לָעוֹטְיָה
אַל תָּבֹא
תְחִנָּתֵךְ, הָעוֹטְיָה, לַמָּרוֹם;
קֹר-בַּרְזֶל – נִשְׁמָתוֹ,
וְעֵינוֹ – שְׁחוֹר-קֶצֶף!
גַּם שֶׁמֶשׁ
מַה-יִּסְכֹּן? הֲיָחוּשׁ, הֲיָבִין
זֶה
אַכְזַר-הַשַּׁלְוָה מַה-טִּיבוֹ שֶׁל עֶצֶב?
וּלְסוּפוֹת-הַזָּדוֹן
וּלְגֵאוּת-הַיַּמִּים
אַל תֹּאבַד,
עֲשׁוּקָה, זֹה דִמְעַת אֲמִתֵּךְ,
אֵין חֶסֶד
וְרַחֲמִים בִּשְׁרִירוּת רְצוֹנָם
וּדְכִי
מִשְׁבְּרֵיהֶם עַד-נֶצַח יְחִתֵּךְ...
וּנְשִׁיבָה
מְחַיָּה כְּרֶטֶט כִּי תַעַבְרֵךְ
וְרָגַע אֶת לִבֵּךְ
שַׁעֲשׁוּעַ-רָז נָעִים –
אַל שָׂשׂוֹן
לְחִנָּם, אַל הַשְׁלוֹת הַנֶּפֶשׁ;
לֹא בְּשׂוֹרָה הִיא
שְׁלוּחָה מֵעוֹלַם-הַפְּלָאִים.
רְאִי,
כְּנַף-הַלַּיְלָה עַל רֹאשֵׁךְ צוֹנַחַת,
קוֹץ מוּנָד כִּי
יִקָּר בַּמִּדְבָּר שָׁם לִינִי!
אִפְפִיהוּ,
אַמְּצִיהוּ, הוּא יָבִין לִשְׁכוֹלֵךְ .
וְּלְרַחֲמָיו
הָאִלְּמִים וּלְצַעֲרוֹ הַאֲמִינִי!
וּלְמָחָר
הִסְתַּפְּחִי אֶל בְּלוֹיֵי הָעָבִים,
יְתוֹמֵי
הַשְׁחָקִים הַזְעֵפִים הַלָּלוּ;
הֵם תּוֹהִים
וּבוֹהִים בְּלִי חֶמְדָּה כְּמוֹתֵךְ,
וְלַאֲשֶׁר הָרוֹחַ
יֶהְדֳּפֵם יִזְחָלוּ...