עַכְבָּר קָטֹן, חַלָּשׁ, אִמּוֹ תֵּנִיקֵהוּ / מרדכי צבי מאנה

עַכְבָּר קָטֹן, חַלָּשׁ, אִמּוֹ תֵּנִיקֵהוּ,

בִּפְתוֹתֵי לֶחֶם נִקֻדִּים תָּמִיד תַּרְוֵהוּ.

בִּנְקִיק חוֹר בַּקִּיר, שָׁם שַׁאֲנָן יָנוּחַ;

בְּגָדְלוֹ יִתְאוֹנֵן כִּי פְחָדִים יִתְקְפוּהוּ:

הָאָדָם, הֶחָתוּל, מְנוּחָה יַדְרִיכוּהוּ!

לְהַשְׁמִידוֹ יֶאֱרוֹבוּ, רֶשֶׁת בְּכָל רוּחַ!...

הָאָדָם קָטֹן, חַלָּשׁ, אִמּוֹ תֵּנִיקֵהוּ,

בְּעֶרֶשׂ הַיַּלְדוּת שַׁאֲנָן אִמּוֹ תַּשְׁכִּיבֵהוּ,

תִּשָּׁקֵהוּ, תְּחַבְּקֵהוּ, תָּשִׁיר לוֹ שִׁיר נָעִים;

בְּגָדְלוֹ יִתְאוֹנֵן כִּי צָרוֹת יִתְקְפוּהוּ,

הַמַּחְסוֹר וְהַדְּאָגָה מְנוּחָה יַדְרִיכוּהוּ,

הֵם יָמִיתוּ רִגְשׁוֹתָיו, כָּל רֶגֶשׁ חַיִּים!...

שָׁם קַן צִפּוֹר בְּקִרְבּוֹ יָנוּחוּ צְעִירִים,

אִמָּם תְּסוֹכֵ עָלֵימוֹ, תְּיַשְׁנֵם בְּשִׁירִים,

לֹא תֵלֶא מֵעוּף לֶאֱסוֹף לָמוֹ תּוֹלָעִים;

עַל גּוֹזְלֶיהָ תְּרַחֵף תּוֹשִׁיט בְּפִיהָ

בְּאַהֲבָה אֶת הַצַּיִד אֲשֶׁר הֵבִיאָה,

הָרוּחַ חִנָּם יָנִיעַ, הֶאָח! עֶרֶשׂ נָעִים.

שָׁם אִישׁ רֹבֶה קַשָּׁת כּוֹנֵן חִצֵּיהוּ,

חִישׁ חִצָּיו יָעוּפוּ, וְהַקֵּן אַיֵּהוּ?...

הָאֵם עַל הַבָּנִים, בְּדָמָם יִתְבּוֹסָסוּ!

שָׁם פְּרִיץ חַיּוֹת שִׁנָּיו מְתֻלָּעִים,

בִּדְמֵי עוֹלָלִים אֵלֶּה קְרָבָיו מְמֻלָּאִים,

עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּם, לֹא עַוְלָה עָשׂוּ! –

שָׁם יִתְחוֹלֵל סַעַר, הָרִים מְפוֹצֵץ,

תַּחַת שׁוֹאָה יִתְגַּלְגָּל, כְּקֶטֶב יִתְרוֹצֵץ

וְיַעֲקֹר קֵן מִשֹּׁרֶשׁ, הָאֶפְרוֹחִים נֻפָּצוּ!

שָׁם עַיִט מְעוֹפֵף, וְטַרְפּוֹ בְּפִיהוּ,

אֵם אֶפְרוֹחִים רַכִּים הִיא תַשְׂבִּיעֵהוּ.

וְהֵם יִגְוְעוּ בְרָעָב, מִסְפַּר יְמֵיהֶם חֻצָּצוּ!...

בִּינָה, בֶּן אָדָם, אִישׁ נִבְעָר מִדַּעַת

אִם יָדְ בַּכֹּל משֶׁלֶת הִנְּ אַ תּוֹלַעַת.

חַלָּשׁ וְרָפֶה, מוּל סַעֲרַת הַתֵּבֵל!

צָרוֹת מַאֲלִיפוֹת, תַּחַת שׁוֹאָה יִתְגַּלְגָּלוּ

יַחֲרִימוּ, יַשְׁחִיתוּ, וְהֵם לֹא יִכְלוּ.

אִם בַּבֹּקֶר צָחַקְתָּ בָּעֶרֶב, הָהּ! הִנֵּה אֵבֶל! –

בִּהְיוֹתְ עוּל יָמִים אָז כַּבִּיר כֹּחֶ,

תִּשְׂחַק לַהֲמוֹן תֵּבֵל, בְּאִמְּ מִבְטָחֶ

וְתִגְדַּל, הָהּ! אָז הִנְּ אֵין אוֹנִים,

תִּדְכֶּה, תָּשׁוּחַ תַּחַת סֵבֶל צָרוֹתֶי,

תִּקְרָא נוֹאָשׁ, כָּל יְמֵי חַיֶּי

לֹא תָכִיל כֹּחַ מוּל מִקְרִים שׁוֹנִים.

כְּמִקְרֵה קַן צִפּוֹר כֵּן מִקְרֵה בֵיתֶ:

הָאֵיד יָסֹל דַּרְכּוֹ לַעֲבוֹר עָלֶי,

שָׁם עָשִׁיר, אֶבְיוֹן, נְגִידִים, עֲנִיִּים!

שָׁם בַּיִת הָפוּ עֵינַי תֶּחֱזֶינָה,

שָׁם אֶבְיוֹן גּוֵֹעַ עֵינַי תִּרְאֶינָה,

שָׁם רוֹצֵחַ בַּסֵּתֶר שׁוֹאֵף דְּמֵי נְקִיִּים.

לוּ כְּחֶבֶל הַצִּפּוֹר כֵּן גַּם גּוֹרָלֵנוּ –

אָז מְאֻשָּׁרִים הָיִינוּ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ,

הִיא לֹא תֵדַע צַעַר, נְהִי וְקִינָה.

הֲלֹא כָּל יָמֶיהָ לְשִׂמְחָה תוֹצָאוֹת,

לֹא תִדְאַג לֶעָתִיד, לֹא תֵדַע הַבָּאוֹת,

תְּבַלֶּה מִסְפַּר יָמֶיהָ בְּקוֹל רִנָּה.

אַ אֱנוֹשׁ אָנוֹשׁ גֶּבֶר אֵין כֹּחַ,

בִּמְעַט יְמֵי חַיָּיו לֹא יִמְצָא מָנוֹחַ.

הַדְּאָגוֹת יְטַלְטְלוּהוּ טַלְטֵלָה גָבֶר

מִימֵי נְעוּרָיו מֵעֵת יִפְקַח עֵינֵיהוּ,

אָז שַׁלְוָתוֹ נֶעְדָּרָה, הַדְּאָגָה תִתְקְפֵהוּ,

תִּתְקְפֵהוּ, תְּלַוֵּהוּ עַד רִדְתּוֹ קָבֶר.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה