גלוי שכינה / נפתלי הרץ אימבר

 

לֹא בְנוֹת-הַשִּׁיר בָּנוֹת תִּשְׁעָנָה,

אָז אֵלִים קֶדֶם חוֹלָלוּ,

לֹא מֵהֶן לִי מַתְּנַת-הָרְנָנָה,

לֹא רוּחָן עָלַי אָצָלוּ,

לֹא אָבִין לְרֵעָן, אֵינֶנִי יְוָנִי,

לֹא אֶבֶן אָבִי, אַךְ יוֹצְרִי עָשָׂנִי.

 

גַּם לֹא מִמַּלְאֲכֵי-הַשָּׁרֵת

לָקַחְתִּי מַתְּנַת-הַשִּׁירָה,

שִׁירִי עַל גִּלָּיוֹן יֵחָרֵת,

לֹא מֵהֶם הוּא לִי לִתְשׁוּרָה,

כִּי רַק בְּשִׁירָה אַחַת יַעֲשׂוּ נִפְלָאוֹת

בְּזַמְּרָם "קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, אֱלֹהֵי- צְבָאוֹת".

 

אַף לֹא מִבָּתֵּי-סֵפֶר וּסְפָרִים

לָמַדְתִּי חָכְמַת הַשִּׁירָה,

כִּי לִי הָיוּ מוֹרִים נִבְעָרִים...

  – – – – – – – – –

'פַּטִּישִׁים חֲזָקִים', 'הָרִים עָקָרוּ',

וּרְגָשׁוֹת יְקָרוֹת מֵהֶם נֶעְדָּרוּ.

הִתְגַּלּוּת הַשְּׁכִינָה הִיא לִי הָיָתָה,

מֵרוּחָהּ עָלַי אָצָלָה,

וּבְהוֹדָהּ וְיָפְיָהּ לִי נִגְלָתָה,

וָאֵדַע: לָשִׁיר אוּכָלָה.

זֹאת הַיָּפָה מִקֹּדֶשׁ נֶאֱצֶלֶת

עִמָּנוּ בַגּוֹלָה רַבּוֹת סוֹבֶלֶת.

 

רָאִיתִי הַשְּׁכִינָה בּוֹכִיָּה

וּבְיָדָה נָגְעָה בִשְׂפָתִי,

וּבְסַעֲרַת נֶפֶשׁ הֹמִיָּה,

הִתְחוֹלְלָה רוּחַ שִׁירָתִי,

בֵּין בִּתְרֵי כִנּוֹרִי תַעֲבֹר עַד הַיּוֹם.

הֲתֵדְעוּ הַשְׁכִינָה? – הִיא רוּחַ הַלְאֹם.

 

אי קפריסין, תרמ"ג

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה