הַכֹּל הָבֶל! / מרדכי צבי מאנה

(לענוי)

עַד מָתַי, בֶּן אָדָם, תַּחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת,

לִרְדּוֹף גַּם לְהִלָּחֵם מִבְּלִי כָל מָנוֹחַ?

הַעַד יוֹם מוֹתְ עוֹד תִּשְׁאַף נִשְׂגָּבוֹת?

אָז לָרוּץ הָלְאָה לֹא עוֹד תַּעֲצָר כֹּחַ!

שָׂא נָא עֵינֶי עַל הֲדַר הָאָבִיב,

אוֹצְרוֹת כָּל חֶמְדָּה לְ עַתָּה נִפְתָּחוּ;

רַק אַתָּה עִוֵּר לֹא תַבִּיט מִסָּבִיב,

וּלְבָבְ חֶזְיוֹנֵי עָתִיד יִקָּחוּ!

שִׁירַת הַזָּמִיר גַּם רֵיחַ כָּל פֶּרַח,

לֵב רֵעַ נֶאֱמָן וּנְשִׁיקוֹת אֲהוּבָה,

אוֹתְ יִקְרָאוּ! הַאִם לִבְּ קֶרַח?

תִּזְנַח מִיָּד חַיֵּי נַחַת וְשׁוּבָה?

בִּלְבָבְ תִּקְוַת שָׁוְא עָרְכָה מוֹקְדֶיהָ

תָּרוּץ חִישׁ אִתְּ בִּמְשׁוּבָה נִצַּחַת,

תּוֹלִי אוֹתְ שׁוֹלָל בְּנֹעַם מִלֶּיהָ:

שָׁם תַּשִּׂיג מַטָּרָה, אשֶׁר וָנָחַת!

אִם כָּבוֹד וּמִשְׂרָה וּזְהַב פַּרְוָיִם,

אִם חָכְמָה וָדַעַת תַּפִּיל לְ חֶבֶל –

אַל תִּרְדּוֹף אַחֲרֵימוֹ! וּפְקַח עֵינָיִם

וּרְאֵה כִּי חָלַמְתָּ, כִּי הַכֹּל הָבֶל!

שׁוּר שָׁם תִּקְוָתְ עוֹד תַּעֲמֹד מִנֶּגֶד,

וּכְבָר גָּדַלְתָּ, בָּאתָ לִשְׁנוֹת גָּבֶר;

עַתָּה גַם הִיא בְ, אֻמְלָל, תִּבְגֹּד בֶּגֶד,

תַּעֲזָבְ בָּדָד עַל עֶבְרֵי פִי קָבֶר!

שָׁוְא תִּתְאַו אָז חַיִּים בִּדְמִי יָמֶי,

עֵת עַל סַף הַשַּׁחַת רַגְלְ נִצָּבֶת,

וּשְׂחוֹק הַתִּקְוָה עוֹד תַּקְשִׁיב אָזְנֶ,

עַד תִּישַׁן נֵצַח בִּזְרֹעוֹת הַמָּוֶת!

כסלו, תרמ"ה. ראדושקאוויץ.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה