אַהֲבַת אֱמוּנִים
רובר רניר
הוֹ הַטְבִּיעִִי,
הַטְבִּיעִי עָצְבֵּךְ יַלְדָּתִי,
בַּיָּם, בְּעִמְקֵי
הַיָּם.
אֶבֶן תָּסֹל עַל
קַרְקַע אַךְ עָצְבִּי
יַחֲזֹר, יַעַל
מִשָׁם.
תַּעַקְרִי,
תַּעַקְרִי אַהֲבָה מִלִּבֵּךְ,
מִלִּבֵּךְ
הַכּוֹאֵב וְהֶחֱלִים.
נִצָּן נֶעֱקַר
נוֹבֵל וְהוֹלֵךְ,
לֹא כָּזֹאת
אַהֲבַת-אֱמוּנִים.
הַבְטָחוֹת,
הַבְטָחוֹת הֵן בִּלְתִּי אִם דָּבַר
שֶׁרוּחַ יִזְרֶה
לַמֶּרְחָק
הָהּ, אִמִּי, אִם
סֶלַע לָרוּחַ נִשְׁבָּר
דְּבָרִי מִסֶּלַע מוּצָק.