הָאַחֲרוֹנָה / שמעון פרוג
(בְּלֵיל-נְדוּדִים)
כָּבְתָה הָאָח וְדָעַךְ אִשָּׁהּ.
כַּנְּשִׁימָה הָאחֲרוֹנָה
עוֹד תְּנוֹצֵץ לֶהָבָה אַחַת,
הָאַחַת-הָאַחֲרוֹנָה.
כָּל הַשֵּׁמוֹת הַחֲבִיבִים
שָׁכָחְתִּי. אֶחָד עִמִּי
חַי בִּלְבָבִי, צַח וּבָהִיר
הַשֵּׁם הטָּהוֹר: "אִמִּי".
וּבַלֵּילוֹת, לֵילֵי-דָוָיִי,
כְּאָז, בּימֵי יַלְדוּתִי,
עוֹד אֵלֶיהָ תִּשְׁאַף נַפְשִׁי,
וּבָהּ אֲבַקֵּשׁ מְנוּסִי.
" – אִמִּי, אִמִּי – תִּבְכֶּה לִבָּתִי
וְתֶהֱמֶה כַיוֹנָה –
שִׁמְרִי, נִצְרִי שַׁלְהֶבֶת-חַיַּי
הָאַחַת-הָאֲחֲרוֹנָה !"...