קִנְאָה
מריה שקפסקיה
לְעוֹף גְּדָל-אֵבֶר דּוֹמָה הִיא
וּמִשְׁכָּן לוֹ אֶרֶץ שְׁמָמָה.
מִתְלַבֵּט הָעוֹף, מִשְׂתָּרֵעַ
בְּתַבְנִית צְלָב אֲיֻמָּה.
וְחוֹלוֹת לָעוֹף הָעֵינַיִם,
עֲמֻקּוֹת עֵינַיִם כִּתְהוֹם,
מִתּוֹכָן עַצֶּבֶת נִבֶּטֶת,
וְנָכְרִי לָהֶן אוֹר שֶׁל יוֹם.
עַל לֵילוֹת עִם הָעוֹף שָׁהִינוּ
לֹא נוּכַל לְאִישׁ לְסַפֵּר.
רַק בָּעֶרֶב נֶחְסַר מָנוֹחַ
וְלַבֹּקֶר נֶחְוַר יוֹתֵר.
אַךְ אוֹתוֹת הַלֵּילוֹת הַלָּלוּ
הָאֶחָד בַּשֵּׁנִי יִקְרָא
בְּשָׂרֶטֶת שְׁחֹרָה עַל שְׂפָתַיִם
שֶׁנָשַק הָעוֹף הַנּוֹרָא.