Attesa

צִפִּיָּה

Parole: Rachel	מילים: רחל
Traduttore: Daniel Shalev	תרגם לאיטלקית: דניאל שלו

Fissare gli occhi al buio, in cerca di un Disegno e stendere nel vuoto le mani del desìo, poi tendere l’orecchio di foglie al mormorio, sperare nel miracolo ed aspettarsi un Segno.	לִנְעֹץ בָּאֲפֵלָה עֵינַיִם מְשַׁוְּעוֹת, לִפְרֹשׂ אֶל הֶחָלָל יְדֵי גַעְגּוּעִים, וְאֹזֶן לְהַטּוֹת לְקוֹל רִשְׁרוּשׁ עָלִים, וּלְפַלֵּל לְנֵס, וּלְיַחֵל לְאוֹת – –
Poi disperarsi e credere, per mille volte ancora, nella mercede prossima, sicura e misteriosa. Cadere nell’oblio, scrollarsi, poi, furiosa, per maledir la sorte ed accettare l’ Ora.	וְשֶׁבַע לְהִוָּאֵשׁ וְשֶׁבַע לְהַאֲמִין בְּנֶחָמַת-סוֹדוֹת, בִּגְמוּל קָרוֹב וָעֵר, לִצְלֹל בְּשִׁכְחָה וּפֶתַע לְהִתְנַעֵר וּלְקַלֵּל הַדִּין, וּלְקַבֵּל הַדִּין – –
Cercare nei ricordi rifugio, e nel silenzio, in quel pietoso tocco di una carezza pura. Tremare in preda al pianto e, al giunger dell’aurora, ubriacarsi ancora d’un dolce, strano assenzio.[1]		וּלְבַקֵּשׁ מִקְלָט בְּחֵיק צַלְמֵי עָבָר, בְּמַגָּעָם חוֹמֵל, בְּמַגָּעָם טָהוֹר, לִרְעֹד מִבְּכִי כָּבוּשׁ, וְעַד הַיּוֹם יֵאוֹר לִשְׁכֹּר מִמְּרִי הַכְּאֵב וּמִמָּתְקוֹ הַזָר.

לשירי רחל בפרויקט בן-יהודה

---

[1] Licenza poetica del traduttore.Il testo originale dice: “Ubriacarsi dell’amarezza del dolore e della sua estranea dolcezza”.