הַכֹּל הָבֶל! / מרדכי צבי מאנה
(לענוי)
עַד מָתַי, בֶּן
אָדָם, תַּחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת,
לִרְדּוֹף גַּם
לְהִלָּחֵם מִבְּלִי כָל מָנוֹחַ?
הַעַד יוֹם מוֹתְ
עוֹד תִּשְׁאַף נִשְׂגָּבוֹת?
אָז לָרוּץ הָלְאָה
לֹא עוֹד תַּעֲצָר כֹּחַ!
שָׂא נָא עֵינֶי
עַל הֲדַר הָאָבִיב,
אוֹצְרוֹת כָּל
חֶמְדָּה לְ עַתָּה נִפְתָּחוּ;
רַק אַתָּה עִוֵּר
לֹא תַבִּיט מִסָּבִיב,
וּלְבָבְ
חֶזְיוֹנֵי עָתִיד יִקָּחוּ!
שִׁירַת הַזָּמִיר
גַּם רֵיחַ כָּל פֶּרַח,
לֵב רֵעַ נֶאֱמָן
וּנְשִׁיקוֹת אֲהוּבָה,
אוֹתְ
יִקְרָאוּ! הַאִם לִבְּ קֶרַח?
תִּזְנַח מִיָּד
חַיֵּי נַחַת וְשׁוּבָה?
בִּלְבָבְ תִּקְוַת
שָׁוְא עָרְכָה מוֹקְדֶיהָ
תָּרוּץ חִישׁ
אִתְּ בִּמְשׁוּבָה נִצַּחַת,
תּוֹלִי אוֹתְ
שׁוֹלָל בְּנֹעַם מִלֶּיהָ:
שָׁם תַּשִּׂיג
מַטָּרָה, אשֶׁר וָנָחַת!
אִם כָּבוֹד
וּמִשְׂרָה וּזְהַב פַּרְוָיִם,
אִם חָכְמָה וָדַעַת
תַּפִּיל לְ חֶבֶל –
אַל תִּרְדּוֹף
אַחֲרֵימוֹ! וּפְקַח עֵינָיִם
וּרְאֵה כִּי
חָלַמְתָּ, כִּי הַכֹּל הָבֶל!
שׁוּר שָׁם
תִּקְוָתְ עוֹד תַּעֲמֹד מִנֶּגֶד,
וּכְבָר גָּדַלְתָּ,
בָּאתָ לִשְׁנוֹת גָּבֶר;
עַתָּה גַם הִיא
בְ, אֻמְלָל, תִּבְגֹּד בֶּגֶד,
תַּעֲזָבְ בָּדָד
עַל עֶבְרֵי פִי קָבֶר!
שָׁוְא תִּתְאַו אָז
חַיִּים בִּדְמִי יָמֶי,
עֵת עַל סַף
הַשַּׁחַת רַגְלְ נִצָּבֶת,
וּשְׂחוֹק
הַתִּקְוָה עוֹד תַּקְשִׁיב אָזְנֶ,
עַד תִּישַׁן נֵצַח
בִּזְרֹעוֹת הַמָּוֶת!
כסלו, תרמ"ה.
ראדושקאוויץ.