המעפילים והכושלים / נחום סוקולוב

11 במאי, 2008 מאת נעה אורן

לכבוד יום העצמאות בחרתי לצטט מאמר נהדר של נחום סוקולוב - מנהיג ציוני, סופר, ומחלוצי העיתונות העברית.
נזכור כי המאמר נכתב הרבה לפני מלחמת העולם השנייה, ולכן ההעפלה שאליה מתייחס סוקולוב היא לא ההעפלה הבלתי לגאלית כי אם נסיקת הנוסעים ב"מגדל הפורח" (הכדור) למעלה אל השמיים - ובהשאלה, ההעפלה אל הגשמת החלום הציוני, חרף ההתנגדות של חלקים מהציבור היהודי דאז. ניכר בסוקולוב שאינו עוסק כאן בקשיים שצפויים למפעל הציוני מצד יושבי הארץ, או אף מעלה אותם על דעתו.


המעפילים והכושלים (שיחת חולין) / נחום סוקולוב
…ולא אוכל לשכוח זכרון סיפור קטן אשר קראתי זה ימים רבים, ועתה גם את שם מחברו לא אזכור עוד, אך את תוכו אני זוכר היום: מורה לחכמת הטבע מטיף את לקחו באזני נער קטן, והנער מקשיב ומשכיל על דבר.

[…] ואז החל המורה לספר לתלמידו גם דברים אחדים מקורות המגדל הפורח באוויר, שהיה בתחילתו אך משחק ילדים, ועתה מייחלים ומצפים לשכלולו ולסידורו בכליון עיניים. […]

זה יותר ממאה שנה בנו האחים מונטופליר את המגדל הראשון נייר ובד, ויבעירו תחת החור קש וצמר למען החם את האויר בתוך המגדל, ויתנשא המגדל ויעף, וגם השמועה על אדותיו עפה ותעבור בכל ארץ צרפת, ויקם הפרופיסור לחכמת הטבע בפאריז ושמו שארלס וייבן גם הוא מגדל וימלאהו מימן, ומשפט המימן הוא, כי משקלו קל מאוד כאשר ידעת, וקל הוא מן האוויר, ויעלו שארלס ורעהו רוברט במגדל, והוא כבר היה מצופה שכבה עשויה מתכת, מעשה רשת, וסל קשרו תחתיו לשבת בו, ויהיו הם הראשונים אשר עלו למרום במגדל.

[]

מדוע עלה הסיפור הזה על לבי, ודבר מה העלה אותו בזכרוני?

רעיון תחיית הלאום העברי! תחיית הלאום העברי הנאור, בעצם תומו, כמשפטו, במאור אשר בתורתו, זה רעיון משא נפשנו, זה חותם תכניתנו, זה רוח אפינו.

עוד הוא פורח, כמגדלים הראשונים שפרחו באויר, עוד זה מקרוב היה הרעיון הזה אך משחק ילדים, ואין יודע מתי יגיע היום, ויכולנו לשמש בו לצרכי כל הגוף וכל הנפש.

עד היום עושים אנחנו בחינות ונסיונות… עד היום עולים מגדלים ריקים. יתנשאו למרום ויאבדו דרך… יש שאנו מעלים אחד הכבשים… גיבור בעל כרחו… וכפעם בפעם רואים אנחנו מגדל יורד, מתגלגל באשפה, נופל לתוך הבור, לתוך הנהר, לתוך מי מדמנה.

[…] ובין יושבי הכפר ישנם אנשים שונים, אוהבי ישנות ואוהבי חדשות והצד השווה שבהם, שהם צוררים לכל איש אשר ירד בגבולם ונגע באשר להם, והיה הקול היוצא מפי אוהבי הישנות קול נאצה וזדון, לאמור: אלה אשר נפלו פה או אשר יאמרו לעבור דרך פה, הם שואפי חדשות, ועל כן בואו ונסקלם, והקול היוצא מפי אוהבי החדשות הוא להיפך: אלה העוברים דרך פה הם נסוגים אל ישן נושן, בואו ונסקלם.

ומהומה בכפר.

ושארלס ורוברט, או קראו למו כאשר תקראו, אינם חשים כאב מרקיקת הנער אשר מאחוריהם, הרוקק בשם אלה מבני הכפר האוהבים נושנות, ולא מחטיפת הנער, בשם אוהבי החדשות, שחוטף דבר מה מן המגדל, וקורא ומבשר כי אלה הם תרפים וכשפים של בעלי הנושנות, או מאלה המדברים "מוסר", שהכפר הוא להם, ולא לזולתם.

קשה לחוש כאב מדברים וממעשים כאלה.

אך הם חשים בלבם הרגשה אחרת, והיא: התגברות התאווה לעלות. לא טוב היה המגדל הזה ואם כן יש לעשות בו תיקון זה ותיקון אחר.

הרבה מגדלים יפלו – אך כולם הכנות אל המגדל השלם, אשר לא יפול.

