בְּרִית הַהֵד

לזלמן

בְּרִית הַהֵד הַכְּרוּתָה בֵּינֵינוּ

לֹא יָכְלוּ לָהּ צִבְאוֹת הַיָּמִים,

עוֹד מֵאִיר בִּתְהוֹמוֹת לִבֵּנוּ

זֵכֶר "אָז" טָהוֹר וְתָמִים.

עַל הָהָר הֵם עוֹמְדִים הַשְּׁנַיִם,

גִּיל חַיִּים בָּהּ פּוֹרֵץ וּמַמְרִיא,

הוּא חִוֵּר וַעֲמֹק-עֵינַיִם,

חֵן שָׁקֵט שֶׁל נַעַר עִבְרִי.

הוּא אוֹמֵר לָהּ: "קוֹלֵךְ כְּמִקֶּדֶם

קוֹל רוֹעִים בְּהָרֵי-יְהוּדָה".

מַהוּ סוֹד הַנִּיבִים הַלָּלוּ,

לְהַרְקִים בַּלֵּב אַגָּדָה?

מַה סּוֹדָם כִּי לִוּוּ אֶת שְׁנֵינוּ

בְּאָרְחוֹת גּוֹלָה נְשַׁמִּים,

וְלַבְּרִית הַכְּרוּתָה בֵּינֵינוּ

לֹא יָכְלוּ צִבְאוֹת הַיָּמִים?

ג' שבט, תרפ"ח