מִרְכֶּבֶת הַחַיִּים
אַלֶכְּסַנְדְר סֶרְגֵיֶבִיץ' פּוּשְׁקִין
אִם יֵשׁ
אֲשֶׁר-יִכְבַּד הַסֵּבֶל לִפְעָמִים,
אַךְ קַלָּה כַמֹּץ
הַמֶּרְכָּבָה נוֹסָעַת;
הָרַכָּב
הַנֶּחְפָּז – הַזְּמָן רַב-הַיָּמִים –
הוּא נוֹהֵג
וְיוֹשֵׁב עַל-כַּר הַמִּרְדָּעַת.
בַּבֹּקֶר חִישׁ
נֵשֵׁב אֶל-תּוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה;
וּשְׂחוֹק לָנוּ
אָסוֹן אוֹ פַחַד אוֹ פָגַע,
כָּל-עַצְלוּת לֹא
נֵדַע, כָּל-רִפְיוֹן וּדְאָבָה,
אַף-נִקְרָא: רַק
הָלְאָה, רַק הָלְאָה כְרָגַע!
בְּבֹא
הַצָּהֳרַיִם, אָז נִירָא לִרְגָעִים –
אֵין בָּנוּ עוֹד
אֹמֶץ, הַגְּבוּרָה נִדְעָכָה
בִּרְאוֹת רַק
חַתְחַתִּים עִם-כֵּפִים וּסְלָעִים...
אָז נִקְרָא: הוֹי,
פֹּחֵז, אַל-תַּחְפּוֹז עוֹד כָּכָה!
רַק יָעוּף הָרֶכֶב,
לֹא יֵדַע כִּשָּׁלוֹן...
בָּעֶרֶב
הָרְגַּלְנוּ כְבָר לַמּוּעֶקֶת,
וַאֲנַחְנוּ
נִרְדָּמִים נַגִּיעַ לַמָּלוֹן –
וְעוֹד יַד הַזְּמָן
אֶת-הַסּוּסִים דּוֹפֶקֶת.