אַל-נָא... / שמעון פרוג

 

עַל עֶרֶשֹ  דְּוָי  

יוֹם שֶׁכֻּלּוׁ בְּרָכָה שָׁלַח

לִי הָאֵל הַטּוֹב הַיּוֹם:

כָּל-הַלַּיְלָה לֹא שׁכַבְתִּי,

לַחְמִי זוֹלֵג זִרְמֵי מְרֵרָה,

מֵימִי – אֶבֶן, יֵינִי – חוֹל,

מַה לִּי אוֹר וּמַה עֲלָטָה,

מַה לִּי עֵדֶן, מַה לִּי שְׁאוֹל?

 

הַס, הַצִּיר מִמְרוֹם יוֹרֵד –

צִיר הַנֵּצַח בָּא!...

לַחַשׁ "קָדוֹשׁ!" מְרַחֵף סְבִיבוֹ,

וְרוֹם וּתְהוֹם יְרַנְנוּ יָהּ...

וּבְגִשְׁתּוֹ אֶל הָאָרֶץ,

כֻּלּוֹ זֹהַר, כֻּלּוֹ רֹךְ  –

הָנֵף יָנִיף שׁוּלֵי-כְנָפָיו,

לְבִלְתִּי עַפֵּר נוֹצוֹת-מוֹךְ...

 

אַל-נָא, טָהוֹר, אַל-נָא, בָּהִיר,

 פְּרֹשׂ כְּנָפֶיךָ, טוּס מִזֶּה !

הַנַּח אוֹתִי בְּדַלּוּתִי

וְהַנַּח לִי עוֹלָמִי זֶה:

תֵּן לִי לִנְשֹׁוֹם  בִּנְשִׁמָתוֹ,

לְהִמּוֹג בּוֹ, לִטְבֹּעַ בּו:

 לִבְכּוֹת עָלָיו, לָקֹב אוֹתוֹ

 וְשִׁירַת-דוֹדִים לָשִׁיר לוֹ...   

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה