בְּהָמִיר אָרֶץ
יעקב
לרנר
אָז יִשְׁבֹּת לְבַב
הַהֲוָיָה וְעָמְדוּ גַלְגַּלֵּי הַבְּרִיאָה,
וְחָזַר הָעוֹלָם
לְתֹהוּ וְצָלַל בַּחֲלוֹמוֹת-הַגְּוִיעָה.
וְהָיְתָה שְׁעַת-חֵרֶם
עֲנָקִית וּתְקוּפַת לֹא-יוֹם וְלֹא-לָיְלָה,
כִּי יִכְבּוּ יָרֵחַ
וָשֶׁמֶשׁ וּתְחוּמֵי-הַזְמַנִּים יִבְטָלוּ;
וְשָׁנִים לִרְבָבוֹת
תִּקְפֶּאנָה לֹא-נִרְאוֹת וְאִלְּמוֹת כַּמָּוֶת:
בְּלִי מָוֶת וְחַיִּים
כָּל-עִקָּר, בְּלִי שָׂשׂוֹן וְאַנְחוֹת לְבָבוֹת.
– – –
– – – –
– – – –
– – –
אָז תִּשְׁלַט הַדְּמָמָה
הַגְּדוֹלָה וְקָפְאָה תַעֲלוּמַת-הַנְּצָחִים,
וְהֶעֱמִיק הַשַׁחַק
לְהַרְהֵר עַל דּוֹרוֹת וְיוֹבְלִים נִשְׁכָּחִים;
וְעָמְדוּ מַשֻּאוֹת
עַל תִּלָּן מַחֲרִישׁוֹת וְלוּטוֹת בִּצְלָלִים–
זִכָּרוֹן לָעוֹלָם
שֶׁהָיָה וּפְלֵיטַת הֲבֵל-הַהֲבָלִים...
וְהַרְרֵי-הַמָּגוֹר
יִשְׁתֹּקוּ עַד-נֶצַח בִּזְרוֹעוֹת-מְצוּקָה,
וְנֶחֱנַק שְׁאוֹן-הָאֹקְיָנוּס
וּדְמִי מְצוּלוֹתָיו יְדֻכָּא.
וְיָשְׁנָה הָאָרֶץ
לְבָדָד נִכְלָמָה וּרְחוֹקָה מִמְּאוֹרוֹת,
וְרָבְצָה עָלֶיהָ הַקְּלָלָה
וּפָרְשָׂה כְנָפֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת...
תרס"ט