הָעָב
אַלֶכְּסַנְדְר סֶרְגֵיֶבִיץ' פּוּשְׁקִין
הָעָב הָאַחֲרוֹנָה
הַסְּעָרָה תַּסִּיעַ!
רַק
אַתְּ עוֹד תִּתְנַשְּׂאִי עַל-כְּלִיל הָרָקִיעַ,
רַק
אַתְּ עוֹד צֵל נֶאֱלָח וְקוֹדֵר תַּרְחִיבִי,
רַק
אַתְּ עוֹד יוֹם עָלֵז וְטוֹב זֶה תַּעֲצִיבִי.
זֶה-עַתָּה
הִקַּפְתְּ עוֹד אֶת-גְּלִיל הַשָּׁמַיִם,
וּבְרָקִים
נוֹרָאִים לָךְ הָיוּ עֵינַיִם;
וּמִן-הָעֲרָפֶל
אֶת-קוֹלֵךְ הִשְׁמַעַתְּ,
וּמָטָר
לָאָרֶץ הַצְּמֵאָה הִשְׁפַּעַתְּ.
הוֹי,
רַב לָךְ, הֵעָלְמִי! הֵן עִתֵּךְ חָלָפָה,
הָאָרֶץ
הִתְחַדְּשָׁה, הַסְּעָרָה נֶאֱסָפָה,
וְרוּחַ
מִשְׁתַּעֲשַׁע בְּפִרְחֵי כָל-שִׂיחַ
הֵן
אוֹתָךְ מִשְּׁחָקִים טָהֵרוּ יַבְרִיחַ.