אָח לְצָרָה
קַר וְאוֹבֵד הוּא
הָעַרְעָר
בָּעֲרָבָה הַנִּרְדָּמָה.
אַתָּה אָחִי,
בֶּן-יְשִׁימוֹן,
סֵמֶל-נֶצַח שֶׁל
הַדְּמָמָה!
הֵן כָּרַתְנוּ
בְּרִית שֶׁל אַחְוָה,
וְהַמִּדְבָּר
– אָב לִשְׁנֵינוּ;
שְׁנֵינוּ תוֹהִים
וְלֹא נֵדַע
מָה אֲנַחְנוּ, מָה
חַיֵּינוּ.
יוֹם-עֲרָפֶל אֶחָד
אָרֹךְ
תַּחַת כַּנְפוֹת
שַׁחַק עָכוּר.
הַגֵּד, אָחִי, אִם
יָדָעְתָּ,
מַה בֵּין אֶתְמוֹל
וּבֵין מָחָר?
צֵא וְהַבְדֵּל יוֹם
מִיָּמִים –
וְהַיָּמִים כָּכָה
דוֹמִים!
שְׁמָמָה אַחַת
יְלָדָתַם:
אַחִים הֵמָּה,
אַחִים תְּאוֹמִים.
לָמָּה תַבִּיט עוֹד
לַשַּׁחַק,
מַה-יַּעַנְךָ
מַסְוֵה בְּדִילוֹ?
וְהַשֶּׁמֵשׁ
מַה-לְּךָ יִתֵּן
וּמַה יוֹסִיף גַּם
בְּהִלּוֹ?
כָּל הַמְּאוֹרוֹת
לוּ יַגִּיהוּ,
כְּלוּם יָבִיאוּ
לְךָ תַּנְחוּמִים?
עוֹלָם כֻּלּוֹ
עֵירֹם סְבִיבְךָ –
מִי יְכַסֶּה
הַמַּעֲרֻמִּים?
קְפָא, עַרְעָרִי,
בְּבֹשְׁתָּךָ
וּבְעֶרְיָתְךָ זֹה
הַזְקוּפָה –
עַד שֶׁיִּמַּק
שְׂרִיד גִּזְעָךָ
אוֹ מִמְּזָרִים
תָּנַח סוּפָה...
תרס"ט