מְלָכִים / אלתר
לוין
בִּכְרָה קַלָּה טְעוּנָה
רֵיחוֹת מִזְרָח
עִם בָּשְׂמֵי קֶדֶם
וְנִיחוֹחָיו
בָּאָה מִן הַדָּרוֹם;
בַּת מֶלֶךְ מְקֻשָּׁטָה
עֲטוּפַת צְנִיף הַזָּהָב,
תֹּף קַשְׁקַשִּׁים
בְּיָדֶיהָ
מִתְקַרָבֶת.
לֶאָן, מַלְכַּת יְמוֹת
קְדוּמִים?..
מֵעַרְבוֹת צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ
בָּאתִי
פְּעָמַי מִן הֶהָרִים;
שְׁלוֹם עֲרָבָה, חֵרוּת
הַגְּאֵיוֹנִים
וּדְבַר הָאֵל לָכֶם
הֵבֵאתִי!
שׁוּבוּ! שָׁוְא שָׁלְטוּ
הָעֲבָדִים
וּשְׁפָחוֹת לוֹבְשׁוֹת
צִיץ
שָׁוְא כִי תִפְקֹדנָה
עַל הַלְּבָבוֹת.
אֵלָי! וּנְגַעְתֶּם
בְּשַׁרְבִיטִי,
קֶשֶׁת הָאַרְגָּמָן
הֲדוֹם אֵל מִתְחַדֵּשׁ,
וְאַחֲרַי, מוּל שֶׁמֶשׁ
הָעֲרָבָה
וְחֵרוּת הַגְּאֵיוֹנִים–
תּוּבָלוּן!