עֲפַר יַעֲקֹב / שמואל ליב גורדון

 

עוֹד אֶזְכֹּר הַיָּמִים, עֵת-קֹדשׁ עֲלוּמַי,

וּבְיָדִי אָז חֶרֶב, בּשְׂפָתַי עוּגָבי,

וּבְרֹאשִׁי אָז עֵינַי לִי אוּרַי וְתֻמַּי

וּלשַׁדִּי בַּעֲצָמַי וַאדֹנָי בִּלְבָבִי;

אָז אֶלְחַם וּבְרֹאשִׁי עֲטֶרֶת נִצָּחוֹן,

וָאָבוּס וָאָבוּז לַהוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן.

 

וּלְעֵינַי הַבְּרִיאָה נָגֹלָּה כַיְרִיעָה,

שֶׁרֻקְּמָה מִשְּׁלַל נִימֵי תִקְווֹת עֲתִידִי,

וּבְקִרְבִּי לִי נִבְּאָה הַתִּקְוָה הַנְּבִיאָה:

אֲנִי הוּא אֲנִי אֲדוֹנֶיהָ הַיְחִידִי;

וֶאֱלֹהַּ עַל רֹאשִׁי וּזְקוּפָה קוֹמָתִי

לֹא דָחֲקָה עֲדֶנָה כְּבוֹד רַגְלֵי שְׁכִינָתי.

 

אָז חָפְשִׁי הָיִיתִי וּבְרֹאשִׁי מַחֲשָׁבוֹת

וּבְלִבִּי הַרְגָּשׁוֹת לֹא רֻתְּקוּ בַזִקִּים,

כִּי יֵחַם הַלֵּב יַחְצֹב רֶגֶשׁ-לֶהָבוֹת –

וְרַעְיוֹנַי לֹא חֻנְּטוּ בְסַמְמָנִים עַתִּיקִים.

עַל יָדַי אֵין אֵסוּר וּלְרַגְלַי אֵין תְּחוּמִים,

וּלְפָנַי – מֶרְחַבְיָה מְלֵא נֹעַם עֲלוּמִים.

 

עוֹד אֶזְכֹּר הַלַּיְלָה – וּסְבִיבִי לֶהָבוֹת,

וַאֲנִי – אֲסִיר עֹנִי, גָּז עָזִּי, פָּג נִצְחִי –

יָרִיעוּ וִינַתְּרוּ חֲגָבִים לִרְבָבוֹת,

וַאֲנִי – תַּו הַמָּוֶת כְּבָר חֹרַת עַל מִצְחִי:

שָׁוְא נַפְשִׁי חֵרַפְתִּי, אִמַּצְתִּי שָׁוְא כֹּחִי,

כְּבָר אָרֻם תּוֹלָעִים וּלְרָקָב בִּי לֵחִי.

 

טֻבַּעְתִּי בְיָם לוֹהֵט בְּלַהֶבֶת תְּהוֹם רַבָּה

וּלְשׁוֹנוֹת אֵשׁ אֶלֶף דַּם לִבִּי לָקָקוּ,

וּבְפִיוֹת אֵין מִסְפָּר אוֹכֶלֶת הַלַּבָּה

צְלִי בְשָׂרִי וּלְשַׁדִּי וַעֲצָמַי צָמָקוּ;

תְּגָרֵם וּתְפַצַּח וּתְאַכֵּל גְוִיָּתִי,

אַךְ עִם גֵּוִי יַחַד לֹא אֻכְּלָה נִשְׁמָתִי.

 

הַלַּבָּה לִהֵטָה, נִדְעָכָה, עָשָׁנָה.

וַאֲנִי כֻלִּי אֻכָּל, אוּד עָשָׁן בְּלִי לֵח,

גְּוִיָּתִי גַּל אֵפֶר לֶעָפָר נִתָּנָה –

אַךְ אֵפֶר-חַי אֶפְרִי, אָבָק חַי פֹּוֹרֵחַ:

אָז תִּקַּח הַסְּעָרָה וּתְפַזֵּר וּתְסָעֵר

אֲבָקִי לְכָל רוּח, וָאֱהִי לְבָעֵר.

 

וּלְכָל רוּח קַל שֶׁיָּפוּחַ לִרְגָעִים

אֲנִי אֲבַק אֵפֶר אַךְ הָלְאָה אָעוּפָה:

כֹּה אָבוֹא בָאֵשׁ, כֹּה גַם אֶעֱבֹר בַּמַּיִם,

אַךְ גַּם מִשָּׁם הָלְאָה תִּדְּפֵנִי הַסּופָה –

כֹּה אֻדַּח אֲטֻלְטַל בְּלִי הֶרֶף. אַף אוּלַי

לֹא יָבֹא עַד נֵצַח הַקֵּץ לְטִלְטוּלַי.

 

וְכַאֲבַק אֵפֶר דַּק כֹּה לָעַד לֹא אֶתְּמָה,

לֹא יָבֹא בִי רָקָב, בָּאֵשׁ לֹא נִגְזָרְתִּי,

וּלְמִרְמַס רַגְלַיִם לַחַיָּה לַבְּהֵמָה,

לְכָל שֶׁרֶץ וָרֶמֶשׂ – וּלְכָךְ אַךְ נוֹצָרְתִּי.

וְכִימֵי עֲפַר אֶרֶץ מִתַּחַת שָׁמַיִם

כֹּה אֶחְיֶה, אֵרָמֵס, אֵרָקַע בְּרַגְלָיִם?

 

אֵרָמֵס – הוֹי, לוּ אַךְ הָיִיתִי לִמְנוּחָה

לְכָל רֶגֶל עָלַי בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ פּוֹסַעַת,

לוּ אַךְ כַּעֲפַר אֶרֶץ, הָאָרֶץ הַבְּרוּכָה,

שָׁכַנְתִּי מִתַּחַת כָּל פַּרְסָה שׁוֹסַעַת!

אַךְ כָּל חַיְתוֹ גוֹי עָלַי מָרָה זוֹעֶקֶת,

כּי קוֹמַת אֲבָקִי רַגְלֶיהָ דוֹחֶקֶת.

 

אֵרָמֵס – וּמַכְאוֹב כִּמְעַט לֹא אָחוּשָׁה –

חַי, מַרְגִּישׁ וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת אָנֹכִי,

אַךְ חוּשִׁי בִי – אֵפֶר, רַעְיוֹנִי – נְחוּשָׁה,

הֶגְיוֹן לִבִּי – אָבָק וְכֹחַ אֶבֶן כֹּחִי: –

וְכָאֶבֶן לֹא אֶחְיֶה וְלֹא אָמוּת לַשַּׁחַת,

לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה – בִּגְסִיסָה נִצַּחַת.

 

לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה – וּבְמֹחִי וּבְלִבִּי

אֵין רַעְיוֹן חַי, רֶגֶשׁ חַם, רוֹמְמוּת הַנֶּפֶשׁ –

כָּל סְגוּלּוֹת גְאוֹן רוּחִי עוֹדֶנִּי בְאִבִּי

כְּבָר נִדְּפוּ בָרוּחַ, כְּבָר עָבְשׁוּ בָרֶפֶשׁ,

וּלְפִצְעִי לִי אַחַת נִשְׁאָרָה – זִכְרוֹנִי.

הָהּ, סוּרוּ זִכְרוֹנוֹת, אַךְ גּוֹסֵס הִנֵּנִי!

 

תרנ'ט

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה