"קנו! קנו!" / אברהם גולדפאדן

1.

עַל כֵּס קֶרַח-נוֹרָא עָלָה הַחֹרֶף,

וּכְפוֹר כָּאֵפֶר פִּזַּר עַל פְּנֵי חָלֶד,

אָתָא בֹקֶר – לַיְלָה פָּנָה לוֹ עֹרֶף,

וְעַל עַרְשׂוֹתָם עוֹד סְרוּחִים שָׂב גַּם יָלֶד;

הָעִיר שֹׁקֵטָה – קוֹל אִישִׁים נֶחְבָּאוּ,

רַק מִלִּים שְׁתַּיִם בַּחוּצוֹת נִשְׁמָעוּ: "קְנוּ קְנוּ!"

2.

מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ עַל שִׁכְמוֹ סֵבֶל,

מִסְּחֹרַת-יָדוֹ, וּבִמְעַט מַרְכֹּלֶת,

כֹּה הָלַךְ זָקֵן, יְלִיד-דְאָגָה וָאֵבֶל,

פֶּן יִמְכּוֹר בַּשּׁוּק – יִמְצָא לוֹ מַכֹּלֶת;

וּלְכָל עוֹבֵר אֹרַח יִשָּׂא עֵינָיִם,

וּמִלִּים אֵלֶּה דּוֹבֵב בִּשְׂפָתָיִם: "קְנוּ קְנוּ!"

3.

הוֹי לִי זָקֵן אֻמְלָל קֹטֵף מַלּוּחַ,

מַשְׁכִּים הוֹלֵךְ לְטֶרֶף, בֵּיתִי עָזַבְתִּי,

עֵת אִישׁ אִישׁ בִּזְרוֹעוֹת שֵׁנָה יָנוּחַ,

אֲנִי מוֹנִים שָׁלֹשׁ שְׁוָקִים סוֹבַבְתִּי,

רִאשׁוֹן אֲנִי שִׁכְבַת הַשֶּׁלֶג רָקַעְתִּי,

וּבַשְּׁעָרִים אֲנִי רִאשׁוֹן קוֹלִי הִשְׁמַעְתִּי, "קְנוּ קְנוּ!"

4.

וּמַה חֶלְקִי? – שְׁבַע קָלוֹן. וּרְאֵה לַחַץ,

בְּבֵית נָכְרִי שָׁם אֶשְׁמַע מוּסַר כְּלִמָּתִי,

בְּהַמְרוֹתוֹ תָלִין עֵינִי, וּבְלִבִּי מַחַץ,

"מִרְמָה וָתֹךְ" – יִקְרָא – תַּצְמִיד דִּבְרָתִי;

וּכְלָבָיו בִּי עוֹד יִתְגָר, עַז הַמֶּצַח!

הוֹי, זֶה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי נֵצַח: "קְנוּ קְנוּ!"

5.

הֵן בַּיְּהוּדִי יַעֲשֶׂה אִישׁ כִּלְבָבֵהוּ,

מִי לַבּוּז לַלַּעַג, וּמִי לַשָּׁבֶט,

זֶה פֹּה בְלַעֲגֵי מָעוֹג יָחוֹס עָלֵיהוּ,

וּבְלִי חֶמְלָה שָׁם בְּמַקֵּל יֵחָבֶט;

וּבְעֵינַי כָּל זֹאת לֹא חָדָשׁ, לֹא פֶלֶא,

חֶלְקִי וּמְנַת כּוֹסִי אַךְ מִלִּים אֵלֶּה: "קְנוּ קְנוּ!"

6.

אַךְ אַתְּ מַלְכָּה שַׁבָּת, אַךְ אָתְּ תְּשַׂמְחִינִי,

וּמַה מְאֹד נַפְשִׁי גָרְסָה לִמְנוּחָיְכִי,

כַּצִּנָּה שָׁלוֹם וְגִיל תַּעַטְרִינִי,

תַּעַרְכִי לִי שֻׁלְחָן, יֵינֵךְ תִּמְסוֹכִי;

אֶפֶס – מַה-אָשִׁיב עַל כָּל תַּגְמוּלָיִךְ

וּבְיָדִי אֵין מְאוּמָה לִגְמוֹל עָלָיִךְ. "קְנוּ קְנוּ!"

7.

בָּא לֵיל חֲנֻכָּה – בַּחוּץ אֲנָשִׁים נִפְזָרוּ,

זֶה יִקְנֶה נֵר דּוֹנַג, זֶה שֶׁמֶן זַיִת,

יָרוּצוּ, יָאִיצוּ, יִקְנוּ, יִסְחָרוּ,

וּבְרֶגַע – נֵרוֹת יַזְהִירוּ כָּל בָּיִת;

אֲנִי – חֹשֶׁךְ אֲמַשֵּׁש נֵרִי בַּל יוֹפִיעַ,

הָהּ אֵלִי, מָתַי גַּם חָשְׁכִּי תַגִּיהַּ? – "קְנוּ קְנוּ!"

8.

וִימֵי פּוּרִים מַה נָעֵמוּ יִמְתָּקוּ,

כָּל אֵשֶׁת-חַיִל אָז תִּקַּח רֵחַיִם,

כָּל עָסִיס תִּטְחַן, וּשְׁקֵדִים יוּדָקוּ,

וַתַּעַשׂ מִגְדָּנוֹת בְּחֵפֶץ כַּפָּיִם;

אַךְ אִשְׁתִּי כָּעֲנִיָּה תַחֲבוֹק יָדֶיהָ.

רָאֲתָה שְׁכֶנְתָּהּ שָׂחֲקָה עַל מִשְׁבַּתֶּיהָ –. "קְנוּ קְנוּ!"

9.

שָׁם אֶחָד סַל מַצּוֹת נוֹשֵׂא עַל שֶׁכֶם,

פֹּה לַחַג יִקְנֶה אִישׁ כְּלֵי-עֵץ כְּלֵי-חֹמֶר,

שָׁם לַנָּכְרִי אִישׁ יִמְכּוֹר שְׂאוֹר גַּם לֶחֶם,

כִּי – "בַּל יִמָּצֵא" אֵל גָּזַר אֹמֶר;

חֻקּוֹ שָׁמַרְתִּי, כָּל עוֹד הֱיוֹתִי בָאָרֶץ,

הֲגַם עַל הַמַּצּוֹת מִשְׁפַּט זֶה יֵחָרֶץ?.. "קְנוּ קְנוּ!"

10.

וּלְדַרְכּוֹ הַזָּקֵן נָשָׂא רַגְלֵיהוּ,

וּמֵעַנְנֵי דְּאָגָה פָּנָיו קָדָרוּ,

פַּעֲמוֹן בְּרֹאשׁ מִגְדָל הִרְעִים קוֹלֵהוּ,

"שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה" שִׂפְתֵי הָעֹבְרִים סָפָרוּ – .....

תֹּר הַשֵּׁנָה בָא – קוֹל אִישִׁים נֶחְבָּאוּ,

רַק מִלִּים שְׁתַּיִם בַּמֶּרְחָב נִשְׁמָעוּ: "קְנוּ קְנוּ!"

11.

בְּחֵיק מַרְגוֹעַ עוֹד שָׁכְבוּ שָׂב גַּם יָלֶד,

עוֹד חֶזְיוֹנֵי רִיק בַּחֲלוֹמָם שָׂרָגוּ,

עוֹד לֹא עָלָה הַשַּׁחַר עַל פְּנֵי חָלֶד,

וּכְפִירִים לַטֶּרֶף עוֹד לֹא שָׁאָגוּ;

וּכְבָר עָזַב עַרְשׂוֹ נְדוּדִים שׂוֹבֵעַ,

הַזָּקֵן הַנִּדְכֶּה הָהּ מַר לְשַׁוֵעַ: "קְנוּ קְנוּ!"

12.

זֶה תְמוֹל בֶּן יַקִּיר לִי שִׁדֵּד הַמָּוֶת,

הוּא יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעָי, לִמְאֹד אָהַבְתִּי,

וּבְעֶצֶם יָדִי שָׁם בִּשְׂדֵה צַלְמָוֶת,

אֲנִי אָבִיו, אוֹיָה, לוֹ קֶבֶר חָצַבְתִּי –

וּכְנוֹדֵד לַדֶּרֶךְ פְּעָמַי נָשָׂאתִי

וּמִן הַמֵּצַר לַמֶּרְחָב קָרָאתִי: "קְנוּ קְנוּ!"

13.

מָחָר חַג שָׁבוּעוֹת – בָּרוּךְ אֹרֵחַ – !

אַךְ שָׂא פָנַי, כִּי מְאוּמָה לֹא הֱכִינוֹתִי,

יַעַן מִשְׁתֶּה-שְׁמָנִים לְךָ יָרַח רֵיחַ,

גַּם נַפְשִׁי זֹאת אִוְּתָה, אֲבָל הָהּ דַּלּוֹתִי;

לֵךְ אֶל הַגְּדוֹלִים כִּי שָׁמֵן חֶלְקָמוֹ....

פֶּן בִּגְלָלְךָ גַם לִי תוֹשַׁע זְרוֹעָמוֹ. "קְנוּ קְנוּ!"

14.

מִי זֹאת כַּשַּׁחַר עֲלֵי תֵבֵל עָלָתָה?...

שָׁם שָׁנָה הַחֲדָשָׁה בָּעֹז דֹּרֶכֶת – !

וּתְחַלֵּק לַכֹּל בְּרָכָה וִישׁוּעָתָה,

" – הֲגַם לִי אָצַלְתְּ בְּרָכָה גְבִרְתִּי מְבוֹרֶכֶת – ?"

מַה אֶעֱשֶׂה לְךָ – תִּקְרָא – לְמַר גּוֹרָלֶךָ,

בָּא הֶעָשִׁיר וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ. "קְנוּ קְנוּ!"

15.

מִי שָׁמָּה מֵכִין בַּחוּץ מוֹשָׁבֵהוּ?

מַה יַּרְעֵם שָׁם פַּטִּישׁ, יַךְ הוֹלֶם פָּעַם?

הֵן אִישׁ יִבְנֶה סֻכָּה בְּעֶצֶם יָדֵהוּ,

אָשׁוּב אֶבְנֶה סֻכָּה גַם אֲנִי הַפָּעַם:

אֲבָל – "לֵךְ" – קוֹל הָרָעָב אָזְנִי קַשֶּׁבֶת

"אֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ הַמָּקוֹם לָשֶׁבֶת...!" "קְנוּ קְנוּ!"

16.

מַה נָאוֶה פְּרִי הָדָר נִשָּׂא לְכָל עֵבֶר,

בּוֹ, כָּל צָרְכָהּ מֵאֵל, תְּבַקֵּשׁ כָּל רוּחַ:

הֶעָשִׁיר עֹשֶׁר, רֹב יָמִים – הַגֶּבֶר,

רַב מְחִיר – כְּנַעֲנִי, אִכָּר – גֶשֶׁם וָרוּחַ;

וַאֲנִי אַךְ זֹאת תְּפִלָּה: הָהּ אַל שָׁמָיִם,

נָא שִׂים קִנְצִי לְמִלִּים אֵלֶּה הַשְּׁתָּיִם "קְנוּ קְנוּ!"

17.

הוֹשַׁעְנָא מְזֵי רָעָב בָּנִים אֵין כֹּחַ!

הוֹשַׁעְנָא אֵם מְבַכָּה, קֶבֶר שֹׁקֶקֶת,

הוֹשַׁעְנָא שָׂב בְּעַצְמוֹתָיו אֵין עוֹד מֹחַ!

הוֹשַׁעְנָא – אוֹ קַח נַפְשִׁי מוּת חֹשֶׁקֶת!

מַשָּׂא הַחַיִּים מַלֵּט בַּל אוּכָלָה,

הוֹשַׁעְנָא – גַּם מַשָּׂא זֶה נְשֹׂא אֶחֱדָלָה: "קְנוּ קְנוּ!"

18.

אַתֶּם הַשְּׂבֵעִים רַב עֹנֶג וָנַחַת,

מִתְרַפְּסִים בְּרַצֵּי גִיל שַׁלְוָה וְנֹחַ!

בִּרְאוֹתְכֶם יְהוּדִי נוֹדֵד דּוּמָם כְּשַׁחַת,

וְתַחַת מַשָּׂאוֹ יִדְכֶּה יָשֹׁחַ;

גַּם דִּמְעוֹתֵיהֶם בְּנֹאדוֹ אָז תָּשִׂימוּ,

מִפִּיו מִלִּים אֵלֶּה עֵת מַר יָהִימוּ: "קְנוּ קְנוּ!"

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה