יְתוֹמֵי חֲצוֹת /
אלתר לוין
לִי צָלִיל
הַנּוֹתֵן רַב יֶתֶר מִנִּיבִים,
לִי כֵהוּת
הַמְּאִירָה רַב יֶתֶר מִזִּיוִים,
לִי נֶפֶשׁ
מִזְדַּעְזְעָה לִנְגִינוֹת הַנֶּשֶׁף,
לִי נְשָׁמָה
הַקּוֹלְטָה וּנְטוּיָה רַב קֶשֶׁב;
לִי הֵדִים
לַצָּלִיל מִתְפַּשְּׁטִים בַּלֵּילוֹת
מֵעִנְבַל
הַפַּעֲמוֹן עַל קִרְיַת הַדּוֹרוֹת;
הַקּוֹלוֹת
מִתְפָּרְצִים, מִתְגַּנְּבִים גַּלְמוּדִים,
מִתְיַתְּמִים,
נִקְפָּאִים כְּמַרְמָרֵי עַמּוּדִים;
שׁוֹלְחִים הַלְּשׁוֹנוֹת
מוּל מַרְאוֹת הַסַּהַר
הַמֵּת לוֹ, גֹּוֵעַ
בְּעִצָּבוֹן וָצָעַר;
בַּעֲרָפֶל יִמֹּגּוֹ,
מִשְׁתַּבְּרִים כָּרְשָׁפִים,
נִבְלָעִים בֵּין הָרִים
בְּאַפְלוּלֵי הַנְּשָׁפִים...
מִי יִשְׁמַע, מִי
יָנוּד לַצָּלִיל הַבּוֹכֶה?
אַשְׁרֵהוּ
הַמַּאֲזִין! אַשְּׁרוּנִי הַזּוֹכֶה
לִשְׁמוֹעַ קוֹל
פַּעֲמוֹן, קוֹל הֵדִים וּצְלִילִים
בַּלֵּילוֹת
מּתְלַבְּנִים, לֵיל פֶּלִי, אֱלִילִים!
לִי צָלִיל
הַנּוֹתֵן רַב יֶתֶר מִנִּיבִים,
לִי כֵהוּת
הַמְּאִירָה רַב יֶתֶר מִזִּיוִים,
לִי לֵבָב וּרְחָשִׁים
בַּלַּיְלָה הָעַרְעָר,
מִיְתוֹמֵי מִגְדָּלַי
עַל בִּכְיוֹ יִתְעַרְעָר!..