לֹא גוֹאֵל – וְקָרוֹב
כָּל כָּךְ,
לֹא נָכְרִי – וְכָל
כָּךְ רָחוֹק,
וּתְמִיהָה נְבוֹכָה
יִצֹּק
הַמַּגָע הָרָךְ.
הֲתִזְכֹּר? סָגְרוּ הַקִּירוֹת
וּמֵעַל לֶהָמוֹן
הַזָּר
מִקּוּרֵי-מַבָּטִים
נִשְׁזַר
גֶּשֶׁר – אוֹת.
אִם הִכְאַבְתָּ – בָּרוּךְ
הַכְּאֵב
יֵשׁ לַכְּאֵב
חַלּוֹנוֹת צַחִים,
נְתִיבִי בְּצִדֵּי
דְרָכִים
וְלִבִּי שָׁלֵו.
תמוז, תרפ"ח