עַרְבִית

 

וְשׁוּב זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ, וְהַשֶּׁמֶשׁ שׁוּב שָׁקְעָה –

וַאֲנִי לֹא-רְאִיתִיהָ,

וְשׁוּב יוֹם וְיוֹמַיִם – וְאַף-לֹא פִתְקָה קְטַנָּה

מִן-הָרָקִיעַ.

 

וּבְפַאֲתֵי הַמַּעֲרָב כְּעֵין גְּלָמִים עַל-גְּלָמִים,

שׁוּב נֶעֶרְמוּ הֶעָבִים –

הַחֲכָמִים! הֲנִבְנִים שָׁם עַתָּה עוֹלָמוֹת,

וְאִם-עַתָּה נֶחְרָבִים?

 

לֹא, אֵין נִבְנֶה שָׁם דָּבָר וּכְלוּם לֹא-יֵחָרֵב,

וְעֵינִי הָרוֹאָה:

זֶה הָעֶרֶב הַטֻּמְטוּם בָּא וּמְפַזֵּר אֶת-אֶפְרוֹ

עַל-אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ.

 

וְעוֹד אַחַת אֶרְאֶה: חִפַּשְׂתִּי פְרוּטַתְכֶם

וַיֹּאבַד דִּינָרִי –

וְאַשְׁמְדַי עוֹמֵד מֵאַחֲרַי וְשׂוֹחֵק

הַשְּׂחוֹק הָאַכְזָרִי.

 

תרס"ח.