אלילים / דוד פרישמן

אֱלִילִים

אַבְרָהָם אָבִינוּ! יָדַעְתִּי פָעֳלֶךָ,

עֵת נַעַר עוֹד קָטָן הָיִיתָ

וּבְחוּצוֹת אוּר-כַּשְׂדִּים עִם נַעֲרֵי-גִילֶךָ

שַׁעֲשׁוּעֵי יַלְדוּתְךָ חָצִיתָ.

וְעַל בִּרְכֵּי אֲמַתְלָא, זוֹ אִמְּךָ זְקֶנְתֶּךָ,

אֵם תֶּרַח אָבִיךָ, שִׁעֲשָׁעְתָּ,

וַעֲלִילוֹת אֱלִילֵי יְקַר-אֲבוֹתֶיךָ

עִם רַבּוֹת נִפְלָאוֹת שָׁמָעְתָּ.

וּלְתֶרַח אָבִיךָ בִּרְחוֹב עִיר-הַקֶּרֶת

בֵּית מִמְכַּר כָּל-צֶלֶם וָפֶסֶל:

עֲצַבֵּי עֵץ נֶחְמָד וֶאֱלִילֵי-תִפְאֶרֶת

וּתְרָפִים וּמַעֲשֵׂי כָל-כֶּסֶל;

וְתֶרַח אָבִיךָ אַךְ יָצָא הַחוּצָה,

כְּצֵאתוֹ יוֹם יוֹם אֶל-פָּעֳלֵהוּ –

אָז קַמְתָּ גַּם-אַתָּה וְאָמַרְתָּ: אָרוּצָה

וְאֶרְאֶה אֶת-שְׁלוֹם אֱלִילֵיהוּ.

וְקַרְדֹּם לָקַחְתָּ בְּיָדְךָ וּבָאתָ

לִמְקוֹם שָׁם הַפְּסִילִים עָמָדוּ,

וּבְשַׁאֲגַת קוֹל-אַרְיֵה „הֶאָח!” אָז קָרָאתָ –

וּפְסִילִים וֶאֱלִילִים רָעָדוּ.

וּפְסִילִים וֶאֱלִילִים לָאָרֶץ מִגַּרְתָּ

וַתְּשַׁבְּרֵם אָז שֶׁבֶר עַל-שָׁבֶר,

וּתְרָפִים וַעֲצַבִּים פּוֹרַרְתָּ, שִׁבַּרְתָּ –

אָז חֻצַּב לֶאֱלִילִים הַקָּבֶר.

וֶאֱלִילִים וּפְסִילִים מָחַצְתָּ, רִצַּצְתָּ

וַתִּפְרָץ-בָּם פֶּרֶץ עַל-פָּרֶץ,

וַעֲצַבִּים וּתְרָפִים קִצַּצְתָּ, פִּצְפַּצְתָּ –

אָז תַּמּוּ אֱלִילִים מֵאָרֶץ.

אַךְ אֶחָד הַגָּדוֹל מִכֻּלָּם הוֹתַרְתָּ –

כֵּן, אָבִי, בַּסְּפָרִים קָרָאתִי,

וָאֶקְרָא, כִּי לוֹ גַם הַקַּרְדֹּם מָסַרְתָּ –

וּמְנוּחָה מֵאָז לֹא מָצָאתִי.

אַבְרָהָם אָבִינוּ! יָדַעְתִּי פָעֳלֶךָ,

יָדַעְתִּי כָל-מַה-שֶּׁעָשִׂיתָ,

עֵת נַעַר עוֹד קָטָן עִם נַעֲרֵי-גִּילֶךָ

בְּעִירְךָ אוּר-כַּשְׂדִּים הָיִיתָ.

אָבִינוּ אַבְרָהָם! יָדַעְתִּי פְעָלֶיךָ,

יָדַעְתִּי יָדַעְתִּי כָל-אֵלֶּה –

אַךְ אוֹי, לֹא כִלִּיתָ עַד-תֹּם מַעֲלָלֶיךָ,

כִּי בָאתָ עַד-אַחֲרוֹן וַתֵּלֶא!

אַבְרָהָם אָבִינוּ, חָכַמְתָּ, יָדַעְתִּי,

מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי כָל-טָעַם;

אַךְ עַתָּה שָׂאֵנִי, וּבְנַפְשִׁי נִשְׁבַּעְתִּי,

אִם לֹא הֲרֵעוֹתָ הַפָּעַם!

אָבִינוּ אַבְרָהָם! חָכַמְתָּ – אַךְ עַתָּה

שָׂאֵנִי, כִּי רָעָה פָעַלְתָּ;

הַפְּסִילִים הַקְּטַנִּים הֵן כָּרֹת כָּרַתָּ,

אֲבָל עַל-הַגָּדוֹל חָמַלְתָּ.

וַתִּמְעַט מִמְּךָ כָּל-זֹאת שֶׁעָשִׂיתָ,

וּבְיָדוֹ גַם קַרְדֹּם נָתַתָּ –

הוֹי אַבְרָם, הוֹי לוּ אֶת-הַקְּטַנִּים חִיִּיתָ

וְרַק אֶת-הַגָּדוֹל כָּרַתָּ!

ІІ

חָלַמְתִּי, רַב-כֹּחַ אָנֹכִי, עוֹד עֶלֶם –

וְעַל רֹאשׁ הַר נִצַּבְתִּי וָאֵרֶא הַצֶּלֶם,

הַצֶּלֶם הַגָּדוֹל עַד-בִּלְתִּי כָל-חֵקֶר:

„אָנֹכִי”, הוּא קוֹרֵא, „אָנֹכִי הַשֶּׁקֶר!”

וּבְיָדוֹ הַקַּרְדֹּם – וּכְבָרָק בָּאֶמֶשׁ

יְנוֹצֵץ בְּלַהֲטוֹ לִנְגֹהוֹת אוֹר-שֶׁמֶשׁ.

וְהַצֶּלֶם הַגָּדוֹל – הוֹי אֵימָה וָפֶגַע! –

רַק יִגְדַּל, רַק יִגְדַּל מֵרֶגַע לְרֶגַע.

וְעִמּוֹ הַקַּרְדֹּם גַּם-הוּא יִגְדַּל כָּכָה!

עַד-אֶפֶס עוֹד מָקוֹם מִדָּתוֹ אָרָכָה.

מַה-גָּדוֹל הַצֶּלֶם! עַד-שְׁמֵי הָרָקִיעַ

כְּבָר עָלָה בְגָבְהוֹ, כְּבָר רֹאשׁוֹ הִגִּיעַ.

וּמְלֹא אַפְסֵי תֵבֵל וּמְלֹא כָל-הָאָרֶץ,

וּשְׁאוֹל וְשָׁמַיְמָה הוּא יִפְרוֹץ כְּבָר פָּרֶץ,

וּבְיָדוֹ הַקַּרְדֹּם – הוֹי אֵל בַּשָּׁמַיִם!

אֵי יִהְיֶה הַמָּקוֹם, אֵי יִמְצָא יָדַיִם

הַקַּרְדֹּם הַנּוֹרָא הַלָּז, אִם עֲדֶנָּה

אֵין אַחֲרִית לַמִּדָּה וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנָּה?

מַה-גָּדוֹל הַצֶּלֶם! רַק זָהָב נִסְכֵּהוּ,

רַק זָהָב, רַק זָהָב הָרֹאשׁ וִירֵכֵהוּ.

וּצְלָמִים הַקְּטַנִּים מִסָּבִיב יִשְׁכָּבוּ,

כִּי אַחֲרֵי הֻכּוֹתָם הַשְּׁבָבִים נֶעֱזָבוּ,

וְהֵם אֶל-כָּל-פִּנָּה וּפֵאָה נִפְזָרוּ.

אָז שָׁרַק הַגָּדוֹל – וְאָז הִתְעוֹרָרוּ

גַּם-הֵמָּה כְרֶגַע מִמְּקוֹם שָׁם שָׁכָבוּ;

הִתְלַקְּטוּ, הִתְקַבְּצוּ, אַף-קָרְבוּ, קָרָבוּ,

כָּל-עֶצֶם אֶל-עֶצֶם, כָּל-שֶׁבֶר אֶל-שֶׁבֶר,

וַיִּחְיוּ מִקִּבְרָם אַף-נִצְּבוּ בַחֶבֶר.

מַה-גָּדוֹל הַמַּחֲנֶה, פֹּה יַחְדָּו אָרָחוּ!

וּצְלָמִים חֲדָשִׁים מֵעָפָר יִצְמָחוּ

מֵרֶגַע לְרֶגַע; אַף-הֵם עוֹד יַעֲמִידוּ

רַק דּוֹרוֹת חֲדָשִׁים וּבְצַלְמָם יוֹלִידוּ.

וְהַצֶּלֶם הַגָּדוֹל עוֹד עוֹמֵד מִלְּמָעְלָה!

כָּל-רַעְיוֹן בּוֹ חשֶׁךְ, כָּל-הֶגֶה – רַק לָיְלָה.

וּכְבָר גַּם אֶת-יָדוֹ הַגְּדוֹלָה הֵנִיעַ, –

וּבְיָדוֹ הַקַּרְדֹּם, – וְהוּא כְבָר הִגִּיעַ

עַד מְקוֹם שָׁם כָּל-קֹדֶשׁ... הַצִּילוּ! הַצִּילוּ!

הוֹי חִישׁ, רַק הַקַּרְדֹּם מִיָּדוֹ הַפִּילוּ!

הוֹי אָקוּם גַּם-אָנִי, וַאֲנִי גִבּוֹר עֶלֶם,

אֲנַסֶּה, אֶלָּחֵם וְאַכֶּה בַצֶּלֶם!

ІІІ

וָאִיקָץ. – אַבְרָהָם! הוֹי שְׁפָךְ-נָא רוּחֶךָ

עַל עֶלֶם אֵין-אוֹנִים וָכֹחַ;

אָז תָּבֹא גַם-אַתָּה בָזֹאת לִמְנוּחֶיךָ,

אָז אֶמְצָא גַם-אָנִי מָנוֹחַ.

חַזְּקֵנִי-נָא, אָבִי, כַּיּוֹם רַק הַפַּעַם

וּתְהִי-נָא כַבַּרְזֶל לִי זְרוֹעַ,

וְרוּחִי כָּאֵשׁ בִּי וְקוֹל לִי כָרַעַם –

אָז יָדִי אֱלִילִים תָּרֹעַ.

אָז אַכֶּה, אָז אֶתּוֹשׁ וְאֶתּוֹץ אֵין-חֵקֶר,

וּמָגוֹר לֹא אֵדַע וָפָחַד!

אֲדִקֵּם, אֲרִיקֵם מִבֹּקֶר עַד-בֹּקֶר,

וּקְטַנִּים וּגְדוֹלִים גַּם-יָחַד.

אַשְׁמִידֵם עַד-תֻּמָּם, אַאֲבִידֵם בָּרֶצַח,

עַד-אֵדַע, כִּי תַמּוּ כֻלָּמוֹ;

וַאֲנִי אִם אֲכַלֵּם, אָז אֵדַע: לָנֶצַח

לֹא יִחְיוּ עוֹד אַחֲרֵי מוֹתָמוֹ.

כֵּן אֶעֱשֶׂה לָהֶם – וּמִכֻּלָּם הַפֶּסֶל

הַגָּדוֹל לָאָרֶץ אַכְרִיעַ;

וַאֲנִי לֹא אֶחְמוֹלָה, לֹא אֶעֱשֶׂה הַכֶּסֶל,

עַד-אוֹתוֹ לִשְׁאוֹלָה אַצִּיעַ.

וְדוֹרוֹת יָבֹאוּ וּבָנִים יֻלָּדוּ

יְמַלְּאוּ גַם-הֵמָּה אַחֲרֵינוּ;

וְיֶתֶר הַפְּסִילִים, שֶׁעוֹד לֹא נִשְׁמָדוּ,

יַשְׁמִידוּ אַחֲרֵינוּ בָנֵינוּ.

וּבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם – אַבְרָהָם אָבִינוּ!

שׁוּר, דּוֹרוֹת חֲדָשִׁים הֵן קָמוּ,

וְלַעֲשׂוֹת קַרְדֻּמִּים חֲדָשִׁים יָבִינוּ,

וּבְקַרְדֻּמִּים אֵלֶּה יִלְחָמוּ.

וּבְקַרְדֻּמִּים אֵלֶּה אֱלִילִים יַשְׁמִידוּ

גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים גַּם-יַחַד,

עַד-כָּלָה אוֹתָמוֹ מֵאֶרֶץ יַאֲבִידוּ,

עַד-בִּלְתִּי יוֹתִירוּ אַף-אַחַד.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה