יפו / שמואל ליב גורדון

יָפוֹ / שמואל ליב גורדון

הִנֵּה אֶרְאֵךְ, מַשְׂאַת כָּל נֶפֶשׁ, מַרְאֵה הוֹד!

הִנֵּה הַחוֹף וִיפֵה-הַנּוֹף – הוֹי, הַאֻמְנָם?

אִם לֹא בַחֲלוֹם לֵיל-אֹפֶל שָׁם בְּאֶרֶץ נוֹד

שֶזֶּה כַּמָּה אֶחְלֹם, אֶחְלֹם, אֲהָהּ, חִנָּם –

הוֹפַעַתְּ לִי, לִנְצִיב הַקֶּרַח, קְפוּא-הַקֹּר

לָפַחַת רוּחַ בִּי, לִקְסֹם לִי חֹם וָאוֹר –

אַךְ לֹא חֲלוֹם! הִנֵּה חוֹל, הִנֵּה הַחוֹף,

הִנֵּה מִגְדָּל נִשְׁקָף לִי שָׁם, נִשְׁקָף מֵעִיר;

'הֵקִיץ הַקֵּץ לִנְדוּדֵי-עַד, הִנֵּה הַסוֹף' –

תִּרְמֹזְנָה לִי, תִּקְרֶאנָה לִי כָּל אַבְנֵי קִיר;

וּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת – זֶה הַיָּם הָרָם מֵעָל,

הַיָּם מְלֵא גַלֵּי-אוֹר הָרוֹחֲצִים בַּטָּל.

הוֹי, מִי יִתְּנֵנִי כַנְפֵי-שַׁחַר, מְעוּף קַו-אוֹר,

שִׂפְתֵי הַיָּם, זְרֹעוֹת עוֹלָם, כָל רַחֲמֵי אֵל –

נָשַׁקְתִּי בָךְ כָּל רֶגֶב, גַּרְגִּיר חוֹל וּצְרוֹר,

חִבַּקְתִּי בָךְ כָּל סֶלַע, שִׂיא כָּל הַר וָתֵל –

וַהֲמוֹן רַחֲמַי פָּרְצוּ פָּרוֹץ בָּךְ וְעָבוֹר,

שָׁטְפוּ עָבְרוּ בִמְלֹא תֵבֵל, קָרְאוּ לָךְ דְּרוֹר!

רוּחִי יִסְעַר, לִבִּי יִפְחַד, יִרְחַב בְּלִי-חֹק –

בִּרְכַּי כּוֹרְעוֹת, עֵינַי דּוֹמְעוֹת מִגִּיל וּכְאֵב;

דְּמָעוֹת מָרוֹת מַה נִּגָּרוֹת וּפִי מְלֵא-שְׂחוֹק?

וּמַה יָּעִיק וִיעַנֵּג יַחַד בִּי הַלֵּב?

הַחוֹף! – וּמַה יָּפִית וּמָה רוֹמַמְתְּ, יָפוֹ! –

אַךְ מִי בָנָךְ וַיְפָאֲרֵךְ? הוֹי מָה וּמִי לִי פֹה?

אַךְ שָׁם בִּמְרוֹם שָׁמַיִם לִי יָנִיעַ רֹאשׁ

הַתֹּמֶר רְחַב-יָדַיִם, רָם וִיפֵה-אָמִיר

בִּירַקְרַק עַפְעַפַּיִם לִי יִרְזֹם הַבְּרוֹשׁ,

וּבַעֲלֵי-כְנָפַיִם בּוֹ יָשִׁירוּ שִׁיר –

מֵרֵיחַ גַּנֵּי-חֶמֶד שָׁב רוּחִי וַיְחִי,

עִיר עָז לִי, עִיר הַקֹּדֶשׁ, הוֹי הֱיִי נָא לִי!

תר'ס