[לקריאת המאמר השלם לחץ כאן]


אנחנו מעוניינים לפרסם יצירות אשר אתם מעוניינים לקרוא. כתבו לנו אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.

קטע ליום הזכרון

6 במאי, 2008 מאת נעה אורן

ממכתביו של אבשלום פיינברג, איש מחתרת ניל"י (1889-1917), לשרה אהרנסון.
שרה התגוררה באותה עת עם בעלה בקונסטנטינופול.

זכרון-יעקב, ראש-השנה, תרע"ה 21.9.1914
לשנה טובה תיכתבו ותיחתמו.

שׂרת לבי היקרה,
זה-עתה שבנו, אחותך הקטנה ואני ילדך החולם, מבית-הקברות.
הוצאנו מסירי הפרחים את זרי החג. בין ירקם הבהיר והמאובּן של עלי הטוֹיה הבהיקו כוכבים אדומים ומבושׂמים, יפות-הלילה, ומחרזות ענפי הצמחים המטפסים בניצניהם הצהבהבים, השׂעירים, הרועדים כנזר, שׂמו קישוט-תחרים זהובים לירוק.
רציתי לחלק את הזר לשנים: אחד בעד שרה. אבל אוּבּי הבטיחה כי די לשתף את כולנו במחשבה.

דומם ישבנו בין הקברים. בשמיים היבהבו וקרצו כל צבאות הכוכבים, ועל יריעת הלילה הכּהה הצטיירו רק תבניתם השחורה של עצי הארז והאקליפטוס ועקביהם הלבנים של הקברים העומדים דוּמם בשורה.

ישבנו דומם וסביבנו השקט הגדול. והלב שר את ה"יזכור" שלו. אזכרה של כאב וגעגועים, אזכרה של חרבות ועיים, אזכרה למתים ולחסרים, לכל אלה שהלכו ולקחו חלק מהוויתנו, לכל אלה שהיו ונשארו דם מדמנו וקרע מנשמתנו, אשר הלכו ויעזבונו בלתי-שלמים, עבדים לגעגועינו, ומשועבדים לזכרונותינו החומסים יום-יום מעט לב, מעט דם ומעט חיים.

זרם ה"אזכרה" הלך ושטף. והלב היודע את כל רזי הידעוֹנים וסודות בעלות-האוב, הקים את כולם מן הקבר וישב כולם ממרחקי-ארץ.

רבות, רבות חשבתי גם עליך, נפש יקרה, ורוצה אני לנסות לשׂיח מעט אתך, להישקע ולצלול – רק לוּ יהי רגע – בזכרונך.

[לקריאת מכתבים נוספים מאת אבשלום פיינברג אל שרה אהרנסון, לחץ כאן.]


אנחנו מעוניינים לפרסם יצירות אשר אתם מעוניינים לקרוא. כתבו לנו אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.

עדכון מאי באוויר!

5 במאי, 2008 מאת נעה אורן

עדכון מאי של הפרויקט עלה לאתר. בין היצירות שהוספו: כרך ב' (מתוך ארבעה) של הרומן "התועה בדרכי החיים" מאת פרץ סמולנסקין; מכתבים יפים ופיוטיים מאת אבשלום פיינברג לשרה אהרנסון (חברי מחתרת ניל"י); המאמר המשפיע אבטואימנסיפציא מאת י"ל פינסקר, בתרגום אחד העם, ומאמר של ש"ל ציטרון על גלגוליו של המאמר; היסטוריה של כיבוש ארץ ישראל על ידי יהושע בן-נון ושל תקופת השופטים מאת זאב יעבץ; מאמרים ספרותיים ואחרים מאת נחום סוקולוב, ועוד!

החודש גם הוספו למאגר שירים נוספים מאת מרדכי צבי מאנה.

השיר הבא מצא חן בעיני במיוחד בגלל החיוּת שלו - אפשר ממש לדמיין את ההלך המפלס את דרכו בין השדות כחום היום, את האשה המסבירה לו פנים, את הנווה המוצל… ועל אף שהמחבר לא הכיר כנראה לגמרי את נופי הארץ - יובל זורם? עץ תפוח? - בכל זאת יש בו אווירה מאוד ביתית ומוכרת.

ההלך / מרדכי צבי מאנה
ההלך: (נאֵטהע)
בִּרְכַּת אֲדֹנָי עָלַיִ,
אִשָּׁה עֲדִינָה, וְעַל הַיּוֹנֵק,
יָלִין בֵּין שָׁדָיִ!
הַנִּיחִי לִי בְּצֵל סֶלַע כָּבֵד,
פֹּה תַּחַת הַתַּפּוּחַ,
לָסִיר שִׁכְמִי מִסֵּבֶל
וּבְקִרְבָתֵ לָנוּחַ.

האשה:
מַה מַּעֲשֶׂי, אֹרֵחַ?
וּכְחֹם הַיּוֹם לָמָּה תָנוּעַ
בָּאָבָק וּבְחוֹל הַדָּרֶ?
אוּלַי מִסְּחַר הָאָרֶץ הֵבֵאתָ
לִמְכּוֹר בַּכְּפָרִים?
אַ לָמָּה תִצְחַק
עַל הֲמוֹן שְׁאֵלוֹתָי?

ההלך:
לִמְכּוֹר מִן הָעִיר מְאוּם לֹא הֵבֵאתִי.
הָעֶרֶב רוּחַ צַח יָפִיחַ.
הָרְאִינִי נָא יוּבַל הַמַּיִם,
בּוֹ תִּרְוִי צִמְאוֹנֵ,
אִשָּׁה יְפַת עֵינָיִם!

האשה:
פֹּה מִשְׁעוֹל צַר בֵּין הַסְּלָעִים.
לֵ קָדִימָה בֵּין סִבְכֵי עֵצִים,
פֹּה בַמְּסִלָּה לִמְעוֹנִי,
בּוֹ אֵשֵׁבָה;
שָׁם יוּבַל הַמַּיִם,
מֶנּוּ אֶשְׁאָבָה.

ההלך:
פֹּה עִקְבוֹת יָד חָרוּצִים,
אֶחֱזֶה בֵּין סִירִים סְבוּכִים,
אֲבָנִים אֵלֶּה לֹא אַתְּ חָצַבְתְּ,
אַתְּ, טֶבַע בַּת הַשָּׁמָיִם!

האשה:
הָלְאָה עֲלֵה!

ההלך:
פֹּה עָלָה קִמּוֹשׁ עַל אֶבֶן גָּזִית.
פֹּה רוּחַ נִשְׂגָּב חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת,
שָׁם חוֹתַם יֹפִי עַל שִׁנֵּי סָלַע!

האשה:
הָלְאָה, אֹרֵחַ!

ההלך:
עַל כְּתֹבֶת חֲרוּתָה אֶצְעָדָה,
אַ לִקְרֹא לֹא אוּכָלָה.
גַּם מִלִּים אֵלֶּה נִמְחָקוּ,
אַף כִּי עָמוֹק הוּחָקּוּ,
לְהַגִּיד פָּעֳלֵי הָאֳמָן,
לְאַלְפֵי צֶאֱצָאָיו.

האשה:
מַה כֹּה תַבִּיט, אֹרֵחַ,
עַל אֲבָנִים אֵלֶּה?
שָׁמָּה מִמַּעַל תִּמְצָא רַבּוֹת,
סָבִיב לִמְעוֹנִי.

ההלך:
מִמַּעַל?

האשה:
פֹּה מִשְּׂמֹאל הַמְּסִלָּה,
מִבַּעַד לָעֵצִים
פֹּה.

[לחץ כאן להמשך קריאה בפרויקט בן-יהודה]


אנחנו מעוניינים לפרסם יצירות אשר אתם מעוניינים לקרוא. כתבו לנו אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.

"אל תעשו שטויות לאחר מותי"

26 באפריל, 2008 מאת נעה אורן

מכתב מאת בנימין זאב הרצל לדוד וולפסון
פרנצנסבאד, 6 במאי 1904

דאדה חביבי,
זוהי השארית של מכתבי, שכתבתי לך ללונדון; את השאר, שהיה מבוסס על הנחה מוטעית, ביטלתי.
אני נמצא כאן לשם ריפוי-הלב. אמי אינה יודעת על זה כלום וחושבת שאני נמצא כאן רק לשם מרגוע.
אל תעשו שטויות לאחר מותי.
אני מברך בלבביות, מי שהגיע עד דכא מרוב עבודה מפרכת
בנימין.


(חודשיים אחר-כך נפטר הרצל.)

המכתב לקוח מן המדור "מכתבים בלתי נשכחים" באתר דואר ישראל, אשר מציג מכתבים רבים — חלקם קניין הציבור, וחלקם מפורסמים ברשות בעלי הזכויות. אוסף היסטורי, מרגש ומעניין.  מומלץ בחום.

עיר של חיים / אלחנן ליב לוינסקי

21 באפריל, 2008 מאת נעה אורן


פעם בפעם מדי אבוא לאודיסא ואעבור ברחוב "לאנז'ירון" סביב לבית N., אנחה חרישית תתפרץ מקרב לבבי. אם אולי תדמו, כי המקום הזה יזכיר לי "דרמה" מחיי אני – תשנו. אנכי מעודי לא דרתי בבית הזה וברחוב הזה, גם קרובי ומיודעי לא דרו פה, ובכלל אין לי כל שייכות עם הרחוב והבית אשר זכרתי; ובכל זאת מדי אעבור סביבו אנחה חרישית תתפרץ מקרב לבבי.מדוע? ולמה? –אודה ולא אבוש, כי ירא אנכי להגיד קבל עם; פן אהיה לשחוק בעיני הקוראים.

אבל…

לפני איזה שנים היה בבית הזה, בהחדרים הסמוכים ונראים לרחוב, בית מקרא. בעד חמשה קופ' יכולים הייתם לקרא מן השעה התשיעית בבקר עד העשירית בערב מכ"ע שונים ומאספים בכל השפות החיות וגם בשפת עבר: וכעת פה "בית מרזח" "בית משתה ומחול", גם עתה בעד איזה "מטבעות" תוכלו לבלות פה עתותיכם מעלות השחר עד חצות הלילה ועד הנץ החמה… אבל מה רב ההבדל!

[להמשך קריאה בפרויקט בן-יהודה.]

אלחנן ליב לוינסקי הוא אחד המחברים החביבים עלי ביותר. עיתונאי מוכשר, כתיבתו קולחת והרבה פעמים משעשעת. כיום הוא מוכר בעיקר בשם הרחוב והשוק הנקרא על שמו בתל אביב, ובשמה של המכללה, וחבל.

בטור זה שלו הוא מקונן על מיעוט הספריות באודיסה, ובפרט אלו המכילות ספרים בעברית. בעצב הוא מתאר כיצד החליפו מקומות הבילוי ובתי המרזח את הספריות. בכתיבתו משתקפים לנו חיי היום-יום של אודיסה של תחילת המאה ה-20 - יהודים וגויים, בתי עסק ובילוי - המתוארים בחיות נהדרת, בגובה העיניים. עוד נכתוב עליו פה בעתיד.


אנו מעונינים לפרסם יצירות אשר אתם מעונינים לקרוא. כתבו לנו אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.

יהודה עצבה מספר את "ספר הקבצנים" של מנדלי מוכר-ספרים

9 באפריל, 2008 מאת אסף ברטוב

אמש באתי לתיאטרון החאן לשמוע את מספר הסיפורים יהודה עצבה מספר את "ספר הקבצנים" של מנדלי מוכר-ספרים. הטקסט המקורי ארוך למדי, ומכיל הרבה סיפורים על הרבה דמויות, ולכן עיבד אותו עצבה לנוסח מקוצר יותר, אך הקפיד לשמור על לשונו של מנדלי ועל סגנונו המיוחד. הסיפורים, הנשזרים זה בזה בחֵן, היו מרגשים ומבדחים חליפות. נהניתי מאוד.

בעת שעיבד את הטקסט למופע, נעזר עצבה במהדורה האלקטרונית של ספר הקבצנים (ר' קישור לעיל) שבמאגר היצירות של פרויקט בן-יהודה, וכך נודע לי על המופע שהוא מתכנן. בעיני, עצבה מוכיח שליחם של הטקסטים הללו לא נס, ומדגים את עושרו של האוצר המוזנח שלנו, קנין הציבור שברובו אינו מוכר לציבור.

למעונינים, יש הופעה נוספת ביום ששי הקרוב, אחד-עשר באפריל, ב"בית גבריאל" שלחוף הכינרת, בשעה אחת-עשרה בבוקר.

(אם ידוע לכם על מופע או ביצוע של חומרים ממאגר היצירות, נשמח לשמוע ולהשמיע, כאן ביומן הרשת; כתבו אלינו)

עדכון אביבי

7 באפריל, 2008 מאת נעה אורן

שבוע טוב!

עדכון אפריל של הפרוייקט עלה לאתר. בין היצירות שהוספו - זכרונות מרתקים של אברהם בר גוטלובר (שכתב בשם-העט מהללאל) על התקרבותו להשכלה וללשון העברית; הכרך השני והאחרון של הרומן גמול ישרים של סמולנסקין; עיבודו הדרמטי של מתתיהו שהם לסיפור יריחו המקראי; מאמר על אמנות הציור (נושא נדיר בספרות העברית המוקדמת) מאת מרדכי צבי מאנה; סיפורים קצרים מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, ויצירות רבות אחרות! הכל בתיבת "מה חדש" בדף הבית.

כאן ביומן הרשת נפתח את חודש אפריל בשיר אביבי, חושני, שעושה חשק לצאת לכרמים רגע לפני שהקיץ משתלט.

שׁוּלַמִּית / מתתיהו שהם

א
הַס בַּכְּרָמִים! מַעֲרָבָה שֶׁמֶשׁ פּוֹנָה,
עַל שִׂיא-לְבָנוֹן מֵתָה קֶרֶן-אוֹר אַחֲרוֹנָה.
רוּחַ בָּא מִתֵּימָן, סָבַב הֵנָּה, הֵנָּה,
בִּשֵּׂר מָה לַתָּמָר, לָחַשׁ מָה לַתְּאֵנָה;
הֵעִיר נִצִּים נָמִים וְגִבְעוֹלֵי-פְּרָחִים,
עָבַר חִישׁ בַּכְּרָמִים, חָלַף אֶת הַדְּרָכִים;
מַקְשִׁיב לִבִּי, דוֹפֵק, לוֹחֵשׁ בְּדוּמִיָה:
אֵין זֹאת כִּי שָׁב אִָבִיב, עֵת הַתּוֹר הִגִּיעָה;
אֵצֵא אֶל הַכְּרָמִים, אָלוּן בֵּין עֲשָׂבִים,
אֶשְׁכַּר רוּחוֹת-שְׁחָרִים, אֶחֱלוֹם עִם כּוֹכָבִים.
וַאֲחַכֶּה דוּמָם, אַט יִתְנַשֵּׂא חָזִי,
נוּגֶה יַבִּיט סַהַר, לוֹ אַגִּידָה רָזִי:
אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה פֹּה מְחַכָּה רוֹעָה,
אֶל הַנֶשֶׁר יוֹנָה. – בֹּאָה, מַלְכִּי, בֹּאָה!

