לִפְנוֹת-עֶרֶב / שמעון פרוג
גִּלָּיוֹן חָלָק עַל הַשֻּׁלְחָן –
וַיִפֹּל עָלָיו חֶרֶט-אוֹר
וְכוֹתֵב, וְכוֹתֵב... וְאֵינֶנּוּ!
וְשׁוּב מִסָּבִיב צֵל וָקֹר.
אֵיכֶן כְּנָפַי, כַּנְפֵי-נֶשֶׁר ?
אֵיכֶם פְּרָחַי, פִּרְחֵי-פְאֵר ?
לֹא לִי לְנַגֵּב דִּמְעוֹת-עַמִּי,
לֹא לִי עַל-מִצְחוֹ לִשְׂרֹג זֵר.
עֵטִי חָלוּד, מִגִלָּתִי כְּפוּלָה, –
מַה כָּתוּב שָׁם, מַה לִּקְרֹא בָהּ?
גִּלָּיוֹן חָלָק... גִּלָּיוֹן חָלָק...
וְאוֹרִי כָבָה, וְיוֹמִי בָא...