הַהֵלֶ / מרדכי צבי מאנה

ההלך: (נאֵטהע)

בִּרְכַּת אֲדֹנָי עָלַיִ,

אִשָּׁה עֲדִינָה, וְעַל הַיּוֹנֵק,

יָלִין בֵּין שָׁדָיִ!

הַנִּיחִי לִי בְּצֵל סֶלַע כָּבֵד,

פֹּה תַּחַת הַתַּפּוּחַ,

לָסִיר שִׁכְמִי מִסֵּבֶל

וּבְקִרְבָתֵ לָנוּחַ.

האשה:

מַה מַּעֲשֶׂי, אֹרֵחַ?

וּכְחֹם הַיּוֹם לָמָּה תָנוּעַ

בָּאָבָק וּבְחוֹל הַדָּרֶ?

אוּלַי מִסְּחַר הָאָרֶץ הֵבֵאתָ

לִמְכּוֹר בַּכְּפָרִים?

אַ לָמָּה תִצְחַק

עַל הֲמוֹן שְׁאֵלוֹתָי?

ההלך:

לִמְכּוֹר מִן הָעִיר מְאוּם לֹא הֵבֵאתִי.

הָעֶרֶב רוּחַ צַח יָפִיחַ.

הָרְאִינִי נָא יוּבַל הַמַּיִם,

בּוֹ תִּרְוִי צִמְאוֹנֵ,

אִשָּׁה יְפַת עֵינָיִם!

האשה:

פֹּה מִשְׁעוֹל צַר בֵּין הַסְּלָעִים.

לֵ קָדִימָה בֵּין סִבְכֵי עֵצִים,

פֹּה בַמְּסִלָּה לִמְעוֹנִי,

בּוֹ אֵשֵׁבָה;

שָׁם יוּבַל הַמַּיִם,

מֶנּוּ אֶשְׁאָבָה.

ההלך:

פֹּה עִקְבוֹת יָד חָרוּצִים,

אֶחֱזֶה בֵּין סִירִים סְבוּכִים,

אֲבָנִים אֵלֶּה לֹא אַתְּ חָצַבְתְּ,

אַתְּ, טֶבַע בַּת הַשָּׁמָיִם!

האשה:

הָלְאָה עֲלֵה!

ההלך:

פֹּה עָלָה קִמּוֹשׁ עַל אֶבֶן גָּזִית.

פֹּה רוּחַ נִשְׂגָּב חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת,

שָׁם חוֹתַם יֹפִי עַל שִׁנֵּי סָלַע!

האשה:

הָלְאָה, אֹרֵחַ!

ההלך:

עַל כְּתֹבֶת חֲרוּתָה אֶצְעָדָה,

אַ לִקְרֹא לֹא אוּכָלָה.

גַּם מִלִּים אֵלֶּה נִמְחָקוּ,

אַף כִּי עָמוֹק הוּחָקּוּ,

לְהַגִּיד פָּעֳלֵי הָאֳמָן,

לְאַלְפֵי צֶאֱצָאָיו.

האשה:

מַה כֹּה תַבִּיט, אֹרֵחַ,

עַל אֲבָנִים אֵלֶּה?

שָׁמָּה מִמַּעַל תִּמְצָא רַבּוֹת,

סָבִיב לִמְעוֹנִי.

ההלך:

מִמַּעַל?

האשה:

פֹּה מִשְּׂמֹאל הַמְּסִלָּה,

מִבַּעַד לָעֵצִים

פֹּה.

ההלך:

רוּחוֹת הַשִּׁיר וְהַיֹּפִי פֹּה תְרַחֵפְנָה!

האשה:

זֶה הוּא בֵּית מְעוֹנִי.

ההלך:

חָרְבוֹת הֵיכַל-יָהּ עֵינַי תֶּחֱזֶינָה!

האשה:

שָׁמָּה מִתַּחַת

יָרוּץ יוּבַל מַיִם,

מֶנּוּ אֶשְׁאָבָה.

ההלך:

עוֹד אוֹרְ זוֹרֵחַ,

גַּם עַל גַּל קִבְרֶ,

רוּחַ נִשְׂגָּב!

