תּוֹלַעַת יַעֲקֹב
אלתר דרויאנוב
|
התעשיה הגדולה עומדת עתה בסופו – ואולי בתחלתו
– של מאורע גדול. מאות אלפי
"אנשים שחורים", העובדים במכרות-הפחמים באנגליה, מרדו בבעליהם. לפני חמשה שבועות מרדו ועד עתה
שבת-שבתון במלכות-הפחם האדירה ואין מזון למניעי-העולם. עוד לפני כמה שנים אמר אחד מן הגדולים
שבנותני-העבודה: "בשעה שראיתי, שפועלים שובתים מוציאים גם פסנתרים למכירה,
נעה הארץ תחת רגלי".
ואף-על-פי-כן לא ידעו נותני-העבודה, כמה גדל כבר כחו של העובד. "השביתה השחורה" של עכשו
פקחה עינים רבות. מספר הכוֹרים,
השובתים עתה באנגליה, מגיע למיליון נפש.
עוד כמיליון פועלים נשארו בלי עבודה, משום שמחוסר-פחם נזדעזעו באנגליה כל
מקצועות התעשיה. משלש מאות חמשים
אלף פועלים נטלה עבודתם למחצה.
במיליוני הפועלים הללו תלויות עוד מיליוני נפשות – נשים וילדים. השביתה נמשכת זה חמשה שבועות, ובכל-זאת
קופת-השביתה עדיין לא דללה והשובתים עדיין לא נוצחו. לא די שלא נוצחו, אלא שכבר נצחו. כשראה אסקביט, ראש-הממשלה, שאין תקוה
לפשר בין נותני-העבודה והעובדים ולשים קץ "לאסון הלאומי", כפה את ההר
על נותני-העבודה: הכניס לבית-הנבחרים הצעה לקבוע חוק, שכל בעל-מכרה יהא חיב מעתה
להעלות לפועליו מינימום ידוע של שכר.
פירושו של חוק זה: מכאן ואילך ידע הכורה, שכח שריריו איננו עוד דבר,
שערכו מוטל תמיד בספק, אלא "מטבע", אם אפשר לאמר כך, שיש לה ערך ידוע
וממנו אין להפחית. ולא עוד: מכאן
ואילך ידע הכורה, כי אין הוא פועל בלבד, אלא גם שותף לעצם המפעל, כלומר לא רק
פועל במכרה, כי-אם, במובן ידוע, גם בעל המכרה. ומי יודע, מה תהיינה תוצאותיהן של ההכרות החדשות האלה, הנִטָעות
מעתה גם בלבו של העובד וגם בלבו של נותן-העבודה? מי יודע, אם "שביתה שחורה" זו אינה פתיחה
ל"שדוד המערכות" בממלכת הרכוש והעבודה? ובצדן של הידיעות, הבאות יום-יום מאוּאֶלס,
"האדמה השחורה", אנו מוצאים גם ידיעה קטנה זו: "מפני שביתת
הכורים העמיד "ועד שליחי-הקהלות" אנשים מיוחדים בחבל השביתה – לפקח על
מצב-הרוחות שם בנוגע ליהודים"... ובקראנו את הידיעה הקצרה הזאת הלא נשאל את
נפשנו: מה ערך יש לאומה גרורה זו, שתמיד, בין בשעה
שסתם שכורים תועים בחוץ, בין בשעה שבני-אדם נלחמים על זכותם הטבעית, האנושית,
צריך להפקיד שומרים על פתחה, כדי שהיא לא תרמס כתולעת? אומה-תולעת מה ערך יש לה? – העולם
1912 |