במשכנות דלים / חיים ארלוזורוב

בְּמִשְׁכְּנות דַּלִּים

עַל מִשְׁכְּנות קַדְרוּת וָדַחַק

עָרַם אֶפְרו עֲרָפֶל-לֵיל.

מֵחֲשׂוּכֵי-כל, מֵשׁכוּחֵי-אֵל

יַחֲשׂךְ כּוכָבָיו גַּם הַשָּׁחַק.

וּמְאור-הַגַּז הִצְהִיב וַיָּחַג

סְבִיב כָּל-פַּנָּס חוּג-אור נִדְלָח.

אֲשֶׁר יֵדַע לֵדַּל מִבְטָח–

יִשְׁכָּן נֶעְלָם בְּסֵתֶר רַחַק.

פה כָּל-קומָה תִּשַּׁח, נִדְרָסֶת,

פְאֵר יִבּל, יִשְפַּל גָּאון.

פְּצְחּו אֵפוא שִׁירְכֶם,בְּנֵי הון:

אַשְׁרֵי יַכִּיר מִמְשַׁל אִל חָסֶד.[1]

1917

תרגם ח.נ ביאליק

[1] החרוז האחרון הוא פסוק במזמור דתי של הפרוטסטנטים הגרמנים.