השיר הזה לשונו חרב חדה, ורופאים משחק לו / אפרים לוצאטו

 

רוֹפֵא, יְמִין יָדָיו צֳרִי כוֹתֶבֶת,

וּשְׂמֹאל מְלֹא כַפָּהּ כְּבָר הִצִּיעָה;

יִבְטַח אֲרוּכָתוֹ לְכָל-עַצֶּבֶת,

נֶחְפָּז יְקַבֵּל פָּז, וּבַל הִגִּיעָה.

 

אִם נַעֲרָה תִּתְחַל, יְאַחֵר שֶׁבֶת

עַל יַרְכְּתֵי עַרְשָׂהּ עֲדֵי הִרְגִיעָה;

אַךְ אִם זְקֵנָה הִיא אֲשֶׁר כּוֹאֶבֶת,

יַשְׁלִים פְּקוּדָתוֹ בְעַד אַרְגִּיעָה.

 

עֵת אֶחֱזֶה יָדוֹ, אֲֹשֶר הִפִּילָה

יוֹם יוֹם, לְפִי נוֹצָה, חֲלָלִים אֶלֶף,

בֵּינוֹ וּבֵין שֹׁטֵר מְעַט אַבְדִילָה

 

רַק מֶה? הֲלֹא עֶרְכָּם רְחֹקָה, עֵקֶב

כִּי הוּא יְמוֹתֵת רַק עֲנוֹּשֵי סֶלֶף,

זֶה יַהֲרֹג נָקִי וְנָשָׂא עֵקֶב.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה