לְהָקִיץ וְלָדַעַת

לְהָקִיץ וְלָדַעַת: חֲלוֹם הִבְעִיתַנִי,

רַק חֲלוֹם הוּא – יָרֵאתִי בִּכְדִי;

וְשֵׁנִית, כְּאֶתְמוֹל, לְהַבִּיט בְּעֵינֶיךָ,

וְלָחוּשׁ אֶת יָדְךָ בְּיָדִי.

לֹא הִכְלַמְנוּ הַכְלֵם אֶת חֶמְדַּת-נְעוּרֵינוּ,

בֶּעָבָר לֹא בָּגַדְנוּ בָּגוֹד,

וְשִׁמְשָׁהּ הַנָּדִיב שֶׁל כִּנֶּרֶת אִמֵּנוּ

לֹא שָׁקַע וּמֵיטִיב לָנוּ עוֹד.

כְּאֶתְמוֹל כְּמֵאָז מְקַשְּׁרֵנוּ עֲדַיִן

זֶה הַחוּט הַטָּמִיר-הָאַמִּיץ.

רַק חֲלוֹם בַּלָּהוֹת הוּא אֲשֶׁר הִבְעִיתָנוּ.

הָהּ, אֵלִי! לְהָקִיץ – – לְהָקִיץ – –

כ"ג אייר, תרפ"ח