בְּמֶרְחֲבֵי עִיר
מיכה יוסף ברדיצ'בסקי
(בִן-גריון)
|
לִפְלֵטָה יעקב-חיים בן אסתר נמנה בימים הראשונים,
כשעֵסק בתי-משׂרפוֹת היי"ש עמד על מרומי הפסגה, בין עשירי עיר קיטוֹב
ושָׁמוּ את הונו לסכוּם של עשרים אלף רו"כ: והוּא הרויח והוציא, הרויח
והוציא, הוסיף מעשה על מעשה ומסחר על מסחר. וביום אחד "נשבר כל הבנין הפרוץ" והרבה מן הכסף
המדוּמה ירד לטמיון. אחרי ימי
העשירוּת באו ימי שמיטת-כספים, ושוב עסקים בערכּאוֹת וגם בדיני ישראל. יעקב-חיים אינו עשיר עוד, אדרבה, מָטה
ידו והוא אך מתפּרנס משלוש פּרותיו ההוֹלנדיוֹת שנשארו לו מימי גדלותו. אשת איש עשיר, שמתפּלל במזרחו של
בית-המדרש ולוֹ יד ושם בין חשובי העיר, מוכרת חלב, חמאה וגבינה ולפעמים גם ביצי
תרנגולותיה לאחרים. איך נפלת
וירדת, הילל בן שחר! ליעקב-חיים היה אך בן יחיד, ושמו חזקיהו, כשם
מלך יהודה, והוא בימי מפלת אביו כבן עשר.
והנער חרוץ מעט ובעל-שכל, לומד בחדר את תורת האבות ולומד מפי מורה גם
יסוֹדי שפת רוּסיה וחשבון. בימינו
אלה לא נוכל לחנך עלם כוּלו לשמים וצריך לתקנו גם לבריות. יעקב-חיים לא שם לבו כלל לדיבּת רבים,
ולו גם סוד צפוּן בחינוך בנו וסילול מזלו... בארון יפה אחד של עץ, שעמד בחדר-משׂכּיתו, היה
מוּנח על קרקעיתו נרתיק של עור, והוא קשור בשבעה קשרים וחותם עליו. בו היו שמורים אלף שקל בדינרי-זהב; ואת
אלה הקדיש בסתר בתור נדה מסוּים ליוצא חלציו. יעקב-חיים אינו עשיר עוד ואין לו שום תקוה בחיים, אבל באלף
זהב אפשר לטעת את בנו חזקיהו במשפחת עשירים בעלי הון, ושם כבר יכבוש לו דרך. ימים רעים באו ליעקב-חיים. מחלה מתדבקת המיתה שתים מפרותיו,
והעגלים עוד רכים המה ולהם אין לשׂבּר.
לוּ היה בידו כסף לקנות מיניקות אחרות, כי אז היה יכול לחזק מעט את מעמדו;
אבל כסף מלבד הנדה האמור אין; ושום איש בקיטוב לא ילוה עוד מה ליעקב-חיים. אם השמש אינו זורח בעולם אז אין חום גם
בלב. לפני שנים עשׂר היה
רוּח-החיה באופני העיר, והשכימו רבים לפתחו והוא נתן "במילות-חסדים"
לכל מבקש. עתה הוא בודד במועדיו,
הוא מתפלל יחידי אפילו בתוך הציבור, וגם יושב-שמים אינו מתעסק עמדו ברב. מה לו ולבעל-הבית שירד מנכסיו? ומה יתן
לו אדם יודע אך בקושי פירוש המלות ומקיים את המצוות אך על פי פשוטן? חזקיהו נעשה לבר-מצוה, היה לבן ארבע-עשרה, לבן
חמש-עשרה; ובהגיעו לשש-עשרה שנה הציצו שדכני העיר, כי באה העת לדבר בו
נכבדות. ובא הלז והציע לאביו
להשתדך עם בעל-בית פלוני, ובא השני ואמר: טוב להשׂיא לו יתומה שירשה מאביה איזו
מאות רו"כ. קפץ יעקב-חיים
ואמר: "אלף רו"כ אני נותן בעצמי נדה לבני, ואתם מדברים על מאות שלא
מצד הזכר!" וימָלא השדכן חימה ויאמר: "האם להתל בי תאמרו, רבי
יעקב-חיים?" ויעקב-חיים לא התל. אלף זהב שָקַל נֵדה לבנו, לתמהון כל אנשי העיר, והצד שכנגדו
נתן כפלַיִם וגם כן במזומנים. מצא
מין את מינו, וחזקיהוּ בן יעקב-חיים נעקר ביום אחד מבית אביו שנתדלדל והיה לחתן
איש עשיר נודע בעיר הסמוכה, ויך שם שורש ונתעשר גם הוא. – – |