רקע
מיכה יוסף ברדיצ'בסקי
עַל הַמָּשִׁיחַ

מֵרֵאשִׁית מַעֲשִׂי מָשִׁיחַ וָנְבִיאָיו

 

א    🔗

 

חָלוֹם בְּתוֹךְ חָלוֹם    🔗

ויהי בשנת חמשת אלפים וארבע מאות ליצירה, ויהי איש יהודי סוחר בארץ הקדם, ושמו בן-אליהו בן שבתי למטה יהודה ושם אשתו אסתר. ויהי בן-אליהו איש-ישר ונאמן-רוח, ובכל מעשהו יבקש רק טוב: ואשתו גם היא טובה לבעלה ולבריות, ולה שם טוב בכל קהילת איזמיר, אשר התגוררו שם.

בים השמיני לחודש מנחם-אב באו שלושה חכמים זקנים ונשואי פנים, מחכמי ישראל, מארץ רחוקה וילינו בבית בן-אליהו, אשר היה פתוח לאורחים. ויהי בליל תשעה באב, ליל בכי ומספד לבני-ישראל, תכרע האשה ללדת. ויהי בהקשותה בלדתה וחבלים אחזוה, ויירא בעלה פן תמות בלדתה, ויבק מאד. וינחמו אותו שלושת הבאים ויאמרו אליו: אל תירא, כי הבן אשר תלד לך אשתך בלילה הזה הוא ינחמנו ממעשנו ומעצבון-ידינו, הוא יהיה לכל העם לעינים, אף יגדל שמו בארץ כאחד החוזים והגואלים!

ותלד אסתר בחצי הלילה את בנה בכורה; ומיד בצאת הילד מרחם אמו שחק ויפרכס בידיו וברגליו, ויאמר בפיו: “בא, בא” כמה פעמים. ותשתוממנה המילדת והנשים הזקנות, אשר עמדו סביבה, למראה הזה ותפתורנה את החזון, כי שמחת הילד תורה על רוב הטוב אשר יבוא עמו, כי בימיו יבוא משיח וגאולה תהיה לעם…

וימל בן-אליהו את בנו ביום השמיני ויכניסהו בברית האבות; ויגדל הנער ויחכם ויעל על כל בני גילו בהתמדתו בתורה ובצרופי-התורה ובבקשו לו דרך לאלה עוד בימי אביבו.

ויהי בימי מ"ח ליצירה, שנת צרה ומצוקה לישראל, ושבתי אז בן שבע, ויבוא בליל תשעה באב מבית-התפילה בלילה ופניו זועפים ודמעתו על לחיו. וגם ממחרת היום בצהרים עוד היה עצוב ודואג, יושב משמים ומשתומם. ויגש אליו אביו ויאמר לו: מה לך, בני? הגד ואדע אל תכחד ממני דבר. ויאמר: חלום חלמתי, אבי, ופותר אין אותו. ויאמר לו אביו: ספר-נא לי, ולאלהים פתרונו.

ויפתח הנער שבתי את פיו ויאמר: כאשר הרבו אתמול המקוננים בבית-אל לקונן ולבכות על חורבן-הבית בשברון לב אנוש, בכיתי גם אני עמם הרבה, וימר רוחי, ואעזוב את הבית ואשב על שן-סלע מאחורי הכותל בלב מלא תמרורים ומצטער, לא ידעתי נפשי, ואשב ואישן, ואיקץ ואישן שנית ואחלום חלום, חלום נורא. והנה במראה החלום: הלכתי מחוץ לשער העיר לצד מזרחית-דרומית, הנני עומד על הר קטן של שלג, וראי בידי ועור צבי תלוי עלי. ולפתע הרגשתי דחיה בגופי, והנני הולך ותגדל מרגע לרגע, מנשימה לנשימה, ראשי, צוארי, רגלי וידי משתרעים, ותעל קומתי עד שלוש אמות וחצי, ואשקיף על פני כל הכיכר מעל, ואשמע פתאם קול מצד צפון קורא אלי: בני! בני! ראה תראה את אשר אַראך. ואבט בראי אשר בידי, והנה קפץ ראשי מאלי, ובמקום החתך צמח כהרף-עין ראש חָדש; אחר-כך ניתקו גם ידי ושאר אברי מאתי, ויגדלו אחרים במקומם; רגע כמימרא גדלה גם הריאה, גם הקנה, גם הכבד, כל האברים והגידים. תאי הנפש והגוף גדלו ונתחדשו אחד אחד; והופשט עורי מעל עצמותי ונפל ממני. וכיסיתי את בשרי בעור הצבי התלוי בי, ואכס את מערומי, כאדם בגן-עדן. והשמש יצא על הארץ בגבורתו ויֵעתּק את ההר, ויבוא במקומו נחל שוטף, הלוך וגאה בכל ארבעת קצוי-תבל; ואני עומד ורואה כל אלה ולא זז ממקומי. ואשוב ואראה מראה אחר: והנה חצי-ההר השני לעומתי, ושחורה אדמתו מאד, וכן דשאיו ואילנותיו וכל צמחיו, ועל ראש ההר עומד איש קטן ממעל לי גדלו אמה ורוחבו אמה, זקנו אמה ופרמשתקו אמה וזרת. ויעקור האיש הגמד הזה הר שעליו היו שישים ריבוא עיירות. כה עלתה גבורתו! והוא נפל שוב בשוחה גדולה, המגעת עד תהום רבה, ושם התּוהו ובהו… ויעל מיד מן התהום, הלוך התנער, והוא עומד על ראש ההר ברגלו הימינית, וברגלו השמאלית הוא עומד על הר אחר מלא דם, ועליו נבנתה סוללה. והנה הוא משקיף ומביט בעינים טרוטות על הר שלישי, וכתר אור זורח בהר הזה מגיע השמימה וזבח משפחה על ההר. ושבתי וראיתי והנה דגל אדום בימין האיש המוזר ושרביט מלך בשמאלו. ודמות צורת עגל על הדגלים, קרן אחת במצח העגל וטלפיו כטלפי צבי, ובראש הקרן חרותים שלושה יודין ומלפניה כתובה המלה “אשמדאי”, ועל השרביט כתוב “קיטור, קיטור!” – והנה אימה חשכה גדולה נפלה עלי, ותבוא תרדמה בכל הארץ, וענן כבד נשאני מן ההר הזה ויעמידיני בבקעה רחבה; ואפן כה וכה, וארא והנה איש מסכן עומד ומולי, והוא לבוש בגדים בלויים וספר בחיקו. ואגש אל האיש ואומר לו: מאין באת, עובר? ויען ויאמר: בן הדורות הראשונים אני. ואוסף לשאול אותו: לאן אתה הולך? ויאמר: לדעת אחרית הימים עלי אדמות פני מועדות. ואחגור עוז ואומר אליו: מה מעשיך מלאכתך? הגד לעבדך. ויאמר הזקן: אחד מרפאי-עולם אנכי. ואומר לו: מה הקמיע, אשר אדוני מרפא בה? ויאמר: מה זה תשאל? בקמיע שמרפאה גם סם-מות אני עוסק. – ומה שמך, כי אדע? הוספתי לשאול אותו, בראותי כי עונה הוא על כל דברי, ולא ישים לו סתר-פנים. ויאמר האיש: מ ל א כ י שמיוזה זכרי. ויאמר המלאך הזה אלי: הישמר לך מהבט אחריך, פן תהיה לנציב מלח. ויקחיני בידי, ויובילני בדרכים ומסילות ויביאיני עד לפני מערה, ויוציא מצקלונו את ספרו ויגע בו על עיני ועל אזני; והנה קול רעש במוחי ובכל מיתרי לבבי, חשך העולם בעדי, והייתי כמו עיור שעה תמימה. ואפתח אחר-כך את עיני השמאלית בעמל, וגם בעיני הימינית נעשה סדק קטן, לשקוף דרך עקלתון, והנה האיש וספרו אינם, והאבן מעל פי המערה הוסרה. ואבוא אל תוך המערה, נבהל ומשתומם על כל אשר ראיתי ושמעתי, ואבקש למצוא מרגוע לנפשי העייפה, והן זה זמן רב לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי. והנה מיטת-שן עומדת בפינת המערה ועליה פרושים סדינים יקרים ונוגה לה סביב.

ואעל על המיטה לנוח, ואישן ואחלום שנית וארא בחלומי והנה תורים ובני-יונה ע כל עוף טהור למינהו והבהמה הטהורה למינה עומדים סביב למיטתי וקוראים: יחי אדוננו המלך לעולם! ומשתחוים לי בהדרת כבוד. ויהי בהרימי ידי, לברך את עבדי, ויפוצו פתאום מעלי, עד כי לא נשאר גם אחד מן המחנה, ואט ראשי להביט באספקלריה המאירה בראש מיטתי, ואָשׂם בה את עיני השמאלית, והנה שלושה הרים גדולים עומדים ותלויים אל רגל אחת גדולה וכדור גדול עליהם; בימין הכדור עומד איש חזן, ועל יד ימינו ועל שמאלו שני עוזרים לו בשירה, אחד גדול ואחד קטן. ושבתי וראיתי, והנה החזן בוער כאש כולו ופניו מתלהטים כגחלת, ומצוארו של המשורר הגדול נוטף דם בלי הרף, ומשא כבד על שכם המשורר הקטן, וכלי-זמר ביד שלושתם.

והנה בדלת הכדור סדק, ואבט בעדו הרחק הרחק, ואראה שני יענים גדולים ורסני-ברזל בפיהם מעופפים באויר השמים, ותחתיהם עמד המון חיות-יער ובריות קטנות גדודים גדודים לאלפי-אלפים וריבוא-רבבות, ופניהם פני אדם, אך לא ידים להן; ובתוך כל המחנה הגדול, המכסה את עין האדמה, עומדות ארבע דמויות גדולת, בעלי קומה גדולה מאד וצורתן כבני הענק, וביד כל אחת מארבעת האימים האלה שמלה וסולם, שמלה וסולם. והיה כאשר שרו וניגנו החזן עם שני משורריו על הכדור, נחו פה היענים וצבי-החיות ועמדו בלי נוע; ובחדלם לשיר, עופפו היענים ורצו רצו ושוב וירמסו רבים מהקטנים, מהם שרפו בהבל פיהם, מהם קרעו בצפרניהם, מהם תלו בשערותיהם, מהם נגחו בקרניהם, וירמסם ויטנפום. וכאשר ניסו הקטנים לעלות בסולמות הארבעה, נשכו בהם בשיניהם ויקרעום לגזרים. ותהי צעקה גדולה עד אשר חרדו שמים וארץ.

ויהי בחדלי להביט בסדק הכדור ובחור האספקלריה שעל מיטתי, והנה האיש המוזר עומד ממעל ומועף ביעף כמלאכי-השרת ויאמר אלי: בן-אדם, הנה הראיתיך רוב פלאות, אשר לא זממת ולא שערת, והנה אודיעך מדע והשכל, ככי כל המראות אשר ריאת היו חזיונות קדם מבית-יעקב וצריו, וגם חזיונות חייך הם, את אשר יקרך בקרב העם הזה ובמסיבי שבטיו. כי הן גביר לאחיך שמתיך, והיה כאשר תריד ונשבתה גם הגאולה עד קץ הימין…

ויהי ככלותו לדבר א כל אלו ויחריש, ואמרתי אליו: בי, אדוני, דבר-נא לעבדך מן הדברים האלה, כי חשקתי בהם. ויען ויאמר: את אשר אחילותי לעשות אכַלה, כי שמי גם אמיתי, והיטבת לראות, אם תשמור בלבך את כל אשר ראית לפנַי ולפנים ולא תצא מדבר אלהים חוצה. ויפן האיש ויעל. וברגע הזה דפק השמש על פתח בית-הכנסת ואיקץ, והנה לחום בתוך חלום!

ויהי ככלות הנער לספר לאביו את חלומו והמראות אשר ראה, וישתומם אבי מאד, כי לא שמע חזון כזה כל ימי חיו, ויהי בעיניו לנס ולאות על יקרת החולם. ויצו את בנו לאמור: אשר לא יגיד לאיש את אשר ראה ואת אשר חזה; ובלבו חשב: אחריש ואראה מה היה אחרית חלומותיו.

וכי נתקימו נבואות רבות מנבואות החוזה, בעת אשר קם למשיח ולנגיד בארצות יהודה, ויצהל העם לרינת גואלו ופודהו, עד כי שב להיות חוזה גם לבני-ישמעאל, ויתפרדו מעליו בני-אברהם. הכל כתוב בספרי הזכרונות לבני-ישראל.

 

ב    🔗

 

קָם וְנוֹפֵל    🔗

בימים ההם ובזמן ההוא חי איש יהודי בארץ פלישתים בעיר עזה, ושב האיש בנימין, כשם אש השבט השנים-עשר בשבטי יעקב, ושם אשתו רחל. ויחיו יחדיו בטוב ובשלום, ואולם עקרה היתה ולא ילדה לו. ויפתח אלהים את רחמה באחרית הימים, ותהר ותלד לו בן ביום העשירי לחודש טבת, בשנת ארבע מאות וארבע, ויקרא את שמו נתן, כשם נתן הנביא, שהיה בימי דויד מלך ישראל ויהודה. ואחרי היגמל הנער, התחיל כבר ללמוד תורה, ויחכם מאד, שלא כדרך כל הארץ, ויעל על כל חבריו הרבים והגדולים במנין ובשנים. ויהי כי נפל הגורל על אביו ללכת למדינה רחוקה, לקבוץ מתנות ועזר בעד עניי ארץ האבות, הביא אותו, לפני צאתו, ירושלימה, וימסרהו לידי חכם ואיש מקובל בסתרי התורה, להיות לו לאב ולפטרון, וישק לו על מצחו ויפרד ממנו בשלום, ויוסף הנער לקנות תורה וחכמה ולדעת רזים, ויוקירהו ויאהבהו מורו מאד ויאמר בלבו: גם זה יקום לנו לרועה נאמן!

ואבי נתן סבב אז בערים ובמדינות ויעבור אורחות-ימים, וילמד לדעת את כל אחיו בני-עמו הרחוקים, מנהגיהם ודרכם, ויסַפּר להם על קברות הארץ הקדושה ועל שארית הבנים, אשר מצאו להם בארץ שנית נחלה לעבוד את אל השמים כימי עולם ולתת לו ריח ניחוח, לא בקרבן, כי אם בתורה ובפילה ובתחנונים. היהודים האלה, בשמעם בארץ גלותם, כי פקד ה' את עמם, וכי ארץ אברהם יצחק ויעקב עוד לא נשַׁמה, ועוד ניכּרים בה שרידי החורבות ומקום המזבח, ויוסיפו להעניק אותו, את המשולח, בטובם, איש כמיסת ידו וכנדבת רוחו; וישב מקץ ימים רבים כבד בכסף וזהב, במלבושים ובמעדנות ויביא למחכים ולנענים רוַח ועושר.

וישמע נתן בנו, כי בא אביו עזתה, ויגש לפני רבו ויאמר: ירשה-נא לי אדוני ומאורי, ללכת לעזה לקבל פני אבי. ולא אבה הרב להסכים לדבר ויאמר: חכה עד יבוא אביך הנה ויתן גם לנו את מתנתו. ויפצר התלמיד ברבו, כי כלתה נפש הנער אל אביו, ויאמר לו רבו: לך, כחפצך, רק ישׁוֹב תשב בבית אביך כחודש ימים ולא יותר, ואחרי-כן תשוב הנה; כי אם תאריך יותר לשבת ואביך יגע מן הדרך ולא יוכל ללמוד עמך תורה, ושכחת את משנתך. וילך הנער עזתה ויבוא לבית אביו, וישק לאביו ולאמו, וישב אתם כחודש ימים, וישב לירושלים, כאשר פקד עליו רבו. ויהי בבואו לבית הרב, וישאל אותו: השלום לאביך? ויאמר נתן:שלום. וישאלהו עוד: ומה חדשה בחיי עזה? ויען הנער: לא ראיתי בקהילה הזאת כל חדש, אשר אספר לאדוני, אך חלום חלמתי שם בעלית אבי, ואשא את החלום בחוּבּי וגם לאבי לא גיליתי. ויאמר הרב אל נתן: ספר-נא לי את החלום, כי הלא רבך אני ומורך ומלמדך.