עָלֶי פּוֹר יִתְפּוֹרָרוּ,

כָּל פִּלְאֵי מַעֲשֶׂי,

רוּחַ חֵי-עוֹלָמִים!

האשה:

חַכֵּה נָא, חִישׁ אָבִיא צַפַּחַת,

לִשְׁאֹב לְ מָיִם.

ההלך:

הַדְרַת קָדְשֵׁ כִּסָּה אֵזוֹב

בִּלְבוּשׁ תּוּגָה.

פֹּה עוֹד יִתְנַשְּׂאוּ,

בֵּין גַּלִּים נִצִּים,

שְׁנֵי עַמּוּדֵי שָׁיִשׁ!

שָׁם יִתְנוֹסֵס אָח בּוֹדֵד

כְּמוֹכֶם;

עַל רוֹם רֹאשׁוֹ עָלָה חוֹחַ,

וּבְגָאוֹן וָעֶצֶב יַבִּיט

עַל אֲחֵיכֶם,

הַנְּפוּצִים לִרְסִיסִים,

לְרַגְלֵיכֶם!

בְּצֵל סִבְכֵי הַשִּׂיחִים הָאֵלֶּה,

עֲלֵי גַלֵּי עָפָר וָנֶפֶץ,

קוֹץ וְדַרְדַּר יִצְמָחוּ!

הֲכֹה תָחֹס עֵינֵ, טֶבַע,

עַל פְּעָלַיִ נִפְלָאוּ,

מִבְּלִי מֵשִׂים תֶּהֶרְסִי

כָּל נְאוֹת קָדְשֵׁ?

תַּצְמִיחִי בָם שָׁמִיר וָשָׁיִת?

האשה:

מַה נְּעִימָה שְׁנַת הַיֶּלֶד!

הֲתַחְפֹּץ לָנוּחַ בִּמְעוֹנִי,

אֹרֵחַ? הֲתוֹאִיל שֶׁבֶת

פֹּה בִּנְאוֹת הַחֹפֶשׁ?

פֹּה יַשֵּׁב רוּחַ צַח! קַח הַיֶּלֶד,

אָז אֶשְׁאַב לְ לִשְׁתּוֹת מֵי פֶלֶג,

שְׁכַב, בֵּן יַקִּיר, עַד שׁוּבִי!

ההלך:

שְׁנָתְ לְ תֶעֱרַב, יָלֶד!

הֵן גֵּוְ בָרִיא, נַפְשְׁ זַכָּה,

וּבְנַחַת תִּשְׁאַף רוּחַ.

פֹּה הֵן נוֹלַדְתָּ עֲלֵי חָרְבוֹת

קָדְשֵׁי יָמִים עָבָרוּ,

רוּחָם עָלֶי יָנוּחַ!

אִם כְּנָפוֹ יִפְרוֹשׂ עָלֶי,

אָז בִּנְעִימוֹת נֵצַח,

תִּתְעַנַּג נַפְשְׁ כָּל יוֹם!

תִּפְרַח כַּתָּמָר,

בַּאֲבִיב עֲלוּמֶי,

מִכְלַל כָּל יֹפִי,

לִפְנֵי רֵעֶי!

וּבְעֵת יִבּוֹל הַפֶּרַח,

תְּשַׁלַּח פֶּרְיֶ,

מֵעִמְקֵי לִבֶּ,

וִיבֻכַּר לִפְנֵי שָׁמֶשׁ!

האשה:

יְבָרֶכְ אֵל: – הַעוֹד יִישָׁן?

אֵין לִי לָתֵת לְ רַק מַיִם חַיִּים,

וּפַת לֶחֶם, הוֹאִילָה קַח נָא.

ההלך:

הֲיִי בְרוּכָה

מַה יָּפוּ הַפְּרָחִים מִסָּבִיב

וִירַק נְצוּרָם!

האשה:

גַּם אַלּוּף נְעוּרַי,

חִישׁ יָשׁוּב הַבָּיְתָה

מִן הַשָּׂדֶה, שֶׁב נָא פֹה, אִישׁ נֶחְמָד,

וְאָכַלְתָּ אִתָּנוּ אֲרוּחַת עָרֶב.

ההלך:

הַאִם פֹּה תֵּשֵׁבוּ?

האשה:

פֹּה בֵּין הַחוֹמוֹתַיִם.

אֹהֶל זֶה בָּנָה עוֹד אָבִי

מִלְּבֵנִים וַעֲפַר הַמַּפֹּלֶת.

פֹּה נֵשֵׁבָה.

הוּא בָחַר לִי אִישׁ עוֹבֵד אֲדָמָה,

וַיִּגְוַע פֹּה בִּזְרֹעוֹת בָּנָיו. –

הַאִם יָשַׁנְתָּ, בֵּן מַחְמַד לִבִּי?

אֵיכָה יִצְחַק, יִשְׁתַּעֲשָׁע!

בֵּן שׁוֹבָב!

ההלך:

אַתְּ, טֶבַע בַּת-יָהּ! תִּתְחַדְּשִׁי כַנֶּשֶׁר,

תַּשְׂבִּיעִי כָל הַיְצוּר חַיִּים וָנַחַת

וּכְאֵם רַחֲמָנִיָּה תִּשְׁמְרִי בָנַיִ,

תִּתְּנִי לָמוֹ מָעוֹן, בֶּטַח לָשָׁבֶת!

שָׁם תָּכִין לָהּ הַדְּרוֹר קִנָּהּ בָּרָמָה,

עַל שִׂפְתֵי גַג הֵיכָל, מִבְּלִי דַעַת,

כִּי עֶדְיוֹ תָּסִיר בַּטִּיחַ.

סְבִיב עַנְפֵי זָהָב תָּכִין תּוֹלַעַת

בֵּית מַטְוֶה לַחֹרֶף לְצֶאֱצָאֶיהָ.

גַּם אַתָּה בֵּין חָרְבוֹת עוֹלָם,

שִׁמְמוֹת הֵיכְלֵי תִפְאֶרֶת,

לְמַחְסֶה מִזֶּרֶם, לְצֵל מֵחֹרֶב,

תִּבְנֶה לְ מָעוֹן, בֶּן-אָדָם!

תִּתְעַנַּג עַל גַּלֵּי הָרְפָאִים! –

חֲיִי בַטּוֹב, אִשָּׁה מְאֻשָּׁרָה!

האשה:

לֹא תוֹאִיל פֹּה שָׁבֶת?

ההלך:

אֵל יִשְׁמָרְכֶם פֹּה אֹהֱלָה,

וִיבָרֵ גַּם בִּנְּכֶם סֶלָה!

האשה:

תְּהִי דַרְכְּ צָלֵחָה!

ההלך:

אָן תִּשְׂתָּרֵעַ הַמְּסִלָּה,

הָעוֹלָה פֹה עַל הֶהָרִים?

האשה:

חֶבְרוֹנָה.

ההלך:

הַרְחוֹקָה עוֹד דַּרְכִּי?

האשה:

שָׁלשׁ כִּבְרוֹת אָרֶץ.

ההלך:

הֲיִי בַטּוֹב!

הַיְשִׁירִי נָא דַרְכִּי, טֶבַע!

שִׁמְרִי נָא צַעֲדֵי הַהֵלֶ,

עֵת עַל גַּלֵּי הֵיכָלִים

מִקָּדְשֵׁי עֶלְיוֹן,

בָּדָד אָנוּעַ.

מֵרוּחַ צָפוֹן וְקָרָה,

הָכִינִי לִי מַחְסֶה וָסָתֶר,

מִקַּרְנֵי שֶׁמֶשׁ צָהֳרָיִם –

נֹעַם צֵל יַעַר הַתְּמָרִים.

וּבְעֵת אָשׁוּבָה,

לִפְנוֹת עֶרֶב,

לִמְעוֹנִי,

בִּנְטוֹת קַוֵּי שֶׁמֶשׁ יָמָּה;

אֶמְצָא נָא רַעְיָה אֲהוּבָה,

וּבְחֵיקָהּ יֶלֶד נָעִים!

כסלו, תרמ"ה. ראדושקאוויץ.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה