וּמְעֻלָּף עֲלָטָה
וְצִנָּה...
וּמְעֻלָף עֲלָטָה
וְצִנָּה עוֹד תּוֹסֵס
שְׁבִיב נִדָּח
בְּקֶרֶן לִבָּתִי,
הַמְעוֹדֵד אֶת
רוּחִי הָרָפָה, הַגּוֹסֵס
וּמֵאִיר
מַחֲשַׁכֵּי נִשְׁמָתִי...
אַךְ אוֹי לוֹ
לַנִּיצוֹץ שֶׁפָּגְעָה בוֹ קָרָה,
שֶׁתּוֹעֶה
בַחֲשֵכָה יְחִידִי...
הֲיָקוּם, הֲיַעֲמֹד
בִּנְשָׁב בּוֹ סְעָרָה?
תִּקְוָתִי
הַבּוֹגְדָה, הַגִּידִי!
קוסטופול,
תרס"ו