ויחל הנער לסַפּר ויאמר כזה וכזה רה לי: הנה עליתי בעשרה בטבת לעלית אבי, והיום יום סגריר, ולמדתי באחד הספרים במעוּמד, כי חשקה נפשי בתורה, ואיעף ואסגור את עיני וראשי מוּטה על העמוד, ותרדמה נפלה עלי. ואפן וארא: והנה ראש אחד עומד מאחורי ולו ארבעה פרצופים, האחד אדום, השני שחור, השלישי ירוק והרביעי לבן. ויוציא הפרצוף הנהדר רוח עז מפיו, וישאיני הרוח אל בקעה רחבה בלי שיעור, ואקח את רקיע השמים אשר ממעל לראשי ואגוללהו ואקפלהו ואעש ממנו שופר ארוך כאריכות-עולם. ואשמע קול מדבר אלי: בן-אדם, האם תתקע בשופר הגדול הזה? ואען ואומר: בי הקול, אתה ידעת, ויהי בקחתי רק קצה השופר בפי ואנסה לתקוע תקיעה אחת, נתעוררו כל עשבי הבקעה ויעלו כאילנות, ומיד נפתח השופר והתפשט שוב לרקיע. ויהי בהעלותו נשאתי את עיני וראיתי והנה שבעה עננים עומדים ממעל לי, זה למעלה מזה וזה ממעלה מזה, ותקחני יד אחת בציצית ראשי ותעלני בענן העליון השביעי. והיד פתחה את גוי ותוציא את לבי מקרבי ותקוב בו חור מעבר ימין לשמאל. וליד הזאת שוב היה ראש. ויקח הראש אות אחת משמו וידבק אותה בחרט ויתן אותה אלי, ויאמר אלי:בן-אדם! שים החרט הזה בחיקך ושמרתהו לבל יאבד ממך, פן תינקש. וישם הראש ככלותו לדבר את שתי ידיו, כבר שניה לו, על עיני, ויאמר: הישמר לך ושמור נפשך מאד מלהביט אלי בעיניך, כי לא יראיני בן-אדם וחי!

ואשקף למעלה ממני, ואראה אבן ברקת מרובעת, שש מאות אלף פרסאות אורכה ושש מאות אלף פרסאות רחבה ואלפים פרסאות גבהה, היא מזהירה מסוף העולם ועד סופו כצאת השמש בגבורתו, ובאמצע אבן הברקת פרדס, בארבעת קצות הפרדס ארבעה עמודים, קומת כל עמוד ששת אלפים פרסאות וארכו שישים פרסאות ורחבו שלוש פרסאות; עמוד מזרחי עשוי אבן אודם עמוד מערבי – אבן נופר, עמוד צפוני – אבן ספיר ועמוד דרומי אבן אחלמה; וממעל לכל עמוד כתר עשוי אבן כרכוד. ואור קדמון ואור השכינה מופיעים אל הפרדס מכל עבר, ועל הכל מופיעה נהרה…

ובפרדס נוצצים כל מיני פרחים ואילנות ורוח חיים בקרבם, והמה מדברים זה לזה כבני –אדם ויתעדנו עדן עולם ונהר אפרסמון יוצא מעדן להשקות את הפרדס ואת הגן., אורה וחיים במלוא הגן ומנוחת עולם! ואשא עיני ואראה, והנה מרכבה גדולה עומדת לפני, ואמרתי להשקיף ולהתבונן בה, ואשמע את הראש מדבר אלי: הישמר מהביט בה וגם למעלה ממנה, פן תאבד ממך אשר הפקדתי בידך.

ואשקף למטה, והנה ככר גדולה לפני, ובאמצע הככר עיר גדולה מאד, ומסביב לעיר שלוש חומות בצורות, ובחומות שנים-עשר שערים. ובעיר פנימה שישים ריבוא בתים ושבעים ואחד מגדלות. החומות אשר ראיתי היו אש נוגה, והבתים עצי אלמוגים והמגדלים זהב, שנים-עשר השערים כולם אבן יקרה;ומתוך כל ההדר הזה נוצצים שני ארמונות גבוהים ונפלאים, ולא יכול פה לסַפּר את הדרם ויופיָם והאוזן-לשמוע. ומארבע הקצוות עולים פרחים משונים בתארם ובצבעם ובתוכם חבלות לבנות כלילות-יופי ונותנות ריח עדן; ואשוב ואראה ראש אחד יפה עד למאד וכתר פז עליו, והראש רוכב על חיה, אשר שמה ידוע, ושבעה כפתורים ופרחים בראש החיה.

ושאלתי את הראש, לאמור: בי, אדוני, מה המה אלה אני רואה? יגדל-נא חסדך עמדי והחכימני. ויען ויאמר: אעשה כדבריך, ואני עומד שפי ושומע בדבּרו, וזה אשר דיבּר:“נתן שמך, ובשמך שתי נו”נין, והן מורות לנפילה ולקימה, והתי"ו באמצע תורה על החיים ועל המות. השופר, אשר בו תקעת, הוא השופר הגדול, אשר עליו דיברו וניבאו כל החוזים; ועשבי הבקעה אשר עלו בו, הם הם בני עמך. אורק אבן ברקת מראה על התחל ההתחיה. רוחב הככר הוא ארץ-ישראל. העיר הגדולה היא ירושלים החדשה; ושני הארמונות אשר ראית האחד מהם הוא בית-המקדש השלישי, כי יתכונן על תל והבית השני הוא בית המלך משיח בן דויד.

" ועלה יעלו בעת ההיא משבטים הרחוקים אשר לעם בני ישראל, חסידי הכושים החיים תחת השמש,והאנשים הירוקים הקרובים לשמש והלבנים הרחוקים מהשמש, אל בירת ירושלים המעטירה, להשתחוות לה‘, ושפך ה’ את רוחו על כל בשר וינבאו עדי יעבור רוח טומאה מעל כל פני הארץ, ולא יפוך מדבר ה' ארצה, אשר דבר לנביאיו ולאוהביו בכל דור. והיתה ברית עם אלהים ממעל, והיה לב אחד לכל בשר, ושקטה בארץ מתלאותיה הרבות.

" ואתה, נתן, השמרך, פן תצא אל מחוץ למדרגתך, ואבדה ממך אות אחת משלי, אשר הפקדתי בידך, ותנבא לשקר וללא-אמת, ואף תעשה מֵדחה לאלהיך, וחרב וחרב כל הבנין-עדי-עד הזה, וכתמים יבואו בעולם ויגברו בני –לילית ובני נעמה והיה מכשול רב בארץ תחת להיטיב. הישמר באשר הוריתיך

ותמים תהיה עם ה' אלהיך, ולא תשתחוה לאל נכר, כי אם לה' לבדו. נלאה אלהים לשאת אסירי בניו, שים אזור במותניך ורוץ למחנה ישראל הפרוץ ונַבּא

לגאולה ולחרות ולקץ הימין!"

ובכלות הרש לדבר את דבריו, ויעף מעלי ויעל. ואפתח את עיני, והנה אני עומד לבדי בעלית בית אבי כבראשונה, ואין עוד מראה…

ויהי כשמוע הרב הירושלמי מפי תלמידיו את דבר החלום הזה, והתלמיד אז כבן שתים-עשרה, וירקוד לבו בקרבו, וישמח ויצהל במלוא החדר ויאמר: ברוך ה' אלהי ישראל, עושה נפלאות לבדו, אשר לא עזב חסדו ואמיתו מאתי, לזכותיני לעת זקנתי בתלמיד הגון תמים ומיתמם כמו זה. ויקם וישיקהו על ראשו ויאמר לו: בוא, ברוך-אלהים, ואכניסך עוד בהיכלי הקבלה.

ויהי נתן נביא לישראל, והוא מנבא על חיים ומות אשר לעם, ועלו בחלקו שתי הנו"נין – קם ונפל…

 

ג    🔗

 

מַשּׂא שְׁמוּאֵל    🔗

ויהי כי החל לצאת בעולם טיבם של המשיח שבתי ושל הנביא, חזה אחד מיחידי-הסגולה שבדור משא והנה הוא עומד בבית כנסת חדש ומתפלל עם הקהל תפילת-מנחה בכוָנה גדולה ובבכיה רבה על דבר אורך הגלות ועל דבר סוכת דוד הנופלת. ויהיה בהגיעו לתפילת " את צמח דויד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך". והנה אור גדול מקיפו מכל עבר, ורק הוא לבדו רואה את המראה. והוא יוצא לחוץ, לוקח את כל כדור השמים ממעל ועושה ממנו קסת-סופר ונותן אותו במותניו, ואת הים הגדול הוא מרים וטובל בו את הקסת, והשתנו המים והיו כדיו שחורה, ויהי בעיניו לנס. ואת קו השמים הוא אחז, למן הקוטב הצפוני ועד הקוטב הדרומי, ויעש ממנו קולמוס, ופרש לפניו כל שבעת הרקיעים שבקדושה ושבעת הרקיעים שבטומאה והיו כגויל, וכתב עליהם ברגע אחד את המעשים אשר נעשו מני ראשית ועד אחר תחית המתים. והנה פרח ציץ ביד ימינו ויגדל, עד עלה גודלו מהלך חמש מאות שנה, וירא ויפחד מפני גבהו הנורא; וגם הציץ ירא מפני החוזה, ויברחו שניהם זה מזה. ויבואו לעיר-מלכים, ותצא לקראתם אשה זקנה מתעלפת, הולכת ומתנבאת, ותשם את ידה על ראש החוזה ותברכהו ותאמר אליו: הישמר לך ושמור את נפשך, אשר לא תפתח את נפשך. ויהי בכלותה לברך אותו, ויחדל הציץ להציץ. ויקחו את מלבושיהם וילבשו אותם מהופכים, החוץ לפנים והפנים לחוץ, וילכו בראשיהם לארץ ורגליהם נטויות למעלה. כך צעדו עד בואם לבית המלך. ומיד התחיל הקהל לקרוא לקרוא בקול: שמע, ישראל, ה' אלהינו ה' אחד! ויתעורר המתפלל מן המראה, והיא עומד בבית-התפלה וישתומם, ולא ידע מה יהיה לו.-

מחזיונות כגון אלה ראו אז התלמידים והנבונים בעם לרוב. וגם על עבדים ושפחות שפך אלהים את רוחו וינבאו על היום הגדול, אשר בו תצא השמש

ללהט את הרשעים ולהביא חום וכבוד לצדיקים ולכל קוראי שמו באמת.

 

ד    🔗

 

הַמֵּתְנַבְּאִים    🔗

בין חסידי ירושלים היה אז איש ירא וחרד לדבר ה', והוא מלומד בספרים ויודע נסתרות, ויאסוף כל כתבי –הקודש הישנים,אשר נמצאו במערות ירושלים ובכל עיירות ארץ-ישראל ואשר נכתבו בדורות ראשונים על –ידי קדושים ואנשי מעשה רבים, וישכור סופרים, אשר עברו בקולמוס על האותיות, המטושטשות מרוב ישנןו יחדש את נעוריהן, ויפץ את הספרים ברבים, למען תרבה דעת ונסתרות חכמת אלהים בחוץ תרונה. וגם הוא כתב ספר משא, ביד אלהים הטובה עליו, על-דבר משיחות שבתי בן-אליהו, ובו פרש ובאר את הזמנים אשר בהם יצליח ואשר לא יצליח בהם. וימלא את הספר דברי גימטריאות וחזיונות הרבה, ויבאר בו כל סתום וכל נעלם, וישם את הספר בכלי חרש, למען יעמוד ימים רבים, ויטמנהו במערה ממערות עיר הקדושה עד יום בוא הקץ.

והמשיח שבתי קירב בעת ההיא את נתן הנביא אליו, ויאהב אותו אהבה רבה על תומו ועל ישרו, וילמדהו תורת המסתורין ופשר כל דבר. מזמן לזמן עלו הם ותלמידיהם וכל הנלוים על ההרים, להתיחד שום לעבודה ולפדות, וילינו בשדות ובכרמים,במערות ובקברים ויעסקו בהשבעות ובהתדבקות הרוחות אל רוחות חסידים מתים, וישמעו בנות-קול יוצאות מן הארץ ומכריזות על משיח בן-דויד; ועוד ראו מראות נפלאים וגדולים. ככה עשו חודש ימים וישובו אחרי-כן לקרית – ירושלימה.

ויהי ביום העשירי בטבת, שנת ה' אלפים וארבע מאות ועשרים ושתים ליצירה, ויעל המשיח לבקעה הרחק מירושלים מהלך שלוש פרסאות, ועמו ארבע מאות איש מתלמידיו הנאמנים ונושאי דגלו. ויהי לעת ערב ופאתי אודם נראו בסביבות הרקיע, ותהי העברת הגבולים בכל היקום. ומלאכי-היום הולכים ומפנים מקומם למלאכי –הערב; ויעל הגואל על שן-סלע וישביע את כל הרוחות הקדושות המשוטטות באויר, לעבדו ולשמרו, אותו ואת האנשים אשר עמו, יהיו נשמעים לכל אלה אשר ידברו בשמו לעשות ולמלא אחרי כל פקודה וצו. ולא היתה כזאת, אשר יקום בן-אדם וידבר ככה אל רוחות השמים. ומן הזמן ההוא והלאה החלו אנשים ונשים להתעלף ולהתנבא בראש כל חוצות ובבתי-כנסיות על הראשונות ועל הבאות. ונתן העזתי, מרואי פני המלך, ניתן לראש עליהם, להינבא על הרוממות העליונה, ויאסוף נתן ארבע מאות בני-נביאים, כבימי שאול, וילכו ויתנבאו ולא יספו.

ויהי בליל השבועות בשנה ההיא והמשיח ישב באסיפת תלמידיו בירושלים, ובהתקדש החג ברחבי העולם, ויעלו תחתונים למעלה ועליונים למעטה, פתאום התעלף הנביא נתן וידבּר פלאות על המשיח רבו, וישאלו אותו האנשים לאמור: על מה אתה עושה ככה? האם לא תראו את האֵש הגדולה המתלקחת ובאה על ראש משיחנו זה ונוטפת על מצחו כשמן הטוב על מידותיו? ויאמר נתן: אני זכיתי וראיתי לבדי את המראה הרב הזה, ואֵלה אשר עמי לא ראו ולא יזכו לראותו עד עולם – –

ויחשב לו הדבר במרום לחטא, ונהפכה לאחרית הימים נבואתו להרמת עם ולגאולת עם ותהי להכשלת הרבים ולהטעות.

 

ה    🔗

 

הַגוֹרָל    🔗

ואיש מקובל היה בימים ההם, והוא עוסק בצירופים ובהשבעות, ושמו אברהם בן יכיני, והוא בין הסופרים והמתאבלים על אורך הגלות ועל כי נשבת ממנו כל משוש עבודת ה' במקדש. ויהי בליל העשירי בטבת, באחת השנים הללו, נדדה שנתו ולא יכול לנוח, ויקם ממיטתו, וירחץ וילבש את בגדיו "ויערוך “תיקון-חצות”. וידלק נר ויקח גויל מעור חמור, ויגזור אותו למאות מאות גזרים קטנים, ולא ידע על מה זה ולמה זה הוא עושה כן. ויהי כאשר היו כל גזרי הגויל מונחים על השולחן, עשה השבּעה, והנה באחת ההזכרות עלו לפניו שמות נערי בני-ישראל ממקומות שונים, ערים ומכפרים אשר במדינות מוקדון, אשר לא קרה אותם קרה לא טהור ויתקדשו מעודם, ויחרות את שם כל אחד ואחד על גזר גויל מיוחד, ויגזור אחרי המעשה הזה עוד הפעם כל גזר קטן לגזרים קטנים, עד כי לא נשאר בכל גזר כי אם אות אח, ויערבב את הגזרים יחד וישם אותם בסיר נחושת ויעמוד עד הבוקר.

ויהי בבוקר ויקדם לבוא לבית-הכנסת אשר בטריפולי, ויבך בכי גדולעל פיזור ישראל העמים, ולא פסק לבכות, עד כי נשרו ריסי עיניו מרוב בכי, ויהי הכל שומם מסביבו ולא מצא מנחם. וישב מבית-הכנסת הביתה; ולו בת קטנה ושמה בינה, אשר ילדה לו מחלת אשתו. רגילה היתה הנערה לבוא אליו, בעת עסקו בצירופיו ובמשאיו; והיא עומדת אצלו איזו שעות, מבלי יגיעה ועמל ומסתכלת במעשיו, שלא כדרך הילדות האוהבות שעשועים וקופצות ממקום למקום. ויצו עליה לרחוץ את בשרה, לשים עליה כותונת חדשה ולבנה וללבוש את שמלת השבת. ותעש הילדה כן, ותבוא אליו החדרה ותעמוד על השולחן. ויצו עליה לקחת מן הסיר אשר על השולחן פתקה פתקה ולהניח לפניה בשתים-עשרה שורות, אות אחרי אות,כמעשה אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח. ותעש הנערה כן, ועיניה סגורות. ותתעלף ותקם ותנבא. ויקרא אביה את השורות, ותצא השורה האחת מן הפסוק: “שום תשים עליך מלך!” וירא יתבונן וישם את הדבר אל לבו.

ואמנם קמו גם ד' מאות בחורים מבחורי מוקדון לנבּא על בוא המלך.

 

ו    🔗

 

הָרַב וְהַתַּלְמִיד    🔗

והרב הירושלמי, רבו של נתן העזתי, נביא המשיח, מתאבל על תלמידו המובהק הזה, כי נתן ידו עם הגואל המוזר בעיניו ואשר לא יאמין בו, ויזמן את תלמידו, כי יבוא לפניו ויצטדק לפניו על מעשהו. ויבוא נתן ויתיצב לפני רבו, והלז יושב על כסא-הדין, זקנו הארוך והלבן יורד לו עד למידותיו. וירם הרב את ראשו ויאמר לתלמידו: מה המעשה הרע אשר אתה עושה עמי,כי לא באת אלי זה שנתים ימים ופנית לי עורף, ואני גמלתיך טובה וריביתיך, הוריתיך ועשיתי עמך חסד; מפתי אכלת ומימי שתיתומצמרי הלבשתיך, וזה שכרי עמי, כי תניחיני לעת זקנתי לבוא בין התועים! ויען התלמיד ויאמר לרבו: לא תועה הוא רבי זה, כי אם איש קדוש וטהור ומבית-דויד יצא וחשקתי בו ובטהרתו, והוא גם הביאני בסוד ה' ויאצל עלי ועל חברי רוח-נבואה; וכולנו אנו מתנבאים עליו, כי הוא משיח אלוהי יעקב וכי בעוד ימים מועטים יהיה קץ-הפלאות, ויעלה כל ישראל מקצה העולם ועד קצהו לארץ אבותיהם בחיל ובכח וברוח ה‘, ושבו בנים לגבולם ומלאה הארץ דעה. ויהי כשמוע הרב את תלמידו מדבּר כדברים האלה, ויצנח מעל כסאו ויקרע את בגדיו ויקרא:הויי, טועה ומשגה! קיויתי כי תעשה ענבים ותעשה באושים; והנה רוח שקר מדבר מפיך, כי לא ציוך ה’ ולא שלח את האיש הזה להיות לגואלנו ולא מבית-דויד הוא בא. – ויתרגש בתלמיד, בשמעו את רבו מקלל את המשיח ויבקש להראות לו אות ומופת, כי דבר אלהים בפיו, ויקם ויחל לנבא בגימטריאות, בראשי-תיבות ובסופי תיבות פסוקים מדברי הנביאים, שכולם מכוונים לביאת המשיח שבתי צבי. והרב לא נבעת מן הרמזים האלה ויאמר אל המנבא: אוי לי שראיתיך בכך ואוי לנשמתך הטהורה, אשר נפסדה כל-כך! כל ימי היותך אתי היית תם וישר וכשר ובתומך הלכת ולא ידעת להרע ולנטות ימין ושמאל בכל אשר מסרו לנו חכמי-הדורות וגם על דבר הקץ לא דרשת; ועתה רוח-רע בא ועירבב את מוחך ואת לבך, תאמר להיטיב והנה תרע, תאמר להגדיל את הטהור, והטהור בעיניך אך יש טמא הוא, קשור הוא עם הסטרא אחרא ואיננו יונק מסתרא קדישא… עוד לא פקד ה' את עמו ועוד לא באה העת להיגאל. אוי למי שידחה את הקץ וינבא בשם ה' לשוא, ורבצה בו אָלת התורה, בו ובכל הנלוים אליו, וכפרתם בה' באחרית הימים ואמרתם: אין לנו חלק ונחלה בתורתו! כה דיבר הרב, הלוך ודבר וברר מן התורה ומן הנביאים ומן כתובים ומסתרי התורה וממכמני המסורה, כי אך רוח-תועה במהירות גאולה זו ושומר נפשו ירחק ממנה. ויפעול הפעם בדבריו על לב תלמידו נתן, ויאמר הלז: אם כי אלך ואפרד ממבשר זה, אם אינו בעל הצדק; והיה אם יפנה לשמאל אימינה ואם ילך לימין אנוכי אשמילה. ויאמר רבו אליו: טוב אשר דיברת ואלהים עמך. בני, ועתה לך היום וענה את נפשך, וקמת בבוקר ובאת אלי, ואשביע את השר של השכחה ואת מלאך רפאל גם יחד, כי יסירו ממך כל הלמודים אשר למדת וכל הדעות המוזרות אשר נקלטו במוחך ותשכח את כל דרך האיש הזה. ויברכהו רבו, וילך נתן נבוך מאתו, ואיש לא ידע את דבר בואו וצאתו.

 

ז    🔗

 

הַשּׁב    🔗

ויהי ממחרת היום ויפגשו חברי נתן, מבני-הנביאים, את נתן ברחובות העיר ירושלים, ויחלו להכות בו, הכּה ופצוֹע, ויאמרו: אמש בהיותנו בחדר המשיח החלו אבני-הקיר לזעוק על הדופי אשר דיבּר רבּך ברבּנו באזניך, ואתה שמעת ומרית בה' ואמרת אמן לדברי המגדף, ועתה שמע את אשר דבר המשיח:כה תאמרו אל נתן ותדברו אל בן עזה: מהר ושוב אל אדוננו והשתחוית לו כבראשונה; ואם מאן תמאן לעשות כדבר הזה ותמרה בו, אז ישלח אליך את חית-השדה ואת עוף-השמים עד הישמדך. ויירא נתן לנפשו ויאמר: הנני כי חטאתי. ולא סר אל רבו הראשון, כאשר דיבּר, כי אם מיהר אל הרב המשיח ויפול לרגליו ויאמר: סלח-נא לעוון עבדיך. ויאמר המשיח אל נתן: הנה אמש בעמדך לפני רבך דבקה בך רוח זמרי ההורג את אדוניו ותרבה הרע. ויבק נתן ויאחז בכסא אדוו. ויתעלף שוב, ויחל לדרוש במ"ט גימטריאות על הפסוק:לא תלך רכיל בעמך, ישר והפוך,ישר והפוך; אחרי כלותו לדרוש, אמר אליו מלך המשיח: סר עוונך וחטאתך תכוּפּר. וידעתי, בני, ידעתי, כי אין אחד מני עשרה בירושלים אשר יאמין, כאנשי מדינת מוקדון, כי הגאולה קרובה וכי היכולת בידי לנצח על הגאולה, אך עם-ירושלים עם קשה-עורף הוא, יאמינו בה' ובמצוותיו ובעבדיו לא יאמינו.

ויאמר המשיח אל נביאו: עזוב נעזוב את העיר הזאת, אשר דברו עליה רעות כל נביאי יהודה, ונלך ארצה מצרים, למקום אשר בו נטה משה איש-אלהים את ידו אל השמים; ושם נתקדש שבעתים ומשם יֵצא שנית דבר הגאולה.

ויחרימו ביום ההוא בחוצות ירושלים, מטעם הרב המקנא, את המשיח ונביאו בחרם ובאלה, ויתגל הריב.

ובשמוע המשיח ומתי-סודו את דבר החרם, ויסוב הוא ונביאיו את ירושלים שלוש פעמים ביום, ששה ימים רצופים, וביום השביעי אמר להם: מה לנו פה?לכו ונלכה מצרימה, אשר נבנתה לפני ירושלים, ויצאו כולם מירושלים לארץ הולדת משה בן עמרם.

 

ח    🔗

 

מִצְרַיִם    🔗

בחמש אניות גדולות יצוא יצאו המשיח, נביאיו וסופריו וכל אלה אשר נשבעים בשמו, ויעשו שנים-עשר יום בדרך מיפו עד אלכסנדריה. ויקבלו בני קהילת מצרים את שיירת הנביא ברוב כבוד ופאר ויעשו כֵּרה גדולה להם. וישב שבתי בבית קצין-היהודים רבי רפאל יוסף. ותלמידו נתן התאכסן בבית תלמיד-חכם הנודע בשם רבי יחזקאל, ושאר התלמידים ובני-הנביאים התארחו בבתי נגידי הקהילה והפרנסים. ויהי מספר הבאים עם דגל המשיח כשלושת אלפים איש. ותהי המולה רבה ברחובות ובבתי-הכנסיות ועם העברים מיושבי מצרים שמח לראות אורחים כאלה מבני הגאולה בגבולם. ובכל שבוע ושבוע מרבים מאמיני המשיח לבוא משאר ארצות ומדינות. ויספרו את מופתיו ואותותיו,, אשר הראה לרוב, ויהללו את רוב חכמתו ובינתו. ונתן וחבריו מחזקים את לב העם

באמונת הגואל ודברי הפדות. ויחברו תפילות חדשות ותהילות לאדון האדונים ולמלך המשיח, וישירו שירים; ובכל חבורה עושים סעודות ועורכים כּרה גדולה ותהי השמחה והדיצה רבה. קם עם-ישראל וירא את יומו הגדול ויום כריתת ברית האלהים את עבדיו מחדש. ויוּבל שי לה' צבאות ותרם קרן עם-סגולה. אור וששון ימלא את העולם מקצהו אל קצהו; ישלימו העמים, יתחברו השבטים, גוי אל גוי לא ישא חרב, ונשבתו כל משטמה ואיבה ותחרות ועוני מן הארץ, והיה אך טוב וחסד ומרח-יה בכל העולם, וראשית קצה הימים האלה כבר נראים עתה במצרים. נראים בכל בית ובכל משפחה, אשר תלמידי המשיח מתארחים שם, הלא גובה להם ודיבור חי בפיהם ואוֹמן בלבם. ואם ידברו וינבאו, מי זה יכחש בם? ועל מי עוד יפול לבו עליו? קומי. קומי, בת-ציון, כי בא גואלך, הורם הודך. ניצח הנצח את האפס, והכל אך יונק חיים ורואה אור.

בעת מצהלת לבבות באו שני אחי-המשיח בספינה מאיזמיר לאלכסנדריה לקנות שם פול מצרי, ויבואו בני-הנביאים אל משיח-השקר ויאמרו אליו: באו שני אחיך הנה, והעם בבית נתן הנביא. ויען להם המשיח ויאמר: אינם אחי כי אם מילדי איזמיר המה, מיד נפלו כולם מתעלפים לארץ, ויהי הדבר לנס ולפלא.ואמנם לא בני-אביו היו,כי אם בני אמו.

 

ט    🔗

 

דְּבַר-הַמֶּלֶךְ    🔗

היו שמונה-עשר בחודש אייר, האביב כבר בא, אילנות מלבלבים, פני השמים טהורים, אין כתם ןאין ענן, הבריאה בעצם תקפה, ומלך מלכי-המלכים, הקדוש–ברוך-הוא, ומשרתם ומלאכיו יושבים ופוקדים את הגנות ואת הפרדסים, מצמיחים עשבי-שדה ומכינים לחגבים ולכל רמש האדמה את מזונם.

וישב המשיח ביום הזה בחדרו ויתעצם בתולדה בעניני גלגלי מסיבות הדורות. האב טרוד בעסקי הטבע ובחירו מצרף את השֵמות וצופה הליכות עַמו.

ויבוא אחד מנציגי מצרים הגדולים והמכובדים, אשר דבריהם נשמעים במלכות, והוא חכם ושופט את כל עם היהודים, ויתיצב לפני המלך המשיח ויאמר אליו: בי, אדוני, אל ירע בעיניך דבר השאלה הגדולה, הכמוסה עמי ימים רבים, והיה אם לא תרגז ותגדיל חסדך עמי, ודיברתי באוזניך את אשר עם לבי, ושאלתך על-דבר מהלכך ומלאכתך ואדע. ויען המשיח אותו לאמור: אל תירא, בני, שאל את אשר תשאלו אשיבך. ויאמר הנשיא אל המשיח: הגד לעבדך, האם דיברת את האלהים כמשה אדוננו? ואם קראך למשיח ושלחך אלינו?

ויאמר המשיח: לא נראה אלי האלהים ולא דיבר עמי. וגם לא נתן את מטה המחוקק בידי, כי אלך ואתיצב לפני מושל התוגר, כבן-עמרם לפני פרעה מלך מצרים. ויאמר הנשיא: נפשי בשאלתי, אם ככה הדבר ולא שלחך אלהים ולא דיבר באוזנך דבר מדברי הגאולה, איך ערבת את לבך לבוא לבית-יעקב בשם הפדות? אולי עוד תרע לישראל תחת להיטיב, בדחקך את הקץ? ובדבּר הנשיא את הדברים האלה, ויפג לבו מיד ויאמר:חטאתי לך בשאלתי, ידעתי כי במאמר –פה תוכל לכלות אותי כרגע, כי איש מופת אתה, ויאמר המשיח: אל תירא ואל תיחת, לא אכלה אותך, כאשר כלו דתן ואבירם, כי לא באת להמרות נגדי, כי אם לדעת דרכי, ואני אגלה לך מעט מהמה. אבל הישבע לי בשמי ובממלכתי ובכתרי,כי לא תאמר לאיש דבר מכל הדברים האלה, כי בנפשך הוא. ויעש כן. ויאמר המשיח אל הדובר: שב לפני – והוא יורד ממעלות כסאו ויתיצב על המעלה התחתונה ויפתח פיו ויאמר: " דע-נא, נשיא בו נשיא. כי זה שבע שנים רציפות, אשר קידשתי עצמי וטיהרתי עצמי ועסקתי בכל ההשבעות הגדולות והעצומות, אשר מפניהם יכּנעו גם סטרא דקדישא וגם סטרא דטומאה, והבאתי בהגותי את שם-המפורש את כל שבעים השרים המושלים בעולם תחת ממשלתי, ונשמעים לי כל כוחות הקדושה וכל כוחו הטומאה; נשמעים לי כל הספירות וכל שערי-יה, וכל מה שבשבעת הרקיעים, כל מלאכי-מעלה נכנעים לרצונו; וגם המון המזיקים והמזיקות: לילית ולילין, רוחות ושדים עם ממוניהם, מנהיגיהם, שריהם ומלכיהם, כולם סרים למשמעתי וכפופים תחת ידי; ואם ארים את ידי יעמדו לפני, ואם אכוף אצבעי, הם משתחווים לפני והנני נגיד על הכל ומצוווה הנני נגיד על הכל ומצווה אני על עליונים ותחתונים ועל כל אשר בשמים ובאץ מתחת. ושבתי והתבוננתי במערכת השמים והנה תכלית בריאתם בשביל האדם. ואחשוב בילדי הגויים והלשונות. והנה עם ישראל בחר בו יה לסגולתו וכרת אתם ברית בחורב, ברית עדי עד; ויסר העם הזה מדרכי ה'. וישמור להם עברתו, והאל פוקד אבות על בנים, על שילשים ועל ריבּעים.

ככה אנכי מונה דורות עֶברה וזעם ודורות הקללה הכתובים בספר-התורה. והנה גלות בבל, שיבת הגוי, חורבן, מלכות-בר-כוכבא שלא כדרך הטבע, מאז ועד עתה הכל עומד בקללות משה רבם שקיללם בשתי תוכחות בשם הגדול ובצרוף שבעים איש מזקני ישראל ובצירוף השכינה. שכינת ישראל בגלותא ושבעים השרים מושלים בעולם, ונסגר השער לה‘. ואני הדובר, יען שנשמת משיח בי, נשגבה משל משה, נשגבה גם מנשמת מלאכי-עליון – הנני מנסה על-ידי שמות הקדושים ועל-ידי שמות הטומאה, שבאתי עד תכליתם, להכניע בראשונה כל עמי-עולם תחתי, ואמליך עליהם מלכים כרצוני, ואני אמלוך על כולם, ואשיב ימי עמי כימי עולם וכשנים קדמוניות. וה’ שומר הפדות ושומר חסדו לבני אבות יעשה הטוב והישר עמי ועם עמי; וכוָנתי אך לשמו ולשם קדושת שמו הגדול;

ואני תקוה, שלא אֶכּשל ושל יבושו קווי בּי".

ויפול הנשיא, בשמעו התגלות לב המשיח, על פניו ויקרא: אתה הנך הגואל האמיתי, ומי יתן ואראה עין בעין את נצחונך על ימי הקללה, ויהיו לנו אך ברכה ואורה. חסד ורחמים, כי נואלנו וחטאנו.

 

י    🔗

 

הֻלֶּדֶת שָׂרָה    🔗

בשנת חמשת אלפים וארבע מאות ליצירה ישב במדינת אוקראינה, אשר נספחה למלכות פולין, איש-עברי ישר ונאמן-רוח ושמו ישי בן-יהודה; ולו אשה מאצילי בית-ישראל, נדיבת-רוח ויפת-תאר. ותהי עקרה ימים רבים ולא ילדה. ותפלל לה' וישמע בקולה ויפתח את רחמה ותהר ותלד בת ביום חג הפורים, יום שמחה ליהודים, ויקראו שמה שרה, כשם אשת אברהם. ותגדל ותהי כשנתים, ויקראו לה רבים גם שם יסכה, כי הכל סכין ביופיה, פניה מאירים כשמש, ולא היה כזיו הזה בזרע אשה מימות עולם!

ובהיות הנערה כבת חמש ושש באו גזרו רעות על עם היהודים והפולנים ופרצו הריגות עצומות, כי עלה עם מר כארי וכנמר ויבקע באפו כל חומת יהודה בפולין. ערים נשרפו באש, אלפי אנשים ונשים נשחטו יום יום, עוללים נדרסו במעי אמם, חללו כבוד בתולות לעיני הוריהן וחתניהן, ואחרי-כן ניקרו את עיני כולם ויתלם על העצים וישימו אש תחתיהם. באו ימי נבוכדנצר וימי המן, אשר חשב להשחית בעם ה' ולבלתי הותיר להם שריד, ותהי תאניה ואניה בכל שערי בית-יעקב, והימים ימי קינה ובכיה עד היום הזה. והנערה שרה נלקחה עוד לפני זה מבית אביה, ותהי ספונה ימים רבים בבית-מקלט לחסידות בית הלחמי, אשר לא תנשאנה כל ימי חייהן לאיש ותעבודנה את אלהיהן בצניעות ובמעשי –חסד, ותשב עמהן ותשכח שם אביה ושם עמה ומולדתה. וכאשר יצא הקצף על בני-יעקב, יצא גם על שבטי בית –הלחמים, ולא הבדיל האויב בין בן-ברית ובין שאינו בן ברית.וחרבו המגואלה בדם אכלה את שניהם. ותנוסנה החסידות הנוצריות ותיסתרנה במערה ותקחנה גם את שרה עמהן, כי יקרה עליהן נפשה. ותשבנה שם בבטן האדמה ותגולנה אבן על-פי המערה, ורק מעט צידה לקחו עמהן. ויהי בחצי הלילה בשנת ת"ח, השנה היותר זעומה בשנות ראינו רעות אלו, נאחז פתאום גוף איש בעל קרנים בגוף הילדה השוכבת, ויוצא אותה ערומה ממקום משכבה, ויאחז בציצית ראשה, וישוטט עמה באישון לילה באויר השמים, ויבא אותה אל בית-קברות יהודים בארץ רחוקה מאד ממקום הגזירות, ויעמידה על רגליה ויאמר המתעופף אליה: בתי, יהודית אַת ומוצאך מעם היהודים, ואני אביך אשר נהרגתי עם אמך על קידוש השם הגדול. וישק לה הדובר על ראשה ונעלם ואיננו. הבּוקר עלה ותתעורר הנערה משנתה ותשב ערומה על-יד מצבת אבן אחת ותבק.

וליהודים יושבי המקום היה לקבור איש בבוקר היום ההוא. ויבואו עם מיטת המת אל בית-העלמין, וימצאו נערה קטנה ערומה, אשר רק כותונת לבשרה, יושבת בין רפאים, ואור פניה מכהה את עמוד –השחר. ויפלו רבים על פניהם ויאמרו: רק קסם הוא! וביניהם היה איש מקובל, יודע צפונות ומראות, ויאמר: אולי זה ראשית ימות המשיח וסימן לתחית-המתים. ותאמר הנערה לנפחדים: מבנות העברים אני ממדינת פולין, ואבי המת הביאני הלום אמש בלילה בכנפיו. ויאמר המקובל: מתנבאת היא ולא ידעו האנשים, אם אמת היא דוברת. ויביאו אותה לבית הרב, וילבישוה ויאכילה וישקוה, כי רעבה היתה וצמאה. ויביאה ראש-התורה חדר בתוך חדר וישביעה באלהים כי תגיד לו דבר בואה הנה ומה עמה, ותאמר: חי יושב הצבאות וחי בנו משיח וכי אמת בפי. ותספר את דבר ישיבתה בבית-המקלט ופרשת דבר האמונה אשר למדוה, כי את אביה ואמה שכחה, וגם אתמול בלילה לא הכירה אותו ולא ידעה מי הוא. ויאמן הרב לדוברת, ויצו את אשתו להיטיב עמה ולשוב לחנכה בדת ישראל. ותשב בבית הרב ימים רבים, ותצטיין ביופיה ובחכמתה. ויאמרו כל רואיה: כמראה הזה היה מראה אסתר המלכה, אשר הצילה את היהודים במאה עשרים ושבע מדינות.

ויהי הדבר לנס, כי עוד בזמן הזה, אשר רחוקים אנחנו זה כבר מימי המקרא ומימי הפלאות, יקום יופי כזה בשערי יעקב ויתהלך עלי אדמות.

 

יא    🔗

 

חֲלוֹם שָׂרָה    🔗

ויהי כי רבו הבורחים מאנשי בני-ישראל הרצוצים מארץ הדמים, ויפוצו לארבע רוחות העולם, באו רבים גם אל העיר, אשר בה גודלה שרה הנמלטת, ותהי שם “סכנת בלבול”, ויגורו התושבים היהודים מפני רוב הבאים ויקומו ויתנדבו כסף הרבה, למען ילכו משם להיאחז במדינות עוד יותר רוקות. וילכו הגולים מן המקום ההוא, וגם שרה ביניהם, וארץ הולנדיה החופשית, ויתישבו באמסטרדם הבירה, ויעשו שם מסחר וקנין, וייסדו להם קהילה מיוחדת, ויבנו להם בית-תפילה מיוחד. ובכל שבת ומועד יהללו את ה' על הנסים, שהראה להם בהימלטם מארץ גזרה ובהישארם בחיים לעובדו ולהזכיר שמו בגויים.

הימים היו תי"ד ליצירה, ושרה בת ארבע-עשרה וכבת שמונה-עשרה לקומה ולגובה. ותהי אבן-חן של כל הישוב הפולני בארץ החדשה. ויתברכו בה כל בתי-ישראל לאמור לבנותיהן: ישימך אלהים יפה וכלולה כשרה בת ישי!

ויהי בשנית יום חג –הפורים, יום משתה וששון לכל זרע יעקב ולפליטת ישורון וים הולדת שרה, היפה בבנות, ואחיה וקרוביה התאספו בבית פרנס קהילתם ויכרו כֵּרה גדולה וישתו וישכּרו וירקדו, ותהי השמחה גדולה, וגם שרה ניצבת עם שורת אחיותיה, לראות בשמחה ובדיצה. ויתנו הגברים גם לה לשתות מן היין המשובח. והנה כמו אסתר ממש ליופי ולתואר, אשר לקחה בקסמיה את לב מלך פרס, עומדת לפניהם. מי לא יכרע לפניה ולא יקרא: “אחותנו, אַת היי לאלפי רבבה!”

ויהי ממחרת היום בחצי ליל שושן פורים, ותשכב הנערה שרה על מיטתה ותישן, ורעיונותיה על משכבה סליקין ותרא בחלומה והנה היא יושבת אל שולחן ערוך, עליו כל מאכלים ומשקאות טובים; והשולחן עומד בחצר גדולה, אשר קירותיה מצוירים כל מיני ציורים ומשמשים רבים רצים מחדר לחדר. לשרת את האורחים והמסובים. מימנה יושב כוהן גדול, ומשמאלה יושב בחור יפה-עינים ורב חן עד מאד, ויאכלו המסובים לשבעה, וישתו וירימו את כוסם ויקראו איש אל רעהו: נשתה לחיי אדוננו זה ולחיי ארוסתו, בת מלכים זאת, היושבת אצלו. ומיד נפתחת דלת החצר, ויבואו שני אנשים נשואי-פנים ויקרבו אל השולחן ויעמדו מול הבחור ויאמרו אליו:מארץ פולין שלוחים אנחנו אליך, משיח בן-דויד מלך ישראל. ותיקץ שרה תוך כדי דיבורם והנה חלום.

ותשמור הנערה את הדברים בלבה, ותאמר: לגדולות נוצרתי ורק לבן דויד אתן ידי לברית עולם.ותמאן שרה מן היום הזה והלאה לשים לבה לנכבדות אשר הציעו לפניה. כי רבים מבני העשירים ומן הלומדים המצוינים בקשו לקחת אותה לאשה ויחלו בעבורה מחלת-אהבה. וישנאו אותה שוב המבקשים ידה, תחת האהבה אשר אהבו אותה. על גאות לבה ויהירותה, ורבים מן המעונים בנפשם מיופיה, אשר לא היה לו ערוֹך, הוציאו שטנה עליה, כי משׂרכת היא דרכיה, ויתאמצו להבזות את שמה. עד כה הגיעה קנאת האהבה, והיא כל עוול לא עשתה, ולא הזיד איש לנגוע בה.

ותצא שרה בימים האלה מארץ הולנדיה לארץ איטליה ותשב בליוורנה, העיר המהוללה; וגם שם הקיפוה הבחורים מבני הגבירים מכל עבר ויביאו לה מתנות רבות, והיא מיאנה לשמוע בקולם ולהתחתן באחד מהם. ויהי כי הציקו לה רבים ואמרו: מדוע לא תנשאי לאיש? לא יכלה עצור בנפשה ותקרא: אך אל משיח ישראל אתן את ידי. ויחשבו השואלים, כי דעתה נטרפה עליה, ויאמרו: נשתגעה שרה היפה מרוב יפיה. ואחרים מן המתבוננים, אשר כבר לקחה אוזנם שמץ מן השמועה, כי בארץ התוגר קם איש יהודי שבתי, המכנה את עצמו משיח בן דויד, אמרו כי יש דברים בגו. ותצא השמועה מדברי שרה למרחקים ותגיע גם לארץ מצרים.

 

יב    🔗

 

קוֹל בְּרָמָה וּתְחִיַת הַמֵּתִים    🔗

ויהי בליל השבועות בשנת ארבעה מאות ועשרים ליצירה, ותשב כל החבורה אשר למשיחומלכם בראשם מסביב לשולחן, לעסוק במראות ובסודות, והה קול ברמה נשמע, לאמור: “קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה”. ומיד ניתקו קירות האולם, והנה דמות בתולה עדינה, רבת-חן מאד נראתה, והיא יפה כלבנה… ותקרב התמונה אל מקום המשיח והשתחוו לו שבע פעמים ארצה ותיעלם ואיננה. ויתמהו כל היושבים על החזון הזה, אשר לא היה עד כמוהו, ויהי הדבר לנס ולפלא.

ויהי אחרי ימי החג ויבחר המשיח שנים-עשר בחורים מקציני מוקדון, מן היפים אשר בהם, וילבישם שש ורקמה, והם ועבדיהם ושתי נשים זקנות מנשי מצרים העבריות ואחותו הבכירה ישבו בספינה, ובידם מסרו אגרת לשרה בת ישי, היפה בבנות, וזה דבר האגרת: “מה יפית ומה נעמת, ידידתי שרה. הנך יפה רעיתי, כןלך יפה,רעיתי, ומום אין בך. רבות בנות עשו חיל, ואַת עלית על כוּלנה, שמיני כחותם על לבך, דודתי, לבבתיני, אחותי כלה. אפריון עשב לו המלך שלמה; ואם לא תדעי לך, היפה בנשים, צאי לך בעקבי שליחו. יביאך המלך חדריו, עוז והדר לבושך ותשחקי ליום אחרון”. ועל –יד המכתב הזה, הכתוב בדברי שלמה – נתן המשיח ביום שלוש טבעות זהב משובצות אבני-יקר, ומחרוזת-מרגליות גדולה וחַחים משובצים אבנים טובות ואבני-כרכּוד ובגדי משי רבים מרקמת מצרים ותכשיטים אחרים מכל טוב הארץ. ויצו את הבחורים והזקנות לאמור: מהרו רדו בים עד ליוורנה אשר באיטליה המדינה,

והנה שם בתולה רבת-חן, ושמה שרה בת ישי בן יהודה, גלגול משיח בן אפרים, אשר נהרג בשנת ת"ח בחרב אויב, ונתתם לה את האגרת הזאת ולבשתם אותה בגדי-רקמה, ושמתם את המרגליות על צואריה,החחים בידיה

והטבעות על אצבעותיה, וקראתם לפניה: מלכה! וקמתם והלכתם עמה והבאתם אותה אלי, כי היא לי מאורשה ממערכת השכינה.

ותבוא השיירה ההיא לליוורנה העיר, ותתיצב לפני שרה הנבחרת ויעשו לה כדבר המלך ויקראו לפניה: תחי גברתנו שרה לעולם! ותצנח שרה מעל כסאה מרוב שמחה. ותאמר: הנה פתרון החלום, אשר חזיתי בדבר אלהים. ויאכלו בני השיירה וישתו עמה שלושה ימים. ויהי ביום הרביעי בבוקר ותשאל אחות המשיח את שרה: התלכי אחרינו אל מלך המשיח? ותאמר: אלך עמכם ואשרת את האדון; ואולם עוד שנים עשר יום אשב פה, ששה ימים אסוך בשמן המור וששה ימים בבשמים, על-פי מצוות הזקנות. ואנשי ליוורנה שמעו את כל אשר נעשה בגבולם, וישמחו על הדבר אשר פקד המשיח את אחת הבנות היושבות בקרבם, ויברכו את הכלה שרה לאמור: " תהי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער האויב". ויהי אחרי כלות בני-הקהילה לברך אותה, ותשא קולה ותבק מרוב המית-נפשה. ובצאתה בספינה עם השליחים, ויצאו כל אנשי העיר, לשלחה ולברכה, ולבם מרחף בין תקוה ופחד. הנה כן יקום בנין קרית חָנה דויד ותחזנה עינינו בשיבת ציון וירושלים!

ותבוא שרה, כרבקה מאז, בספינה עם אחות הנשיא ועם שתי הזקנות ושנים-עשר הבחורים, הם ועבדיהם וכל המשא אשר אתם לאלכסנדריה. ובבוא להקת הנביאים ועבדי המלך לקבל את פניה, ותקח את הצעיף ותכס את פניה. ותבוא היא והנשים לבית הגביר רבי רפאל-יוסף ממוקירי המשיח. ויצא האדון לקראתה, והוא לבוש שמלת-משי ואטון לראשו ותארו ויפי הדרו כתואר פני מלך, ותשתחו המיועדה לפניו ארצה ותשק כפות רגליו ותאמר: כי יתן וראוני אבי ואמי וכל בני-משפחתי בכל כבודי ואושר גורלי. וירימנה שבתי בשתי ידיו ויקימה על רגליה ויק לה ואמר: בתי, ברוכה את לה' וראויה לשבת על-יד כסאי.

עוד טרם כילה לדבר והדלתות נפתחו, ויבאו החדרה אביה ואמה, אחיה אחיותיה,אשר מתו על קידוש השם, וירימו קול ברכה. וירא כל העם הניצב ויפלו על פניהם ויקראו: המשיח הוא אדוננו והמלכה הניצבת פה היא המטרוניתא יחיו לעולם! לעולם יחיו!

 

יג    🔗

 

קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה    🔗

ויעשו מכבדי המשיח ושועי ארץ מצרים משתה גדול לכלולות המלך עם המלכה, וישמחו ויחוגו שבעת ימים רצופים, ויהי מחנה בחג הברית במספר שבעה-עשר אלף איש, בחורים ובתולות,, זקנים וזקנות. וישמחו ברחובות קריה, ששו בכל רחובות העיר ומגרשיה הפכו את כל בתי האל לבתי-משתה,

ובני-הנביאים והתלמידים מנצחים בכינורות, מזמרים זמירות, קול תוף נשמע בכל אלכסנדריה, ותהי השמחה גדולה כביום אשר חגג שלמה בן דויד את חג חנוכת הבית. ומכל עבר ופינה מתפוצות היהודים נוהרים המונים המונים לשׂישׂ עם החתן המשיח ועם הכלה כלילת-היופי היושבת לימינו. ואבי הכלה ואמה וכל קרוביה ובני משפחתה, אשר נהרגו על קדושת השמו הגדול, באים בכל יום דרך החלונות ומניחים ידיהם על המיועדים ומברכים אותם. ובשעה הזאת מאיר הנצר אשר על ראשם, קול החצוצרות והשופרות ישָׁמע וירעש העם לראות את הקמים מקבריהם ומתהלכים ביניהם. העיר רועשת על המגדלים ועל מעקות-הבתים מטפס ההמון, לראו בחוגגים, דגלים מתנוססים. נביאים מתנבאים. ריקוד וצהלה ברחובות, עד כי המה תהמה האדמה. בא האדון, משיח ה' צבאות, בקדושת הברית עם המטרוניתא. כרובים ואופנים ירעישו ממעל. בכל חלל העולם נשמע קול המית השירה: קדוש,קדוש קדוש ה' צבאות, קדוש משיחו וקדושה גם המטרוניתא! שבו בנים לגבולם, אחרי עידן ועידנים, ואל הברית פתח את ידו הנדיבה לקומם הריסות ציון ומצרים, ערש דויד ושלמה וערש משה ואהרון, שאון גאולה ופדות! מתעלפים אנשים ונשים ברחובות משמחה ומדיצה ומתנבאים לגאולה ולפדות ורואים את הגאולה והפדות. – –

 

יד    🔗

 

הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם    🔗

ויהי כעבר ימי המשתה והמחולות, והעם מרבים לבוא מכל עבר, ויתאספו כל נשיאי היהודים אשר במצרים ואמרכליה, כל הגבירים והלומדים והפרנסים כל איש אמיד אשר בגבול תחפנחס, גבול נוף וגבול מגדול וארץ פתרוס ויתיעצו, איך לכלכל את המחנה הרב הזה, לשאת משא בית המשיח וצרכיו וגם לכלכל את צרכי המלחמה העתידה. ויגמרו אומר לשלוח שליחים לסלוניקי, לקושטא, לערב ולפרס ולהודו ולכל ארצות היהודים, כי ינדבו נדבות ומתנות לצורך דבר הגאולה הרַבּה. ותגדל פעולת השליחים עד מאד; ובכל מקום בואם הריקו העברים את כספם וזהב-ביתם ויעניקו אותו בכל כבוד, ויביאו הנה לארץ מצרים עושר גדול, אשר לא ימָנה מרוב, ותהי הוצאת בית-המשיח שמונה וארבעים אלף הגרים לכל השנה, ומספר אוצר המלחמה ארבע מאות אלף הגרים לשנה; והכל מכינים את עצמם ליום הגדול, מוכר איש איש את ביתו ומיטלטליו ובא לנַשק את כפות רגלי המשיח, ותהי האמונה בו רבה!

ויהי מספר נביאי המשיח ונביאותיו, אשר התעלפו ובאו, במצרים, בארץ איטליה ובמוקדון בשנה ההיא מאה ותשעים ותשעה לומדי-תורה, זקנים עשרים ואחד אלף, זקנות עשרים ושמונה אלף, שבע מאות נשים בעלות אוב ומקטרות, חמישה-עשר אלף בחורים, שבעת אלפים ושמונה מאות בתולות אשר לא ידעו איש, חמש מאות ושבעים וחמישה נערים תמימים, שש מאות ועשרים יולדות, יונקי שדים במספר רב ושמונים ואחת נוכריות עושות מלאכת שבת. ותהי כל המחנה שבעים וחמישה אלף נפש מתנבאי על המשיח וממלכתו; והתקוה רבה, כי ילכו הלוך ורב ויהיו כפלים כיוצאי מצרים, כי בכל מקום אשר דבר המשיח ונביאיו מגיע נוהרים בני-העם אליו ויאמינו בתשועת ה ובעבדו.

 

טו    🔗

 

הָנְּבוֻאָה    🔗

ויהי בשנת ה' אלפים וארבע מאות ועשרים וחמש ליצירה, ביום ראשון לפסח, ירד נתן הנביא ועמו ששת חבריו מרואי פני המלך, הנקראים יחד “שבעת קני המנורה”, בחוצות אלכסנדריה, וכולם לבושי תכלת ויקראו בקול גדול לאמור: כה אמר ה': עוד שנה אחת וחודשים שנַיִם יוָדע לכל בני-העולם

כולו כי המשיח שבתי הוא הוא הגואל האחרון ואין זולתו, וכסא מלכותו יהיה נכון בירושלים החדשה, ויבנה בימיו בית המקדש השלישי, אשר עליו ניבּא יחזקאלבן בוזי הכוהן, ויתאספו אליו שמונה מאות אלף גיבורי-החיל מבני עשרת השבטים אשר בארץ אפריקה מעבר לנהר סמבטיון, אשר הגלה שלמנאסר מלך אשור שמה, וילכוד על ידם את כל ממלכות עולם, יושיב עליהם מאצילי בני-ישראל, והוא המשיח ימלוך על כולם, על כל החיים אשר על פני האדמה ועל כל המתים, אשר יקומו מקבריהם.

ויהי כשמוע אנשי אלכסנדריה את הבשורה הזאת, ויצהלו וישמחו, ויחלו לעשות עוד הפעם משתאות ושמחות; ולא היתה כשמחה הזאת בכל ארץ מרים, מיום אשר הגלה ששך מלך מצרים את אבותיהם שמה עד היום הזה. וישלחו רצים בכל תפוצות ישראל, אשר בארבע כנפות תבל, לספר ולהודיע את דבר בוא המשיח ויום-הקרב.

וגם אמור אמר המשיח לעלות בראש שבטי עמו לארץ-ישראל, ללכוד את ירושלים ולשפוך על הארץ הקדושה את רוח ממשלתו. וירא השטן, כי עוד מעטות כלה מלכות הרשעה ובא החגור באזור צדק לפתּח חרצובּות עמו, ויבוא ויבלבל את העולם. – גבור גברו שמות הטומאה על שמות הקדושה… ויפול המשיח גם הוא שדוד ברשת תעתועיהם ויסר מני דרך. – הרחמן ישלח לנו את הגואל הנאמן וישיב את שארית עמו!

 

> עוד על המשיח    🔗

 

א    🔗

 

הַמְּשִׁיחִים    🔗

איש היה בארץ עוץ בקהילה הקדושה איזמיר, ושמו מרדכי צבי, מגולי מדינת מוריאה, והוא סוחר בפרי הארץ, ויבוא בסחרו עד ארץ ליונטו. ויולד האיש שלושה בנים, ויהי שם הבכור יוסף ושם השני אליהו ושם השלישי, הצעיר מאחיו, שבתי. ושבתי נולד בשנת חמשת אלפים שלוש מאות שמונים וחמש ליצירה, ויגדל הילד ויגָמל, ויביאו אותו לבית-המדרש, וילמד שם מקרא, משנה ותלמוד, הלכות ואגדות, ויחזור על ספרי ש"ס, ספרי דבי-רב ותורת כהנים, וגם שקד על ספרי הקבלה. ויהי בהיותו בן חמש-עשרה לא מצא חפץ עוד ברב ומורה, ויסָגר בחדר עלית אביו וילמד בעצמו, ויתעמק בעניני הנסתר ובמדרשי השמות; ולא נמא בימים ההם חכם כמותו בנגלה ובנסתר. ובהיותו בן שמונה-עשרה כבר עטרוהו בשם חכם. וישתאו אנשים לרוב חכמתו וידיעותיו, כי לא נשמעו ולא נודעו כאלה בישראל;ויאמרו: אך רוח הקודש שוכן עליו.

ויחלו להתקבץ אליו בחורי חמד, ללמוד את תורת הקבל, וילמד אותם בחדרו, ולא יצא מפתח הבית גם שעל;ובלכת התלמידים ממנו, התבודד ויבוא אל מרומי האצילות והספירות, לא היה שער בעליונים אשר לא נדחק להכּנס בו.

ומקץ ימים החל, הוא ותלמידיו, לצאת מחדרו פעמים בשבוע, לטבול בחוף הים. וישבו כל היום ההוא בתענית. אחרי-כן עזב שנית את עליתו לבלי שוב עוד אליה, ויחל ללמוד עמם בתורת הנגלה והנסתר רק על פני השדה. שם ישבו עטופים בטליתות ותפילין של אל שדי בראשם, ויהגו בדברי אלהים ובחזון דברי אלהים בלי הפסק ובלי הרף.ואם עברו זאטוטי הישמאלים וראו את בני-יעקב אלה עושים את מעשיהם, ויחרפו ויגדפו אותם ויתאמצו להפריעם ממלאכת-הקודש, כל עמלם נשאר מַעל. כה ישבו תחת כיפת השמים הרחבים ועסקו בתורה, יום ולילה לא ישבותו.

ויהי בהיות שבתי כבן עשרים שנה, ויתן לו אביו אשה בת גביר מאיזמיר. וארוסתו היתה יפת-מראה מאד, והוא לא קרב אליה ואף לא ראה אותה.

וירע הדבר בעיני חותנו וישלחהו מביתו, ויתן לו אביו שנית לאשה בת קצין אחר,

והיא היתה יפה גם מן הראשונה ותואר לה והדר רב לה; והוא גם עיניו לא נשא להביט בה ותצא מעמו. ויתקדש שבתי ויהי קם מדי חצות-הלילה ממיטתו וילך לבדו לטבול בים ויהי צם וישב בתענית משבת לשבת, וא היה כל סיגוף, אשרלא עינה בו את גופו. ובכל זה היה תואר פניו כפני מלאך –אלהים ממש ולא יכלו להביט בפניו, כי קרן עורו. וראו: זה מעונה, אשר לחם לא אכל ומים לא שתה ימים רצופים, שכב רק על שק תבן ומנע את עצמו מכל רכות ותענוגות בני-אדם, ויהי גופו נותן ריח, כאילו משחוהו בבשמים יקרים ובשמן אפרסמון.

ויהי היום ויבוא רופא לבית-מגוריו וירח את הריח הזה, ויחשוב כי מורח האיש את בשרו, ויוכיחהו על פניו ויאמר לו: האם בן תורה כמוכה עוסק במעשה-נערות? ויפשוט שבתי את בגדיו מיד, ויראהו, כי אך חשדהו בלא דבר. ויתמה הרופא מאד על החיזיון הזה, ויהי נבהך ונפעם, ויבקש מאת שבתי, כי יגלה לו את דבר הריח אשר בבשרו, ולא אבה; ויפצר בו הרופא מאד. ויאמר שבתי אל האיש: הישבעה לי, כי לא תגלה את אשר אומר לך, בטרם יגיע הזמן, אשר אצא אל בני –האדם. וישבע הרופא ויאמר לו: חי אלהים, אם אספר לכל בשר ודם מאשר ארע על-אודותיך. ויאמר שבתי עליו: קטונתי מכל החסדים אשר עשה עמי צורי וקוני, ואולם באחד הלילות, ואני נשקעתי בחדרי בסודות עליונים, ואבקש לבוא עד חוק נשמות כל דור ודור מימות עולם, אשר כרת להם בורא כל העולמות את הברית, והנה נפתחה הדלת וארא שלושה אנשים זקנים נגשים אלי ובידיהם כדים נותני-ריח, ויאמרו אלי: פשוט את בגדיך, אהוב במקום, ואפשוט; ויגש האחד ויצוק את השמן על ראשי, ויגש השני ויצוק את השמן על גופי וידי, ויגש השלישי וירק את השמן על רגלי, ויחלו כתרי אור ללהט מסביב לראשי אשר הוסך, ואקרא את השמות: אברהם, יצחק ויעקב! ואפול על פני; והנה סר כל המראה, ואני יושב בבגדי על כסאי והוגה בדברי ה', ויקם הרופא וישק לו על ראשו ויאמר: עתה ידעתי כי איש-אלהים אתה, ויצא ממנו שמח וטוב לב.

 

ב    🔗

 

שֵׁם הַמְפֹרָשׁ    🔗

ויהי בהיות שבתי צבי בן עשרים וארבע שנה, והוא שיכלל את נפשו בכל תכסיסי העבודה וההשגה ובצירוף הגוף והנפש, ויצא אל אחיו ויחל לגלות לתלמידיו, כי הוא משיח בן-דויד, גואל הצדק, כי הוא יגאל ויפדה את ישראל מגלות אדום וישמעאל, ויאמינו בו ובדבריו ויאמרו כאיש אחד: אחריך נלך וככל אשר תצוה עלינו נעשה, ורק אז תשוב השכינה אל נוֶהָ, כי כבר עברו עידן ועידנים ללא קרבן וללא מזבח ואין חטאת ואין שלמים.

ושבתי מתהלך בין הסובבים אותו, משכמו ולעמה הוא גבוה מכל העם ואור פניו יאיר בין חורבות הגולה. ויהי היום והוא עומד עטוף בטליתו, ומראהו כמראה מלאך-אלהים, החל להגות את השם באותיותיו, כמעשה הכוהן בזמן שבית-המקדש היה קיים ביום-כיפורים בבית קודש-הקודשים ותלמידיו ומאמיניו, בשמעם את השם המפורש יוצא מפיו, כרעו והשתחוו ונפלו על פניהם ויקראו בקול גדול: ברוך שם כבוד מלכותו ומלכות עבדו הנאמן לעולם ועד!

וכשמוע החכמים ויודעי-התורה את הדבר הזה, כי קם אחד מזרע היהודים לשׂוֹם עטרת כוהן לאל עליון בראשו, ותעל חמתם עליו עד להשחית. וישלחו אליו שני שליחי בית-דין, והתרות בו, אשר לא יזיד לעשות עוד כדבר הזה; ואם מאן ימאן וישנה את מעשהו, אז יתירו את דמו וימות מות מעוול. ולא חת שבתי מפניהם ויעל ויאמר, כי מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מותר לו להגות את השם, יען כי הוא משיח בני-יעקב ולו יקהת עמים.

ויראו המַתרים כי איננו שומע להם ומוסיף ללכת בדרכו, לדחוק את הקץ, וישבו בשורה ונמנו וגמרו פה אחד, כי הוא חייב מיתה, ויכריזו ברבים: ההורג את שבתי משיח-השקר למצוה רבה תיחשב לו ויקנה לו בזה חיי-עולם!

וירא שבתי, כי כלתה עליו הרעה, ויאמר: אל תהי בי יד האנשים האלה, אשר לא ידעו ארחותי ותהלוכותי. ויקם וילך לו מאיזמיר ויצא לעיר סלוניקי; משם הלך ללטיני דרך ארץ מוריאה, ומשם בא לאלכסנדריה של מצרים דרך ארץ יוָן. וממצרים בא ויצא לארץ הקודש, וישב בעיר מלכי-דוד, בירושלים, ושם החל לעשות סיגופים מחדש, להתענות הרבה ולהעמיק שנית במסתרי הקבלה יומם ולילה. ויחפש את המבוא לגאולת העיר ולגאולת העם. ואלהים הסתיר ממנו פנים ולא ענה אותו בספרים…

 

ג    🔗

 

אַרְיֵה דְבֵי עַלָּאָה    🔗

ובימים ההם חי בעזה איש ושמו נתן. והאיש הזה היה מקובל גדול ויודע-סתרים ומנבא-עתידות ויודע להגיד לאיש איש כמפעלו וכמעשיו. פלא הוא ויהי לפלא: כל אאשר ניבא והגיד, לא נפל מדבריו ארצה; ולא ידעו האנשים, אם ברוח-הקודש הוא מדבר או רק מהסטרא-אחרא ישאב כוחו… ויחל רוח לפעמו ויבוא אל המחנה וינבא על הכוכב, אשר דרך מיעקב לגאול שבטי-יה מגלות העמים, וכי בימיו יוָשעו ותחדל כל תענית בציבור על העיר החרבה, כי השכינה כבר קמה מאֶבלה ויבואו דברי החוזה, כי הצום הרביעי והצום החמישי יהיו לבית-יהודה לששון ושמחה. ורבים מבני-העם בשמעם כי קם פודה וגואל וכי רק צעד אחד בינם ובין ימי תחית-המתים, ויקם בהם רוח ויתחזקו ויאמרו: נהיה לאנשי חיל ונלך אחרי שבתי משיחנו. ותהי שמחה ליהודים ואין עוד מתאבל על חרבן ירושלים, כי עוד מעט ויקימו אבני הריסותיה.

וזה דבר הכתב אשר שלח נתן הנביא המשיח לכל תפוצות בית-ישראל לאמור: " אחינו בני ישראל, בני אברהם, בני יצחק ויעקב, בני יוסף ובנימין, דעו לכם, כי נולד משיחנו וגואלנו בעיר איזמיר, ונקרא בשם שבתי-צבי, במהרה תיגָלה מלכותו ויסיר את כתר- המלכות מראש מלך ישמעאל וישימהו בראשו, והמלך וכל שריו ילכו אחריו ויהיו לו לעבדים; ויענו כולם ואמרו: כי לו המלוכה! והיה בחצי הדרך, ונעלמו פתאום פעמי המשיח, ולא ידעו אנה בא ואם חי הוא או מת, והיה עצב בין הקהל. ומשיחנו יבוא אז עד נהר הסמבטיון, אשר שם לא עבר עד עתה איש, להיותו משליך אבנים כל ימות החול ורק ביום השבת ינוח, כי יום מנוחה הוא ושביתה לכל בני-התורה ולא יחללו אותו! והיה בעמדו על חופו, והתגעשו האבנים לקראתו לרוצץ את ראשו, וירד מן השמים אריה דבי עילאה, והפרומביה שבפי האריה היא נחש בעל שבעה ראשים, ואש יוצא מפי האריה, ועליו ירכב המחכה עד מעֵבר להנהר,אשר שם יושבים בני- רכב, בני-משה וכל בני עשרת השבטים. ולמשה רבנו, עליו השלום, נולדה בת ושמה רבקה, והיא נשמרה בעצם ילדותה כל הדורות הרבים עד ביאת הגואל, ואותה יקח משיחנו לאשה. על אריה בבי עילאה ההוא ירכבו המשיח ומשה, בצאתם עם עם רב אשר לא יסָפר מרוב כחול הים, לשוב לירושלים. ויהי בהיותם על אֵם הדרך ויבוא לקראתם עם מר ונמהר, בני גוג ומגוג, והם לבושי שריון, מזוינים חרב וחנית וכל כלי-מלחמה, והמנצחים על הקרב המה מבני הענקים, לפנים קראו הלם רפאים. ומשיחנו שבתי-צבי לא בחרב וחנית ילָחם, רק ברוח פיו ימית רשע ויפיל אותו ארצה רק בדברי אלהים, לא ישאר מכל מחנה האויב העצום גם אחד. ובבוא המשיח ומשה בשערי ירושלים עם כל השבטים, תעלינה החומות מאליהן ותסבנה את העיר ותהיה לעיר בצורה מאד. ויוריד ה' אלהים ביום ההוא לעיני כל הקהל הרב את בית-המקדש של מעלהבנוי כולו זהב טהור, ואבנים טובות הנשקפות מחלונותיו מאירות לכל קרתא קדישא דירושלים. וירד המשיח מן האריה, ויגש לפני מזבח האלהים, אשר שם הקריב בכל ימי הגולה רק מיכאל השר הגדול ויקריב את הקרבן הראשון, ויז את הדם ויתן את העולה על המזבח, ואש מרומים תלחך את הנתחים, ויעל ריח-ניחוח לכסא כבודו של יושב- השמים. אז יתָּקע בשופר גדול, וכל המתים יקומו מקבריהם וירונו את השיר לאלהי ציון!

זה דבר הכתב.

 

ד    🔗

 

הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר    🔗

איש היה בקהילה הקדושה איזמיר, ושמו מרדכי-צבי, והוא איש סוחר, הנושא ונותן באמונה, ויצא שמו לתהילה בין סוחרי הארץ. ויוָלד לאיש הזה בן בשנת חמשת אלפים שפ"ו ליצירה, ויקרא שמו שבתי-צבי, ויגדל הילד ויעש חיל, שלא כדרך כל הארץ; בעודו בימי נעוריו היה הוגה את השם באותיותיו, פעם בפרסום ופעם הבליעו בנעימה. וימחו בו גדולי-הדור על מעשהו, ולא שמע להם ולא נטה מדרכו. אולם גם אלו שעָינו אותו העידו, שהיה פרוש מכל תענוגי העולם הזה ונבדל מחברת האדם. היה מתבודד ימים רבים בהרים, במערות ובמדבריות לבקש את ה'. כה ישב כל שנות נעוריו באיזמיר, ומעשהו זה היה למורת רוח אחיו ובית אביו; וכל עמלם להשיבו לדרך האדם ולקרבו אל החיים בני-יומם היה לתוהו.

ויהי היום ויבואו אנשים אחרים של צורה בלט וישקיפו אל תוך חור-המנעול

אשר לחדרו, שהיה יושב סגור שם, ויראו אותו שוכב ומתפלל על קרקע הבית, מיטתו כפויה באבלות. והוא בוכה ומילל על חרבן בית המקדש, ושני מלאכי-השרת באים ומחזיקים בידו וקוראים: התנערי מעפר, קומי, עיר ירושלים! וארבעה מלאכים אחרים באו ואחזו בארבע רגלי המיטה ויקימוה ויאמרו: אלהים שבשמים הקים את סוכת דויד הנופלת. ויתמהו האנשים על המראה ויאמרו: אלהים נתהלך עם שבתי!

אחר הדברים האלה תקף אותן רוח ללכת ירושלימה. וימאן לקחת כסף מבית אביו או צידה לדרך, ויצא וילך רגלי לעיר הקודש ושם ישב, ויחל לעבוד את ה' בצומות וסיגופים. ויהי מתענה משבת לשבת בתענית רצופה. ויתעצם בסתרי התורה, ויצא לו שֵׁם בשערי ירושלים ויתחברו אליו אנשים ויחלו להאמין בו ובדרכו ויאמרו: קול קורא ה' לאיש זה לסול לו מסילה ולהשיב לציון העיר את ימי תפארתה מקדם.

 

ה    🔗

 

עֶשֶׂר הַסְּפִירוֹת    🔗

ושבתי יצא מירושלים למצרים וישב שם ימים רבים ויעש נפשות לה' וישב משם הוא וסיעתו, וילך לפקוד ארצות אחרות. ויהי בבואו עזתה, ויקרא נתן הנביא לגדולי היהודים בעיר ההיא בקול גדול: זה הוא מושיעם של ישראל, הוא משיח אלהי יעקב, וכל הנבואות שנבאו הנביאים והחוזים לא ניבאו אלא עליו. ויגיעו הדברים לאזני שבתי לאמור:הנה נביא לנו במקום הזה והוא מכריז ומודיע עליך, שאתה גואל-ישראל המקווה. וישלח שבתי שליחים אחרי המנבא ויאמרלהם: מהרו והביאו אלי את איש הרוח הזה.וילכו האנשים ויביאו את נתן אליו. ויבוא וימוד לפניו ברטט ובפחד, ארכובותיו דא לדא נקשן, ולא יכול לעמוד על רגליו מרוב פחד, ויפול על פניו ויסתּר ראשו בארץ. ויאמר לו שבתי: קום, נתן, על רגליך והעד בי את אשר אמרת ושיפ ידך על לבך והגד – האם כנים הדברים אשר ניבת עלי או רק מראות בחלום ראית? ויען נתן ויאמר: בי, אדוני, אל-נא תחשוב עוון על עבדך, חלילה לי להוסיף או לגרוע מכל אשר ראיתי. ויהי היום והנני עומד מחוץ לעיר ומראה-אלהים לפני, כמראה אשר ראה יחזקאל על נהר כבר. ואשא עיני ואראה, והנה עשר ספירות פשוטות לפנַי ונובעות כגלי הים; ואשמע קול יוצא מתוכן ומגיע לאזני, וזה דבר הקול: בה אמר ה‘: הנה מושיעם של ישראל בא ושבתי-צבי שמו, והוא יגאל את עמי מיד צר, ואהיה עם פיו ועם רוחו ויורה לבנַי בגולה את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו וילכו קוממיות לארצי. וירד שבתי ממקומו ויאמר: אם ה’ דבר ופקדני על עמי. ועשיתי את אשר יצווה – וידום ולא יוסיף לדבּר.

ונתן עזב את חדר המשיח ברגשי פחד ואימה, והזיעה יורדת ממנו כשטף מים רבים. וישאלוהו האנשים לאמור: מה לך, נתן, כי תירא מפני ילוד-אשה? ויען אותם דבר ויאמר להם: לו ידעת את אשר אני יודע על-אודותיו, כי עתה פרחה נשמתכם בהביטכם בו.

ונתן הנביא החל לגלות למין היום ההוא והלאה את קברות הצדיקים וקברות כל התנאים והאמוראים בשטח הדרך של ערי גת, לוד ויבנה, והיה משתטח על הקברים ומדבּר עמם על דבר קץ הפלאות; ובקומו מהשתטח ויבוא עד חברון, האיר אור פניו, זוהר עיניו כלפיד אש בדברו ושער זקנו כמו זהב-פרוַים ויחל לנבא ולגלות דברים, אשר לא נשמעו בין אדם למן היום אשר הדת ניתּנה בסיני. כה היה שבתי-צבי למשיחו של ישראל ונתן לנביאו.

 

ו    🔗

 

הַטָּהֳרָה הַגְּדוֹלָה    🔗

וילך נתן הנביא עד יפו ועמו שלושה חכמים ידועים, וימצאו שם ספינה בדרך נס, וירדו בה, לבוא לארצות סמבטיון ולעורר שם שיבת עשרת השבטים. ותקם עליהם רוח סערה ויתגעשו גלי-הים, ויהיו אנוסים לשוב אל היבשה. ויהי ברדתם שנית אל החוף, ויבוא עמוד-הענן ויפסק בין החוזה ובין חבריו, וישמעו קול מדבּר עמו מתוך הענן: שוב לראשית מעשיך, לחשוף את הקברים בארצי, וידעו בני-עמי את גדוליו ומוריו.

ונתן הנביא גילה בימים ההם אפר-פרה, שהיה גנוז מימי חרבן הבית. וניגלה אליו זכריה בן ברכיה בן עדו הנביא, אשר ניבא בימי דריבש, ובידו פח מים, ויזרוק עליו את המים ויקרא לאמור: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ויבדרו את קירבת הגאולה ואת טהרת העולם. ויעל להאיר לארץ ולכל הדרים עליה, והארץ רוחצת בפלג אלהים.

 

ז    🔗

 

חֲזוֹן אַבְרָהָם    🔗

"ואני אברהם, בן אחד התלמידים, אחרי היותי סגור בחדר שנה אחת, ואני משתאה על אריכות ימי התנין הגדול, הרובץ בתוך יאורי מצרים, וומר: מתי יהיה קץ הפלאות? והנה קול דודי דופק ואומר: הנה בן יולד לעבדי מרדכי-צבי באיזמיר, והוא יכריע את התנין הגדול, ויכריע כוח הנחש העקלתון, והוא יהיה המשיח האמיתי ויבוא בלי קרב ומלחמה לנצח את כל אויבי, מלכותו תחיה לנצח נצחים, ובלתו אין גואל לישראל. ואתה, בן-אדם, עמוד על רגליך ושמע דברי ישע ופדות; ומשיחי זה יֵשב על כסאי, כי יד על כס יה!

" ואני משתומם על המראה הגדול הזה ולא אדע את נפשי. והנה איש לפני, ומראהו כעין נחושת קלל ממראה מותניו ולמטה ונוגה-אש לו סביב, וממותניו ומעלה כעין הבדולח וכעצם השמים לטוהר; והוא קורא בחיל: קטיר קטירין ושרי.ואפול על פני מרוב פחד ואימה.

ויהי בשוכבי, ותרדמה גדולה נפלה עלי. והנה אימה חשכה גדולה נפלה בכל ארץ מצרים. ויבואו האנקה והכוס ועמם אור גדול. ויבוא איש גמד ויעקור הר גדול, גובהו ששים ריבוא אמה, ומתחת להר שוחה גדולה, ויכּשל ויפול שם. ולא ידעתי מה טיבו של האיש הנורא הזה, ונדמתי. ולאחר חודש ימים בא עוד פעם אלי בחלום הלילה ויאמר אלי: בני,אשר אהבתיך, ראה במה כוחך גדול, שאני מגלה לך דברים, שלא נתגלו אפילו למלאכי-השרת. ועתה כתוב את המראות וטמנם בכלי-חרש, למען ועמדו ימים רבים"…

 

ח    🔗

 

הַמִּתְיַמֵּר    🔗

ואשר ינבאו בשמי ואני לא שלחתים, וונשאו את עוונם".

בעיר איזמיר רבתי, אשר בארץ המזרח, ישב בחור למדן ומקובל גם יחד, והוא ממשפחת האשכנזים, אשר באו לגור שם. בימי נעוריו למד תורת הנגלה מפי רבו, רבי יוסף, ויעש שם אזנים לתלמוד; אולם כאשר גדל והחל לדפוק על דלתות ספרי-קבלה עתיקי-ימים ולתור בעיונים אלה, השליך את לימודי הגמרא אחרי גווֹ, ויתעצם אך העניני אצילות ומסתורים. ותיפעם רוחו מדברי החזון ויבּהלו רעיונותיו, ויהי כמשתגע בלכתו. ויתלקטו אליו נערים רבים, אשר גם הם בחלה נפשם בהלכות ודינים ולבם נשאם לחדשות. ויהי שבתי להם לרב ולמורה, ומדי יום ביומו אספם ויהי דורש לפניהם במעשה-מרכבה ככל אשר עלה על רוחו.

ויהי היום ויפן המורה המקובל הצעיר הזה אל תלמידיו הצעירים ויאמר אליהם לכו, בני, נצאה השדה ונעמיד את השמש כיום תמים בלב השמים, כימי יהושע בן נון. מחר יהיה האות הגדול הזה, כי ה' דיבּר טוב על ישראל, לגאלם מיד צר; ואתם התקדשו כולכם לראות בנפלאות, אשר יעשה ה' עמנו. ויאמינו המקשיבים הללו בשבתי המבשר, וישמחו שמחה גדולה על הבשורה, ויעשו כל אשר ציוה אותם, ויקדשו את בשרם ויטהרו ויכינו את עצמם ליום הגדול.

הבּוקר אור, וישכימו כולם כאיש אחד ויצאו השדה ויעלו על ההרים, ויקרא המנצח לשמש בקול גדול, כי יעמוד, ויקראו גם תלמידיו עד בוש: אנא, השמש, שמע בקולנו! ולא ענה אותם אלהים ביום ההוא והשמש לא יחדל בלכתו.

ויוָדע הדבר עוד ביום ההוא לרבני איזמיר וזקניה, ויקצפו על המעשה הזה, ןייראו ויפחדו גם בזאת, כי יאמר עם-הישמעאלים: הנה מתנקשים בני-ישראל לנו, וישימו על העם הנרדף עלילות-דברים. ויקומו וישלחו מורי-הדת ובחכמים והזקנים שליחים אליהם אל ההר, וידברו לשבתי, העומד בראש המחנה שלו, לאמור: בשם החכמים וידעי התורה אנחנו קוראים אליך, רדה אלינו אל תעמוד; ואם מאן תמאן לשמוע בקולנו, דע כי בן מות אתה והיית מנודה בשמים ובארץ.

ולא שמע הנזוף להם ויען אותם בעוז: לכו ואמרו לרבנים ולשופטים, אשר שלחו אתכם אלינו ושמו את הדברים האלה בפיכם, כי קוטננו עבה ממתניהם, וכי יען אשר הזידו להתערב בקודש לנו אנחנו מחרימים אותם, החרם והוסף, אותם וכל הנלוים אליהם. וישובו המלאכים אל מסיבת הזקנים הדיינים ןיענו אותםדבר: כה וכה אמרנו לשבתי, וכה וכה דיבּר, ויקרעו השומעים את שמלותיהם ויאמרו: את הק אלהי ישראל ומחזיקי תורתו חירף, לכו ונמכרהו לישמעאלים ויכוהו נפש ואנחנו נקיים. ושם רב גדול ונשוא-פנים ויאמר לזקנים: המתעברים: חלילה לנו מעשות כדבר הזה, לשפוך דם נפש, כי שבתי רק איש חסר-לב הוא ובלי דעת יספר; ואתם שמעו לי ויהי ה' עמכם: אל תשלכו בו יד, כי-אם גרש תגרשוהו מעירנו ואגפיה; ילך לו באשר ילך ולא יהיה לנו למוקש.ותיטב עצת הרב הזקן בעיני החכמים והפרנסים, ויעשו כדבר הזה, ויגרשו את המתנשא לראש מעיר איזמיר, אותו ואת מתי-סודו, ותשקוט העיר מהמשביע את השמש ומן הדורשים במופלא ובמכוסה מהם.

ויצא המגורש וחבריו מאיזמיר, וילך הלך ונסוע ארצה כנען. ובכל עיר ועיר,אשר בא ואשר עבר שם, דרש רמות בדבר הגאולה בשמים ובארץ, ובשגעון ינהג. ויבוא ירושלים וישב שם, ויקח לו אשה מארץ מצרים, ושמה שרה, ושונאיה יקראו לה סרה, כי היא אשר היתה להסית את שבתי למלוך על ישראל.

ויהי אחרי ימים, ויעזבו שבתי ושרה את ירושלים עיר הקדושה וילכו עזתה וישבו שם. ושם בעזה איש מקובל ויודע נסתרות, ושמו נתן, אשר למד גם הוא לפנים תורה נגלית בעיר דויד, וימאס בה, ותדבק נפשו בספרי הקבלה ובחכמת האמת. והוא הולך נתיבות אשר לא הלך בהן איש עד עתה, ויעסוק בחידות. וירא נתן את שבתי, וימצא חן בעיניו, ויחל להתחקות על דרכיו ויאמר: זה יהי לנו למושיע. ושבתי גם הוא מצא חפץ בנתן ויוָעדו יחדיו פעמים רבות, ואת אשר עשו ודיברו בסתר אין איש יודע. ויהי היום, ויאמר נתן אל שבתי: בוא עמי אל בית-המדרש הגדול ואאסוף את העם ואמשחך למלך על ישראל, בדבר ה' אשר היה אלי. וייטב הדבר בעיני שבתי ויאמר: אם ה' קראני למשיחו, ונשאתי בעול הזה. ויהי ליל חג השבועות, חג קדושת-הברית ומתן-התורה על ההר, נאספו כל הקהל אנשי-עזה לבית-מדרשם, הם נשיהם וטפם, ולא נותר איש אשר פיגר מלבוא. ויעל נתן על הבימה וימשח את שבתי למלך על כל עם הגולה בשמן המשחה. ויפלו כל העם על פניהם וירונו ויאמרו: יחי שבתי מלכנו לעולם! לעולם יחיה!

ויהי כעבור החג וישלחו נתן ועמו העזתים ספרים לכל הארצות, אשר היהודים יושבים שם דור דור ומחכים לגאולה, על –דבר הימשח שבתי למלך-המשיח ועל-דבר הנסים והאותות אשר עשה או חשבו שעשה אותם בחזון לבם ובדמיונם.

וזה פתשגן הכתב והדברים, אשר הריצו בגובה לבם לאחיהם, לכל בית-ישראל: " דעו כל אנשי בית-יעקב, כי פקד ה' את עמו וישלח לנו גואל ומושיע, שבתי-צבי מלכנו, שנמשח למלך בדבר אלהים על-ידי נתן עבדו. ועתה מטעם מלכנו החדש ומטעם נביאו החוזה אנו קוראים צום ועצרה, וכזה גם תעשו אתם כולכם בבתי-התפילה ובבתי –העם. שובו מדרכיכם הרעים, טהרו לבכם לה' והיטהרו, והיקבצו ובואו להשתחוות לפני מלככם ושאו לו מנחה,כי יום פקודה בא עתה על כל הגויים ועל כל העמים.והיה השומעים בקול המשיח והנביא אלה יעלו עמו לשאת דגלו, וניצחו על האויב בקומם לריב את ריב ירושלים. ואלה אשר לא ישמעו בקול הספר הזה,ויאמרו:שלום יהיה לנו פה, ועוד לא הגיע הקץ ולא יאמינו בשבתי ובנתן עבדו, ונספו בעוונם ויתמו עם באויב"

ובכל עיר ועיר, מדינה ומדינה, אשר דבר העזתים הגיע שמה, התרגש העם, ויתפלגו הלבבות, אלה בכה ואלה בכה. אלה לא היו מאמינים, ואלה אמרו: כנים הכתבים הללו דוברים והם ימלאו את דברי ההבטחות והיעודים. ורבו המאמינים על הממאנים ויחלו להתפלל לה' ולהתקדש בצומות ובעינויים ויקראו אל ה', כי היה יהיה עם משיחו ונאמן-ביתו וימסור מטה משה בידו.

ככה התפשטה משיחיות שבתי ברוב תפוצות היהודים. בתוגרמה ובאשכנז, בפולניה ובהולנדיה, באיטליה ובאיי-הים התקבצו כל העם ויגזרו תעניות על הציבור וירבו בתפילות ובתחנונים, ובכל יום ויום היו קורין בתפילה., הנקראה בשם “תיקון נתן”, ויברכו בקהל את שבתי מלכם. ותהי האמונה רבה, למורת-רוח החכמים והתורנים, שעמדו נגד דת עזה. גָבור גברה יג המון העם על התורנים, יד המקובלים והחוזים על התלמודיים והפרושים. ויכעסו המתנגדים על המתגברים בעם ימשלו משל על הדור זה: אשר בו ירהיבו הנער בזקן והנקלה בנכבד ולא ניכּר שוֹע לפני דל.

אחר הדברים האלה שב שבתי לאיזמיר וישב שם זמן-מה, ויהי כמחריש ומסתתר ומשים עצמו מתענה, את דבר המלוכה לא הגיד. – ובאיזמיר כבר באה, לפני שובו, השמועה מרחוק על-דבר אשר פקד ה' את עמו לשלוח אליהם מלך וגואל ואת שמו לא ידעו; וגם הם גזרו צומות וסיגופים ויתאספו לתפילות בבתי-המדרש ולדברי תחנונים.

והנה באו ארבעה אנשים ממצרים ומדמשק להשתחוות לשבתי ולראות את פניו וימרו לאנשי העיר: הלא ידעתם, כי שבתי היושב אתכם הוא הוא מלך המשיח ונתן משחו בשמן המשחה כמעשה שמואל הרואה את דויד בן ישי. ויתפלאו ויאמרו: הלא בקרבנו גדל ונגרש אותו חלף מחשבותיו הרעות, ועתה הוא שוכן שוב בינינו. ויתחלק גם העם באיזמיר לשתי מחנות. המחנה האחת, ואִתּה רוב העם המאמין במשיחו במלאכותו, הלכו גם המה אל שבתי להשתחוות לפניו ולקבל נשיאותו, והמחנה השני, וקצתם של הרבנים והזקנים, אשר ידם היתה אז בו, אמרו גם עתה למרוד בו, אבל פחד העם היה עליהם. בכל חוצות איזמיר אנשים ונשים מתנבאים בראש כל חוצות לאמור: שבתי-צבי הומלך משמים על ישראל, לכו ועבדוהו! ושבתי ראה, כי גברה ידו, ויאמר להינקם הפעם מאויביו ויהי עם לבו להרגם, ויברחו וימלטו לנפשם אחד אחד, ויוָתרו בעיר רק המאמינים.

ויעש שבתי המלך משתה גדול לכל העם הנשאר, ויצהלו וירונו האנשים והנשים יחד וישירו שירי חול. וירא ה' וינאץ.

 

ט    🔗

 

תוֹלְדוֹת פֶּרֶץ    🔗

ואלה תולדות הפרץ, אשר פרץ בעזה והוליד ערבוב האמונה בישראל, בתור משיח ללא –אמת. הלא הוא שבתי –צבי בן מרדכי, אשר אמר לגאול את ישראל והיה לשטן לישראל.

ויגדל שבתי ויחל לעסוק בדרי –קבלה וידיעות הנסתר לפני זמנו, ויתקדש בעניני פרישותו וסיגופים. ויגבה לבו לחשוב, כי בזה כבר בא בשער המלך וכל המפתחות נמסרו לידו.

ויהי בהיותו כבן שמונה-עשרה שנה כבר החל לדבר עלגדולתו ועוצם ידו. ויתעברו רבּי קהילתו ויכריחוהו לעזוב את העיר ולצאת לדרכו; ויעזוב את איזמיר וילך לארץ האבות. וישב בירושלים העיר הקדושה, ושום הוסיף להתנהג בחסידות ובפרישות, וירם עוד לבו ויאמר: אני אעסוק בקיבוץ השבטים. וילך לעזה ויבחר לו שם שנים-עשר איש כמספר שנים-עשר שבטי ישראל, וימלא את ידם לכהן בבית-יעקב ויסמיכם ויאמר, כי המשיך בהם נשמות בני יעקב אביר ישראל באמת, והנה קמו ראובן ושמעון, לוי ויהודה, יששכר וזבולון, יוסף ובנימין, דן ונפתלי, גד ואשר.

וילך עוד הפעם מעזה ומירושלים לאיזמיר ארץ מולדתו; ויהי משכים ונעריב שם בבית-הכנסת, מתפלל לפני ה' שם בקול ערב, ומפזר צדקה לעניים. וישוך אחריו לב העם, ושנים-עשר השליחים בעזה החלו בין כה וכה להריץ כתבים הגלילות ישראל, ויכנו באיגרות האלה את שבתי-צבי בשם משיח אלהי יעקב, מלך ישראל.

וביום חנוכה בא שבתי לבית-הכנסת, הוא לבוש בגדי-מלכות. ויתחל לומר בקול רם בקשות ופזמונים, ויצו את העם לעשות ביום ההוא משתה ושמחה. ושם חכם ושמו גלאנטי והוא החל להעיד בפניו, כי הוא משיחו של ישראל וכי בא לגאול את בני הגולה; ויחרד העם לשמוע כל אלה ולבו מרחף בין תקוה ופחד. ושבתי לקח חומש מספרי התורה ויאמר: כי קדוש זה יותר מן הכתב על קלף, ויעש את אחיו הגדול לכוהן, ויעשהו למלך על כל ארץ תוגרמה, ואת אחיו השני מינה לקיסר על הרומאים. והיו בבית –הכנסת כוהנים ולויים, ואותם לא קרא לעלות למקרא התורה. וישמעו החכמים וגדולי הרבנים את אשר עשה שבבתי להפרת החוקים הכתובים, ינסו לגעור בו, כי ישוב מדרכו, ולא אבה שמוע להם.ויקטרגו עליו לפני פקיד שופט-העיר; וילך גם הוא אל השופט וישחרהו במתנה רבה, וירשה לו לעשות כחפצו וכמשאלות לבו. ויעבר גם את הרבנים מתנגדיו מכהונתם וימן אחרים תחתיהם, אשר האמינו בו והחזיקו בידו. ויעש גם יום שבת לעצמו, לנוח בו ולשבו מכל מלאכה. וכל העם היו באים לנשק את כפות רגליו. ויצו עליהם לברך את השם ככתבו, וילמד את הדבר גם לאלה שאינם מבני-ישראל, ויהי הדבר לפלא.

ורבים מן העם אחזם רוח-בעתה ויפלו כנכפִים על הארץ, ויזעקו בקול גדול: שבתי-צבי הוא מלך ישראל! ויהי רעש גדול בכל הקהילות. ויחָצו בני-ישראל, אלה בכה ואלה בכה.

ובעזוב שבתי המלך את איזמיר, ללכת לקושטא ולהסיר כתר השולטן מעליו ולמלוך באמת, אז נראתה בעליל אפיסת כוחו וכי שוא נשא עטרה שאינה הולמתו. אבך לא שקטה הארץ; והמאמינים כי יום הגאולה קרוב לבוא לא אבו גם הם לסגת אחור ולהיסגר שנית בחומות הגלות ויוסיפו להאמין במשיחות שבתי ובנבואות נתן עבדו.

 

י    🔗

 

הַבּוֹכֶה    🔗

באחת מערי המזרח התגורר איש ושמו מרדכי-צבי, והוא איש תמים עם ה' ולו שני בנים, שם האחד אליה ושם השני יהוסף. ויהי כי גדלו הבנים, ויוָלד לו בן לזקוניו ויקרא את שמו שבתי, לאמור: בימיו תשבות כל צרה מישראל! ויהי הילד טוב-רואי ובעל עינים מזהירות. ויהי כי גדל גם הוא, ויוליכוהו לבית-הספר, ויחל הנער מיד לשקוד על דלתות התורה ויבער בו חשק הלמוד, מן הספרים לא מש ולא נתן לבו לשעשועים ולהוללות, כמנהג הבנים, ועודנו בנערותו החל להתנהג בפרישות ובחסידות ויבּדל מחבריו, ויהי היום והוא הוגה בדברי רזים, ועוד שני רבנים עמו נבני הקדושים, ויתן שבתי פתאום את קולו בבכי ויבק בלי הפוגות. ויבּהלו היושבים עמו וישאלו לאמור: מה לך, בננו, כי תבכה? ויאמר הבוכה: יודע אני, כי משיח הנני וכי ימים יבואו ועני אהיה מוכרח לעשות דברים זרים נגד דרכי ה' ותורתו, ועל-כן אני בוכה. ויתמהו הרבנים איש אל רעהו ולא ידעו פשר הדבר.

ויקם שבתי אחר הדבר הזה וילך חרש מעירו לארץ הצבי. ושם התחבר ללומדים ולחסידים המצוינים, ויוסף להתקדש בעיר הקדושה ולהתעצם בעניני השגת השם ודרכיו. וכראות החכמים וראשי-הישיבות בירושלים את טוהר-לבו ואמונת-רוחו, ויעשוהו לציר-אמונים, ללכת למצרים בדברים שבצדקה. וילך לארץ ההיא ויסובב בכל קהילות היהודים שם, וימצא חן בעיני כל הרבנים והשוֹעים, ויתנדבו רב כסף בגלל לומדי ירושלים וימסרו את הנדבות בידו, והוא הביא את כל הכסף ירושלימה, וישב לתורתו.

 

יא    🔗

 

בַּת-זוּגוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ    🔗

בארץ אשכנז חי לפני ימים איש עברי, ולא נודע דבר על-אודותיו, ויהי לאיש הזה אשה מעיר אחרת, ותהר ותלד לו בת ותמת. ובעודה ילדה קטנה נשבתה בין הגויים, ותבוא לבית עשיר מגדולי הנוצרים, ויחנכו גם אותה בדת בית-לחם. ותגדל הנערה לא ידעה עמה ומולדתה, ותיף בהדרה, ולא היתה כמוה נערה יפה יעלת-חן בכל הארץ. ולאנשים אשר גידלו אותה היה בן-יחיד וגם הוא נעלה במעלות, ויאמרו האנשים לזווג אותם יחד ולהנחילם את כל הונם ורכושם. ויתחתנו שניהם כמנהגם, ויקבעו זמן לימי הברית, ויכּנו לימי המשתה, ויבוא הכוהן והכומר להכין את החתן והכלה לפי מנהגי עבודתם.

ובימים ההם כבר מת אבי הנערה השבויה, ולא היתה לו מנוחה במרומים. ויבוא בלילה לפני יום הכניסה לבית-תפילתם, ויעורר את בתו ויאמר אליה: דעי, כי בת ישראל את, בת עם קדושים, ואני אומר להשיבך אל בית-יעקב.

ותמר הנערה: באשר תביאני אלך וילבישנה לבוש עור וישא אותה ויביאנה לעיר נוכריה, אשר שם קהילה גדולה יהודית, ויעמידה לפני שער בית-הקברות. השומר אך יצא בבוקר לפקח על מעשהו וירא נערה ניצבת בלבוש עור, ועל העור כתוב באותיות ברורות: זאת הנערה תהיה אשת המשיח; וירץ העירה ויספר את הדבר לפרנסי העיר, ויצאו ויוליכוה לבית הרב ותלמד שם דת היהודים ושפתם ותתרגל למנהגי ישראל ותהי שומרת אותם בכל. משם באה לליווֹרנו העיר, משם שלחוה למצרים ותשב בבית רוזן אחד. ורבים מבחורי מצרים אמרו לקחת אותה לאשה, ותמאן ותאמר: אך את משיח ישראל אשרת וארחץ את רגליו, ותעזוב את ארץ מצרים, ותצא לירושלים, לחפש שם את המשיח בו-זוגה. היא אך באה בשערי ירושלים, וישא האדון שבתי את עיניו, וירא אותה יושבת על הגמל וצעיף על ראשה. ויאמר לחכמים אשר אתו: קחו-נא לי זאת הבאה לאשה, כי מה' היתה לי. ותהי שבויה זאת לשבתי המשיח לאשה.

 

יב    🔗

 

נָתָן בֶּן אֱלִישָׁע    🔗

בעיר עזה חי בימים ההם איש צעיר, ויהי האיש הזה תמיד נחבא אל הכלים, בבית-המדרש ישב בפינה והגה בספרים קדושים ואל דברים אחרים לא שעה.ויהי בימים הקרובים לימי חג הפורים באה פתאום עליו התעוררות גדולה, ויחל לנַבּא עתידות ולגלות מצפוני בני-אדם וסתרי לבבם. ויבואו אליו רבים, ויגד לכל אחד את עוונו ואת חטאיו בפניו, ויפקוד על החוטאים לשוב אל ה' בכל לבבם, והוא התפלל לפני ה' על תיקון נפשם. ויצא שמו בכל העיירות אשר מסביב לעזה ויתפרסם בקהל היהודים.

ויהי בימים ההם איש זקן ומקובל, ושמו רבי ישראל – בנימין, והוא נודע לירא-שמים ולאיש אשר ילך בדרכי התורה לקיים כל הכתוב בה. ויהי בראות אותו נתן בן אלישע, ויאמר לו: אישי הזקן! חטא גדול חטאת, ואתה קום בבוקר וצא לבית-הקברות בעלות השחר ומצאת שם איש-שיבה אחד, סודר על כתפו וקיתון של מים בידו, והוא ייצק על ידיך, וקראת אז את המקרא: כפר לעמל ישראל, וידעת מה הוא עושה לך. וילך הזקן ממחרת היום, ולא ראה מאומה ולא פגש אותו האיש. וילך עוד הפעם ביום השלישי, ואין חזון. ויאמר: אך כּיחש המדבּר. ויהי ביום הרביעי, והוא עומד בבית-הקברות, ויבּט אנה ואנה, והנה איש הדור עומד עליו ובידו קיתון של מים, ויאמר לו: עמוד! ויעמוד. וישפוך בעל הקיתון מים על ידו, ויאמר שלוש פעמים פעם אחר פעם את המקרא: כפר לעמך ישראל, ויען השופך את המים ויאמר: ונכפר הדם. ויעלם.

וישב בעל המעשה לבן-אלישע ויספר לו כל המאורע. ויאמר לו החוזה: זה האיש בעל הקיתון של המים היה זכריה בן יהוידע הנביא, ובך נתגלגלה נשמת האיש, שהרג אז אותו, וגם דמו הנו נדרש כל ימי הדורת, ועכשיו תיקן את נפשך וכיפר לך עוון ישראל, ואין עוד מעצור לימי הגאולה.

 

יג    🔗

 

חֶזְיוֹנוֹת הַנָּבִיא    🔗

בימים ההם יצא שבתי מירושלים שנית בדרכו ויתעתד לבוא עד עזה. ויחל נתן להזהיר על בואו, כי הוא איש-אלהים ואחד קדוש. ויכינו לו חדר באחד מבתי העיר החשובים. ושם מיטה ושולחן, כסא ומנורה וכל כלי תשמישי כבוד. ויצאו רבים לקראתו ויקבלהו בכבוד גדול ויכרו לו כרה ויעשו משתה ושמחה ויחוגו את בואו. ויהי ככלות הסעודה, ויתנו כוס של ברכה לנתן בן אלישע, ויקם ויברך: הרחמן יברך את אדוננו מלכנו שבתי – צבי! ויגער בו שבתי ויאמר: שתוק, ויתמהו המסובים ויקומו וילכו איש לדרכו.

ובן –אלישע התאמץ בדברו, כי אך משיח בני הגולה ילין אתם וכי זה יהיה גואל ישראל. ויהי בליל חג מתן תורה, וישב החוזה עם שאר החברים להגות בתורה, ויהי בחצות-הלילה ותרדמה גדולה נפלה עליו. ויקם פתאום ויחל לחזור על משנתו בעינים עצומות, והחברים יושבים ומשתוממים. ויפן אל הראשון ויאמר לו: זמר-נא פיוט זה, ויגש אל השני ויאמר אליו: ואתה, זמר פיוט זה, ויחלו לזמר. והישן החל לפזז ולכרכר ולרקד ויפשוט מעליו בגד אחרי בגד. וריח נפלא, כריח היוצא מעצי גן-עדן, מילא פתאום את בית-אל. והערום למחצה מקפץ בקול המולה, רגליו כמו מרחפות על הארץ, והוא סובב במרוצה והיה כגלגל סובב בלי חָשׂך. אחרי-כן נכשל ויפול מלוא קומתו ארצה ויהי כמת. וינסו להרימו ולשפשף את עיניו ולא קם בו רוח. ויפרשו עליו סודר, כמו על בר-מינן. פתאום החל הסודר להתנועע, ויסירו את המסוה מעל פניו ויראו והנה שפתותיו נעות, וקול נשמע מפיו לאמור: היזהרו בבני ידידי משיח שבתי-צבי; ועוד קול שני לו: היזהרו בבני ידידי ננתן הנביא. ויתעודד ויקם על רגליו ויאמר: שבתי בן מרדכי הוא משיח אלהי יעקב ואנכי הנני עבדו!

ויחל מן העת ההיא להתענות ולעשות הפסקות, ויקדש ויטהר עצמו עוד יותר מבראשונה ובאה אליו שנית הארה גדולה, שבעתים מן הראשונה, ואיר את האור הגדול, שברא הקדוש-ברוך-הוא בששת ימי בראשית. ויבט בו מסוף העולם ועד סופו. וירא מראות גדולים וחזיונות נישאים, ככל אשר ראה יחזקאל הנביא על נהר כבר, וירא והנה אותיות חקוקות באורות עליונים וצירופן היה: כה אמר ה‘, הנה מושיעכם בא, שבתי-צבי, והוא יגאל אתכם. ויעמוד נתן בפתח שער ה’ וירא אז כבוד ה'.

ולא זכה בעם לקיום כל הדברים אשר חזה.

 

יד    🔗

 

מוֹת הַמָּשִׁיחַ    🔗

רוב עמל ואָון ראה המשיח באחרית ימיו ונפלגו בני ישראל. רבים עזבוהו עוד הפעם לנפשו ויאמרו: בגד בנו מושיענו, וידברו בו סרה, רק יחידים עוד מאמינים בו רב-אומן, ויאמרו: רק התחפש הגואל בדרכו לגנוב את דעת השטן… ומורה הדרך – נפשו במצוד; פעם היתה לו שוב הארה ופעם היה בהסתר פנים, ויבקש אלהיו ולא מצאהו.

ויבוא יום תרועה של שנת ה' אלפים. ארבע מאות שלושים ושש ליצירה. ויתקעו בני-ישראל בשופר אילו של יצחק ליושב מרומים ושופט כל יצוריו בדין, אם נכנס ואם יוצא, שר שר מתפלל על עמו, ומעם בחירו מסתתר אלהיו, לא יראה מלאך הברית. ויעברו ימי-התשובה ויבוא ערב יום הכפורים, יום קדוש של מחילה וסליחה, וירבו חטאי עם-הגולה ויסוריו אין פדות.

ביום ההוא קרא משיח את אחיו ובני-ביתו ויאר להם: דעו, כי למחר אני נאסף ולא אשכב עם אבותי. שאוני אל המערה, אשר הצבתי לי בשפת הים, אשר בגבול אדום וישמעאל, והניחוני לבדי. אך ביום השלישי יבוא אחי הבכור אליהו אל המערה. כה דיבר באחרונה אל אחיו וידום. ויתפלל העם כל הלילה וכל היום למחרת, ולא הותר הנדר. באה תפילת נעילה, כל העולם כנדהם; ותעל רוח הגואל ורוחו מת. וישאוהו אנשיו בבוא הלילה וישימוהו במערה אשר על חוף הים, כאשר ציוָם. וילכו להם באין אומר. רב העצב – והים ינוח בכל מרחבו.

ויהי ביום השלישי בבוקר, וישכם אחי-המשיח וילך אל מקום המערה,, והנה תנין גדול שומר על הפתח, ולא נתנהו לבוא. וידבר אליהו אל התנין ויאמר: הלא אך מצוַת אחי המת אני מקיים, והיה אם תניחיני לבוא, טוב, ואם לא – ואשוב לדרכי ואני נקי משבועתי. מיד סר התנין מעל הפתח, ויכּנס אליהו ויפן כה וכה, והנה אין אדוניו במערה ואף אין שמץ מגופו. פתאום מתמלאה כל המערה אורה. ויפול על פניו ויבק חרש…

 

טו    🔗

 

מֵאֵבֶל לְרִקּוּד    🔗

משיח בן אפרים, בן יקיר לאלהים, קם בארץ פולין, לגאול את שארית העם גאולת הרוח והנפש, ויהָרג במלחמת האומות, ועמו נהרגו כך וכך אלפים ורבבות מעם בני-ישראל, וישפכו דמם על קידוש שמו הגדול. זקן ונער. אשה ובתילה, כולם כולם קוראים: “ה' אחד ותורתו אחת!” ודקרה בהם בתוך הקריאה חנית האויב, ויז הדם ויזָרק בכל קצות הארץ ובכל פינות האדמה, ועלו כוכבים ממסילותיהם לחזות בקרבן שבטי ישורון, ויזעקו לה' ויאמרו:הבלה אתה עושה לעם בחירך? וירא ה' וינחם וישלח להם את עבדו שבתי-צבי בן ישי, המשיח הנאמן. ובן דויד מזכיר את נשמת חברו המומת בראש כל עם לפני פתיחת התורה ועדות וספרי-הברית. יהודה לא יצור את אפרים ונשבּת ריב האחים משנות דור ודור.

ובהגיע השמועה על דבר בוא המשיח החי תחת המת, וכי עמד בארצות המזרח והוא מאסף את כל נדחי העם ללכת למלוך בירושלים ולהרים שם דגל מלך ה' צבאות וכי ינהרו אחריו כל העמים וכל הלשונות ותישבת האלילות מן העולם והכל יקראו לאלהי אברהם ולאלהי משה, אז נחה רוח חדשה על העם העצב ורגשי ורגשי-עצב הגלות נדחו במהרה ויהיו לאין ולאפס; ותחתיהם באו רגשי שמחה, רגשי דיצה וגיל. העם ההולך בחושך והוא נדכה ונענה בחומת הגלות ראה פתאום אור גדול. אין מעצור ואין גזרות, אין עינויים ופחד מפני כל עלה נידף, רק חירות וגבורה, נצח והדר. כל איש מזרע יהודה רוכב על סוס גאון, מפיו תז שאגת נצחון; לה' התשועה! נקמה בכל המהרסים והמחריבים והמחזיקים בממשלת השטן. ונער יהודי רודף אחרי אלף גבורים ותוקע בשופר הגאולה, הנצחון והעוז בכל רחבי העולם. השמש עומד וכל מזלות השמים משתוממים ורואים בתגבורת יד המשיח, ורק לו ישמע ישראל וכל כהניו ולוייו, ויחל העם לרקוד ברחובות קריות ובבתי-כסיות. זקן יתפוש בידי נער, חבר יחבק את עם הארץ. אין הבדל ואין פירוד עוד! מרקדים בתיקון וסדר; וכל העולה בגורל ראשונה גם מרקד ראשונה. ואחרי-זה יחדל גם המשטר. הלב מפכה וגועש, הרי שמחה וששון משתפכים, אין עוצר ואין מנוח, יום גאולה הנו קרוב, יום גאולה במנובּא!

 

טז    🔗

 

הַבְּרָכָה    🔗

וימלוך שבתי-צבי משיח אלהי יעקב על כל לבבות בני-ישראל, ויעבדו אותו ויברכו את שמו. קמה, קמה סוכת דויד הנופלת, והעם מברך את בן-ישי בקול רם בבתי-הכנסיות באימה וביראה, כאנשים העומדים לפני המלך.

וזה דבר הברכה, אשר תיקנו אז לאמרה בציבור בבתי-האל בשם ובמלכות: “האל שנותן תשועה למלכים וממשלה לנסיכים ומלכותו מלכות כל עולמים, האל הגדול, הגבור והנורא, מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא, האל הכורת ברית לדויד עבדו, לכונן כסא מלכותו עד עולם, הוא יברך וישמור וינצור ויעזור וירומם ויגדל וינשא למעלה מעלה את אדוננו מלכנו הרב הקדוש צדיק ונושע שבתי-צבי, משיח אֵל יעקב, ירום הודו ותנשא מלכותו, האל הגדול יתן לו שלטון ויקר וכל מלכי העמים והלשונות ישתחוו לו ולהדום כסאו. ממשלתו תהיה עדי עד, לעולם לא תשבות; קרנו תרום בכבוד ונזר אלהיו מראשו אל יסור; מלכים יראו ויקומו, שרים יביטו ויקודו, ונאמן יהיה קדוש ישראל בכל העולם ובכל אפסי ארץ. יהי שמו לעולם, לפני שמש ינוֹן שמו ויתברכו בו כל הגויים, יאשרוהו כל הארצות. יראו עינינו וישמח לבנו בבנין בית קדשנו ותפארתנו, מקדש ה' כוננו ידיך. וכן יהי רצון ונאמר אמן”.

והריע כל העם תרועה גדולה אמן ואמן. רעשו העמודים נעו הכתלים. נזר אלהים ניתן על ראש משיחו ומברכים אותו בני-ישראל. השקיפה ה' ממעונך אל לב העם הזה, המפכה בכולם כאיש אחד ותן להם חסות לעולמים!

ולא נתקימה אותה ברכה, הוסרה עטרה וילך ישראל המברך עוד פעם שבי. ישיב האלהים באמת את שבות עמו ולא נוסיף לקוות עוד לשוא.

 

יז    🔗

 

אַחֲרֵי מוֹת    🔗

ויהי אחרי מות הגואל הנידח ותשקוט הארץ מעט, ויקם איש חזן בבית-הכנסת בעיר איזמיר ויחל לנבא ברחובות הקריה, כי משיח לא מת וכי חי עוד,

רק מסתתר הוא בארץ המדבר, לבקש את אלהי יעקב ולדעת מחביון עוזו.

ויאמר המנַבּא, כי בעוד ארבעים וחמש שנה, עוד בטרם תכלה שנת היובל, יתגלה שבתי-צבי שנית לשבטי-יה, וכוחו יהיה אז שבעתים מאשר היה ויעבדו לו החמה והלבנה, והאור יגדל שבעתים כאור שבעת הימים. ויהי היום והחזן הנביא עומד על-יד השלחן בחדר משכנו, ורבים מבני העם סביבו, ויתעודד ויקרא, כמו מדבּר עם שכנו בבית הזה: ה' שמעתי שמעך – ויחל לצעוד בחדר אנה ואנה במהירות ובמרוצה וקורא בכל פעם: ה' מָלך, ה' מָלך, ה' ימלוך לעולם ועד!וכדור של אש הולך וסובב את הקורא מכל עבר ומתגלגל פעם על ראשו, פעם על ראשו ופעם על לבו, ובכדור נראו אותיות בולטות ונוצצות וצירופן: שם ההויה, ויפלו הרואים על פניהם וקירות הבית חרדים ונעים מכל עבר. ענן גדול בא בעקבות האור וכיסה את פני כל הארץ וסר המראה. ויתמהו הרואים ויאמרו איש אל אחיו: מה זה אומר ה' לעשות עמנו? ולא מצאו פותר.

 

יח    🔗

 

יוֹסֵף בֶּן צוּר וְדָנִיֵאל הַנָּבִיא    🔗

יוסף בן צור היה עם-הארץ ולא ידע את התורה, אבל ירא את אלהיו וילך בתום דרכו. ויבוא אליו מגיד בחלום-הלילה ויטבילהו בקנקן מים, אשר הביא עמו, ויקדשהו ויראהו בשמים את האדון שבתי – צבי הולך ומדבר עם תלמידו נתן, והקול קורא: זה היה משיח בן דויד ותלמידו זה היה נביא אמת, ואתה יוסף הנך משיח בן יוסף, וילך המלאך רפאל אחרי המגיד וימסור לו האלפא-ביתא הישרה, אשר ניתנה בסיני לפני חטא העגל, וילמד ממנה לדעת את הקץ. ויקם יוסף בבוקר והנה כל חדרי התורה הכתובה והצפונה פתוחים לפניו, והוא מנַבּא נצורות על החירות ועל הפדות. וישתוממו האנשים, אשר ידעוהו עד היום, על דבריו הנשגבים; ולא יכלו לגשת אליו, כי קרן עור פניו, ויפרשו סדין בינו ובין העם; לפנים מן הסדין מחיצתו בקודש, והוא יושב ועוסק בצירופי הגאולה. ויחל שנית לב ישראל לפכות בין תקוה ופחד. רבים מן האנוסים במערב שו תשובה ויתפללו לאל מושיעם, כי ישלח להם שוב את הגואל ולא יוסיפו לחכות לו עוד.

לדניאל בואפוס קראו נביא הבעל, וגם הוא חזה חזון המשיח, בהתפללו לה' על צמיחת קרן הגאולה. וירא בשמי השמים פרגוד, ורב המנונא סבא אוחז בקצהו האחד ורבי שמעון בר יוחאי אוחז בקצהו השני. וירא את המשיח שבתי ברוחניותו, כובע תפארת בראשו ופניו בוערים כגחלי-אש, וירם המשיח ידיו למעלה וירעשו עליונים ותחתונים. חזון חזה דניאל בימי החול ובימי שבת קודש היה אחד התלמידים דורש בקהל, ושמו רבי אליהו. וישא אחד הנביאים את עיניו וירא שולחן-ערוך, ומסובים עליו אדם ראשון, שלושת האבות ומשה רבנו ושנים-עשר החוזים וכל המלאכים והצדיקים, הם מושיטים זה לזה אותיות של אש. נראה פעם המשיח במרום ושבעה בני חנה עמו, שנים אוחזים בקצה הפרגוד, אחד מזה ואחד מזה, וחמישה לפניו ופני הגואל אז כפני הלבנה. כה עלו עוד זעיר שם זעיר שם שרידי תקוות להיגאל ולהיחלץ ממיצר הדורות, ואלהים קורא בכל פעם לאמור: אַל-נא, בני, תדחקו את הקץ!

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!