מנחה היא שלוחה
ליעלת חן, כשך חמת אביה ואמה,
ולא חשכו את שאהבה נפשה ממנה / אפרים לוצאטו
אֶל הַר הַמּוֹר לֵאמוֹר
מִזְמוֹר הֵן בָּאתִי,
וּרְאִי נִיב זֶה נִבְזֶה יַזֶּה עָלַיִךְ;
רַק הַשִּׁירָה, סָרָה, שָׂרָה שָׂרָתִי,
מַתַּן נָבָל, כִּי בַל יוּבַל אֵלַיִךְ.
לִפְנֵי שִׁפְעַת יִפְעָה
נִבְעַת יָצָאתִי,
כָּל חֵן נִכְרַת לִקְרַאת הַדְרַת כֵּלַיִךְ;
אֶת צוּף לִקְחֵךְ כָּל-חֵיךְ לוֹחֵךְ מָצָאתִי,
כָּל-לֵב הַקָּר נִדְקַר בִּיקַר מִלַּיִךְ.
אִיֹש הַנָּבָר גָּבַר,
וּכְבָר הַחֶבֶל
אֶת הַחָתָן נָתָן נָתַן הַפַּעַם,
בָּךְ כִּמְצַחֵק עַל חֵיק, הַרְחֵק כָּל-אֶבֶל.
אִישׁ שַׁעְשׁוּעִים,
נָעִים, אַף עִם טוֹב טַעַם;
יָדוֹ תַעְגַּב עַל גַּב עֻגָב וָנֶבֶל,
וּבְכָל פִּנָּה רִנָּה, פִּנָּה הַזַּעַם.