הלא זה דברי אל ילד
שעשועים ומטיב נגן, כי האמת אהובה מאנה לענות מפני ותבז לו, ויהי
כאשר זמם לכבות את האהבה, אני תמכתיו בימין צדקי להכין אותה ולסעדה / אפרים לוצאטו
אָמְנָם, דּוֹדִי
נָעִים, מֵאָז עַד הֵנָה
הוֹאַלְתָּ וַתִּסְבֹּל כָּל צִיר, כָּל-חֶבֶל,
הָיִיתָ כִּמְעֻנֶּה, כָּלֻא בַכֶּבֶל,
וַתֵּתַע בִּשְׂעִיפִים הֵנָה וָהֵנָה;
לֵךְ נָא אֶל
הָעַלְמָה, וּשְׁאַל מִמֶּנָּה
אֶשְׁכַּר הָעִצָּבוֹן וּפְרִי הַסֶּבֶל,
בֹּא תַחַת חַלּוֹנָהּ הַכֵּה הַנֵּבֶל,
כִּי מֵיתָרִים הָהֵם זִקִּים תִּהְיֶינָה.
אוּלַי תָּשִׁיב
אֵלַי: שָׁאַפְתִּי נַחַת,
טוֹב לִי לִשְׁבּוֹר עֻלִּי לָצֵאת מִכֶּלֶא,
מַה זֶה הֶבֶל אִיגַע לָמוּת לַשַׁחַת?
אָכֵן אַנְשֵׁי
זִמְרָה בָרוּר הִגִּידוּ,
כִּי אִם אוֹהֵב תָּמִים יֹאמַר כָּאֵלֶּה
אֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ אָבַד מֵעִם קוּפִּידוֹ.