֲדָמָה כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי! 305

משוררים:

מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה,

הוֹפֵךְ מְסִבּוֹתֵינוּ;

מִקָּדְשְׁךָ הַשְׁקִיפָה

וּרְצֵה בְשִׂמְחָתֵנוּ.

בִּרְכָתְךָ צַוֵּה לְדוֹדִים אֵלֶּה,

נוֹרָא תְהִלּוֹת אֵל וְעוֹשֵׂה פֶלֶא.

עדה:

מַלְכִּי, לְעוֹלָם יֶחִי;

דּוֹדִים תְּמִימִים תּוֹמְכֵי תִפְאֶרֶת!

פִּשְׁעִי בְּפָנַי יַעַן;

בּוֹשָׁה אֲגַלֶּה אָנִי

נַכֶל מְזִיּמֻותַי אֲשֶׁר הִרְשָׁעְתִּי.

לֹא רַחֲמִים אֶשְׁאַל, סְלִיחַת חֶסֶד;

מִשְׁפָּט לְבַד אֹבֶה, אֲשֶׁר תִּתֵּנָה

אֵלַי גְּמוּל רִשְׁעִי, וְלֹא תַחְמֹלָה.

הִנֵּה בְּתַרְמִית שֶׁקֶר

שִׂנְאָה בְּשִׂמְלַת אַהֲבָה כִסִּיתִי,

וַיְהִי תְשׁוּקָתִי לְהָרִיץ אָרְצָה306

דַּם זַךְ וְנָקִי, דַּם תְּמִימַת נָפֶשׁ,

דַּם זֹאת שְׁלוֹמִית, בַּת־כְּלִילַת צֶדֶק.

מִנְחָה אֲשֶׁר אֶתְמוֹל בְּיַד בַּת־שׁוּעַ

מֵאֵת שְׁלוֹמִית שֻׁלְּחָה, סַף רַעַל

לָתֵת לְזִיפָה, אָנִי

אוֹתָהּ לְבַד שָׁלַחְתּי,

בַּל־יָדְעָה דָבָר שְׁלוֹמִית מֶנָּה.

וָאֶשְׁלְחָה עַבְדִּי לְגַלּוֹת אֹזֶן

זִיפָה, אֲשֶׁר שׁוֹלַחַת

מָוְתָה שְׁלוֹמִית לוֹ,- לְהַשְמִידֶנָּה.

עַתָּה דְּעוּ מַה־תַּעֲשׂוּ מִמֶּנִּי,

כִּי מוּת לְבַד אֶחְפֹּץ; וְאִם חָטָאתִי,

הַיּוֹם נְשׂוֹא חֶטְאִי לְנַפְשִׁי נֹחַם.

רם:

אַל־תִּירְאִי, תָּמוּתִי.

שלומית:

הַיּוֹם אֱנוֹשׁ יוּמַת, אֲשֶׁר יָצָאתִי

מִיַד תְּמוּתָה אָנִי?

אַף כִּי עֲדָה! אָבִי גְּדוֹל הַדַּעַת,

אֶצְבַּע עֲדָה לֹא עָשְׂתָה כָּל־אֵלֶּה,

אֶצְבַּע אֶלֹהִים הִיא אֲשֶׁר חָנָּנִי.

הֵן פָּעָלָהּ לִי טוֹב וְנָעִים עָתָּה;

אִם חָשְׁבָה רָע, מֶה לְנַפְשִׁי יָעַשׂ?

חֶטְאֵךְ, עֲדָה, סָלַחְתִּי;

אַף אֶאֱהֹב אוֹתֵךְ, אֲשֶׁר הֵבִיאָה

יָדֵךְ תְּשׁוּעָתִי, וּבָךְ חָפָצְתִּי.

ענה:

חֵן חֵן תְּשׁוּאוֹת לָךְ, כְּלִילַת יֹפִי!

משוררים:

מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה,

הוֹפֵךְ מְסִבּוֹתֵינוּ;

מִקָּדְשְךָ הַשְׁקִיפָה,

וּרְצֵה בְשִׂמְחָתֵנוּ.

בִּרְכָתְךָ צַוֵּה לְדוֹדִים אֵלֶּה,

נוֹרָא תְהִלּוֹת אֵל וְעוֹשֵׂה פֶלֶא.

שלום:

נַפְשִׁי שְׁלוֹמִית! אִם אֱמֶת אַבִּיעָה,

לֹא־אֵדְעָה מָה אֵרֶא.

נִרְאִים עֲדֶן לִי כַּחֲלוֹמוֹת אֵלֶּה;

אִירָא עֲדֶן, פֶּן מִשְׁנָתִי אִיקָץ,

כִּי עוֹד חֲלוֹמִי זֶה מְעוֹפֵף יֵלֶךְ.

אַךְ זֶה אֲשֶׁר אָמַר בְּהַרְעִים שָׁמָּה

הַהֵד אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי:

“אֵבֶל בְּאֶפֶס לָךְ, וְיוֹשַׁע אָיִן”.

הִנֵּה יְשׁוּעָתִי אֲשֶׁר בָּאַתְנִי

הַיּוֹם בְּיַד הַר־עֹז וּמִגְדַּל־אָיִן.

זֶה הוּא גְמוּל יָדִי אֲשֶׁר מָצָאתִי.

אַךְ עוֹד רְאוֹת חָפַצְתִּי

כִּי לֹא חֲלוֹם זֶה לִי, וְלֹא אִישָׁנָה.

משוררים:

מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה,

הוֹפֵךְ מְסִבּוֹתֵינוּ;

מִקָּדְשְׁךָ הַשְׁקִיפָה,

וּרְצֵה בְשִׂמְחָתֵנוּ.

בִּרְכָתְךָ צַוֵּה לְדֹודִים אֵלֶּה,

נוֹרָא תְהִלּוֹת אֵל וְעוֹשֵׂה פֶלֶא.

חבר שרים:

שִׂמְחוּ, יְדִידִים, שִׂישׂוּ,

נִצְרֵי מְלוּכָה יַחַד,

כִּי חָפְרוּ הוֹבִישׁוּ

כָּל־דּוֹרְשֵׁי רָעַת לְבַבְכֶם סֶלָה.

תִּפְרַח וְתִגְדַּל כַּאֲשֶׁר הֵחֵלָּה

חֶבְרַת יְשָׁרִים אֵלֶּה,

וּכְבֹר יְדֵיהֶם בּוֹטְחִים יָשׂרוּ: 307

אִם זָרְעוּ דִמְעָה, שְׂחוֹק יקְצֹרוּ.

משוררים:

מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה,

הוֹפֵךְ מְסִבּוֹתֵינוּ;

מִקָּדְשְׁךָ הַשְׁקִיפָה,

וּרְצֵה בְשִׂמְחָתֵנוּ.

בִּרְכָתְךָ צַוֵּה לְדוֹדִים אֵלֶּה,

נוֹרָא תְהִלּוֹת אֵל וְעוֹשֵׂה פֶלֶא.

חבר שרים:

לִמְדוּ בְנֵי תֵבֵל אֱמֶת לָדַעַת,

חֶבַרת יְשָׁרִים מָה אֲשֶׁר יָשָׁרָה,308

לֹא כָל־אֲשֶׁר חֻבָּרָה,

חֶבְרָה אֲשֶׁר תִּיטַב לְהִשְׁתַּבֵּחַ.

חֶבְרַת יְדִידִים אָז לְבַד נָעֵמָה,309

אִם רַק בְּיַד צִדְקָם אֲחָדִים הֵמָּה.

משוררים:

מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה,

הוֹפֵךְ מְסִבּוֹתֵינוּ;

מִקָּדְשְׁךָ הַשְׁקִיפָה,

וּרְצֵה בְשִׂמְחָתֵנוּ.

בִּרְכָתְךָ צַוֵּה לְדוֹדִים אֵלֶּה,

נוֹרָא תְהִלּוֹת אֵל וְעוֹשֵׂה פֶלֶא.

חבר שרים:

שִׂמְחוּ, יְדִידִים, שִׁישׂוּ,

נִצְרֵי מְלוּכָה יָחַד;

שִׂמְחוּ, וְאֵין אֵימָה, וְנָס כָּל־פָּחַד.

זֹאת נַחֲלַת שַׁדַּי וְשׁוֹפֵט צֶדֶק,

נוֹתֵן כְּבֹר יָדָיו לְגֶבֶר חָסֶד.

צִדְקֵךְ, שְׁלוֹמִית! זֶה אֲשֶׁר תִּקְצֹרִי,

שָׁלוֹם! פְּרִי חַסְדָּךְ אֲשֶׁר תֹּאכֵלָה.310

כלם:

אַךְ זֶה פְּרִי תֻמַּת יְשָׁרִים סֶלָה.

אַתָּה בְנוֹ אוֹצַר סְגֻלּוֹת דַּעַת,

אַתָּה בְנוֹ־בָּאסָאן מְאוֹר עֵינֵינוּ;

אַתָּה אֲשֶׁר תָּקוּמָה

תַּחְתָּיו, כְּלִיל חָכְמָה וְלוֹבֵש צֶדֶק;

טוֹבָה מְנָת חֶלְקֶךָ,

חֵלֶק אֱלֹהִים הִיא, אֲשֶׁר נִתָּנָה

אֶל־נַפְשְׁךָ הַיּוֹם גְּמוּל יָדֶיךָ.

הֵן בַּת־חֲכָמִים הִיא, אֲשֶׁר כָּמֹכָה

לֹא נֳפְלָה מִמְּךָ בְּצִדְקוֹתֶיהָ;

וּבְחֶלְקְךָ נָפָלָה,

בִּקְנוֹתְךָ חָכְמָה אֲשֶׁר קָנִיתָ,

מִגְדָּל אֲשֶׁר פָּתַחְתָּ.

בָּהּ יַעֲלֹז לִבֶּךָ,

בָּךְ יַעֲלֹז לִבָּהּ; וְשׂוֹשֹ תָּשִׂישׂוּ.

כִּי כַּאֲשֶׁר הֵיטִיב, לְהֵיטִיב יוֹסֶף

תָּמִיד אֲדֹנָי לָךְ; וְעוֹד עָלֶיךָ

יָעִיר, וְשִׁלֵּם אֶת־נְוַת צִדְקֶךָ.

––––––––


זה קרבן


רעך כאח לך אוהב טהר לב,

משה חיים בן לאדוני אבי יעקב חי לוצאטו יצ"ו

הֶעָרוֹת לַמַּחֲזֶה מִגְדֶל עוז311

  • מִנֶּגֶד" שבהוצאת דליטש.
  • יַחַד" במקום יַחְדָּו".

  1. „אַיִן" הוא שם המגדל. (הוצ' דליטש).  ↩

  2. בכיי נקוד: עֲדָה. ועיין הערה 52 להלן.  ↩

  3. אשיר ואוסיף לשיר, פעם אחר פעם. מלת הָשיר היא כאן מקור מבנין הפעיל, והוא על דעת אותם המדקדקים האומרים כי יָשִׁיר, יָשִׂים, יָשִׁיש וחבריהם כלם בנין הפעיל, וּשִׁירוּ, שִׂימוּ, שִׂישׂוּ עומדים במקום הָשִׁירוּ, הָשִׂימוּ וכו'; ומדקדקים אחרים אומרים כי יָשיר וחבריו הם מבנין הקל מנחי עיין יו“ד, ולפי זה לא יתָכן לומר הָשיר, אלא שיר. (כ"י). אותה הערה, בשנוּי לשון קצת, ישנה גם בהוצאת דליטש, ושם באה הוספת שד”ל: אך לדעת האומרים שהוא קל מנחי עי“ן יו”ד, אין מלת הָשיר נכונה בדקדוק, וראוי לתקן ולָשִׁיר“. תקון שד”ל עולה יפה לפי המשקל שהניח רמח“ל ב”מגדל עז“, אשר על פיו כל חרוז מתחיל בשתי תנועות ויתד אחריה, ושוב שתי תנועות ויתד אחריה – בכל חרוז ארוך – חוק ולא יעבור, שאסר את ידיו ואת רגליו, והוא מס ששִׁלם רמח”ל בנעוריו לכבלי השירה הספרדית, אשר עמד עוד בתחום השפעתה.  ↩

  4. בכ“י הוער ע”ז כי בא כאן הקל במקום פעל. (ואין צורך, כי באמת הוא מלשון „איש לא יכלה" (בראשית כ"ג, י) כלומר, לא אמנע, לא אחדל. (המערכת).  ↩

  5. ענבי הגפן בענבי הגפן (פסחים דף מ"ט). (כ'י).  ↩

  6. נְוֶה צִדְקֶךָ – כן הוא בכ“י, ולא נָוֵת צִדְקֶךְ” כמו שהוא בטעות בהוצאת דליטש. וכנראה הכונה, שתהיה לנצח שלֵו ושבע רצון בנוה צדקך. (ולדעתנו, נוסח דליטש מתוקן מזה של כתב־היד, ושעור החרוזים כך: "וביעלת החן, נות צדקך, תהי שלו וגו'. המערכת).  ↩

  7. בכ"י: מֵאֱלֹקֵי, כנהוג בכתיבת יראים.  ↩

  8. שעור הדברים כך הוא: אם זה חלי, הנה החלי ימיו קציבים כימי נָציב אשר נתמנה עד עת, ואחר ילך. לא כן דאגה, אשר היא לנפש כמו עֶש לבגד, אשר מעט מעט יהרוס את הארג בו וישאיר אך חוטים בודדים.  ↩

  9. כְּחָפֶץ – כן הוא בכ"י – ולא בְּחָפֵץ, כמו שהוא בטעות בהוצאת דליטש. כלומר: אם שאלתי דבר זה ממך, עשיתי זאת רק כחפץ בך וכדורש טובתך.  ↩

  10. אחפוץ, ומי יתן, כי מַה שאמרת אתה, שמעי, יהיה שקר, כמו שהוא אמת. (כ"י). ובלשון שד“ל: ”הלואי ויהיה שקר מה שאמרת, כמו שבהפך אמת הוא. אֹבָה – אחפץ, כלומר: מי יתן".  ↩

  11. בְּגָבְהוֹ – כן הוא בכ“י ־– ולא ”בְּגֵוָה" כמו שהוא בהוצאת דליטש.  ↩

  12. עָקֹב – כן צ“ל, לפי כה”י – ולא עָקוּב כמו שהוא בהוצ' דליטש.  ↩

  13. אעפ“י שהלב יושב במעמקי הגוף והוא מסתתר בחדרי בטן, הנה פני האדם הם כחלונות אשר בהם נוכל לראות לבבו, ולא נטעה. גֵוָה – גוף (איוב כי, כה). ובכתיבת־יד היה כתוב: כי אם בגָבהוֹ הֶעֱמִיק לָשֶׁבֶת” (שרל). אנו למדים אפוא מהערה זו, כי לפני שד“ל היו שני כתבי־יד, ובתוכם אולי כתב־היד שהוא כעת לנגד עיני המסדר, ושד”ל בחר בנוסח: בגֵוָה. ואולם בכה“י אשר לפנֵי יש עלה־הגהות מיוחד, ובו יש תקון זה של ”בגֶבהוֹ“ במקום ,בגֵוָה”, והכונה אם הלב בגאותו וגו'. ויש להעיר כי אחרי מלת פניו באו בספר שלפנינו בטעות הדפוס שתי נקודות תחת פסיק (קאממא).  ↩

  14. הדת ניתנה לכל לב, שאעפ"י שבגאותו הוא יושב במעמקי הגוף והוא מסתתר בחדרי בטן, מכל מקום יש לו חלונות אשר משם נוכל לראותו, והחלונות הם הפנים, ובפרט יקוד החשק הוא נראה וניכר יותר משאר מחשבות הלב, כי הוא מעלה עשן מהחלונות הנזכרים, (כ"י).  ↩

  15. וַתְּכַחֵד – בכ"י, במקום וּתְכַחֵד – שבהוצ' דליטש.  ↩

  16. נסכלת במה שהסתרת ממני דבר שאין בידך להעלים אותו לא ממני לבדי, אלא אפילו משום אחד מרואי פניך. (כ'י), שד'ל מוסיף : “כי כל רואי פניך יכירו כי חולה אהבה אתה”.  ↩

  17. מַה־לְּךָ – כן צ“ל לפי המשקל – ובהוצ‘ ד’: ”מֶה לָךְ". ועיין הערה 3 בסוף, כונת הדברים כנראה כך היא: נסכלת שלא גלית לי, כי אפשר הייתי יכול להיטיב לך ולעזור לך במה שהוא. (הפירוש אינו הולם יפה את הלשון, וצע. המערכת).  ↩

  18. החרשתי עד עתה, וגם עכשו הייתי בוחר לשתוק ולהיות מחריש ושומם לעד.  ↩

  19. בִּבְלִי אֲרוּכָה וגו' אִיש תְּבוּנוֹת יוֹאֶל – שמעי אומר: אין חלי בלי תרופה. על זה עונה שלום: אין תרופה למי שרוצה בדבר שהוא מן הנמנע להשיגו, ושמעי עונה: כי החכם יחפוץ באשר יוכל להשיג. כל זה נאמר בקיצור נמרץ ובסגנון אֶפְיגרַמָתי, כנהוג בדרַמה היונית העתיקה מימי אֶסכילוס ואילך. שלש השורות האלה מובאות במרכאות כפולות מצד ימין, ואפשר שנתכוון רמח"ל בזה לציין ציטאטות שהביא או שזכַר מדרַמות איטלקיות, אשר סגנון זה עבר אליהן בירושה מהיוָניות. מרכאות כפולות כאלה ישנן עוד בכמה מקומות, ואולי כלן הן ציטאטות כאלה בשנוּי לשון וצוּרה, כמובן. (עפ“י טה”ד נשמט בפנים במקום זה מספר 19, סמן ההערה).  ↩

  20. אַךְ נָא תְסַפֶר – זוּ דרכו של רמח“ל להקדים מלת נָא לפועל, על־פי רוב לצורך המשקל. ותוֹדִיעֵנִי – כן הוא בכ”י – ולא והוֹדיעני כמו שהוא בהוצ' דליטש.  ↩

  21. כלומר: יבער ברִשפי אהבתה. וצ“ל: יבער [בְּז]יְדִידוּתָה, אלא שהבי”ת נשמטה לצורך המשקל.  ↩

  22. אָנָה במקום אֵיפֿה, שמוש זה נהוג אצל רמח"ל על־פי רוב.  ↩

  23. כלומר: אם לא יַטעני זכרוני, ראיתי אותה ביום וגו'.  ↩

  24. שמוש זה של יוּכַל הֱיוֹת במקום “אפשר” בשירה, אם לא רמח"ל היה ראשון להנהיגו, על כל פנים היה ראשון לקבעו ולתת לו סַנקציה בשירתנו – כמובן, לצורך המשקל.  ↩

  25. היה ראוי לומר אֲדַמֶה בפִעל, ומפני המשקל אמר אֶדְמֶה, כמו למעלה (הערה 4) אֶכְלֶה במקום אֲכָלָה. (כ'י).  ↩

  26. כלומר: זכרון היום ההוא מתוק לי מדבש ומר לי מכוס רעל גם יחד.  ↩

  27. בִּזְכור במקום בְּזָכְרי, לצורך המשקל. וכמוהו רבים במליצת רמח"ל.  ↩

  28. כן צ"ל ולא נֵחַש, כמו שהוא בטעות בהוצאת דליטש.  ↩

  29. כלומר: אתעצב בזכרי כי כל זה הוא רק בעבר.  ↩

  30. אָכֵן מִיַהֲלֹם, כלומר: אך יותר קשה מן היהלום, (כ"י).  ↩

  31. הן אַתְּ לבדך נפשי, ואיך יתכן לי לחיות עוד אחר שאַתְּ מאסתני ורחקת ממני? (כ"י).  ↩

  32. כלומר: הדמעות הן ללהב החשק כמו דֶלף לדליקה, אשר יגדילה. שמוש המלה אֶל במקום אות לְ־ אופיָני מאד לרמח"ל. אֵש בּוֹעֶר – אש בוערת, לצורך המשקל.  ↩

  33. כלומר: נשבעתי לבוא לעזרתך בכל כחי ונפשי; ואולי אוכל – ואעשה ודברך עמה יקום.  ↩

  34. אַף – כן הוא בכ"י – ולא אַך, כפי שהוא בהוצ‘ ד’. כלומר: אני אלך ואתה תחכה לי פה עד שובי.  ↩

  35. את הדברים האלה הוא כמדבר אל לבו. (הוצ‘ ד’).  ↩

  36. בהוצאת דליטש הנוסח הוא כך: לְבַל יָדָעוּ /כִּי אוֹהֲבָהּ אַתָּה: וּבָהּ חָשָׁקוּ/ כָּל חַי וְעַד כָּל בֶּן־זְבוּב פּוֹרֵחַ. על יסוד כ“י שהיה כתוב בו: וּבָה חָשָׁקוּ. ואולם בכה”י אשר היה לנגד עיני יש הערה זו של המעתיק: “בכ”י היה כתוב חָשָׁקוּ, ולי נראה שצריך להגיה חָשַׁקְתָּ, והכונה: שמור לך ששום חי, ואפילו זבוב פורח, לא ידעו שאתה אוהב אותה וחשקת בה, כי עוף השמים יוליך את הקול“. עד כאן לשונו. ודעתי נוטה לקבל הגהה זו של כ”י שני כנגד הנוסח של כ“י ראשון, מֵאַחר שבמקומות מועטים פליטות הקולמוס מצויות אצל רמח”ל, והפְּנים מרויח מהגהה זו לאין ערוך הן מצד התוכן והן מצד הסגנון כאשר יעמוד על זה כל מעיין. בֶּן־זְבוּב פּוֹרֵחַ ־– יושם נא לב לשמוש פראזה תלמודית זו בסגנון לשון המקרא, ולא נודע כי באה אל קרבו.  ↩

  37. שָׁלום כאן שֶׁם עצם פרטי. המדבר אומר כאן על עצמו: שהוא שלום, אומלל וקשה־יום ומר־נפש.  ↩

  38. בָּא – כן הוא בכ"י – במקום הוא שבהוצאת דליטש. תְּהוֹם נמצא לשון זבר ולשון נקבה (שד"ל)  ↩

  39. על נֶפֶשׁ“ – כצ”ל, ובקצת מהדורות בטעות; “עד נפש”.  ↩

  40. “אך היתה” – כלומר: אך האם היתה כזאת ?  ↩

  41. כלומר: כפי שאני זוכר, ראשית חבלי לשון עתיקה בשמוש מוֹדרני.  ↩

  42. בֶּן כְּשֶׁש – במקום: כְּבֶן שש – לצורך המשקל.  ↩

  43. הכונה: זה כעשר שנים לא נמצאה נערה אשר חטאה – ואין לדעת, אם באמת לא היתה כזו, או שהיתה ורק לא נתפשה בעוונה.  ↩

  44. לִשְׁאוֹלָה – כך רגיל רמח“ל להשתמש בשְׁאוֹלֶה” במקום “שאולי” (עדה"ב תהל' טי, יח) לצורך המשקל המלעלי. בכלל לא ערב לאונו בסוף חרוז סיום הנגינה מלרע, וּבְכֵּר עליה היא נוספת. ובדרך רִתְּמוּס מלעלי זה של רמח"ל הלכו הבאים אחריו, עד אדם הכהן ועד סמוך לדורנו. המשוררים החדשים הכניסו את הרְתְּמוּס המלרעי הגברי.  ↩

  45. כלומר: אם בדברי עלול אני לסכן את נפשך, אבחר למות בשתיקה.  ↩

  46. הכונה: אשר למדתי אותם להשמיע הֵד בקראי את שמך. הֶדָם – כן הוא בכ"י – במקום הֵד רָם, שבהוצאת דליטש.  ↩

  47. כָּל עוֹף בְּהָרֵי קֶדֶם – כן הוא בכ“י – במקום: כל עוף כנף בהרי קדם שבהוצאת דליטש, נוסח שאיננו לפי המשקל, יָשיר – ובכ”י אשר לנגד עיני יש הערה כזו: בכ“י היה כתוב : יָאיר”, והבוחר יבחר.  ↩

  48. דְמָעוֹתֶיך – כן הוא בכ“י, במקום: דִמְעוֹתֶיךָ, שבהוצאת דליטש. ”היה ראוי לומר דִמְעוֹתֶיךָ, לולא הכרח המשקל, ואולי סמך המשורר על קְעָרוֹתָיו, מְעָרֶת, תְּעָלַתי. (כ"י).  ↩

  49. כלומר: כלום לא אמרתי לך כבר?  ↩

  50. קושי מיוחד בסגנון לצורך המשקל, קושי שמציין ביחוד את “מגדל עז”, דרַמת־נעוריו של רמח“ל, ושאין למצוא דוגמתו ב”לישרים תהלה", בת־זקוניו של המשורר, והכונה: גם בהמות־השדה בהרחיקן את שונאיהן תקרבנה את המקרב והמחבב אותן; ואולם שלום אין דרכו כך. אלא בוחר הוא למוּת בעד מי שהוא שונאו, ולא לאהוב את מי שהיה נכון לבחור מות עליו, על שלום.  ↩

  51. אַךְ מִי, עֲדָה – כן צריך לנקד לפי המשקל, ולא עָדָה, שלום ? – כלומר: כלום את שלום תרשיעי? הלא תאשימי את עצמך, שהנך משחיתה את תאר פניך מחמת חלי־אהבה על האיש השונא אותך.  ↩

  52. הַיַחְסְרוּ – להכרח המשקל באה ה“א התימה בפתח ודגש אחריה, על דרך ”הייטב בעיני ה‘“. (כ"י), לצורך השיר נראה שהתיר לו המשורר לנקד ה”א השאלה בפתח, על דרך הַייטב בעיני ה’ (ויקרא י, יט). ועוד כזאת למטה. (שד"ל).  ↩

  53. יְדִידִים עֶתָּה – ולא יְדִידַי, כמו שהוא בהוצ' דליטש. הכונה: כלום יחסרו לך, עדה, אוהבים? והלא מספרם כעפר הארץ ?  ↩

  54. חַשֶׁק כאן במובן אֶל־האהבה. ויש כאן השפעת תקופת הריניסַנס האיטלקי על רמח"ל.  ↩

  55. הָאוֹמְרָה – כן צ"ל – ולא אַך אומרה, כמו שהוא בהוצ‘ ד’.  ↩

  56. המחיר נבלע ונשחת ביד הכסיל, על דרך : למה זה מחזיר ביד כסיל וגו', (כ"י).  ↩

  57. לשון נופל על לשון.  ↩

  58. אם הנשים תעזובנה גם נחלתן זאת, שהוא החן והיופי, כשדה בלתי נעבד, להטות שכמן לסבול, אז תהיינה רק אמהות ונבזות לכל נבזה אשר תהיה בו רק המעלה הזאת שיהיה איש ולא אשה. (כ'י).  ↩

  59. אֶל אִישׁ אֲשֶׁר – כן צ"ל, במקום: איש אשר, שבהוצאת דליטש. שלפי נוסח אחרון חסרה תנועה למשקל, (באשמת מסדר האותיות והמגיה לא הוכנס תקון נכון זה אל הפנים גם הפעם, ומצוה לתקן, המערכת).  ↩

  60. רוב ההמשך יהפוך השובע לזרא ומיאוס, (כ"י), יָשיב – במקום : ישוּב שבהוצאת דליטש.  ↩

  61. אוֹמְרָה הָיִיתִי – יושם נא לב לשמוש זמן הווה מתמיד זה, שמוש תלמודי בעיקר, בסגנון המקראי של רמח"ל.  ↩

  62. מְזִיו – זה לפי דעת רד"ק שפירש זיו בלשון מקרא (ישעיה ס"ו, יא) כמו זיו בלשון חכמים. ולדעת האחרונים אינו כן. (כי).  ↩

  63. “כֵּן” במקום “הֵן” שבהוצאת דליטש.  ↩

  64. בכתב־היד: “תּוֹדיע”.  ↩

  65. אין לך שום חזק ואמיץ כח שלא יוכלו לו נכלי אשה, וכל שכן אתה, (שד"ל).  ↩

  66. בהוצאת דליטש, אחרי “רם, זיפה, שלומית, ענה” בא בטעות גם “עבדים”.  ↩

  67. בהוצאת דליטש: הִנֵּה כְאַיָל הַעֶרג על אֲפִיקֵי מַיִם.  ↩

  68. יְהִי – כן צ"ל, במקום : יְחִי שבהוצ‘ ד’, שלומית מדברת בלעג.  ↩

  69. כל יום ילך ויחלוף יום אחד, בלי שאחד מהם ישוב, ואין אתנו מי שיהיה יודע מה יהיה יום המחרת; כלומר: הנה אני בא בימים, על כן חפצתי למהר חתונתכם בטרם אמות, יום ביוֹמוֹ “יֶלֶךְ” (כצ“ל, ולא יֵלֵךְ” כנדפס בטעות) הוא משל הדיוט באיטליה ogni di passa un di (כ"י). אנו למדים אפוא מכאן, בפירוש, שהמקומות המצוינים במרכאות כפולות אינם אלא ציטאטות מאיטלקית. ועיין הערה 19 בסוף.  ↩

  70. הרגע השני, כלומר: רגע אחד יהיה השקט ושלום וברגע שאחריו יהיה שאון מלחמה, (כ"י).  ↩

  71. בכ“י: למרקה, ויען בכל המקרא לא מצינו מקום ששמו כך, החלפתיו במָרֵשָׁה, שם עיר ידועה בספרי הקדש”, (כ"י) ובהוצאת דליטש הנוסח הוא: למָרֵאטה, היא Moretta, עיר שוק באיטליה הצפונית, ולא תפסתי לא נוסח דליטש, ולא נוסח כה"י (של אלמנצי ?), אלא נוסח למרקה, שאם ננקדהו יהיה בודאי למָרָקָה, ונראים הדברים, שהרי רם הוא מלך קדם, והיתה לפי זה, ממלכה אגדית בין מָרָקָה ובין סין, עיר זיפה, שהוא מדבר עליה להלן.  ↩

  72. “טֶרֶם” כאן במובן תחלה, והוא שמוש רגיל אצל רמח"ל.  ↩

  73. וַתַּהֲלֹךְ – כן צ“ל, במקום; וַתִּהֲלַךְ שבהוצ‘ ד’. (אין הכרח בתקון זה, המערכת), בשורה הקודמת נדפס בטעות בִּגְדּוֹל” דגוש ד' – תחת רפה.  ↩

  74. הַךְ – מקור ומשפטו הַכֶּה (דברים י"ג, טו), (כ"י).  ↩

  75. אִם כַּצְבִי לֹא רָץ – כלומר: לולא רץ כצבי.  ↩

  76. הָאֵשׁ יְהִי – וקודם לכן: בֵּין לַהֲבוֹת אֵשׁ רָב – אֱש בלשון זכר, שמוש רגיל אצל רמח"ל.  ↩

  77. יהי רצון שתאכל אש אותו או אותי, ולא אהיה אני אשתו, (כ"י).  ↩

  78. תואר להקב“ה, כלומר: ה' שהוא מושל בלב כל מלך לא יעזוב לבות המלכים, כי הם על הארץ מראה ואספקלריה של דמות גדלו, והוא חלק להם מכבודו והודו למען ינהלו את העם בשביל יושר, חָלֶק – כן צ”ל, ולא חֵלֶק. (שד"ל).  ↩

  79. רצון האל הוא באיש אשר לבו מיחל לו, ולא יעלה לפניו קול איש המפחד באין בטחון. (כ"י),  ↩

  80. רוֹש – כן הוא בכ"י – במקום ראש.  ↩

  81. (מֵחֵץ – כן נ“ל לנקד בתחלה עפ”י הכתיב ש“א י”ז, ז. ובכ“י, וכן בכל המהדורות הנדפסות: ”מַחַץ“, ומתוך כך נתקשו המבארים במלת יִכֶל” שלאחריה. ואולם אחרי העיון נתברר כי אכן השתמש הרמח“ל לדוחק המשקל במלת ”כלה“ בקל כפעל יוצא, עיין למשל להלן הערה 94. ואם כן הנקוד מַחַץ” הוא הנכון. ויש מהדורות שמנוקד בהן “יֶכֶל” בהפעיל. המערכת).  ↩

  82. כלומר: בנפול החנית של חשק שמה, אל תעלומות לב וחדרי – בטן, מְבצרי הנפש, יעשה אותם לבתי־קבורתה.  ↩

  83. החשק יורה בחציו לב פתאים רגע אחד, ואחר־כך ישובו להיות עורים, אלמים וגומר, יָשׁוּבוּ – במקום: יְשוּבוּ וְהָיוּ – שמוש־ לשון רגיל אצל רמח"ל.  ↩

  84. כל הרע הזה היה מעט, אם לא היה נוסף על זה עוד שהוא בגובה לבו בו בעיניו לדרוך חציו בהדיוטות לבדם, ויבחר למטרה לו אנשים יקרים וקריאי שם . (שד"ל).  ↩

  85. כלומר: למה אאשים את חשק, בהתלונני עליו תלונות שוא ואין.  ↩

  86. הוא (כחרב) משַכל וממית המדנים והריבות. (כ"י).  ↩

  87. לולא האהבה היו כל אנשי תבל כזאבים רעבים, כלומר: לא היה כל אחד פונה כי אם לבצעו ולהנאת עצמו. (שד"ל).  ↩

  88. כְּצִיץ שְׂדֵי – כן בכ“י – במקום כְּזיז שדי שבהוצ‘ ד’. כלומר: ”ומה – אם עכשיו שאהבה נמצאת יפרחו כל יום ריבות ומלחמות כציץ השדה, אם לא היתה האהבה בעולם על אחת כמה וכמה", (כ"י).  ↩

  89. אותם שקראו האהבה בשם שלהבת, הם השכילו והבינו טבע החשק. (שד"ל).  ↩

  90. יֶעֱרַב – כן צ"ל – במקום: תְּעֶרַב.  ↩

  91. כלומר: אך תועלת בלבד.  ↩

  92. אֲבָל האש, כמו למעלה הערה 30. (כ"י).  ↩

  93. דוחק המשקל לחץ את המשורר לאמר יִכְלֶה במקום יְכַלֶה; וכן למעלה במבוא המשל: אָשִׁיר וְלֹא אֶכְלֶה, והיה לו לומר אֲכֶלֶה, (שד"ל).  ↩

  94. אם כן אין להתלונן על האהבה, אבל ארשיע ואאשים רק את האנשים העובדים אותו, תחת שהיה להם למשול בו. (כ"י).  ↩

  95. מדבר כנגד עצמו, ואומר: אין לך להרשיע רק את עצמך. (שד"ל).  ↩

  96. החרוז מסיים בנגינה מלרע, שלא כדרך המשקל. (ולא היא, כי – הרמח"ל, וכן שאר בני זמנו האיטלקים, משתמשים בנוכחת עבר שלמים כמו במלעיל, מפני כפל השואים בסוף. המערכת).  ↩

  97. מַה אֶל כְּשָׁפִי יַעֲמֹד מִנֶּגֶֶּד – כן צ“ל – במקום: ”פֹּה אֶל כְּשָׁפִי בַּעֲמֹד  ↩

  98. הקוסם מתלונן כי האשה אשר אהב הִטַּתּוּ לגלות לה במה כחו – גדול ובמה יוכל איש לבטל כשפיו, והרי זה כאילו גנבה ממנו חרבו וקשתו, (כ"י).  ↩

  99. עַתָּה כְּבָר נִדְהָם וגו‘ – כצ"ל. ובהוצ’ דליטש החרוז מתחיל: כְּבָר נִדְהָם וגו', וזה נגד המשקל.  ↩

  100. בְּלְבוש מעילי – כן הוא בכ“י, ובהוצ' דליטש: כלבוש מעילי, ופירש שד”ל: אעטה תוקף וגבורה כמעיל, על דרך : ויעט כמעיל קנאה (ישעיה נ"ט, יז), ולפי נוסח כה"י, כנראה, הכונה לקסמים שבלבוש מעילו, אשר בכחם יעטה תוקף וגבורה יותר מכל אדם בארץ. (נוסח “כלבוש” נכונה יותר. המערכת).  ↩

  101. בִּנְטוֹת וְהַשְׁפִּיל – כצ"ל, במקום: בנטות וְהַשְׂמִיל שבהוצ' דליטש.  ↩

  102. ולא כמהו – כנראה, הכונה: ואין כמוהו, או: ולא יהיה כמוהו.  ↩

  103. תשעת הטורים האחרונים באים בחריזות, וכן מצינו בדרמה ראשונה שלו “מעשה שמשון”, בסוף כל ענין. יש כאן חקוּי לדרך הדרמות האיטלקיות, ומנהג זה נמצא אף אצל שקספיר ברוב דרמותיו.  ↩

  104. וּבוֹחֵן אֵיני – כן הוא בכ“י; ובהוצ' דליטש: ובוחן אָני, ונוסח כה”י נראה יותר; כי ראשונה כמעט נתיאש ממצוא את עדה. אחר כך הוא רואה אשה כדמות עדה, אלא שעדיין אינו מבחין היטב, ולבסוף בהוָכחו, כי היא זאת, יאמר: יהי לנצח ברוך ה', כי הלום (כלומר: פה) הנה.  ↩

  105. אם עיף אני – הרי זה מפני שבאתי לבקש אותך בכל קצות העיר, בהר ועמק, בגנות ופרדסים, ובכל בית, אשר יכולתי לחשוב ולשער: שמא היא שם.  ↩

  106. בכה“י; אָנָחנוּ, ובהערה : לצורך המשקל החליף נקוד האל”ף.  ↩

  107. הן אנחנו, כלומר אני כלפי שלום ואת כלפי שלומית, כמו יד וגוף האדם, שאם יחלה הגוף תחלה גם היד, וכן להפך; ככה אני חולה בצרת שלום, ואת חולה בצרת שלומית, (כ“י, גם שד”ל).  ↩

  108. “אוהב טהר־לב” – בטוי זה, שמקורו במשלי כ“ב, יא נתחבב על רמח”ל כל־כך, שהוא חותם בו כמה ממכתביו אל חבריו.  ↩

  109. האוהב יתאחד עם אוהבו בצרתו בהראותו אליו כי מחשבותיו סוערות ונבהלות ברעת רעהו, (כ"י).  ↩

  110. מאמר בלתי נשלם, והכונה; אך אם יהיה בידו להמציא תרופה למכתו, אין ספק שיעשה בעבורו ככל אשר תשיג ידו. (כ"י). [או הוא מוסב על: עמו בצרה יֵחד, כלומר: האוהב הנאמן יקח חלק כחלק בצרת רעהו ויסתכן עמו, אם יקוה להקל בזה כאב רעו, והבוחר יבחר]. (לֶטֶריס ?) בהוספה אל הערת שד"ל.  ↩

  111. לָמוּד – כן הוא בכ"י – במקום: לִמֻּד שבהוצי דליטש. הלא ידעת מה רגיל ומלומר החשק לעשות בקשתו בפרחי נוער. (ידידי מליץ והמשורר הנכבד מאיר הלוי לטריס), (כ"י)  ↩

  112. חולי האהבה מֻכי החשק הם משתנים ומתחדשים פתאום, ומיד בבוא החשק אל לבם הנה הם כאילו צמחו מן הארץ, ונהיו בריה חדשה. (כ"י).  ↩

  113. בֶּן – כצ"ל – במקום: הֵן.  ↩

  114. מי שמרחם ואינו מושיע אין לו שום יתרון על מי שאינו מרחם. (כ“י, וכן בדיוק בהערות שד”ל).  ↩

  115. להֵיטיב – כצ"ל – במקום: להָטיב.  ↩

  116. אפילו שאלתך בשמים היא. תדמה בעיני (לרוב תשוקתי לשרתך) כאילו היא קרובה וכמו בכף איש. או (כדעת ידידי המשכיל והנבון כמ"ר יוסף אלמנצי); כאילו היא קטנה ככף איש, (כ"י). על יסוד הערה זו, וכן הערה 115, יש ידים להשערה כאשר יתברר לכל מעיין, שכה“י שייך אולי לשדל גופו. לְשָׁרֶתְךָ – כן הוא בהוצ' דליטש, ובכ”י; לשרת לך – ואין נוסח כה"י מתאים למשקל. (אי משום הא לא איריא. יש לנקד לָךְ", והמשקל יעלה יפה. המערכת).  ↩

  117. עיין הערה 97. (ועיין שם בהוספת המערכת).  ↩

  118. אף – כן הוא בכ"י – במקום; אך.  ↩

  119. “בלבוש ציד” – כן הוא בכ"י – ונשמט בהוצאת דליטש.  ↩

  120. כלומר: אין מראה פניה מעיד על אהבה שמֵחה, ולא על אהבה עצבה, וכ“י ושר”ל מפרשים; “אין נראה ממראית פניה לא שהשיגה מה שנכספה אליו, והיא שמחה באהבתה, ואף לא שנמנע ממנה מה שתחפוץ, והיא אוהבת במצור ובמצוק”. והוא הוא.  ↩

  121. בכ"י נוסח אחר: וְעוֹד תָּמוּתִי /עַל לֵב אֲשֶׁר מִמָּוֶת /אֵכְזָר, וְשׂוֹנָא לָךְ, וְיָפְיֵךְ יִבֶן. הבוחר יבחר.  ↩

  122. בכ“י נוסח אחר: תְּפַשֵׂק טֶרֶם /אֶרֶץ לְנָס מִכֹּה וְתִבְלָעֵנִי. והעירו על זה כה”י ושד“ל: תפתח ארץ למי שינוס מכאן, כלומר: תפתח ארץ ותבלעני אם אלך מכאן להתרחק מזיפה, ואולי הלשון מוטעה וצ”ל; לְנֵס פִּיהָ – תפתח הארץ את פיה דרך נס ותבלעני בטרם אעזוב זיפה, ולטריס מוסיף להערת שד“ל את השערתו: ”או: לְנָסָה פֶה, ויהי המאמר הזה על תבנית ותכונת הלשון במקרא (יחזקאל ט"ז, כה). ובכ“י היה כתוב: לְנָס מִפֹּה”. ונראית השערתו של לטריס. לפי זה תוקן הנוסח בהוצ' דליטש.  ↩

  123. הֵן – כן הוא בכ"י – במקום: כֵּן.  ↩

  124. אם לא העירו בי אהבה, העירו בי רחמים, (כ“י ושד”ל).  ↩

  125. אם אתבונן לאמונתה אשר נאמנה אתי ולא תעזבני עם היותי אכזר עמה, אשפוט כי ראוי לי להשיב לה כגמולה ולאהוב אותה. (כ“י ושד”ל)  ↩

  126. כי רק על שלומית, (כ"י).  ↩

  127. אבל אם אתבונן ליפי שלומית, ואעלה על לבבי כי רק על ידה אעלה לגדולה, כל זה יורני ויאמר לי: לא! השמר לך ושמור נפשך מאד שלא תתפתה אחרי חלקת לשון זרה, היא אַיָּה, פן נעימותה מרה תהיה לך באחרונה. (שד“ל, וכן בכ”י בדיוק).  ↩

  128. לשון נופל על לשון: לַקְרָב – נִקְרָבוּ.  ↩

  129. הגעתי עד שערי מות ולא חסר לי עוד כי אם למות, וידידי רמה"ל [ר' מאיר הלוי לטריס] מוסיף: ועוד ארויח אם אמות באמת. כי או תתומנה גם נאקותי; אכן עתה אני כמתה, ונוסף לזה עוד סבל החיים ונאקות העצב, עלי היו כלנה, (כ"י).  ↩

  130. כלו' : לו רחמת עלי באמת, לא היתה איה חולה כמו שהיא עכשיו.  ↩

  131. בכ"י: הָבין, במקום: תָבין.  ↩

  132. לוּ יש את נפשך להבין, כלומר: אם היית רוצה להבין – כבר היית מבין שאין רצוני שתהיה אתה מאבד את לבך בשבילי, אבל רצוני שתוסיף לקנות בלבבך שכל ודעת, ויבחנו עיניך מה הוא הטוב לך. (כ"י).  ↩

  133. אהה, רק פלא יהיה אם יהיה זה שאני מבקשת. כי כבר ידעתי שנולדתי להיות עניה סוערה ולא לעלוז. (כ"י).  ↩

  134. רָדַפְתִּי – כן הוא בכ"י – במקום: יָדַעְתִּי שבהוצי דליטש.  ↩

  135. בכ“י היה כתוב: הַגְנוּבָה, והערה בצדה: ”אולי צ“ל: הַנוֹגְעָה”. ובהוצ‘ דליטש מעיר שד“ל: יש כאן טעות סופר ואולי צ”ל: הַנּוֹגְעָה וכו’ (כי הכ"י היה כתוב הַגְּנוָּבה)“ – וקבלתי התיקון. מפני שנוסח כה”י מתנגד למשקל.  ↩

  136. האיל אשר אתה מקלל הוא מרחם על נפש אשר הגיעה עד שערי מות יותר ממה שתרחם אתה האכזר. (כ“י, וכן שד”ל).  ↩

  137. עפֶר – כן הוא בכ"י – במקום: עֹמר שבהוצי דליטש.  ↩

  138. שָׂמֵחָה – לדוחק המשקל, במקום: שְׂמֵחָה, שם התאר; כי שָׂמֵחָה – אינו אלא פעל עבר. (כ"י).  ↩

  139. אוֹבֶה, אֲבָל לֹא אוּכָלָה – כן הוא בכתב־היד – במקום: אוֹבֶה אֲשֶׁר אוּכָלָה – שבהוצאת דליטש.  ↩

  140. לא נשלמה עדיין החידה הזאת? (כ"י). הֲלוֹם אוֹבֶדֶת“ שלפני כן הכונה: פה אובדת”. וכן להלן: “הֲלום מוֹשֶׁלֶת” שמוש זה של הלום במקום פה רגיל הוא אצל רמח"ל ועיין הערה 22 בדבר שמוש אנה במקום איפה.  ↩

  141. יהיה לטובה ולא לרעה אם צבי הודך ויפיך יפגע בך וימחצך (בחץ האהבה) אלי, באופן שתאהב אותי כאשר אני אוהבת אותך, (כ"י), לענֶג לא לְנֶגֶע – לשון נופל על לשון.  ↩

  142. מפֹּה – כן הוא בכ"י – במקום ; מכֹּה שבהוצאת דליטש.  ↩

  143. אֲדַמֶּה טֶרֶם – כן נראה לי לנקד במקום אֲדָמָה טֶרֶם שבהוצ' די וגם בכ“י, ושאין לו מובן. ויהי לפי זה פירוש הדברים: לפני שאלך מכאן, אחשוב שתראני קודם נופלת ארצה מתה. שמוש המלה טרם” במובן של לפני כן רגיל הוא אצל רמח"ל ועיין הערה 123.  ↩

  144. מֵחֲיוֹתָהּ – כן צ"ל – במקום: מֵחַיוּתָהּ שבהוצאת דליטש.  ↩

  145. וכל שכן שינעם לי המות, אם ימיתני זיפה אשר אהבתי. (כ"י).  ↩

  146. נוסח הדברים בכתב־היד כך הוא: זיפה: טוב, אֵלְכָה אָנֹכִי איה: אֶת הִצְךְ אִתִּי רְאֶה, הַבִּיטָה, /אִם לֹא בְיָדִי הוּא. זיפה: אֲחוֹתִי לָמָה – איה: לא עוד מְשׁוּבָה אָנִי ? /אָן לֶכְתְּךָ, זִיפָה? רְאֵה אָם אֵינִי /עַתָּה אֲחוֹתִךְ ?  ↩

  147. ויְגוֹנוֹתַי – כן הוא בכ"י, במקום: יְגִיעָתִי שבהוצ' דליטש.  ↩

  148. בכ“י: כל תשואות חציר וגו', וזה מתנגד למשקל. לפיכך השארתי הנוסח הקיים שבהוצאת דליטש, אף כי נוסח כה”י יפה יותר. שכן מצינו במונולוג של שלום (חלק ג, ענין א): הן תוצאות חציר ודשא אלה.  ↩

  149. בכ"י: לְרָחְבָּה במקום לרחבם שבהוצאת דליטש, ותפסתי נוסח אחרון, שהוא מוסיף, ואולם הראשון גורע.  ↩

  150. מה טוב ומה נעים לנפש אם לא תראה עוד השמש והירח, . כלומר: אם תפרד מן הגוף, (כ"י).  ↩

  151. הֵנה במקום : פה. ועיין הערה 22.  ↩

  152. קְשֵׁי יָמִים – כן הוא בכ"י, במקום: קשי יום שבהוצאת דליטש ושאינו לפי המשקל.  ↩

  153. בכה"י: לְדַבֵּר, במקום: יְדַבֵּר שבהוצאת דליטש.  ↩

  154. יָמֵר – כן צ"ל במקום: יֶמַר שבהוצ‘ ד’. (לפי הענין נכון יותר “יֵמַר”. המערכת).  ↩

  155. הוא הקול אשר העביר המלך רם לאמר: אשר יבוא אל המגדל, ונתתי את שלומית בתי לו לאשה. (כ"י).  ↩

  156. אך – כן הוא בכ"י, במקום אף שבהוצאת דליטש.  ↩

  157. הכונה: לכחד ממני. כָּזֶה אֲשֶׁר אָמַרְתְּ – כן הוא בכ"י, במקום: הזה וגו'.  ↩

  158. לדוחק המשקל, במקום: תִּמְנְעִי. (כ"י).  ↩

  159. עָתָּה – כן הוא בכ"י – במקום: אָתָּה שבהוצאת דליטש. והכונה: אני מוכנה ומזומנה אפילו ברגע זה.  ↩

  160. כלומר: איפה? – ועיין הערה 141.  ↩

  161. פת לחם – כן הוא בכ"י, במקום: מה לחם שבהוצ' דליטש.  ↩

  162. לצורך המשקל החליף חטף קמץ בחולם על דרך אהָלים, שהיה משפטו להיות בפלס חָדָשים. (כ"י).  ↩

  163. כן – בכ"י – במקום: הן שבהוצ' דליטש.  ↩

  164. הַתֵּדְעִי – במקום: הֲתֵדְעִי – לצורך המשקל. ועיין הערה 53.  ↩

  165. עיין הערה 144.  ↩

  166. יושם נא לב לשמוש המלה אוֹתָה במובנה התלמודי. אֲשֶׁר אָשׁוּבָה אוֹיַבְתְּךְ – הכונה: אשר שבתי והייתי.  ↩

  167. כן הוא בכה"י : – במקום הנוסח שבהוצ‘ ד’ : מַה־לָּךְ יְדִידוּת, בַּחֲשִׁיבִי אָנִי /מַה־לָּךְ יְדִידוּתַי, בְּהָשִׁיב אָנִי /עַל קָדְקְדֵךְ הַיּוֹם חֲמַס כַּפַּיִךְ /עַל קָרְקָדֵךְ הַיּוֹם כַּפַּיִךְ.  ↩

  168. אֶפְחַד – כן הגיה ידידי רמה“ל (ר' מאיר הלוי לטריס), ובכ”י כתוב: אכחד. (כ"י). ושד“ל מעיר בהוצ‘ ד’; נ”ל אֶצְרַח וּמַר אֶצְעַק.  ↩

  169. נִתְּפֶשֶׂת – כן הוא בכ"י – במקום: נִתְפָּשְׁתִּי שבהוצ‘ ד’.  ↩

  170. למי שהיתה בזמן שעבר אהבת נפשך, יום, בזמן שעבר, על דרך שיאמר האיטלקי un di והצרפתי jadis. (כ"י).  ↩

  171. שְׁפָטִים – כן הוא בכ"י – במקום: שבטים.  ↩

  172. כלום עברו שנים מאז קראת לי נבל ופועל און.  ↩

  173. לא, כי בתוך החדר – כן הוא בכ"י – במקום: לא, פה וגו'..  ↩

  174. אם לא – במקום: לולא. שמוש זה רגיל אצל רמח"ל.  ↩

  175. תִּגְבָּהוּ – כן הוא בכ"י – במקום: תִּגְבָּה.  ↩

  176. „מָה אַרְמְנוֹת שָׁרִים וְהֵיכְלִי מֶלֶךְ – כן הוא בכ“י, במקום: מֵאַרְמְנוֹת וגו‘ שבהוצ’ דליטש ושנמשך אל מַה יָקְרוּ”.  ↩

  177. אשֶׁר אֱנוש – כן הוא בכ"י, במקום אֲשֶׁר וגו'.  ↩

  178. בעלי האוצרות לבם חתום באוצרותם בשבתם בביתם ובלכתם בדרך ובשכבם ובקומם, ואפילו בעת שנתם, כלומר: תמיד לבם לשמירת אוצרותם, (כ"י).  ↩

  179. בא היתד חוץ למקומו, וכבר התיר המשורר היקר הזה לעצמו דבר כזה פעם אחרת בקינתו על כמוהר"ר מנחם רפאל קרֶקוביא באמרו: לוּ נפשך היתה /עַתָּה כְמוֹ נַפְשִׁי שְׂבֵעַת רֹגֶז, /אָז אֶחֶזֶה אִם חֲתוּלִים עִמָּךְ. (כ"י). י הנקוד לפי המשקל: יִשְׁתְּחַוֶּה, והוא נגד הדקדוק. (שד"ל).  ↩

  180. אם יאכל קוץ ודרדר הם מתוקים בפיו, יען לבו טוב ושמח, (כ"י).  ↩

  181. וּמַפחיד – כן הוא בכ"י – במקום: ומפריד.  ↩

  182. בכל לבבי הייתי ממיר חלקי בחלקו של הרועה הנזכר. (כ“י. וכן שד”ל).  ↩

  183. “ראה” להוראת הנה, כמו: ראה אנכי נותן לפניכם, (כ"י).  ↩

  184. בכתב־היד: תּוֹאִילִי.  ↩

  185. אַחֵת – כלומר: פעם אחת. (כ"י).  ↩

  186. זה – כבר. (כ"י).  ↩

  187. בכתב־היד מנוקד: כְּמַסַּב.  ↩

  188. לא נמנע המשורר מהשתמש בשרש אבד בבנין הקל כאילו הוא פעל יוצא ( perdere, verlieren), גם כי באמת איננו אלא פעל עומד. (כ"י).  ↩

  189. הוא קורא “מאור יומו” לזמן שלותו והצלחתו, והוא הזמן שהיה מקוה ששלומית תאהבנו ; והוא אומר, כי הזמן ההוא פנה פתאום לערוב, ואין לו שום תקוה שישוב ויזרח עוד, כי לא יוסיף לראות טוב כל ימי חייו. ובזה הוא מתנחם, לא תנחומין ממש, אלא כאדם המשקיט סערת רוחו כשהוא יודע שאי־אפשר למצבו שישתנה. (שד“ל, וכן בדיוק כ”י).  ↩

  190. הן רק בבשר ודם רוקמת, (כ"י).  ↩

  191. לא מצינו ההפעיל השריש להוראת עקירת השרשים, והיה אפשר לומר: אֵלִיםְ יְשָׁרֵשׁ רוּחַ, או: יַעֲקוֹר אֲרָזִים. (שד“ל, וכן כ”י).  ↩

  192. למִזְעֶר – לפחות. (כ'י).  ↩

  193. תֵּכֶל – כן הוא בהוצ' דליטש. ובכה"י: תֵּלֶךְ. שעור הדברים: אם אתן לך רחמים, כלום לא זה יהיה שכרי, לשוב ולהיות לערמת אֵפר באֱש אשר תאכל את כבוד עמי לעיני כל בני עירי? ושחמת אבי הבוערת לא תעבור בלי להנקם בך ?  ↩

  194. לא כל מי שירחם על הכל הוא באמת מרחם. (כ"י)..  ↩

  195. הֵמָּה – כן הוא בכ"י; ובהוצ' די במקום זה: סֶלָה.  ↩

  196. כמה פעמים מר אחד, טיפה אחת (לשון: מר מדלי) של מרורות תרעלה הוא מרפא החולי. וידידי רמה"ל (ר' מאיר הלוי לטריס) מפרש כמשמעו לשון מרירות, דבר מר אשר תגדל מרירותו יותר ממרורות רעל, יפה, לפעמים לבריאות הגוף; והדבש אשר אין מתוק כמוהו, הוא לפעמים לענה לנפש, (כ"י).  ↩

  197. מִבִּלְעָדָם – זאת אומרת: מבלעדי היכולת לתתם (את הרחמים). (“מבלעדם” – ת' בלעדיהם" לדוחק המשקל. המערכת).  ↩

  198. איש נכבד ויקר אין לו שומר יותר מכבודו, (כ"י).  ↩

  199. זאת היא תבונת מי שהוא איש תבונות לדעת להניח ולעזוב מה שהוא עָרֵב, אם בהיותו עָרֵב הוא מזיק. (כ"י).  ↩

  200. כן הוא בכתב־היד : נַפְשִׁי תְמָאֵן בּא; וְאֶתֵּךְ סֶלָה /בִּי, או לְבַדָּהּ, לַעֲמֹד חָפֵצָה. ובהוצאת דליטש: נַפְשִׁי תְמָאֵן בָּהּ, וְאִתֵךְ סֶלָה /אִתִּךְ לְבָרֵךְ לַעֲמֹד חָפֵצָה. היופי והיתרון של נוסח ראשון ברורים.  ↩

  201. מיד כשאומַר ללכת מכאן תראי שאפול ארצה מת בצאת נפשי ממני, כי היא לא תחפוץ להתרחק מעליך. (כ"י)  ↩

  202. אַךְ לוּ מְהוֹלָל – כן הוא בכ“י; ובהוצ‘ ד’; ”לא“ במקום: ”לוּ"  ↩

  203. תָּמִית בְּמוֹתָה – כן הוא בכ"י; ובהוצ‘ ד’ : בְּמוֹתָךְ.  ↩

  204. תְּמוֹתֵת – כן הוא בכ"י; ובהוצ‘ ד’: מְמוֹתֵת,  ↩

  205. אָחִיש –כן הוא בכ"י – במקום: אָחוּש.  ↩

  206. הֲלוֹם – בכ“י נקוד: הָלוֹם, ויש הערה: ”קמץ במקום חטף פתח לדוחק המשקל". כונת הדברים: תאמר, כי מצאתי חן בעיניך ביפיי? הלא אך מִשגה הוא וטעות בידך. אבל אם גם כן הדבר, הַחֲסַר עלמות יפות אתה?  ↩

  207. אם אהבָתי אותה היא משוגה נראה לי שהיא אצבע אלהים, והוא מסבות מהפך ומי יבין דרכו?  ↩

  208. אם נגזר על יומי (ונחתם כן בכוכבי מרום) שיהיה שבע מרי, למה לא היו יולדי עניי עם קטני ארץ, באופן שבהיותי יושבת במדרגה שפלה לא ארגיש היום בנפילתי ? (כ"י). מַה־גַּם עֲנִיִי עָם קְטַנֵי אָרֶץ /לֹא יוֹלְדֵי הָיוּ, וְלֹא אָבִינָה – כן הוא בכ"י; ובהוצ‘ ד’ הנוסח מוקשה : מַה! גַם עֲנִיִי עָם קְטַנֵי אֶרֶץ /לוּ יוֹלְדֵי הָיוּ! וְלֹא אָבִינָה – וגוי.  ↩

  209. נִפְלִי בְרֹב גָדְלִי – כן הוא בכ"י, במקום נִפְלִי בְרוֹב גֻדְלוֹ – שבהוצאת דליטש.  ↩

  210. זכר במקום נקבה לדוחק המשקל. (כ'י),  ↩

  211. המשת החרוזים האלה נשמטו בהוצ‘ ד’, והנוסח שם נקרא כך : עדה: שָׁמַעְתִּי /אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָה. שלומית: וּמָה אָמַרְתְּ?־בטעות במקום אָמַרְתִּי“, וכמובן אין לנוסח זה שום שחר. שִׁמְעִי – הכונה לרֵעו של שלום בְּטֶרֶם – הכונה: לפני כן, ושמוש זה רגיל אצל רמח”ל,  ↩

  212. עיין הערה 214.  ↩

  213. איננו קשה־לב מי שאין מגמתו רק לעשות חסד, כמוני המתאכזרת עם שלום לטובתו. (כ"י) אַךְ לֹא קְשֶׁה לֶב הוא – כן הוא בכ"י; ובהוצאת ד'; אך לא קְשִׁי לֵב הוּא.  ↩

  214. תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות; אבל מי שהוא גבור, גם הר היותר גבוה הוא בעיניו כמישור. (כ"י). .  ↩

  215. רַק – מלה זו נשמטה בהוצ‘ ד’, ודרושה היא למשקל.  ↩

  216. שִׁפְחָתְךָ – במקום שְׁפְחָתֵךְ, לצורך המשקל. עיין הערות 214, 216. זיפה – מלה זו נשמטה בהוצאת דליטש.  ↩

  217. טֶרֶם – קודם לכן, ועיין הערה 215.  ↩

  218. תּוּכָלִי – כן הוא בכ"י, במקום תוּבָלִי שבהוצ‘ ד’.  ↩

  219. מְאַהֵב סֶלָה – כן הוא בכ"י, ובהוצ‘ ד’ : הֵן לִי יְהִי שָׁלוֹם, וְאוֹהֵב סֶלָה.  ↩

  220. תּוֹפְשֵׁי הַדָּעַת – כן הוא בכ"י, במקום חוֹפְשִׁי הַדָּעַת.  ↩

  221. בִּגְדֹל רְעָדָה בִי – כן הוא בכ"י, במקום: בִּנְדוֹד רְעָדָה בִי.  ↩

  222. בהריע, כלומר: בקול רם ובתרועה, (כ"י).  ↩

  223. בכתב־היד נוסח אחר: מַטַע פְּאֵר, כִּי כַאֲשֶׁר גָדַלְתָּ.  ↩

  224. לְהַשְׁחִית – כן הוא בכ“י, במקום ”לְמַשְׁחִית".  ↩

  225. אֶת כָּלְכֶם יַחְדָּו כְּבָר נָתַתִּי – כן הוא בכ"י; ובהוצאת דליטש:  ↩

  226. יָדַעַתְּ – כן הוא בכ"י, במקום: יָדָעְתִּי.  ↩

  227. אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ כְּבָר נִתָּנָה־כן הוא בכ“י; ונשמטה מלת נפשו” בהוצ‘ די. אל יד תנומת בטח־כן הוא בהוצ’ ד; ובכ“י: אֶל יַד תְּמוּנַת בֶּטַח או: תנומת נצח, כלומר: להגיד לו כי הכינו לו כלי מות, ונפשו כבר מסורה ביד דומה. וידידי רמה”ל מקיים נוסח: תמונת בטח, כי המות הוא דמיון השקט וצלם המרגוע".  ↩

  228. לְשֶׁבֶר שֵׁבֶר – כן הוא בכ"י; ובהוצ‘ ד’ : לְשִׁבְרִי שֵׁבֶר.  ↩

  229. ולי תַנִיחַ – כן הוא בכ"י, במקום וְלִי הָנִיחַ.  ↩

  230. אין דבר בעולם שיהיה רע לאחד ולא יהיה טוב לאחר. כן ענין סם המות ששלחה שלומית לזיפה יהיה לטוב לי, כי אציל אותו, ותחת זאת יאהבני. (כ"י).  ↩

  231. בכ"י נוסח אחר: כִּי לֹא חֲשָׁבָה גֶבֶר.  ↩

  232. כִּי בוֹ שְׁלוֹמִית בּוֹגְדָה מִרְשַׁעַת – כן הוא בכ"י; ובהוצאת דליטש: כִּי בוֹגְדָה בוֹ שְׁלוֹמִית מִרְשַׁעַת, וזה נגד המשקל.  ↩

  233. לא אֶעֶזֹב" – לא אחדל, לא אמָנע; הֶרֶב, במקום : הַרְבֵּה.  ↩

  234. הֵן יֵשׁ לְאֵל יָדֶיךְ – כן הוא בכ“י; הֵן במקום ”פֶן" שבהוצ‘ ד’.  ↩

  235. רַק תַּאֲוָה תָמִיר – נוסח כה“י; ”תמיר“ במקום ”הָמיר".  ↩

  236. כלומר: לפני שאחליף ואשכח אהבתי, עלי להחליף נפשי ולבי.  ↩

  237. הַקְרֵב – כן הוא בכ"י, במקום: קָרֵב, הכונה: ולחיקך הַקְרֵב אותי אשר הולכת אחריך כצל.  ↩

  238. סְגור – הכונה כאן: סגור זהב, כל אוצר שבעולם.  ↩

  239. הערה בשולי הגליון בהוצ‘ ד’: “בכתב־יד היה כתוב: לוֹ, מוסב על ידידוּתו, שהיא בכל השיר בלשון זכר”. אולי מפני שידידות שֵׁם נרדף הוא לחשק. שֵׁם נרדף הוא לחשק.  ↩

  240. מִבִּלְעָדִי אוֹתָהּ – במקום: מִבִּלְעָדֶיהָ – מפני דוחק המשקל:  ↩

  241. כלומר: בקֶשר בוֹגד. ובכ"י שלפני: בְּבֶגֶד קֶשֶׁר.  ↩

  242. נפש אשר יקרה לך יותר מנפשך, והיא שלומית, היא צודה את נפשך. (כ"י).  ↩

  243. שלומית שולחת לך מות בלבוש ממתקים, וזה לך בשכר ידידותך ואהבתך, כשכיר־היום הבא על שכרו בערב.  ↩

  244. לָתֵת לְלֵב שָׁלוֹם אֲהָבֵי בֶּגֶד – כן הוא בכ“י; ובהוצ‘ ד’ : לָתֵת לְלֶב שָׁלוֹם אֲהוּבָה מִגְד. כלומר: זה מות ששלומית נותנת לזיפה, כדי לתת אחר־כך דודיה ואהביה (שהם אהבי בגד, אהבה שיש בה בגידה) ללב שלום, ובנוסח אחר: אֲהוּבָה בֶּגֶד, וידידי רמה”ל קורא: אֲהוּבָה מֶגֶד, כלומר: לתת תענוג ללב שלום שהוא אהוב שלה. (כ"י).  ↩

  245. עיין הערה 190.  ↩

  246. את יודעת יותר משאני יודע.  ↩

  247. עיין הערה 53.  ↩

  248. נַצִּיעָה – כן הוא בכ"י; ובהוצ' דליטש: נָצִּיעַ.  ↩

  249. עַתָּה רְצִי וָבֹאִי – כן הוא בכ“י; ”רְצִי" במקום : רְאִי שבהוצ‘ ד’.  ↩

  250. כְּאֵבִי רָב – כן הוא בכ"י; ובהוצ‘ ד’; כְּאֵבִי מָר.  ↩

  251. הרחם אשר בו רוקמתי להיות אחר־כך עני וכואב למה לא היה הרת עולם, ולמה לא היה הוא קברי? (כ"י).  ↩

  252. הכאב והשבר ימיתו ללב אנוש באין תקוה ובאין תקומה, (כ"י).  ↩

  253. כנוי לספינה. (כ“י, וכן שד”ל).  ↩

  254. בְּפִי הגלים, (כ"י).  ↩

  255. בְּחָכְמָתוֹ – כצ"ל, במקום: בְּחָכְמָה שבהוצ‘ ד’, והוא מתנגד למשקל.  ↩

  256. איש אשר סבבוהו כמים בלהות וצרות, אם איש תבונה הוא, יחזק את לבו באופן שלבו יעשה את עצמו רב החובל, ויקום בראש התורן לנהג ספינתו המטורפת בסערת המצוקות, וימצא לה מנוחה. (כ"י).  ↩

  257. טוב ונעים הוא לשבת על שפת הנהר ולומר לבני אדם הטובעים במימיו: תחזקנה ידיכם והצילו נפשכם, כי המדַבר עומד במקום בטח, והמים אליו לא יגיעו. (כ“י, וגם שד”ל). [ושיעור המאמר הוא: מה טוב ליד נהר אמור אל טובעים בו: “חזקו כוחכם!” וכו', כי המלות לפעמים משולבות]. (שד"ל – לטריס).  ↩

  258. נַפְשִׁי, וְלֹא אַתֶּם, אֲהָהּ יוֹדַעַת – כן הוא בכ“י; ובהוצ' די נשמטה מלת ”אֲהָהּ" וזה נגד המשקל  ↩

  259. בכ“י: גַם מִבְּלִי גֶבול – והערה בצדו : ”צרי במקום שוא לדוחק המשקל“, ובהוצ‘ ד’ לטריס מעיר : ”ולי נראה לנקד גָבֹל, מקור מן הקל". ונראה תקונו.  ↩

  260. מָה עֹז לְבָבוֹ, כִּי יְיַחֵל נֶצַח ? – כצ“ל; ובהוצ‘ ד’ : מָה עָז לְבָבוֹ וגוי והיא טעות. (אצל ד' מלת “עֹז” מוקפת ונקודה בקמץ קטן כדין. המערכת), אולם בכ”י הנוסח הוא: לבבי וגו' ונפשי – ולא נראה לי, לפי מהלך הענין.  ↩

  261. כי ימצא לכל אדם לפי דרכו והנהגתו, עדה“כ באיוב ל”ד, יא.  ↩

  262. יַגִיד בְּמוּסָר אַף – כן הוא בכ"י; ובהוצ‘ ד’; במוסר אַך וגו'.  ↩

  263. שלום, הֵזאת יָדְעתָּ – כן הוא בכ"י; ובהוצ‘ ד’: הֲלֹא, במקום; הַזֹּאת,  ↩

  264. וחטא קל נחשב לצדיק כפשע כבר. (כ"י)  ↩

  265. כל השיחה הזאת בין שלום ושלשת רעיו מזכירה את איוב וחבריו.  ↩

  266. עתה מהלך בעצמותי דבר־מה שאני מרגיש אותו באמת, ואם – לא אדע מה הוא. אָחוּשָׁה – ענין הרגשה וחוש. (כ"י).  ↩

  267. רגלי כדחויה ודחוקה לילך, וכמדומה לי שרגלי תנחה אותי למקום אשר לא אדע. (כ"י).  ↩

  268. קול ההֵד הוא העונה סוף כל מאמר, הוא ברוב שירי המשורר הזה כקול מתנבא חדשות ונצורות אשר תבאנה לאחרונה. ובשיר הזה יקר קול הזה ביתר שאת, כי מליו האחדים יתחברו יחד למאמר פלא כמשפט האוּרים. (לטריס). השמוּש בקול ההד העונה סוף כל מאמר היה אמצעי טֶכני רגיל בשירה האיטלקית בתקופת רמח“ל ולפיו, ואחריו השתמשו בזה רוב המשוררים העברים בעלי הדרַמות. ועוד ידובר על זה בפרוטרוט בספרי על רמח”ל, שיצא בתור כרך חמישי בסוף הוצאת כתביו.  ↩

  269. תְּשַׁחֵק – כצ“ל במקום: תִּשְׂחַק שבהוצ‘ ד’, והוא נגד המשקל. אָוֶן – כן הוא בכ”י; והערה בצדו; “בכ”י כתוב אזֶן“. זאת אומרת, כי היה כ”י אחר לעיני בעל כה"י הזה.  ↩

  270. יחבר מלות ההד חוברות אשה אל אחותה והיו למאמר שלם, כאיש חושב מחשבות, לבקש הרעיון הכמוס בדברים אשר שמע. (לטרים),  ↩

  271. בכ"י: חָלְיָהּ. ואם נקיים נוסח זה, תהא הכונה: חָלְיָה של בינתך, , כלומר: נפשך.  ↩

  272. בכ“י כ”ה“ במקום: ”פה", והכונה אחת היא..  ↩

  273. הֵנָּה במובן: פה, שמוש־לשון רגיל אצל רמח"ל.  ↩

  274. עַד הָרְחוֹב אוּבַל – כן הוא בכ“י; ובהוצי די: ”עַל" במקום: עַד. – לשוּבִי שָׁמָּה – למען אשוב שמה להיות.  ↩

  275. לא יתן ה' לישרים שימצאם עון בשקר על־ידי עלילות דברים (ידידי רמה"ל). (כ"י).  ↩

  276. האל חוקר פנימיות הדברים, לא תארם וחיצוניותם בלבד. (כ"י).  ↩

  277. עיין הערה 249, גם 190.  ↩

  278. כלומר: אף כי ברחתי מן החטא, נפלתי ברע.  ↩

  279. ידעתי שאתה חוקר עד מקום שיד בינתך מגעת, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ואתה כונתך רצויה, וצדק צדק תרדוף. (כ"י).  ↩

  280. האֵל אשר יפּרע משונאי וּקָמַי שטפלו עלי שקר.  ↩

  281. שָׁלוֹם לְבָבִי – כלומר: שלום הקרוב ללבבי, והיא סמיכות מיוחדת במינה, אשר הנסמך בה הוא שֵׁם עצם פרטי ונקודו לא נשתנה.  ↩

  282. השבעתי אותך חלי וקצף כדי שלא אחטא. (כ"י).  ↩

  283. בכ“י מלת ”אחרת" לא מנוקדת וסוף פסוק אחריה, ושמא יש לנקד; אֲחַרְתָּ, ותהא הכונה: אבל מאחר אתה, אבי, ומתמהמה למותתֵני, ואני כל רגע שעודני בחיים ענוי הוא לי.  ↩

  284. עיין הערה 279.  ↩

  285. חסדך לבלתי הניחני למות הוא מכאיב אותי (הבוער באש אהבה עליך) יותר ממה שיוכל להכאיבני קשיו ורוע לבבו של איש אכזרי. (כ"י).  ↩

  286. לָמוּת תְּמוּרַת רֵעַ – כן הוא בכ"י; ובהוצ‘ ד’: לָתֵת, במקום: לָמוּת.  ↩

  287. מה נעים כפל הרעיון פה: א) כי מותו יתן לה חיים ומנוחה, וב) יתן לה את אוהבה שלום, רצוני : אות נאמן, כי נפשו קשורה בנפשה לעולם, וגם המות לא יפריד בינותם, (לטריס).  ↩

  288. הַיוֹם לְמָוֶת – כן הוא בכ"י; ובהוצ‘ ד’; לְמוֹתֵת, במקום לְמָוֶת.  ↩

  289. אוֹדֶה עֲלֵי פִשְׁעֵי – כצ“ל לשם המשקל; ובהוצ‘ ד’ נקוד: פְּשָׁעי. הנוסח בכ”י הוא שונה קצת, ונקרא כך : עַתָּה בְטֶרֶם מַתִּי /אוֹדֶה עֲלֵי פִשְׁעִי; וְחַטאת נֹעַר, /אָם אֶל אֱלֹהִים הֵמָּה /נִגְלוֹת כְּבָר, לָמָּה אֲכַחֵד אָנִי ? ונראה לי לקִים הנוסח של הוצאת דליטש.  ↩

  290. דְמָעוֹתַי – במקום: דִמְעוֹתַי" לצורך המשקל, ועיין הערה 49.  ↩

  291. כך הוא בכ“י: ובהוצי די בטעות וכנגד המשקל” הִנֵּה מְשְׁלָח פֶּרֶא, /הִנֵּה מְשְׁלָח פֶּרֶא /נַעַר וְאֵין הָבִין, בְּהָרֵי קֶדֶם. – וְאֵין הָבִין בְּהָרֵי קֶדֶם.  ↩

  292. כן הוא בכ"י; ובהוצ‘ ד’ נשמטו שני החרוזים האחרונים ובא – במקומם חרוז אחד: הָלֹךְ וְתָר רָאִיתִי.  ↩

  293. רָאִיתִי – כן הוא בכ"י; ובהוצ‘ ד’; רָאִיתָ. הכונה: גם לפני – אמרי את הפתרון, ראיתי כי פתרון אמת הוא.  ↩

  294. –אַיִן" הוא שם המגדל (ראה פתשגן המשל). (שד"ל).  ↩

  295. הוא עצמו יענה ויעיד כי שקר היו דבריו. (כ"י).  ↩

  296. מְכַחֵד – כן הוא בכ"י; ובהוצ‘ ד’ : מְנַחֵש.  ↩

  297. עיין למעלה חלק אי ענין ג'. (כ"י).  ↩

  298. ששון וגיל אשר מלאתי, (כ"י).  ↩

  299. אַתָּה – כן הוא בכ"י; ובהוצ‘ ד’; סֶלָה, במקום אַתָּה.  ↩

  300. איוב כ"ג, יג. (כ"י).  ↩

  301. הוי"ו לתשובת התנאי: אם אִוָּתָה, תעשה, (כ"י).  ↩

  302. וּרְצֵה – כן הוא בכ"י; ובהוצ' די; וּרְאֵה.  ↩

  303. למלא תשוקות און של לבך הסורר, אשר חשק בשלום, (כ"י).  ↩

  304. אֲשֶׁר רַע לו – כן הוא בכ“י; והכונה: חן אשר יָרַע לעצמו. ובהוצ‘ ד’ : לִי” במקום: לוֹ.  ↩

  305. (“לשובי” כן נראה להגיה, ובכל המהדורות, וכן בכ“י, בטעות ”לטובי", ובהערה שם: הנני הולכת לעפרות אדמה, כלומר: הנני אמות, וזה לשאת גמול רשעי לטובתי, לכפרת פשעי. (ידידי רמה"ל). (כ"י). אבל הדוחק של פירוש זה גלוי לעינים, והנכון כהגהתנו. המערכת).  ↩

  306. לְהָרִיץ אָרְצָה – כן הוא בכ“י; והוא לשון נופל על לשון, ובהוצי דליטש: להריק ארצה, והערה בצדו; בכ”י היה כתוב: להָריץ. (“להריק” נכון יותר. המערכת).  ↩

  307. בשכר בֹּר ידיהם וצדקתם יאריכו ימים על ממלכתם ויעמדו בשררותם לבטח, ובכ“י היה כתוב: וכבוד, בדל”ת.  ↩

  308. מה היא ואיזו היא חברת ישרים אשר נאה לה להקרא חברה ישרה, (שד"ל).  ↩

  309. חֶבְרַת יְדִידִים – כן הוא בכ"י; ובהוצ‘ ד’: חברת ידידוּת.  ↩

  310. שָׁלוֹם! פְּרִי חַסְדָּךְ אֲשֶׁר תּאכֵלָה – כן הוא בכ“י; ובהוצ' דליטש: שַׁלְוָת פְּרִי חֶסֶד אֲשֶׁר תּאכֵלָה, ונדחק שד”ל להעיר בצדו: זכר במקום נקבה לעשות חרוז עם סלה". ולפי נוסחת כהיי הכל אתי שפיר. זה צדקך אשר תקצרי שלומית, וזה פרי חסדך אשר תאכל אתה שלום. (כ"י).  ↩

  311. תקוני טעויות, על־פי השואה לכתב־יד, והערות שנמצאו באותו כתב־היד [גוף המקור הוא בביבליותיקה של בית המדרש לרבנים בניו־יורק] – יצוינו בסופם בראשי־תבות: כ“י, הערות שד”ל, בתוספות מאת מאיר הלוי לטריס, שבאו בסוף “מגדל עז” הוצאת דליטש – יצוינו בר“ת: הוצ‘ ד’ וגם שד”ל. שאר ההערות הן של המסדר.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47759 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!