שני שפטים / שמעון שמואל פרוג / אברהם לוינסון

שְׁנֵי שְׁפָטִים / שמעון שמואל פרוג

תרגם אברהם לוינסון

שְׁנֵי שְׁפָטִים בָּאָרֶץ אֵל הִשְׁלִיחַ.

דְּבַר-תּוֹרָתֵנוּ הַמְיַסֵּר וְהַמּוֹכִיחַ

קוֹרוֹתֵיהֶם מָסוֹר יִמְסֹר

מֵעַם לְעָם, מִדּוֹר לְדוֹר:

עֵת הִשְׁתַּלֵּט הַחֵטְא בִּמְלֹא עוֹלָם, חֵטְא מָוֶת,

וּבֶן-אָדָם צָעִיר שַׁח לְפָנָיו כָּעָבֶד,

וְכָל נַפְשׁוֹ וְכָל כֹּחוֹ

הַקְרֵב הִקְרִיב עַל מִזְבְּחוֹ,

וְהַמַּלְאָךְ שַׁפְרִיר-הַתְּכֵלֶת הַגָּבוֹהַּ

עָזַב, וּמִסֻּכּוֹת-שָׁלוֹם בְּגַן-אֱלֹהַּ

יָרַד עַל אֲדָמָה חוֹטֵאת

וַיְהִי שֻׁתַּף-אָדָם לַחֵטְא, –

בָּקְעוּ מַעְיְנוֹת תְּהוֹם, וַאֲרֻבּוֹת שָׁמַיִם

נִפְתָּחוּ; בָּא מַבּוּל וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם

וּבֶן-אָדָם חוֹטֵא נִשְׁמַד

מֵעַל פְּנֵי-אֲדָמָה לָעַד.

אוּלָם עֵת נֹחַ לְבוֹנָה בְּחִיל-כַּפַּיִם

הִקְטִיר וְהִתְפַּלֵּל, וַיַּרְא אֲדוֹן-שָׁמַיִם

וְהִנֵּה כָּל הַר וָגַיְא שָׁמֵם,

עוֹלָם יָתוֹם – וַיִּנָּחֵם...

וּמִמָּרוֹם עָלָה קוֹל-תְּרוּעָה רַב-כֹּחַ,

קוֹל-הַבּוֹרֵא: "נִשְׁבַּעְתִּי, לֹא אוֹסִיף לִשְׁלֹחַ

עַל מִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי-אָדָם

זוֹ הַתּוֹכַחַת עַד עוֹלָם..."

חָלְפוּ דוֹרוֹת. וְשׁוּב בִּימִין-קָדְשׁוֹ אֱלֹהַּ

יִסֵּר עוֹלָם חוֹטֵא... אוּלָם בִּמְחִיר גָּבֹהַּ

נָשֹׂא נָשָׂא בֶּן-הַתְּמוּתָה

חֶטְאוֹ הָרַב אֲשֶׁר חָטָא.

בְּאֶרֶץ הַשִּׁנְעָר הוּקַם מִגְדָּל, הִגִּיעַ

בְּגֹבַהּ צַמַּרְתּוֹ מֵעַל עָבֵי רָקִיעַ.

וְלֵב אֶחָד לֻכְּדוּ עַמִּים

וְהֵרִימוּ נֶגֶד מְרוֹמִים

אֶגְרוֹף נוֹעָז... פִּתְאֹם נָדַם אָדָם; בְּפִיהוּ

קָפְאָה לָשׁוֹן חַיָּה... בֵּן לֹא מָצָא אָבִיהוּ,

אָח לְאָחִיו הָיָה כְזָר,

אִישׁ לְרֵעֵהוּ לֹא נִכָּר.

וּגְבַהּ-הַמִּגְדָּלִים נָפַל! אֵל-נְקָמָה אָז

עַל גֶּזַע בְּנֵי-אָדָם הִבִּיט זוֹעֵם וּבְכַעַס,

שָׁמַע שַׁוְעָם וְהֵאָנְחָם,

אַךְ עַל מַעֲשֵׂהוּ לֹא נִחָם!

רָאָה עוֹלָם רַב-פֶּשַׁע אֵל מוֹכִיחַ

וְלֹא נִחָם. אֲהָהּ! הַפַּעַם לֹא הִבְטִיחַ,

כִּי לֹא יָשׁוּב יוֹם-עֲבָרוֹת,

בּוֹ נֶהֱרַס מִגְדַּל-נִמְרֹד.

וְהַגַּלְגַּל חוֹזֵר... וְעַד הַיּוֹם עֲדֶנָּה

עֵינַי אֶת קָרְבְּנוֹת-הַתּוֹכֵחָה תִּרְאֶינָה

בְּעֶצֶב וְיֵאוּשׁ... וּמִי

הוּא זֶה, הֲלֹא אַתָּה, עַמִּי?

מַחֲשֶׁבֶת נִשְׂגָּבָה אַךְ בְּלִבְּךָ צוֹמַחַת,

אַךְ קוֹל יִקְרָאֲךָ קַבֵּץ בָּנֶיךָ יַחַד

לְמַעֲשֶׂה כַבִּיר מְאֻחָד.

פִּתְאֹם – אֲהָהּ! קָם הַמִּשְׁפָּט.

קֻיָּם בְּךָ מִשְׁפָּט אָיֹם בִּגְזַר-אֱלֹהַּ

וְהַכֹּל כֻּסָּה עֵיפָה, הַכֹּל חָזַר לְתֹהוּ;

אָח אֶת אָחִיהוּ לֹא יֶהְדַּר,

אִישׁ לְרֵעֵהוּ לֹא נִכַּר.

וּלְפֶתַע נֶהֱרָס, נֶחְרָב הַכֹּל; יוֹרֶדֶת

שׁוּב חֲשֵׁכָה סָבִיב, עִקֶּשֶׁת וּמַתְמֶדֶת;

וְעֹל יָגוֹן וְעִנּוּיִים –

מְנָת כּוֹסְךָ הוּא בַחַיִּים.

וְשׁוּב הַלַּיְלָה בָּא, שׁוּב אֹפֶל מִשְׂתָּרֵעַ,

וְדָל-אוֹנִים נָפֹל תִּפֹּל, וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ,

לְאָן תִּפְנֶה, לְמָה תוֹחִיל

וְאֵין תִּקְוָה וְאֵין שְׁבִיל...

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה