אֵל אַדִּיר לָהּ /
אלתר לוין
אֵל אַדִּיר
לַקִּרְיָה!
לֹא תֵדַע
הַסּוּפָה, הַחֶרֶב, כִּלָּיוֹן,
תִּשְׂחַק
לִמְשׁוּבַת הַדּוֹרוֹת הָאוֹיְבִים –
אֵין אָדָם וְסַעַר
בְּתוֹכָהּ יִמְשֹׁל:
אֵל אַדִּיר לָהּ!
אֵל אַדִּיר
לַקִּרְיָה!
אֵין כּוֹבְשִׁים
הַקִּרְיָה, לְרַגְלָהּ נִכְבָּשִׁים,
לֹא יֻצַּת
הֵיכָלָהּ כִּי כֻלָּהּ לֶהָבָה–
אֵין קֵיסָר
וָמֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ יִמְלֹךְ:
אֵל אַדִּיר לָהּ!
אֵל אַדִּיר
לַקִּרְיָה!
הִיא אֹחֲזָה
בִצְבָתָהּ לִבּוֹת הָעוֹלָם,
כֻּלָּם
מִתְעַשְּׁרִים מִזְּהַב דַּלְתוֹתֶיהָ –
אֵין אֵלּהּ בָּאֵלִים,
אֵין מַלְכָּהּ בַּמְּלָכִים:
אֵל אַדִּיר לָהּ!