ואני בבואי מפאדובה
מתה עלי רחל / אפרים לוצאטו
הוֹי עָיְפָה נַפְשִׁי
מְאֹד וַתֵּלַהּ,
וּבְסַעֲרַת לֵבָב אֲנִי אִתָּפֶשׂ!
עַד בֹּא חֲלִיפָתִי אֲמָרֵר סֶלָה,
וּשְׁאוֹל אֲנִי אֶשְׁאַל אֲֹשֶר אִנָּפֶשׁ!
הוֹי הַכְּאֵב גָּדַל!
כְּאֵש אוֹכֵלָה
נֶעֱצַר בְּעַצְמוֹתַי וּבָא עַד נָפֶשׁ!
רָחֵל אֲהוּבָתִי תְמוֹל הֵחֵלָה,
הַיּוֹם בְּפֶתַע גָוְעָה וָאָפֶס!
רֵעַי, מְיֻדָּעַי,
אֲהָהּ חָנוּנִי,
הַשְׁלֵךְ נְבֵלָתִי בְגֵיא צַלְמָוֶת,
כִּי נָפְלוּ עָלַי מְהוּמוֹת מָוֶת!
אוֹ אֶל שְׁמֵי מָרוֹם
עֲלוֹת הוֹרוּנִי,
כִּי שָׁם אֱיָלוּתִי! אֲהָהּ אֶרְאֶנָּה!
לוּ הֶחֱזַקְתִּי בָּהּ וְלֹא אַרְפֶּנָּה!