לבקרי / אלתר לוין (אסף הלוי איש ירושלים)

לִבְקָרִי / אלתר לוין (אסף הלוי איש ירושלים)

טו

חֲרֹש, חֲרָֹש נָא, בְּקָרִי, תַּלְמֵי נַחֲלָה, מְכוּרוֹת אֶרֶץ אָבוֹת!..

הֱיֵה בָרוּךְ בְּקָרִי, חוֹרֵשׁ נֶאֱמָן, עוֹבֵד אַדְמַת קֹדֶשׁ!

חָלִילָה, מַקְלִי, מַקֵּל חוֹבְלִים, מַלְמַד יַעֲשֶׂה רָעוֹת:

הִשּׁמֵר, מַקְלִי, אַל לְךָ הַכּוֹת! בְּהֶמְתִּי תָבִין אֹמֶר,

תָּבִין קְרִיאָה, חוֹבַת עֶלְיוֹן, לִמְשֹׁךְ, לִמְשֹׁךְ בַּמַּחֲרֵשָׁה,

לַחֲרֹש יָפֶה וּלְפַלֵּחַ אֲחֻזַּת קַרְקַע, נַחֲלַת קְדוּמִים, –

חֲרֹשֲ, חֲרָֹש-נָא, בְּקָרִי, סֵמֶל קְדוּשָׁה, נֵס עֲבָרִים!...

הִנְּךָ מוֹשֵׁךְ, בְּקָרִי נֶאֱמָן, אוֹתְךָ אֶרְאֶה בַחֲזוֹנִי:

צִפּוּיֵי זָהָב הַקַּרְנַיִם, עֲטוּרוֹת זַיִת, הוֹד כְּתָרִים,

סַלֵּי זָהָב, סַל בִּכּוּרִים, עָטוּי גֵּוְךָ קַלְתוֹת נְצָרִים!

הִנְּךָ הוֹלֵךְ, בְּקָרִי נֶאֱמָן, אוֹתְךָ אֶרְאֶה בַחֲלוֹמִי:

עוֹלֶה הָרִים, אֶל הַר צִיּוֹן, מַאֲזִין מִזְמוֹר אַנְשֵׁי מַעֲמָד,

מַקְשִׁיב שִׁירָה, רֹן הַלֵּוִי, הוֹלֵךְ רֹאשׁ וּמַכֶּה חָלִיל! – – –

בְּקָרִי! מַה יָקַרְתָּ לִי, מְעוֹרֵר רָזֵי קֶדֶם!

הַאוֹתְךָ יַכֵּה מַקְלִי חוֹבְלִים, אוֹתְךָ בְּקָרִי חֶמֶד?

יִשְׁמֹּר אֵלִי אֶת אֲדוֹנְךָ, כֹּה לֹא יֵעָשֶׂה לְעֶבֶד נֶאֱמָן!

עֶבֶד עַמִּי, עוֹבֵד אַרְצִי, חוֹרֵשׁ קַרְקַע עֲתִידוֹתָי,

זוֹרֵעַ זֶרַע נִיר אֻמָּתִי וּמַצְמִיחַ צִיץ תִּקְוֹתָי!

חָלִילָה לִי! הִשְׁתַּמֵּשׁ בִּבְשָׂרְךָ וְאַף-גַּם לִדְבַר מִצְוָה,

לְנַתַּח גֵוְךָ וּלְשַׁלַּח נֵתַח אֶל כָּל גְּבוּלוֹת אַרְצִי,

לֵאמֹר: "כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ, לְלֹא בָא לִתְשׁוּעַת עַמִּי!"

חָלִילָה לִי! אִם לֹא בָא עַמִּי, עַמִּי בַּגִּבּוֹרִים,

אֶקַּח מַקְלִי, מַקֵּל חוֹבְלִים, שׁוֹטִי, שׁוֹט הַמְּיַסְּרִים,

אוֹרִיד, אוֹרִיד מַקֵּל חוֹבְלִים וּבְכֹחַ עַל הַלְּבָבוֹת,

לְעוֹרֵר אוֹתָם, לִפְקֹד אוֹתָם, לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת,

לְהוֹרִיד שׁוֹטִי עֲלֵי עַמִּי, לְיַסֵּר אוֹתָם בָּעַקְרַבִּים,

מוּסַר אֵלִים הָעֶלְיוֹנִים, מוּסַר אֵלִים הָאַדִּירִים!

לֹא עָלֶיךָ מַקֵּל חוֹבְלִים, כִּי קָדוֹשׁ אַתָּה שׁוֹרִי,

קָדוֹשׁ אַתָּה אֶל אֵל עֻזִּי, מֻקְדָּשׁ לְמִזְבַּח אֵל הַצְּבָאוֹת –

חֲרֹש, חֲרֹש-נָא, בְקָרִי נֶאֱמָן, נִיר אֲבוֹתַי, מְכוּרוֹת אֶרֶץ קָדְשִׁי!