על הרי ווילנא / מרדכי צבי מאנה

עַל הָרֵי וִוילְנָא

מרדכי צבי מאנה

עַל הָרֵי וִוילְנָא יָצָאתִי לָשׂוּחַ,

וַעֲלוֹת הֶעְפַּלְתִּי עַד גִּבְעוֹת תַּלְפִּיּוֹת;

פֹּה שֶׁקֶט, פֹּה רוּחַ נָעִים יָפוחַ

וִיצוּעֵי דֶשֶׁא פֹּה תַחְתַּי בַּיְרִיעוֹת.

מִיַּם רוּחַ צַח שֶׁאפְתִּי כָל מֶגֶד,

כִּנְשָׁרִים לַמָּרוֹם נִשְׂאוּ רַעְיוֹנַי,

מַחֲזוֹת הַטֶּבַע לִי צָחֲקוּ מִנֶּגֶד,

גַּם וִוילְנָא בָעֵמֶק פֹּה נֶגֶד עֵינַי.

הָלְאָה מִתֵּבֵל, הַרְחֵק מִתְּלָאָה,

עַל רֹאשׁ הַרֵי חֶמֶד בָּדָד אֶשְׁכֹּנָּה;

הַחֲלִיפִי פֹּה כֹחַ, נַפְשִׁי נַהֲלָאָה!

וּגְשׁוּ, שׁוֹשַׁנַּי, שַׁעֲשׁוּעֵי אַתֵּנָה!

אַךְ פִּתְאֹם זִכְרוֹנוֹת יַחְדָּו נוֹעָדוּ,

מִתְּהוֹם עָבָר עָלוּ וַיַּחֲרִידוּנִי;

פֹה פֹה עַל הֶהַרִים אוֹהֲבַי צָעָדוּ,

מִנְּעִימוֹת שָׁמַיִם פֹּה הִטְעִימוּנִי.

כָּל בַּד, כָּל עָנָף זִכְרוֹנוֹת יַבִּיעוּ,

כָּל צֶמַח, כָּל נֶטַע רְגָשׁוֹת יָעִירוּ;

כָּל צִפּוֹר, כָּל כָּנָף לִבִּי יָנִיעוּ,

הֵן אַכִּיר שִׁירָתָם שֶׁפֹּה יָשִׁירוּ.

הֵן אַכִּיר שִׁירָתָם, שִׁירָה רוֹמֵמָה,

עֵת גַּם אָזְנֵי אוֹהֲבַי קוֹלָהּ הֶאֱזִינוּ;

עֵת יַחְדָּו שָׁתִינוּ כוֹס אַהֲבָה נָעֵמָה

לַהֲקוֹת צִפֳּרִים לִבֵּנוּ הִרְנִינוּ.

פֹּה יָפִיץ פַּלְגֵי זִיו נַחַל נוֹבֵעַ,

רַגְלֵי הָהָר יִשּׁק אָרְחוֹת דַּרְכֵּהוּ;

לָמָּה הִנְּךָ בוֹדֵד? הִנְנִי שׁוֹמֵעַ,

קוֹל תּוּגָה עוֹלֶה מִזִרְמַת מֵימֵיהוּ.

פֹּה אַלּוֹנֵי זֹקֶן רֹאשָׁם יָרִימוּ,

אָן תֵּתַע, גַּלְמוּד? בָּעֶצֶב יִשְׁאָלוּ;

פֹּה רָב שׁוֹשָׁנִים כַּתּוֹלָע יַאְדִּימוּ.

בִּצְחוֹק שִׂפְתוֹתֵיהֶם לֹא עוֹד יִצְהָלוּ!

וַתַּצֵּת נַפְשִׁי שַׁלְהֶבֶת נִצַּחַת,

לִשְׁחָקִים הִרְקִיעָה הָלְאָה פָּרָחֶת;

הוֹי, הֵן בִּלְבָבִי אֵשׁ אַהֲבָה קוֹדַחַת!

הֵן נַפְשִׁי גוֹעֶשֶׁת מִגֵּו נִדְעָכָה.

10.

אֶל וַוארְשָׁא, בֶּערְלִין גַּם וִוין הַמַּעֲטִירָה,

אֶל כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ אוֹהֲבַי נִפְזָרוּ;

וַאֲנִי פֹּה אֶתְעַלֵּס? וַאֲנִי אָשִׁירָה?

הַאִם שַׁעֲשׁוּעִים לִי פֹּה עוֹד נִשְׁאָרוּ?

11.

חוּשִׁי נַפְשִׁי, לִמְעוֹנֵךְ בּשְׁאוֹן קָרֶת,

וּקְחִי קֶסֶת סוֹפְרִים, עֵט גַּם גִּלָּיוֹן!

שִׁפְכִי רִגְשׁוֹתַיִךְ, נֶפֶשׁ נֶעְכָּרֶת,

אֶל אוֹהֲבַיִךְ שִׁלְחִי מֵיטַב הִגָּיוֹן.

12.

קוֹלֵךְ יַאֲזִינוּ גַּם לַעֲנוֹת יָחִישׁוּ,

אָז תִּשְׁמְעִי קוֹלָם, קוֹל לָךְ מַה נָּעִים!

וּבְרִית אַהֲבַתְכֶם אָז לֹא עוֹד יַחֲלִישׁוּ

כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ גַֹם אַפְסֵי שָׁמָיִם!

בסוף ימי הקיץ, תר"ם, ווילנא.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה