שָׁלַחְתִּי זְמִירוֹתָי / אלתר לוין
(אסף הלוי איש ירושלים)
ה
לִזְבוּל שִׁיר
עַתִּיק, שִׁיר עִבְרִי יִרְעָמָה,
שִׁיר פֶּלִי, שִׁיר
קֹדֶשׁ, לְאֵל-אֵלִים הַשִׁיר;
לִזְבוּל בַּת
הֶחָזוֹן וְעֶרֶשׂ הַנְשָׁמָה –
שָׁלַחְתִּי
זְמִירוֹתַי עַל כַּנְפֵי הַשּׁיר!
לִזְבוּל שֶׁמֶשׁ
אוֹר לֹא חָדַל מִקְסָמוֹ,
זָהֳרֵי כוֹכָבִים
לֹא פָסְקוּ הָרְמָזִים;
לִזְבוּל עַם
הַדּוֹרוֹת צָמְחוּ מִדָּמוֹ
נְבִיאִים
וּקְדוֹשִׁים וּמַלְכֵי הָרָזִים;
לִזְבוּל שָׁלוֹם
נִצְחִי וּמְנוּחַת עוֹלָמִים,
לִזְבוּל שְׁכִינַת
אֵלִי שָׁם יַךְ כָּל נְעִים –
שָׁלַחְתִּי
זְמִירוֹתַי, לִזְבוּל שׁוֹכֵן רָמִים,
לְאֶרֶץ אֲדֹנָי,
בָּהּ מַכֶּה כָּל נִים!