ב
בֹּ­אָה, מַלְכִּי!
הַכֹּל נָם וְחוֹלֵם, בְּלִבִּי הוֹלֵם סָעַר.
בְּרַח-לְךָ מְאַרְמוֹנְךָ, מַלְכִּי וְאֲהוּבִי ­­­–
דְּמֵה לִצְבִי מִיָעַר.

בְּרַח לְךָ, מַלְכִּי, בְּרַח!… חֶרֶשׁ רוּחוֹת עָּפִים;
אַעַל בְּסַנְסִנֵּי תָמָר, דֹּם אֲצַפֶּה,
אָשׁוּר בֵּין עֲנָפִים.

מֵאַפִּרְיוֹן-אֶרֶז וּמֵרְפִידַת זָהָב
מַלְכִּי קָם, שְׂבַע אַהֲבַת פִּילַגְשִׁים ­–
לְשׁוּלָמִית תָּאָב.

חָשַׁק כַּרְמֵי לַיִל, הֵרְרֵי נְמֵרִים פְּרָאִים,
אַהֲבַת הָעֹפֶר אֶל אַיָּלָה שְׁלוּחָה
בְּחֶבְיוֹן חַגְבֵי-סְלָעִים.

בֹּאָה, מַלְכִּי!
מִבִּכּוּרֵי תְאֵנַי, מֵחַכְלִילֵי-דַם עֲנָבַי
לְךָ צָפַנְתִי, מַלְכִּי, וּמִלַּהֲבוֹת
לַהֲבוֹת עֲגָבַי.

וּכְאֵב גַעְגוּעִים עַזִים, כְּאֵב שֶׁיָדַע שָׁתוֹק
וַיֱהִי לְמַעְיָן חַתוּם, לְגָן פּוֹרֵחַ נָעוּל,
וְצוֹרֵב הוּא וּמָתוֹק.

וְעֲנַב דּוֹדִים יוֹקֵד שֶל נוֹטֶרֶת-כְּרָמִים,
שֶׁכַּרְמָהּ גָּדַל פֶּרֶא וַיֵשְׁתְּ מִיקוֹד הַשָׁרָב
וְכָמַהּ לְעֹז זְרָמִים,

בְּלֵיל-מִזְרָח לוֹהֵט, מַלְכִּי, לְךָ אֱתֵּנָה,
עֵת הַסְּמָדַר יִפְרַח, יֶעְגַּב הַתַּפּוּחַ,
וְתַחְנֹט דֹּם הַתְּאֵנָה…

בֹּאָה מַלְכִּי!
אוֹמְרִים: עִם כָּל חַכְמֵי הֹדוּ, שְׁבָא וְתֵימָן
הִתְחָרֵיתָ, מַלְכִּי, וְחָכַמְתָּ יוֹתֵר
מִדַּרְדַּע, כַּלְכֹּל, הֵימָן.

וְאָהַבְתָּ חִידוֹת, שִׁיר וּמָשָל:
הֲתֵדַע עֵת אַהֲבָתִי חָלְתָה בְתַאֲנָתָהּ?
לֵיל בּוֹ חִשְׁקִי צָץ וּבָשֵׁל?

וּמַדוּעַ מֻרְדָף לַהַט לֵילוֹת-קְסָמִים,
אֲכוּל אֵשׁ שְׁבָא, מִצְרַיִם, אֵלַי בָּאתָ,
טְבוּל רְסִיסֵי כוֹכְבֵי-כְרָמִים?

הָהּ, הַרְבֵּה לָמַד, חָקַר שְׁלֹמֹה, עָמֹק חָתָר,
מִכֹּל הָאָדָם וְהַחַיָּה חָכַם, רַק אֶת חִידַת
הַשׁוּלַמִּית הוּא לֹא פָתָר.

ג
אַךְ לַשָּוְא לָבַשְׁתָּ זָקָן אָרֹךְ, שָחוֹר,
וַחֲזִיזִים שַׂמְתָּ בְּעֵינֶיךָ –
יֶלֶד אַתָּה, מַלְכִּי!
אַךְ לַשָּׁוְא עַל מַדּוֹתֶיךָ חֶרֶב חַדָּה צְמוּדָה,
דְּרוּכִים שְׁרִירֵי-אוֹנְךָ –
עֶשֶׁת חַרְבְּךָ יְרֵאָה עֶדְנַת רֹך-צַוָּארִי,
לַהַט-בְּרָקָהּ – נֹגָהּ-בְּשָׂרִי,
וּבֵין שָׁדַי תָּלִין רְפֵה-אוֹנִים, רַךְ וְחַלָּשׁ, –
רַק יֶלֶד הוּא גִבּוֹרִי.
וְגִבּוֹרָה הִיא שׁוּלָמִית קְטַנָּה.
הִיא מְצַוָּה – וְנָפַלְתָּ עַל בִּרְכֶּיךָ,
הִיא שָׁרָה: נוּמָה, יַלְדִּי, מַלְכִּי – וְיָשַׁנְתָּ.
רַק עַת תְּרַחֵם אוֹתְךָ, יֶלֶד גָּדוֹל, וְכִחֵשָׁה:
עָצוּם אַתָּה, גִּבּוֹר אַתָּה, וַאֲנִי חַלָּשָה,
יוֹנָה רַכָּה אָנִי, אַתָּה פֶּרֶס פֶּרֶא;
וְשָׂמַח יַלְדִּי וְדָמָה: עָצוּם הוּא וְחָזָק.
וְדָרַך עֹז כַּגִבּוֹר וְהִרְעִים בְּקוֹל אַדִיר –
וְשׁוֹמְעָה אָנִי: יֶלֶד רַק מִתְחַנֵּן, יֶלֶד רַק מְבַקֵּשׁ
חֲלוֹם, אַגָּדָה, חֵיק שֶׁל אֵם מְבַקֵשׁ…

אנו מעונינים לפרסם יצירות אשר אתם מעונינים לקרוא. כתבו לנו אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.

מתוך "סיפורי יום טוב" / מרדכי ספקטור

24 במרץ, 2008 מאת נעה אורן

תרגם: א"נ גנסין.

 לכבוד פורים
זוג הנעליים הראשונים

הדבר היה בימי היות נָטקה בן שתים-עשרה ולֵיבּקה רעו –  בן שלוש-עשרה שנה.

נטקה וליבקה היו חברים הגונים – חברים כדבעי: כל היום לא נפרדו איש מעל רעהו, יחדיו היו הולכים החדרה ויחדיו היו שבים משָמָה; יחדיו – הקְלוֹיזָה ויחדיו – בחזירתם מן הקלויז, הם היו מתפללים מ"סידור" אחד, אף על פי שלכל אחד מהם היה "סידור" מיוחד; בצַוותא חדא היתה להם התפילה כאילו יותר נעימה…

ואהבתם של שני החברים האלה היתה מוּדעת לכל בני העיר – גם משמֶריל השואב לא נעלמה.  שמריל זה היה מספיק מים ל"בעלי בתיו" במשך כל היום.  בערב, היה מביא את משכורתו הביתה ואחר כך היה בא אל הקלויז, יושב את הכיריים, מנגב את בגדיו הרטובים, מחמם את כתפיו העיפות ולפעמים גם מביט ב"משניות" שהיה לפניו על ה"עמוד" הצולע.

ה"עמוד" הזה ירד מ"גבוה", מן הכותל המזרחי: אולם השואב הזקן עוד מצא בו חפץ רב; יש, אשר היה לו ל"עמוד" פשוט, יש – אשר היה לכר, להניחו למראשותיו, ויש גם אשר היה בידו למטה-זעם לחלק בו חבלים לה"חברה הלבנה" שלא היתה נותנת אותו לעיין ב"משניות". 

*

ביום הפורים בבוקר, אחרי תפילת שחרית, אך היכון היכונו ליבקה ונטקה ללכת מהקלויז הביתה שמעו פתאום את קול שמריל הזקוף היושב אל התנור, מדבר אליהם לגשת אליו.  החברים התפלאו מאוד על הדבר הזה: הלא בכל ימות השנה אין לשמריל הזקן כל עסק עמהם; אדרבא, הוא יכנם תמיד "החברה הלבנה", ועתה – לפתע פתאום…

בכל זאת ניגשו אליו.

שמריל החל לסלסל את לחייהם.  רגעים אחדים החריש ויבט עליהם בידידות.  הילדים הכירו על פניו השוממים מעט בושה…

פתאום החל לדבר בקול רועד כמעט:

– ילדים, ילדי…  שאלה אחת יש לי מכם…  הלא ידוע תדעו, כי פורים היום…  כן, ובקרוב גם יהיה פסח, ולנכדתי אין אף זוג-נעליים לימי החג…  יחפה…  זה לה שלושה ירחים לְשִׁבְתָה בית…  אין במה לקנות…  עוד גם ספק גדול אצלי אם תהיה היום "סעודה" בביתי…  כל תקוותי היה יום הפורים…  אני הייתי הולך בעצמי לו יכולתי…  אולם השמים עֵדי…  לוּ יכולתי לא הייתי לשואב…

הילדים נכלמו מדברי שמריל וימהרו לנוס החוצה.  אולם תיכף נעצרה מרוצתם.
 
[להמשך קריאת הסיפור בפרוייקט בן-יהודה]

אנו מעונינים לפרסם יצירות אשר אתם מעונינים לקרוא. כתבו לנו אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.

סיפור ושיר לפורים

19 במרץ, 2008 מאת נעה אורן

לחגיגת הפורים שם יפה: "עדלאידע". רבים יודעים שהשם נגזר מן הציווי לשתות עד סחרור החושים: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז' עמוד ב'). אבל מי גזר מן התלמוד את השם לחגיגות של ימינו?
קרנבל הפורים הראשון בארץ נערך בתל אביב בשנת תרע"ב (1912), ביוזמתו של אברהם אלדמע, מורה בגמנסיה הרצליה.  את התהלוכה הססגונית הוביל אלדמע על סוסו, ואחריו תזמורת, בובות ענק ומאות ילדים מחופשים. מאיר דיזנגוף, ראש העיר תל אביב דאז, יצא לקראת המורה ונהנה כל כך מן היוזמה, עד כי ביקשוֹ לערוך תהלוכה כזו מדי שנה.
בתחילה נקראו החגיגות בשם "תהלוכה" או "קרנבל". בשנת תרצ"ב (1932) הוכרז על תחרות למתן שם קבוע. רבים הציעו שמות שונים וביניהם "פּוּרָה" (ח.נ. ביאליק), "אסתורת" (שאול טשרניחובסקי) ו"צהלולה" (אברהם שלונסקי). השם "עדלאידע" הוצע על ידי הסופר יצחק דב ברקוביץ', אשר היה חתנו של שלום עליכם, ותרגם את כתביו מיידיש לעברית.

השיר המקסים הבא נכתב כחלק ממשלוח מנות של פורים בשנת תרנ"א (1891). המשורר שלח לידידתו תבה מלאה ממתקים, ובשולי התבה מתחת לממתקים מצאה את הגליון הזה.

לְשָׂרָה שַׁפִּירָא / יהודה לייב גורדון

לַבַּת הַבְּחִירָה
שָׂרָה שַׁפִּירָא
עַל נְהַר דִּינָא בַּמְּצוּדָה
מֵעִיר הַבִּירָה
מִנְחָה מֵאֵת יְהוּדָה
אֲפִיקוֹמָן לִסְעֻדָּה.
יְדִידָתִי!
אֶתְמוֹל לְהַגִּיד לָךְ שָׁכַחְתִּי
כִּי בַּמִּנְחָה שֶׁשָּׁלַחְתִּי
יֵשׁ פְּשָׁט וְיֵשׁ סוֹד:
אֶת הַפְּשָׁט כְּבָר תֵּדְעִי
אַךְ סוֹדִי לֹא תִמְצְאִי
עַד הַגִּיעֵךְ עַד הַיְסוֹד.

תענית אסתר, תרנ"א ספ"ב.

אַחֲרֵי אָכְלֵךְ אֶת הַמַּמְתַּקִּים בַּתְּחִלָּה
אִכְלִי גַּם אֶת זֹאת הַמְּגִלָּה.

אנו מעונינים לפרסם יצירות אשר אתם מעונינים לקרוא. כתבו לנו אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.

יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה — הציבור מממש את קנינו

13 במרץ, 2008 מאת צוות פרויקט בן-יהודה

שלום, וברוכים הבאים ליומן הרשת של פרויקט בן-יהודה!

מטרת הפרויקט היא להביא אל הציבור את כלל היצירה העברית - שירה, מחזות, סיפורת, דרמה, הגות, עיון ותרגום - בפורמט דיגיטלי, בר חיפוש, מנוקד (לפי המקור) ונוח לקריאה. כל היצירות המפורסמות באתר הפרויקט (אלא אם צוין אחרת) הן קניין הציבור, וזכויות היוצרים שלהן פגו - ולכן מותר לנו (ולכם) להשתמש בהן — אנו מפיקים ומגישים את החומר לציבור, והציבור קורא, לומד, מלמד, מתרגם, מלחין, מעבד, להנאת כולנו, והתרבות העברית העכשווית יוצאת נשכרת.

יוצרים רבים ומגוונים הכירה הספרות העברית, החל מתקופת התחדשות השפה ועד היום. אבל את הסופרים, המשוררים וההוגים שכתבו לפני מאה שנים ויותר - מי מכיר, מי יודע? פנינים רבות נכתבו ונשכחו, ומלבד ביאליק וכמה נוספים, קשה מאוד למצוא כתבים אלה בחנויות הספרים, ולעתים אפילו בספריות. לכן שם לו פרויקט בן-יהודה למטרה לתת מקום של כבוד ליצירות וליוצרים בשפה העברית.

לביקור באתר הפרויקט, לחצו כאן. אם אתם נהנים מהמאגר ורוצים לעזור לנו במלאכה, אתם מוזמנים להתנדב ולתרום מזמנכם להרחבתו ושיפורו. פרטים נוספים אפשר למצוא כאן.

מטרת הבלוג היא להביא טעימות מכלל היצירות המפורסמות באתר, המלצות של עורכים ומתנדבים, ועדכונים שונים על הנעשה והמתחדש בפרויקט.

אם קראתם יצירה שאהבתם, ואתם מעוניינים שנפרסם אותה, אתם מוזמנים לכתוב אלינו ולפרט את שם היצירה והמחבר, ולהוסיף כמה מלים משלכם — מה אהבתם, מה מענין ביצירה, וכו'.

בלי הקדמות נוספות, להלן שיר ראשון. נתחיל עם ביאליק, מסיבות הסטוריות (הפרויקט נולד ערב אחד, מהקלדת "אל הציפור" של ביאליק, אי אז בשנת 1999). השיר מוקדש למתנדבים בפרוייקט, ולמתנדבים בכלל, המקדישים את זמנם למען הזולת ומאירים את החשכה - כל אחד בתחום עניינו ואהבתו.

לַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם / חיים נחמן ביאליק

לִבְשׁוּ-נָא עֹז! דִּרְכוּ-נָא עֹז!
בִּמְעָרוֹת הַצּוּרִים, חֳרָשִׁים מְצִלִּים,
הִתְלַקְּטָה הַפְּלֵיטָה בִּימֵי חַשְׁמוֹנָאִים,
צִחֲצוּחַ חֲרָבוֹת עִם רִנְנַת הַתְּהִלִּים
כְּאֶחָד הֵשִׁיקוּ דְּמִי יְעָרִים וּסְלָעִים,
וּבְמַחֲבֵא חֳרָשִׁים, בִּמְעָרוֹת אֲפֵלָה,
יְשׁוּעָה גְדוֹלָה גָּמֵלָה.
וַאֲנַחְנוּ דּוֹר דַּכָּא, קְצַר יָד, בְּנֵי עַם-עָנִי,
עַל-לִבּוֹת בָּנֵינוּ נַהַלְמָה-נָּא חוֹצֵץ,
וּדְבַר אֲדֹנָי עַמּוּדֵנוּ הַיְמָנִי,
וְהוּא פַּטִּישֵׁנוּ הַמְפוֹצֵץ!
עוֹד לֹא כָל-כֹּחֵנוּ נָתַנּוּ לָבֹז –
בֵּאלֹהִים לָנוּ עֹז!

לְעֶזְרַת הָעָם! לְעֶזְרַת הָעָם!
בַּמֶּה? אַל-תִּשְׁאָלוּ – בַּאֲשֶׁר נִמְצָאָה!
בְּמִי? אַל-תִּבְדֹּקוּ – כֹּל לִבּוֹ יִדְּבֶנּוּ!
מִי צָרַת הָאֻמָּה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה –
הַמַּחֲנֶה יֵאָסֵף, אַל-נָא נַבְדִּילֶנּוּ!
כָּל-קָרְבָּן – יֵרָצֶה, כָּל-מַתָּת – נֶאֱמָנָה:
אֵין בֹּדְקִים בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה!
כָּל-פְּלֵיטַת הַטּוֹב, שְׂרִיד הָעֹז וְהָאוֹרָה,
שֶׁהוֹתִיר עוֹד אֵל בִּלְבָבֵנוּ פְּנִימָה,
הָבָה נְלַקֵּט, לַאֲחָדִים נֶאֱגֹרָה,
וְעַל-נֵס בְּיוֹם חֵילֵנוּ נָרִימָה;
וִילֻקְּטוּ אֵלֵינוּ מִקֶּדֶם עַד-יָם
חַיִל גָּדוֹל לְעֶזְרַת הָעָם!

חִשְׂפוּ הָאוֹר! גַּלּוּ הָאוֹר!
אִם הַרֲרֵי נֶשֶׁף עָלֵינוּ נֶעֱרָמוּ –
לֹא דָעֲכוּ כָל-הַנִּיצוֹצוֹת, לֹא תָמּוּ;
מֵהָרֵי הַנֶּשֶׁף עוֹד נַחְצֹב לֶהָבָה,
מִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים – סַפִּירִים לִרְבָבָה.
עַל-קַרְקַע הָעָם וּבְתַחְתִּיּוֹת נִשְׁמָתוֹ –
עוֹד תִּגַּהּ וּתְנוֹצֵץ שְׁכִינָתוֹ.
הוֹי, הָבוּ-נָא יַחְדָּו לָעֲבֹדָה הַגְּדוֹלָה!
נָגֹלָּה-נָּא הָרֵי הַנֶּשֶׁף, נָגֹלָּה!
נַחַשְׂפָה-נָּא שִׁכְבוֹת הָאוֹרִים הָרַבִּים!
הוֹי, בְּנֵי הַמַּכַּבִּים!
הַעֲמִידוּ אֶת-עַמְּכֶם, הָקִימוּ הַדּוֹר!
חִשְׂפוּ אוֹר, חִשְׂפוּ אוֹר!

אודיסא, תר"ס, תשרי.