בְּשׁוֹגֵג
כִּי הִנֵּה
כְיִתּוּשׁ הוֹפָעְתָּ
וּכְיִתּוּשׁ
נִצְמַתָּ בַּלָּט.
שְׁאַל נָא
הַמְּאוֹרוֹת הֲיֵדְעוּ
אֵי סוֹפְךָ
וִיסוֹדְךָ הַקָּט?
נִהְיֵיתָ
בְּשׁוֹגֵג כְּהֶבֶל
שֶׁל פִּהוֹק
פִּתְאוֹמִי וְקַל –
וַתִּרְדֹּף רַק
טִפּוֹת נִשְׁפָּכוֹת
וּפִתִּים
שֶׁנָּשְׁרוּ מִסַּל...
זִמְזַמְתָּ עַד
קָרָה בָךְ נָגְעָה
וַתְּסֹעַר
הֱיוֹתְךָ כַּמּוֹץ –
אָז תֻּכֶּה
כָעֵשֶׂב וַתִּיבַשׁ
עַל גָּדֵר
דְּחוּיָה, עַל קוֹץ...
אוֹ נִצְמָד
לְפֵרוּר מְעֻפָּשׁ,
שֶׁאָבַד בְּזָוִית
הַלּוּל,
שָׁבַקְתָּ
הֱיוֹתְךָ וַתַּעֲבֹר
לֹא-חָלֵי,
לֹא-מַרְגִּישׁ הַגְּבוּל
הַמַּבְדִּיל בֵּין
הָיָה וְאֵינוֹ...
אוֹ אוּלַי
בַּדֶּרֶךְ בִּן-עוּף
אֲפָפְךָ
אֵד-רוֹתְחִים וַיִּגְרֹר
הֱיוֹתְךָ לְדַיְסָה
אוֹ כְרוּב
הוֹפַעְתָּ, הָיִיתָ
וַתֹּאבֵד
בְּשׁוֹגֵג
כְּשֶׁרֶץ-הָעוֹף...
שְׁאַל נָא
הָרוּחוֹת אֵי עַתָּה
יֵשׁוּתְךָ בַּחֲלַל
הָאֵין-סוֹף?...
תרס"ה