נגד צחוק הקרטי / אפרים לוצאטו
עַד אָן צְחוֹק יַשְׁרֵשׁ וְיִפְרֶה נֶצֶר?
עַד אָן בְּצִלּוֹ יֶחְסֶה כָל גֶּבֶר?
בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא וְיוֹרֵשׁ עֶצֶר
אֶל מַחֲנֵה רִיבוֹת וְעַל כָּל שֶׁבֶר.
יָמִיר הֲלֹא זָהָב בְּשִׁקְלֵי כֶסֶף
כֶּסֶף מְזֻקָּק יַחֲלִיף בִּנְחוֹשֶׁת:
יִתּוֹם נְחוֹשֶׁת זֶה בְּשֶׁצֶף קֶצֶף
יִלְבַּשׁ מְצַחֵק אָז מְעִילֵי בוֹשֶׁת!
כָּל תּוֹעֲבוֹת לִבּוֹ אֲנִי הִכַּרְתּי
יוֹם בָּא בְצֵל בֵּיתִי כְּמוֹ אוֹרֵחַ
וָאֶחֱזֶה כַּסְפִּי כְּצֵל בּוֹרֵחַ.
וָאֹמְרָה: אָרוּר צְחוֹק הַקַּרְטִי
לֵב סוּר וְלֹא תָסוּר, זְכוֹר אַל תֵּפֶן
כִּי לֹא לְאִישׁ נָזִיר קְרוֹב אֶל גֶּפֶן.