הֶהָמוֹן

אַלֶכְּסַנְדְר סֶרְגֵיֶבִיץ' פּוּשְׁקִין

Procul este profani.

אֶל-מֵיתְרֵי הַכִּנּוֹר נָגַע הַמְשׁוֹרֵר,

עֵת נַפְשׁוֹ בְּחָזוֹן וַחֲלוֹמוֹת הָטְבָּעָה.

וַיְנַגֵּן – וּסְבִיבוֹ עָם נִבְעָר וְצוֹרֵר,

עָם פֶּתִי אֵין לֵב לוֹ, עָם מוֹרֶה וְסוֹרֵר,

עָמַד וּבְלִי-הָבִין אָזְנוֹ שָׁמָעָה.

אָז דִּבֵּר הֶהָמוֹן עֲרַל הַשְּׂפָתַיִם:

„לָמָּה-זֶה כָכָה בִנְעִימוֹת יְרַנֵּן?

לָמָּה-זֶה יַרְעִישׁ לָרִיק הָאָזְנַיִם,

הֲיֵשׁ כָּל-מַטָּרָה כִּי קוֹלוֹ יְחַנֵּן?

מַדּוּעַ יְצַלְצֵל? מַה-יּוֹרֶה, יַשְׁמִיעַ?

אַף לָמָה הַלְּבָבוֹת רַק יָנִיד, יָנִיעַ,

כַּקּוֹסֵם הָעוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת?

כָּרוּחַ הוּא חָפְשִׁי וְאוֹהֵב כָּל-מֶרִי,

וְאוּלָם כָּרוּחַ לֹא יִשָּׂא כָל-פֶּרִי –

הֲיֵשׁ כִּי תוֹעֶלֶת תְּהִי מִן-הַקּוֹלוֹת?”

המשורר

דֹּם, הָמוֹן אֵין-הָבִין, עַם אָוֶן וּתְכָכִים,

שְׂכִיר-יוֹם אַתָּה, עֶבֶד לַעֲסָקִים וּצְרָכִים!

מַה-נַּפְשִׁי תִגְעָלְךָ, הוֹי פָּרָה סוֹרֵרָה!

וְאַתָּה רַק רִמָּה, לֹא בֶן-הַשָּׁמַיִם!

תּוֹעֶלֶת תְּבַקֵּשׁ. – עַל-כַּף-הַמֹּאזְנַיִם

תַּעֲרִיךְ בְּמִשְׁקָל גַּם פְּסִיל בֶּלְוֶדֵּרָה.

רַק מוֹעִיל, רַק מוֹעִיל תְּבַקֵּשׁ מֵחָזוֹן.

וְשַׁיִשׁ זֶה – אֵל!... אַךְ אִם-יֵשׁ בָּזֶה עִקָּר?

מִמֶּנּוּ הַסִּיר שִׁבְעָתַיִם לָךְ תִּיקָר,

כִּי בָהּ הֵן תְּבַשֵּׁל לְבִטְנְךָ מָזוֹן.

ההמון

אִם בְּחִיר אֵלִים אַתָּה, מִמָּרוֹם שָׁלוּחַ,

כִּי-עַתָּה כִשְׁרוֹנְךָ, הָאִישׁ הַמָּשׁוּחַ,

יְהִי-נָא לְבַעֲבוּר הַאִירְךָ עֵינֵינוּ:

אַחֶיךָ אֲנַחְנוּ, כִּי עַל-כֵּן תַּקְּנֵנוּ.

שִׁפְלֵי-רוּחַ אָנוּ וְאַנְשֵׁי-תְכָכִים,

עַזֵּי-פָנִים, רָעִים וּנְלוֹזֵי-דְרָכִים,

עַרְלֵי-לֵב, חַטָּאִים, קְטַנִּים וּשְׁפָלִים,

מַלְשִׁינִים וּרְשָׁעִים, עֲבָדִים וּסְכָלִים;

כִּסְדוֹם הֵן הָיִינוּ, דָּמִינוּ לַעֲמוֹרָה:

וּבְכֵן אִם-אָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹכָה,

אָז תֶּן-לָנוּ לֶקַח, הוֹרֵנוּ-נָא תוֹרָה,

וַאֲנַחְנוּ רַק נִשְׁמַע וּדְבָרְךָ נִתְמוֹכָה.

המשורר

הֵעָלוּ מִמֶּנִּי – מָה אֵפוֹא לַמְשׁוֹרֵר,

מָה אֵפוֹא לַבָּר כִּי-יִתְחַבֵּר עִם-תֶּבֶן?

לֹא אֶתְכֶם יְחַיֶּה קוֹל-כִּנּוֹר וִיעוֹרֵר:

וְלִבְּכֶם בְּרָעַתְכֶם כְּבָר הָיָה לְאֶבֶן;

גַּם יַסֵּר עַל-פֶּשַׁע לִי הָיְתָה תוֹעֵבָה.

לְיַסֵּר עַל-פֶּשַׁע, הוֹי עֵדָה שׁוֹבֵבָה,

הֵכִינוּ אֲחֵרִים לָכֶם כָּל-יִסּוּרִים,

גַּם שְׁבָטִים גַּם שׁוֹטִים גַּם בָּתֵּי-אֲסוּרִים;

כְּבָר רַבִּים בֵּינֵיכֶם עֲבָדִים לַבְּרִיּוֹת,

מֵחוּצוֹת עָרֵיכֶם, מֵרְחוֹבוֹת הוֹמִיּוֹת

הַדֹּמֶן יְטַאטְאוּ – לְהוֹעִיל לָאָדָם! –

אַךְ אִמְרוּ: הַבְקִרְבְּכֶם הַכֹּהֲנִים יִזְנָחוּ

מִזְבֵּחַ וְקָרְבָּן וְקֹדֶשׁ יִשְׁכָּחוּ

וְלָקְחוּ הֵמָּה הַמַּטְאֲטֵא בְיָדָם?

לֹא לְהַטִּיף מוּסָר בְּשַׁבָּת וָחֹדֶשׁ,

לֹא לְהָבִיא תוֹעֶלֶת וּלְהַנְעִים עֲבוֹדָה:

לְחָזוֹן נוֹצַרְנוּ וּלְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ,

לַשְׁמִיעַ קוֹל זִמְרָה וּתְפִלָּה וְתוֹדָה.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה