החקים והמשפטים אשר
יעשה אותם האדם וחי בהם / אפרים לוצאטו
מִי זֶה הָאִישׁ
שֹׁחֵר שָׁלוֹם עַד קֶבֶר
לָשֶׁבֶת בֶּטַח כָּל-יָמָיו מִסַּעַר,
פֹּה בִדְרָכַי תֵּלֵךְ אַל תֵּט אֶל עֶבֶר,
כִּי זֶה הֵיכַל כָּל-טוּב, אַף זֶה הַשַּׁעַר:
עַל הוֹן תָּשִׂישׂ
רַק לֹא תֵחַת עַל שֶׁבֶר,
אַתָּה תֶחְכָּם רַק לֹא תָבוּז אִישׁ בַּעַר,
בַּנֹעַם תִּתְרָאֶה לִקְרַאת כָּל-גֶּבֶר,
אֶת הַיָּשִׁישׁ תֶּהְדַּר, תָּחוֹן הַנַּעַר.
אַל נָא תֶהְגֶּה
אִם לֹא תִשְׁפֹּט כָּל-אֹמֶר,
אַל נָא תִשְׁפֹּט אִם לֹא תַחְקֹר כָּל-טַעַם,
אַל נָא תַחְקֹר אֶת הַנִּשְׂגָּב מֵחֹמֶר.
אִם יֵשׁ עָוְלָתָה
בָךְ אַחֵר אַל תֹּכַח,
אִם זָר שִׁמְךָ נִאֵץ אַל תַּט בַּזַּעַם,
שִׁיתָה תָמִיד יִרְאַת שַׁדַּי אֶל נֹכַח.