תְּפִלַֹת הַשַּׁחַר

מרדכי צבי מאנה

1.

הַשַּׁחַר מִקָּדִים יָפִיץ חֵן זֹהַר.

רֶשֶׁת עָבֵי סַפִּיר עַל כִּפַּת טֹהַר,

רוּחַ צַח מִשּׁפָיִם אַט אַט יִפוּחַ;

רָאשֵׁי הֶהָרִים יָפֹזוּ יִנְהָרוּ

הַצְּלָלִים נָסוּ בַּעַמָקִים נִסְתָּרוּ,

נֹגָה אוֹר שַׁדַּי עַל תֵּבֵל זָרוּחַ.

2

הַשּׁמֶשׁ עָלָה – הַצִּפֳרִים הֵקִיצוּ,

לַטִּיף מַנְגִּינוֹת צוּף אֶל אֵל יָאִיצוּ,

גַּם כָּל הַיְּצוּר אֶל אֵל יִשּׂא כַפָּיִם;

שִׂפְתֵי הָעֳפָאִים יִתְלַחֲשׁוּ בִדְמָמָה,

אֲרָזִים וְאַלּוֹנִים יִרְעֲדוּ בָרָמָה,

וּתְפִלַּת הַשַּׁחַר עוֹלָה שָׁמָיִם

3.

וּבְמִקְדַּשׁ אֵל עַתָּה תֵּבֵל נִהְיָתָה,

שִׁמְשָׁהּ כַּמְּנוֹרָה, קֹדֶשׁ אַדְמָתָהּ,

כִּקְטֹרֶת קִיטוֹרָהּ, וּכְמִזְבְּחוֹת הָרֶיהָ;

אַתָּה הַכֹּהֵן, בֶּן אָדָם, אַיֶּכָּה?

עוֹדְךָ עַל עֶרֶשׂ עוֹד נִרְדָּם הִנֶךָ!

וּכְבָר אוֹר תֵּבֵל יַרְנִין כָּל בָּנֶיהָ

4.

הִנֵּנִי, הִנֵּנִי, שַׁחַר אָעִירָה,

וּבְמִקְדַּשׁ אֵל בָּדָד אֶבְכֶּה, אָשִׁירָה

וּלְיוֹצֵר כָּל הַיְצוּר עֵינַי תִשְׁעֶינָה!

הִנְנִי פֹה בָדָד עַל הָר, עַל מִזְבֵּחַ,

אַקְטִיר לִבִּי כָלִיל עוֹלַת נִיחוֹחַ,

קָחֶנָּה שַׁדַּי, קָחֶנָּה וּרְצֶנָּה! –

בימי האביב תר"מ, ווילנא, סיון.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה