בחוץ
י"ל פרץ
|
אברהם
(הולך) מלכה
(קוראת): אברהם, אברהם! אברהם
(הופך פניו בנחת): אַתּ, אַתּ קוראת, מלכה? אברהם:
כן, אני!... אברהם
(קרב אליה ואוחז בידה): היש לך דבר טוב? מלכה:
כן, תפוח מטוגן! (נותנת לו והוא אוכל). אברהם:
בעליך חיים חיי עונג!
תפוחים מטוגנים! מלכה:
ובכל זאת אוכל הוא אותה בכל פה! אברהם
(בצחוק): והיא? מלכה
(ברחמים): היא בוכיה... אברהם:
אך מה לנו ולהם?!... במשך הימים האחרונים אספתי שלוש פעמים שלושה – כמה? מלכה:
תשעה! אברהם:
טוב מאד! (תופס בלחיה). מלכה
(משתמטת): ואני אך חצי רובל
אספתי. אברהם (בדאגה): מדוע? מלכה:
קמצן הוא ומקלל אותה על כל אגורה,
וצר לי עליה!... כבר אספתי רובל שלם, ובבוקר, אחרי
ליל בכי וקללות שם, החזרתי לה
בחשאי את החצי, שׂמתי בכלֵיה – ומה גדלה שׂמחתה במצאה את המטבעות! אומללה! אברהם
(באנחה): כן, אומללה! אבל, באופן
כזה, מלכה, ימָשכו עוד הימים עד החופה! מלכה:
וכמה חסרים אנחנו עוד? אברהם:
עוד חמשה-עשׂר – – – מלכה
(בחשד קל): ולפני ימים אמרת אך שנים-עשׂר
– אברהם:
הרב רוצה יותר... מלכה:
ואתה נותן? אברהם:
ומה אעשׂה? מלבד זה יש שם
ספקות בהכתבים.... מלכה:
ואם תוסיף לו – – – אברהם
(מצחק): יוכשר הכול... מלכה:
ובכן – עוד שלושה-עשׂר! אברהם:
חמשה-עשׂר אמרתי... מלכה:
גם זה נקבץ בנקל – – – אברהם:
אבל אם תתמלאי רחמים על הגבירה! מלכה (באומץ): לא אחוס ולא ארחם עוד, ויהי מה! גם אני ראויה למעט אושר! האינני ראויה? ימח שמם! אברהם:
יפה אַת, מלכה, בכעסך... מלכה
(בצחוק): אני יודעת, שאני
יפה... אברהם
(בחשד): בעל הבית שלך אומר? מלכה (בצחוק): גם אתמול אמר! אברהם:
ואַת? מלכה:
אני הראיתי לו את שינַי... אברהם:
מתוקה אַת, מלכה! מלכה
(בצחוק): אני יודעת, שאני
מתוקה... אברהם:
וזאת מי הגיד לך? מלכה:
הבן הגיד לי – – – אברהם:
ואַת? מלכה:
ואני ציויתי להביא שני רובּל כסף... אברהם:
ומאין יקח? מלכה:
ולי למה לדעת מאין? יגנוב! אברהם
(בחשד): ואם יביא? מלכה:
אַראנו את נחת זרועי!... אברהם
(בחשד ורוגז): הזהרי, מלכה! מלכה:
הזהר אתה ואל תוציא כסף לבטלה! אברהם
(בכעס): מלכה! מלכה
(מתחרה): אברהם! אברהם:
יהי כן – אחר החופה נתראה פנים – – – מלכה:
אם כה, לך לדרכך – – – אברהם
(מתנצל): ומה אעשׂה, והמחשבות הרעות זוחלות אל מוחי
מאליהן... כל הלילות הן מנקרות שם כיתושים... הוי מלכה, לפעמים אני מדמה, שאשתגע... מלכה
(בדמעות שׂמחה): אברהם שלי! אברהם:
מלכה... תני לי אות נאמן, אות נאמן, שאַתּ,
שאינך... שאַתּ... מלכה
(בצחוק): לך לך, משוגע, אין לי פנאי!
כבר חצי שעה אני עומדת,
ושם – – – אברהם
(בתקוה): מלכה, חופתנו תהיה מהר, מהר מאד... לא אשתה עוד, ולא אעשן עוד... מהר תהיה, מהר! מלכה:
מי יתן!... אברהם
(בתחנונים): מלכה, אך נשיקה אחת מראש!... על החשבון הבא! אך נשיקה אחת! מלכה
(מתחמקת): אף לא חצי נשיקה, אף לא רביעית נשיקה – לך, לך! אברהם
(תופס בבגדה). מלכה:
ההשתגעת? בחוץ?! אברהם (עוזב את בגדה. מלכה הולכת. הוא מביט אחריה זמן רב). |