לְאָחִיו / מרדכי צבי מאנה
(ימים אחדים
לפני מותו, בצאת אחיו לבוא במסורת ברית התנאים)
רְגָעִים אֲחָדִים
לִי עַתָּה נִשְׁאָרוּ
כִּי חַבְלֵי
הַשֵּׁנָה עַפְעַפַּי סָגָרוּ;
גַּם רִפְיוֹן
גּוּפִי, מַחֲלָתִי הַזְּעוּמָה
תִּמְנַע אֶת יָדַי
מִכְּתוֹב לְ מְאוּמָה.
לוּ רַק יָכֹלְתִּי
כִּי עַתָּה הֵן בָּאתִי,
כִּי יוֹם
שִׂמְחָתְ הוּא גַּם יוֹם שִׂמְחָתִי.
עַתָּה בִּרְכַּת
לִבִּי תַּחְתַּי הוֹלַכַת [הוֹלֶכֶת]
כִּי תִקְשֹׁר הַקֶּשֶׁר
בְּשָׁעָה מֻצְלַחַת,
כִּי תְהִי לְ
רְעוּתְ יֶשַׁע וָעֵזֶר,
כִּי תַעֲנֹד
אוֹתָהּ תָּמִיד בְּרֹאשְׁ כַּנֵּזֶר.